 |
/images/archive/gallery/133/319.jpg קהל דמוגרפיה אנשים
אילוסטרציה  |
|
|
| משקי הבית נשארו מחוץ לועדת בכר |
|
| הדיאגנוזה של ועדת בכר לגבי ריכוזיות האשראי של המערכת הבנקאית היא נכונה, אבל לא חידשה דבר. הפתרון שהציעה לא ישנה את המצב במאומה. משקי הבית ימשיכו להיות תלויים בעתיד בבנקים שלהם כמקור הבלעדי לצורכי האשראי שלהם |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
עומר שרביט
19/11/2004 10:13 |
|
|
|
|
|
|
|
השנה 2008, סניף בנק הפועלים ברמת גן. מנהל הסניף ללקוח: "לא אושרה בקשתך להגדלת מסגרת האשראי ב-1,000 דולר".
הלקוח, שכיר בחברת מזון, עם משכורת חודשית קבועה, שואל: "מה אפשר לעשות?". מנהל הסניף אומר: "האמת, אין לך הרבה אפשרויות, זוכר את ועדת בכר? מאז יישום המסקנות שלה, הסקטור העיסקי הגדיל את חלקו באשראי ל-90%, ולמשקי הבית לא נשאר הרבה".
השיחה המובאת לעיל היא דמיונית לחלוטין כמובן. אבל על רקע דיוני ועדת בכר נשמע לא מזמן הציטוט הבא מפי גורם בכיר בכלכלה הישראלית: "המצב שבו עסקים קטנים מתקשים לקבל אשראי ו-70% מהאשראי מופנה לאחוז בלבד מהלווים, הוא מצב לא בריא מבחינה עסקית".
מצב האשראי במשק הישראלי אינו אידיאלי, בלשון המעטה, מבחינת הרווחה החברתית. אשראי הוא חמצן כלכלי, והזמינות שלו לכל האוכלוסייה מסייעת לפיזור העושר והרווחה הכלכלית. אלא שהדעה הרווחת בישראל היא ש"הבנק נותן כסף למי שיש לו כסף".
רפורמת בכר היתה אמורה לטפל גם בעיוות הזה ולאפשר למשקי הבית מעט יותר מ"חמצן המזומנים". והוכחה היא שהציטוט המובא למעלה שייך לשר האוצר, בנימין נתניהו. מטרת הרפורמה לדבריו, היתה בין היתר "לבצע ניתוח עמוק בשוק ההון הישראלי שמטרתו להגדיל את התחרות ולהסדיר את החמצן לכלכלה הישראלית".
אולם, אילן כהן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וחלק בצוות שבודק את יישום מסקנות ועדת בכר, אמר לאחרונה בתגובה להמלצות הועדה כי היא "אינה נוגעת בבעיה מהותית ביותר – אפליית משקי הבית והעסקים הקטנים בנטילת אשראי ובריבית על פיקדונות". התשובה ההגיונית לפיזור עוגת האשראי אמורה להימצא אצל חברות הביטוח שלהן אמצעים כספיים לא מבוטלים: חברת הביטוח מגדל למשל מנהלת כספי חסכון בכ-60 מיליארד שקל.
אך למעט משכנתאות ואשראי לעסקים גדולים (כלל משכנתאות, הפניקס), חברות הביטוח לא פנו ולא מתכוונות לפנות בעתיד למתן אשראי צרכני נרחב. את
כספי החסכון שלהן הן מפנות לניירות ערך ממשלתיים, חברות עיסקיות, ני"ע זרים ולעיתים גם השקעות ישירות בפרוייקטים – הראל ביטוח החליטה לאחרונה לנתב חלק מהפוליסות המשתתפות ברווחים למימון פרוייקט הרכבת הקלה לירושלים.
גם קופות הגמל וקרנות הנאמנות – יופרדו או לא יופרדו מהבנקים, זה לא משנה – לא נותבו לאשראי מעולם: את כספי החוסכים הן מפנות למימון צרכני שוק ההון, בשוק המקומי או בחו"ל – ובין אלה לא נמנים צרכני הציבור הרחב.. רפורמת בכר מתיימרת להציע מענה לחסך זה אך לא נראה כי יש לגופים המוסדיים כוונה להיכנס לתחום זה בעתיד.
ועדת בכר מניחה שיתפתחו גופים חוץ בנקאיים אבל ידוע שהקרנות והקופות בהגדרה משקיעות רק בניירות ערך סחירים (ומקצתם פרטיים). בהקשר לקופות ולקרנות, האזרח נכנס לתמונה רק כחוסך ולא כלווה. סביר מאוד, שכאשר הקופה או הקרן לא ינוהלו על ידי גוף חוץ בנקאי, הבנק לא יוכל לשעבד את הקופה לצורך הלוואה. מכל מקום, כאשר החסכון ינוהל מחוץ לבנק, יהיה לבנקאי מסובך מדי להכיר בנכס לצורכי אשראי בעוד שבמצב הנוכחי כאשר החסכון "בתוך הבנק", פשוט וקל לשעבד אותו.
להמחשת הבעיה, הנה דוגמה קלאסית של בנק שהציע בשנים האחרונות ריביות עודפות על פקדונות – בנק טפחות. האחרון, בניסיון למשוך לקוחות, הציע ריבית גבוהה בהרבה על הפקדת כסף מאשר שאר הבנקים אך משקי הבית לא מיהרו להוציא את הכסף מהבנק שלהם ולהעבירו לטפחות. שני הבנקים הגדולים, הבה נקרא להם 'פועלומי', חולשים על 63% משוק האשראי.
הסיבה לכך כאמור, היא שכאשר מוציאים את הכסף מהבנק הישן למקום אחר מסתכן הלקוח בפגיעה בכל הסטטוס הפיננסי שלו בבנק האם: כרטיס אשראי נחות יותר, עמלות גבוהות יותר ותנאי הלוואות טובים פחות. היא הנותנת לגבי הקופות והקרנות: כאשר אלה יהיו בניהול נפרד, ערכן ללקוחות יהיה נחות לאין שיעור מאשר במצב שבו הן מנוהלות על ידי גורם הקשור לסניף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שני הבנקים הגדולים, הבה נקרא להם 'פועלומי', חולשים על 63% משוק האשראי
|
|
|
 |
|
 |
|
הבנקים מנהלים את הכסף בסחטנות?
|
|
|
 |
|
|
|
האם הבנקים סוחטים את מי שרוצה מהם כסף, כך שיתחייב לנהל אותו אצלם? לא. הבנקים עושים מה שפשוט ונוח להם יותר לעשות ואין לצפות שיחרגו ממנהגם. את כל הטענות הנ"ל, הפנינו לפרופסור אמיר ברנע מהמרכז הבין תחומי, ששותף להמלצות ברודט (צוות מקביל לבכר):
האם ועדת בכר נותנת מענה להיווצרות של שוק אשראי משני?
"התשובה היא כן. המתכונת שהוועדה מציעה תאפשר שוק כזה, בתנאי שיהיה שיתוף פעולה עם הבנקים. מי שיקנה את הקופות והקרנות יהיו השחקנים החדשים שיגדילו את התחרות. שיתוף הפעולה של הבנקים מותנה במערכת תמריצים הולמת לבנק כיועץ מול היצרנים (הקופות והקרנות). זה צוואר הבקבוק או החסם העיקרי".
האם גם משקי הבית ייהנו משוק אשראי לא בנקאי? נתניהו זרק הרבה סיסמאות לאוויר בעניין זה.
"התשובה היא לא. משקי הבית לא שחקנים בשוק ההון. לכן, מבחינת האשראים, הם ימשיכו להיות תלויים בבנקים או בחברות כרטיסי האשראי (שעל פי חוק מוחזקות בשיעור של 50% על ידי הבנקים, ע.ש.). ובכל זאת, בהחלט סביר שבעקבות הכניסה של השחקנים החדשים, הבנקים ייאלצו להקטין את המרווחים ויוזילו את האשראי גם למשקי הבית".
האם עלולה להיווצר 'בועת אשראי' בקרב חברות הביטוח, שתתגלגל בסוף אל חוסכי הפנסיה?
וודאי שכן. לכן טוענים שצריך תשתית רגולטורית שלא קיימת עדיין. אין למשל חוק קופות גמל שמסדיר את הפעולה שלהן והכל נעשה באופן לא ברור. צריך לזכור שהממונה על שוק ההון והביטוח חלש הרבה יותר מהמפקח על בנקים. הפיקוח על הרשות והביטוח לא אפקטיבי כמו הפיקוח על הבנקים. תקנות ההשקעה בגמל והנאמנות לא מוסדרות והשקיפות בעייתית ביותר. הדיווחים של קרנות הפנסיה על תשואות הם מוטים ולא נכונים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האם ועדת בכר נותנת מענה להיווצרות של שוק אשראי משני
|
|
|
|
|
|
|
האוליגופול הבא: חברות הביטוח נכנסות חזק לאשראי העסקי
|
|
|
|
|
|
|
ברנע מסכם את התנאי ליצירת שוק אשראי משני בעקבות וועדת בכר בשלושה תנאים: 1. שיתוף פעולה עם הבנקים. 2. תשתית רגולטרית לסקטור הפרטי. 3. גילוי נאות ודיווח שהמשקיע יוכל לפענח. התנאי השלישי, מופנה בעיקר לחברות הביטוח, שלדעת רבים דו"חותיהן בלתי קריאים ולא מובנים.
מדוע חברות הביטוח לא יפנו את המשאבים העצומים שלהם למתן אשראי למשקי הבית?
לדעת אנליסט בנקים בכיר, שהחברה שלו בבעלות חברת ביטוח ולכן ביקש להישאר בעילום שם, אומר כי "הסיבה היא שאשראי עסקי מצריך פחות משאבים. אשראי צרכני מצריך רשת שיווק ו'back office'. את זה יש רק לבנקים בעוד שחברות הביטוח עובדות עם סוכנים.
האשראי הצרכני בכלל לא מפותח ולכן הבנקים ממלאים את הוואקום הזה". האנליסט מסכים עם ברנע שאין מנוס מכך ש"עוד הרבה שנים הבנקים ישלטו במימון של משקי הבית".
אנליסטית בנקים וביטוח אחרת, שביקשה להישאר בעילום שם גם כן, מציינת כי חברות ביטוח כמו מגדל וכלל הצהירו בעבר "על רצונן להיכנס לתחום הליסינג בנוסף למשכנתאות שחלקן כבר נותנות. הן חושבות על זה ומתכוונות להרחיב את הפעילות אבל זה ברמת הכוונות בלבד. המכשול הוא המערכת התומכת שתוכל להתעסק עם הלקוחות".
חברות הביטוח אולי לא מתלהבות מהעיסוק במתן אשראי למאות אלפי לקוחות, אבל באשראי לעסקים גדולים הן מגלות עניין רב. מימון חוץ בנקאי מתפתח בשנים האחרונות בגלל כמה סיבות:
1. "בועת האשראי" של הבנקים ובעקבותיה המשבר שהתפתח בענף הבנקאות בשנים 2000-2002. הבנקים נכוו קשות באשראי לעסקים גדולים ולעיסקאות גדולות וכעת משלמים את המחיר בהפרשות גדולות לחובות מסופקים.
2. מגבלת הלווה הבודד, שהטיל המפקח על הבנקים על שיעור ההלוואה שהבנק יכול לתת לקבוצת לווים אחת מפנה חלק מצרכני המימון הגדולים לשוק ההון.
3. הערכות המערכת הבנקאית ליישום תקנות פיקוח מחמירות הידועות גם כ-'באזל 2'. לוואקום הזה מנסות להיכנס חברות הביטוח ולאחרונה ראינו כמה דוגמאות בולטות לכך: הפניקס מימנה שתי עסקאות רכישה גדולות (דנקנר השקעות לתשובה וכנפיים לנוריאלי) מגדל מימנה רכישה פיננסית גדולה (מניות בל"ל לנוחי) , הפניקס וכלל עומדות לממן חלק מכירת שגריר לנקסוס. צריך יהיה לבדוק בעתיד האם סיכוני האשראי החדשים של חברות הביטוח לא יתגלגלו לחוסכים.
הדיאגנוזה של ועדת בכר לגבי ריכוזיות האשראי של המערכת הבנקאית היא נכונה, אבל לא חידשה דבר. הפתרון שהציעה לא ישנה את המצב במאומה. משקי הבית ימשיכו להיות תלויים בעתיד בבנקים שלהם כמקור הבלעדי לצורכי האשראי שלהם.
|
|
|
|
|
|
|  | | הדיאגנוזה של ועדת בכר לא חידשה דבר | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
