 |
מתי לאחרונה שמעתם את גליה מאור, מביעה את דעתה על ועדת בכר? גם על תוכנית האופציות להפרטת בנק לאומי, לא היה לגליה מה לומר. אחת מ-10 נשות העסקים המשפיעות ביותר בעולם ע"פ פורבס, שוב נתקפה אלם מול ההתגוללות של טומי לפיד על בל"ל, שכביכול מחזיק כספי ניספי שואה במרתפיו. מנכ"לית בנק לאומי, נאמר זאת בעדינות – תפקיד לא זוטר במשק הישראלי – מילאה פיה חצץ נוכח הכרטיס האדום שהוציא משה טרי לבל"ל, בהצבעת האסיפה הכללית של החברה לישראל. כמו בציור השבועי לילד: לאן נעלמה גליה? את התשובה ניתן למצוא ב-rewind לשנות השמונים המוקדמות, ליתר דיוק שנת –83: מאור מונתה לא מכבר למפקחת על הבנקים ומופיעה בתקשורת ובציבור בלי בעיה. או אז מתפוצצת פרשת ויסות המניות בבנקים ומאור רק חצי שנה בתפקיד, אבל לא חסר הרבה כדי שבייסקי ישלח גם אותה הביתה. מאז, תחושת הרדיפה או שמא חרדת התקשורת לא מרפה. החשש שמישהו אורב בפינה ומחכה שהיא תעלה להנחתה הוריד את מאור למחשכים. שם, מאחורי הקלעים, אין ספק שהיא מובילה את ההצגה הבנקאית. בתור אקס מפקחת, כשסוגיית ההפרדה (לא הגדר) נטחנת עד לזרא, היה מקום לקול שלה להפציע. ראיון, נאום באחד מעשרות אלפי ימי העיון למיניהם, מאמר לעיתונות...יוק. מאור החליטה לא להתבלט בתקשורת, כלומר להיעלם לגמרי. הנה אריה מינטקביץ', יו"ר דיסקונט, סגפן תקשורת מקצועי. לאחרונה הותקף על שיחות האוף-אוף-רקורד שלו ומיד הזדרז להשיב. לא בראיון, כלומר בלי האפשרות להיות מופתע משאלות קשות, אבל במאמר מנומק ל'הארץ'. גם זו דרך. גליה מאור ממשיכה להיאחז בכושר הרטורי של מכתבי פוגל, ובשוטים של איתן רף בטלוויזיה. גליה שותקת, אבל הבנק שבניהולה ממשיך להתגלגל ואפילו להציג תוצאות משופרות מרבעון לרבעון. בהקשר זה עומדות לזכותה של המנכ"לית גם שלוש השקעות חוץ בנקאיות מרכזיות בנכסי הבנק: אפריקה לישראל, מגדל והחברה לישראל, שנהנו בשנתיים האחרונות מהשבחה ניכרת. גם הדיסקאונט של שווי שוק להון עצמי נסגר בהדרגה עד לכדי 96%, ולאחרונה זכה בל"ל להכרה פיננסית משמעותית, כאשר נוחי דנקנר צירף ל"השקעותיו החדשות" 70 מיליון דולר במניות בל"ל. עם זאת דומה שהתרומה העיקרית לשיפור בתוצאות הבנק ובהתייחסות שוק ההון אליו נובעת בעיקר מהשינויים במשק, התרחבות מה בפעילות הכלכלית וירידת הסיכונים, ופחות מכך בשל מהלכים עסקיים שהבנק נקט. הפער של כ-17% בהון עצמי לשווי שוק לעומת בנק הפועלים - כ-2 מיליארד שקל - אינו מקרי.
בנק הפועלים מיצב את האסטרטגיה שלו בצורה ברורה. הוא שואף לתשואה של 15% ויותר על ההון ואף נוקט במהלכים יזומים בארץ ובחו"ל בכיוון זה. הנחיתות במיצוב של הלאומי בולטת כיום גם לעומת דיסקונט ומזרחי – כל בנק בשל הסיבות או הנסיבות המיוחדות לו. בל"ל? חידה. אם יש כיוון אסטרטגי, פרט לרצון לשמור על אחד משני המקומות הראשונים ולהמשיך להתגלגל, הוא חבוי. הנהלת בנק לאומי נתפסת כמי שמנסה "להעביר את המשמרת" עד שיופיעו בעלי שליטה אמיתיים בבנק וחבל.
|
 |
 |
 |
 |
|
|