 |
"ישראל חייבת לעבוד לצמיחה מואצת. הישארות בקצב הצמיחה ההיסטורי לנפש ידרדר את ישראל בשנת 2025 למקום ה-26 בעולם (כיום מדורגת ישראל במקום ה-22)". כך כותבים ד"ר יעקב שיינין, מנכ"ל חברת מודלים כלכליים, יוסי הולנדר, יו"ר מועצת המנהלים של חברת ג'קאדה, ושלומי פוגל, מנכ"ל אמפא, בעבודה שהכינו לקראת כנס הרצליה. "תוואי כזה", קובעים שיינין והולנדר, "יביא למשבר חברתי עמוק, להגברת הפערים בהכנסות ולמשבר חריף בתחומי החינוך והבריאות". על פי העבודה, ב-20 השנים הבאות צפוי כוח העבודה בישראל לעלות מ-2.7 מיליון לכ–4.2 מיליון, גידול של 60%. הצורך לחפש מקורות תעסוקה ל–1.5 מיליון מצטרפים חדשים לכוח העבודה מהווה אתגר גדול לישראל, כותבים המחברים, במיוחד לאור בעיית האבטלה החמורה, המחייבת פתרון ולאור הצורך להעלאת רמת החיים בארץ. "הגידול המהיר בכוח העבודה מחייב מעבר מיידי לתוואי צמיחה מואץ ובר קיימא ולפתח ענפים בהם יועסקו כמויות כה גדולות של עובדים", כך בעבודה. תוספת התעסוקה הנדרשת בעשרים השנים הבאות מגיעה מ: 69% גידול באוכלוסייה, 25% מעלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, ו-6% מהקטנת מספר המובטלים. עפ"י העבודה, אם תגבר הצמיחה במשק לכ–6%, תגיע ישראל בתוך 20 שנה למקום ה-16 בעולם. מחוללי הצמיחה העיקריים יהיו מגוון ענפי הטכנולוגיה, שהייצוא שלהם יגבר משמעותית ויהווה את המקור ליבוא מוצרי צריכה, השקעה וחומר גלם. מחברי המחקר רואים בחיוב את התוכנית הכלכלית הקיימת, אולם הם מזהירים, כי אין בכך די: יש לבצע הגדלה משמעותית של ההשקעה בתשתיות לכ-50 מיליארד שקל. נדרשת מהפכה בחינוך וברמת ההשכלה כדי להגיע לכ-18 אלף בוגרים בשנה במדעים מדויקים ובהנדסה (כיום מסיימים רק 9,000 בוגרים בשנה). על מנת לעודד את המגזר הטכנולוגי יש להנהיג מדיניות תחרותית יותר הכוללת: שינוי מהותי במבנה המיסוי, תשתית, בירוקרטיה, מו"פ ותמריצים אחרים. משמעות תוואי הצמיחה המואץ הוא שישראל תצטרך לייצא בשנת 2025 כ-133 מיליארד דולר מוצרים בענף הטכנולוגיה. זאת, בהשוואה ל-20 מיליארד דולר יצוא השנה. המשק אינו בנוי היום לתמוך בתוואי זה.
|
 |
 |
 |
 |
|
|