 |
בעוד הבנקים נערכים להסדר של הפחתת העמלות ולעידן של תחרות חופשית יותר, גם המערכת המשפטית קובעת נורמות שבהן יש יותר חובות של הבנקים כלפי לקוחותיהם. במה מדובר? גם החוק וגם הפסיקה קבעו זה מכבר, כי לבנק יש חובת נאמנות מוגברת כלפי לקוחותיו. חובה זו הולכת ומתרחבת עם השנים, על-פי הפסיקה. מדוע זה כך? בתי-המשפט נתקלים במקרים, שבהם יחסי הכוחות בין הבנק והלקוח אינם שווים. הבנק נתפס, בדרך כלל, כצד החזק יותר בין השניים. כבר נקבע בפסיקה כי הבנק הוא גוף גדול בעל חוסן כלכלי וניסיון רב, המעסיק אנשי מקצוע ובעל גישה רחבה למידע בכל נקודת זמן. יש דוגמאות לכך? במקרה שנדון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב לאחרונה, לקוח היה חייב כספים לבנק. הבנק שיגר ללקוח הודעה, שאם לא יפרע את חובותיו, או לחלופין יגדיל את שווי הבטחונות שסיפק לבנק, ייאלץ הבנק למכור את ניירות הערך שמחזיק הלקוח באמצעותו. החוב לא נפרע, אבל הבנק לא מימש את מכירת ניירות הערך, ובינתיים ערכם ירד מאוד. בבית-המשפט עלתה השאלה מי היה חייב לפעול למימוש ולמכירת ניירות הערך - הבנק או הלקוח. נקבע כי לאחר ששוגרו הודעות ההתראה והחוב לא נפרע, היתה על הבנק חובה למכור את ניירות הערך. מאידך גיסא, אין בכך כדי לפטור לחלוטין את הלקוח מאחריות לנעשה בחשבון ניירות הערך שלו. לפיכך, ביתהמשפט קבע כי שני הצדדים יישאו בחלקים שווים בעלות ההפסד, שנגרם עקב ירידת ערך המניות בין מועד הודעת הקיזוז לבין מועד מכירת המניות בפועל.
|
 |
 |
 |
 |
|
|