 |
 |
|
|
|
|
| מה יותר כדאי, לקנות מכונית או שפחת מין? עופר שושני יספק את התשובה |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
עופר שושני
24/3/2005 15:06 |
|
|
|
|
|
|
|
לכבוד פורים, אחד מהחגים האהובים עלי, בין היתר בגלל שהגיבורה האמיתית בו היא אשה, בדקנו מה יותר יקר לקנות, מכונית משומשת מודל 90 (במצב טוב), או שפחת מין יד שניה?
מסתבר, כי בישראל מודל 2005, ערכן של נשים הוא כה נמוך, עד כי מכונית מודל 90 נמכרת במחיר העולה על מכירה של שפחת מין (יד שנייה), קצת פחות מ-5000 דולר. מחיר זול זה הוא העומד מאחורי סיפור ההצלחה הכלכלי של תעשיית המין הישראלית.
במה הדברים אמורים?
ועדת החקירה הפרלמטרית למאבק בסחר בנשים הגישה השבוע את ממצאיה המלמדים כי בשנים האחרונות ישראל הפכה להיות מעצמה עולמית בתחום הזנות וכי אלפי נשים נמכרות כאן לפי הקילו, ממש כאילו לא היו יותר מאשר גוש בשר.
להלן מספר נתונים:
תעשיית המין בישראל היא אחת מהרווחיות והמוצלחות בארץ, עם מחזור שנתי של למעלה ממיליארד דולר. מחזור זה מתבסס על בין 300 ל-400 מפעלים (בתי בושת) בהן פועלות אלפי נשים (זונות). קרוב ל-5000 מהן הינן פועלות זרות שהוברחו לארץ בצורה לא חוקית, מרביתן דרך מצרים, כשבדרכן הן נאנסות על ידי היבואנים, על ידי המובילים (הבדואים) וכמובן על ידי מנהלי המשמרות (מנהלי
בתי הבושת) בתירוץ של "בדיקת הסחורה", "מדידת יכולת הייצור", או מהסיבה הידועה של "תשתקי או שאשבור לך את השיניים".
כל אחת מהנשים הללו מקבלת למעלה מ-10 קליינטים ביום, כאשר היא נחשבת לברת מזל אם שכרה עומד 20 שקלים לקליינט. מרבית הכסף נשמר אצל המנהל בתואנה של כיסוי עלויות ייצור, החזר עלויות ייבוא, הוצאות עבור שכר דירה, בלאי!!! או כמובן, מהסיבה של "תשתקי או שאשבור לך את השיניים".
הצלחת מפעלי הבושת מוסברת עקב הביקוש הרב (אנחנו!) ועקב עלויות הייבוא הזעומות – כמה שעולה לבעל בית הבושת על מנת לייבא בחורה במצב טוב לישראל. מסתבר כי מחירה של זונה יד ראשונה עומד על בין 8,000 ל-10,000 דולר בעוד זונה משומשת (יש שניה במצב טוב) נמכרת במחיר של פחות מ- 5,000 דולר, בתלוי במספר הידיים שהחליפה.
אין כאן טעות, בישראל נמכרת מכונית מודל 90 (משומשת במצב טוב, לא כולל טסט וביטוח) במחיר העולה על זו של אישה. אבל בניגוד לצורה שבה אנחנו מתחזקים את המכוניות שלנו, צפוי ערך האישה להישחק בצורה מהירה עקב בלאי.
ומה הפלא, פועלת הייצור בבתי הבושת עובדת בין 14 ל- 18 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, ללא כל פיקוח רפואי, ותוך שהיא סופגת כל צורה של התעללות וביזוי מהמנהלים, מהלקוחות ואפילו מהמשטרה ובתי המשפט, גופים שאמורים היו להגן עליהן.
אנחנו יכולים להעמיד פני מזועזעים ולהשתתף בצערן של הנשים המנוצלות, אבל כל עוד כל ילד שלישי בישראל מצוי מתחת לקו העוני (בדומה למצב במדינות עולם שלישי רבות) הרי סיפורם של נשים אלו הוא בסך הכל סיבה להסיר מעל פנינו את המסיכה האהובה עלינו: מסיכת המדינה המערבית.
האמת הכואבת היא שמתחת לתחפושת המערבית, ישראל האמיתית היא מדינת פערים המתאכזרת
באוכלוסיות החלשות שבה, בשעה שהיא מאפשרת לבעלי היזמה להתעשר, בכל דרך שהיא, בדיוק כפי שעושות מדינות עולם שלישי רבות אחרות לכבוד פורים הגיעה השעה שנוריד את המסיכות, נביט בעצמנו במראה ונבטיח לנסות ולהתמודד עם המציאות, כפי שהיא, כי זה מי שאנחנו באמת.
חג פורים שמח
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
