 |
/images/archive/gallery/105/587.jpg שמוליק שלח
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| ירושלים בקריסה כלכלית. אבל ראש העיר מצא דרך לקדם אותה ולדחוף את עצמו. השאלה היא מי יממן לו את זה? |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
שמוליק שלח
24/3/2005 15:26 |
|
|
|
|
|
|
|
לראש עיריית ירושלים יש תפקיד בעייתי. לעיתים נדמה שהנושא הקרוב ביותר לירושלים הוא "סטטוס קוו" (חוץ מהכותל כמובן). ראש עיר הבירה שלנו מוטרד מאוסף האינטרסים הפוליטיים, דתיים, עדתיים וכמובן כלכליים שסובבים אותו. כך, לא פלא שהעיר נראית כפי שהיא: ההזנחה, העוני, הלכלוך, מרכזי העסקים השוממים וצרות אחרות. בסופו של דבר התפקוד היומיומי של ראש העיר נועד בעיקר לשמירה על ה"סטטוס קוו" הקדוש.
וכאילו לא מספיק כאבי ראש יש לראש העיר, אורי לופוליאנסקי, גם טיפת הנחת שיש לבעלי התפקיד, נגזלה ממנו השנה. אלו כמובן יומיים שבדרך כלל מתרחשים בחודש פברואר ובהם מתכסה העיר בשכבה לבנה של שלג. או אז, משתכח הכל. ראש העיר הופך להיות דמות מצוטטת ואהובה ע"י כל ערוצי התקשורת, ממהדורת החדשות ועד ל"בוקר טוב ישראל". בכולם הוא מופיע ובקול מלא פאתוס מזמין את המוני ישראל לבקר ב"עיר שכוסתה בלבן". אבל, כעבור 48 שעות נגמרת החגיגה. ראש העיר חוזר להיות אחראי על עיר מוזנחת ומלוכלכת שתושביה מעניינים אותו כשלג דאשתקד.
השנה, כזכור, לא ירד שלג. אבל לראש העיר יש תוכנית אחרת שמאפשרת לו להופיע מחוייך באמצעי התקשורת. הפעם מדובר בפתרון להגירה השלילית ממנה סובלת ירושלים כבר שנים רבות. לופוליאנסקי הכריז לפני כשבועיים על חבילת הטבות שנועדה להביא להגירה חיובית וכן לעודד את המגזר העסקי בעיר.
ההטבות, כמקובל במקומותינו, הן "מונחות" היי-טק – מענקים לסטודנטים במקצועות מדעיים שיישארו בירושלים, השתתפות בשכר דירה לסטודנטים שישכרו דירה במרכז העיר, הטבות ליזמים ומפעלים שיעברו לבירה ועוד. התוכנית נקראת "חבילת לופוליאנסקי".
ה"חבילה" שבישל לופוליאנסקי – שמוערכת בכ- 40 מיליון שקל - באמת עשויה לעודד חלק מהאוכלוסיה, אבל יש לה גם עלות. השאלה הגדולה היא מהיכן מגיע הכסף. עיריית ירושלים נמצאת בגירעון מצטבר של כ-540 מיליון שקל. גירעון שנסחב שנים רבות בעקבות התנהלות חסרת אחריות והריקבון במנגנונים העירוניים. הגירעון איתו סגרה את 2003 עמד על כ-110 מיליון שקל.
בסוף 2003, כאשר ריח הבחירות לראשות העיר עדיין עמד באוויר, לא היסס לופוליאנסקי להעלות את הארנונה בעיר בכ-3%. בתמורה לתמיכת הסיעות השונות במועצת העיר התחייבה העירייה למאמצי התייעלות. גם בהזדמנות אחרת התחייבה העירייה להתייעל. תוכנית ההבראה, עליה חתמה העירייה, מול משרדי הפנים והאוצר, מחייבת אותה לפטר כ-750 עובדים עד 2006, ולהגיע ב-2007 לאיזון. אז מהיכן מגיעים אותם 40 מיליון שקל ומי בעצם ישלם את המחיר על התנהלות העירייה?
על מנת להשיג את ה-40 מיליון שקל נעזר לופוליאנסקי בתומך נלהב של ירושלים, שר האוצר, בנימין נתניהו. שניהם "השתכנעו" שבקרוב לא יישאר בעיר רוב יהודי עקב נטישה המונית של תושבי העיר. במילים אחרות, אם נתניהו מביא את הכסף, אז זה נכנס לתקציב. בגרסת לופוליאנסקי, המימון של הממשלה מאפשר להמשיך ולהעלות את הארנונה, להזניח את חזות העיר, להתעלם מהמהמורות בדרכים ומהתשתיות הקורסות ולהחזיק 5 סגנים בשכר בעירייה.
נכון שיהיו כמה תושבים נוספים שיחליטו שנמאס להם ויברחו, העיקר שיהיו הטבות. אם הממשלה נותנת, הוא כמובן יכול להמשיך ולחגוג על גב התושבים.
לפני מספר חודשים הושק פרוייקט שאמור לאפשר חיבור אינטרנט אלחוטי (Wi-Fi) במרכז העיר בחינם. היוזמה הושקה עם תמיכה ניכרת של פרנסי העיר, ראשי תעשיית ההיי-טק (כגון אינטל) וראש העיר שזכה לכותרות מחמיאות. מנגד, בעוד ירושלים ה"ווירטואלית" מתוקצבת ומתקדמת, בירושלים הפיזית הדברים פחות סימפטיים. שדרות בן צבי למשל.
רחוב מרשים המחבר בין הכניסה לעיר למרכזה, הוא דוגמא טובה. הנוף שנגלה לעוברים ברחוב הוא מרשים: מצד אחד גן סאקר ולאחריו מנזר המצלבה, מהעבר השני, שכונות נחלאות ורחביה. אבל, הנוף היפה אינו הסיבה היחידה בגללה מסתכלים הנוסעים בכביש לצדדים. מי שאחראי על כך הוא "גל אדום" של רמזורים שמקדם את היוצאים והנכנסים לעיר. בכל שעות היממה, בעומס התנועה בצהריים ובכביש השומם לפנות בוקר, תיארך הנסיעה בשדרות בן צבי מעל ל-5 דקות. הרבה מאוד בשביל 2.5 קילומטר, דו מסלוליים, שנחשבים לעורק תנועה מרכזי.
היי-טק או לא, ירושלים ידעה תמיד להתקדם ולהוביל בצד הווירטואלי של החיים. בצד המוחשי, היומיומי, לעומת זאת, עיר הבירה שלנו הייתה ונשארה מקום שמאוד לא נעים לחיות בו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
