 |
/images/archive/gallery/281/577.jpg סדנאות אוברדראפט
אייל פישר  |
|
|
|
|
| הישראלים מכורים לאוברדרפט, וזה לא חדש. אבל האם ידעתם שחשבונות הבנק של 66% מהם נתונים במשיכת-יתר תמידית? התקנות החדשות של בנק ישראל, שאוסרות על הבנקים לאפשר חריגה ממסגרת האשראי, גרמו להם לנסות לחנך את הלקוחות להקטין את משיכת היתר. לראשונה מציץ מגזין 'עסקים' אל תוך סדנת גמילה של ישראלים מכורים. אחד מצעדי ההחלמה הראשונים, מתברר, הוא להפסיק לחסוך - שכן כל שקל באובר עולה לכם יותר |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
דרור גלוברמן
29/3/2005 17:02 |
|
|
|
|
|
|
|
"המינוס שלנו הלך וגדל מדי חודש, ולא היתה לנו שליטה על זה". חמדה ו שלום, הגרים ביישוב דתי, מפרנסים משפחה של 6 נפשות עם משכורת אחת. מאז שבנו את ביתם במושב, הם נמצאים בדרך-כלל במינוס. "ההוצאות שלנו על חינוך ועל הבית גבוהות", מסבירה חמדה. "וגם הילדים גדלים וההוצאות גדלות עמם".
רצה הגורל, ואחד מהשכנים של חמדה ושלום הוא בני ברקאי, מנהל המטה האסטרטגי של בנק אוצר החייל, ואיש שעניין המינוס קרוב במיוחד ללבו. לפני כ-3 חודשים בדק איתם ברקאי את ההוצאות וההכנסות שלהם, כמחווה חברית, והכין תוכנית הבראה למשפחה. המטרה: להבריא מהמחלה שאוחזת בשני-שלישים מהמשפחות בישראל - האוברדרפט הכרוני.
"דבר ראשון כשאני נכנס לבית אני פותח את המקרר", מסביר ברקאי. "כשמשפחה לא חושבת על הצריכה שלה, רואים את זה כבר במצרכי היסוד. חלב, למשל. 4 ילדים צורכים 2 ליטר ליום, שהם 14 ליטר בשבוע. חמדה ושלום קנו קרטונים. מה פתאום קרטונים? ! עוברים לשקיות, וחוסכים 60 שקלים בחודש.
"אם מתכננים את צריכת הדלק, ממלאים בסוף השבוע מכל מלא, מקבלים עיתון בחינם וחוסכים עוד 40 שקלים בחודש. בדקתי הכל: ביטוחי דירה, חיים ומשכנתה, הלוואות שנלקחו בריביות מאוד גבוהות, ושינינו מה שאפשר. מהר מאוד הגענו לחיסכון כמעט בכל דבר שנגענו בו.
"גיליתי הוצאות טלפון גדולות מאוד, כי הם
מצלצלים הרבה לסבא ולסבתא. הצעתי לסבא ולסבתא לעשות מסלול'חופשי חודשי' בערב, ועכשיו הם אלה שמתקשרים לכל הילדים, והנה חסכנו כמה עשרות שקלים בחודש לכל אחד מהילדים. בסך-הכל הגענו לחיסכון של 600-500 שקל בחודש".
" הוא נתן לנו דפי תכנון הוצאות והכנסות למשפחה, וזה עשה לנו סוויץ' בראש. אתה נבהל. אמרתי, אלוהים, איזה פחד, ההוצאות הרבה יותר גדולות מההכנסות", מספרת חמדה. "למזלנו הטוב, השתחררה לנו תוכנית חיסכון, שהיתה מיועדת למשהו אחר, וכיסינו בה חלק מהאוברדרפט. היעד המשפחתי ב-3 החודשים האחרונים הוא לסגור את המינוס, או לפחות לא להגדיל אותו.
"עד עכשיו, לא היינו מתרגשים מאוברדרפט של 10,000 שקל בחודש, אבל כשראינו שזה הולך וגדל מחודש לחודש, הבנו שהמצב חמור. אנחנו שמים עכשיו לב להוצאות הקטנות ביותר. בטלפון הצלחנו לחסוך. פיטרתי את העוזרת, ובניהבית חזרו לנקות. בתקופה הקרובה אני לא קונה שום דבר גדול בתשלומים".
שלום : "הכנסנו את כל הבית לתוכנית הבראה. לא שהילדים קיבלו קודם כל מה שהם רצו, אבל עכשיו הם יודעים שלא קונים כי יש קיצוצים". חמדה : "הם יודעים שאבא משתולל כשחשבון הטלפון מתנפח. זה הכי מוציא אותו מדעתו. או כשהאורות דולקים בכל החדרים. אז אנחנו לא טסים עכשיו, חותכים בבילויים וחושבים פעמיים על כל הוצאה, אפילו של 100 שקל".
ואיך ההרגשה בינתיים?
שלום: "ההרגשה שלי מצוינת. כל הזמן ספגתי את זה לבד, בסוף אספתי לה את הניירות של בני, והיא עשתה את החישובים, וראתה שמשהו לא בסדר פה. עד עכשיו הייתי רק זה שצועק בשער, ועכשיו חמדה ראתה שהצעקות לא היו לחינם".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
העשירים - יותר במינוס
|
|
|
 |
|
|
|
משפחות בודדות מודעות לכך שמחלת האוברדרפט היא עניין ישראלי מובהק. בארצות-הברית ובאירופה אין אוברדרפט בבנק, ובטח שלא חריגה ממסגרת האשראי. תקנות חדשות של בנק ישראל, שייכנסו לתוקף בינואר 2006, עתידות למנוע מהבנקים לאפשר ללקוחות לפרוץ את מסגרת האשראי, ובתגובה נכנסו הבנקים לכוננות, במטרה ללמד את הלקוחות לחיות בלי מינוס. לא כל משפחה יכולה להזמין את בני ברקאי מבנק אוצר החייל הביתה, אבל הבנק, שממילא התמקד במשיכת לקוחות שמחזיקים את חשבונם בפלוס, עורך כיום הרצאות שבהן הוא מסביר איך לנהל נכון את חשבון ההוצאות וההכנסות המשפחתי.
"יש אנשים שכל החודש לא רואים מינוס. זה לא אומר שהם עשירים או עניים יותר, אלא שזו דרך החיים שלהם", מסביר ברקאי. "מי האנשים שנמצאים בזכות? הצעירים מאוד והמבוגרים מאוד. ואגב, העשירים נוטים להיות הרבה יותר במינוס מאשר העניים, והשותפים שלהם לעניין הם הבנקים. העשירים יודעים שיוכלו לסגור את המינוס. ככל שאנחנו מרוויחים יותר, אנחנו חיים מעבר ליכולתנו, וגם הבנק לא לחוץ. רבים אימצו את האוברדרפט כדרך חיים, ולכל אחד יש את הסף שבו הוא נלחץ".
" כבר לפני שנה הבנו בבנק שחגיגת האובר לא יכולה להימשך זמן רב, ולכן השקנו תוכנית אטרקטיבית לבעלי חשבון עו"ש שנמצא בדרך-כלל בפלוס. בנינו מסמך אקסל, שמוצע לכולם ועושה מיפוי של הוצאות הבית".
אבל הבנק הרי מרוויח ממשיכת היתר שלנו. למה לו לעזור לנו לצאת ממנו?
"לו כל הלקוחות היו עוברים לפלוס, הבנק אולי היה מפסיד משהו, אבל זה הרי לא יקרה. מצד שני, לקוח שהוא בפלוס - לא צריך לדאוג לו, אין התחייבויות בגינו. זה טוב גם לבנק".
ברקאי טוען, שאצל רובנו משיכת היתר היא בעצם פיקציה. משפחה שנמצאת באוברדרפט של 10,000 שקל לא מגדילה אותו בסכום כזה מדי חודש, אלא נשארת במינוס קבוע פחות או יותר. כך שבשורה התחתונה, הצריכה המשפחתית מתייצבת לאורך זמן על היקף ההכנסה, "ובעצם, בגלל תקופה אחת שבה חיינו מעבר ליכולתנו, אנחנו משלמים ריבית כל החיים. יש כאלה שלא יורדים מפלוס 1,000 שקל , אבל יש כאלה שגם מינוס 20 אלף לא מזיז להם".
" אני לא יכולה להיות שייכת לקטגוריה הזו של'רק בפלוס'", מתוודה ויקי, אחת מהמאזינות להרצאה של ברקאי. "אנחנו במינוס'פתולוגי' של 20 אלף שקל".
זה מפריע לכם לישון בלילה?
"אם לא היינו ישנים בלילה, היינו סוגרים את זה בכמה חודשים", עונה בעלה, דדה. "זה לא משהו שהצטבר ממחסור, אלא מכמה חודשים של אי-שפיות זמנית. כשהאוטו מתקלקל זה עולה 6,000 שקל , וטיפול שיניים עלה לנו 24 אלף שקל. אם אני רוצה, אני משוכנע שאני יכול לסגור אותו מהמשכורת השוטפת, בתוך 5 חודשים". " אי-אפשר", צוחקת לעברו ויקי. "תמלא קודם את הדף ואז תגיד. אצלנו זו בעיה פסיכולוגית, לא של ניהול".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במינוס , עם תוכנית חיסכון
|
|
|
|
|
|
|
האבסורד מתעצם אם מסתכלים על משפחות שחוסכות כסף, בזמן שחשבון העו"ש שלהן בחובה תמידית. "יש משפחות שמעדיפות לחיות עם פיקדון שקלי ועם אוברדרפט, וזה כמובן לא נכון כלכלית, כי על פקדונות מקבלים פחות ממה שמשלמים על האובר. אבל יש בזה היגיון פסיכולוגי: כי יש משפחות שרגילות שהקו האדום שלהן הוא מינוס 5,000 שקלים . אם יכסו את המינוס באמצעות שבירת הפיקדון, הן יגיעו שוב למינוס 5,000, ויישארו בלי הפיקדון", אומר ברקאי.
אז למה הישראלים כל-כך אוהבים אוברדרפט? התשובה נעוצה בנקודת התורפה הכי ישראלית שיש: חוסר תכנון התקציב המשפחתי, לא לטווח קצר ובטח שלא לטווח ארוך. "לזה נוספת גם התנהגות סביבתית", מציין ברקאי. "היינו חושבים שמי שנמצא באוברדרפט יתבייש לספר. אבל הישראלים משתפים את כולם. המינוס נובע גם מתרבות עסקית, שלפיה לחיות עם אובר זה בסדר".
ההרצאות שברקאי ומומחים אחרים מהבנק מעבירים מסייעות למשפחות לבצע מיפוי נכון של ההוצאות ושל תזרים המזומנים השנתי, ולהתאים את אפיקי ההשקעה לצורכי המשפחה. מתברר שזה קצת יותר מסובך מחיבור כל הקניות השבועיות במכולת, גם ברמה הכלכלית וגם ברמה ההתנהגותית-פסיכולוגית.
"התכנון הפיננסי מתאים לבעלי הכנסה ממוצעתמינוס ומעלה, כי יש עם מה'לשחק'. במשכורות נמוכות מאוד, חייבים למצוא מקור הכנסה נוסף-שעות נוספות או משרה נוספת", אומר ברקאי. "חלק מהבעיה היא העובדה שחלק מהמשפחות חיות בתכנון, אבל נכנסות ל' ברוך' מהוצאות חד-פעמיות. למשל כשנוסעים לחופשה ומבזבזים בלי תכנון, כי זה חלק מהחופש. יש הוצאות שאנחנו יודעים שעומדות להגיע, כמו בר-מצווה, חתונה או לימודים, ואנחנו חושבים איך לממן אותן רק כשאנחנו מגיעים לשם. אבל הרבה יותר נכון לצפות את ההוצאות מראש, ולבנות את העתיד הפיננסי שלנו בהתאם להן".
הבעיה מסתבכת כשמתברר שההוצאות וההכנסות הן עניין דינמי, שמשתנה לפי מסלול החיים. "כל עוד אנחנו עובדים במקום מסודר, ההכנסות הולכות וגדלות. אבל בפנסיה ההכנסות הולכות וקטנות, וההוצאות עולות. הדברים האלה לא באים בהפתעה, וצריך לתכנן מראש". "לא דיברת על הסתפקות במועט. זה נראה לי המוטו", מעיר אחד הנוכחים בהרצאה.
"זה שלב א' של התכנון הפיננסי", עונה ברקאי. "אנחנו יכולים לתכנן את הצריכה כך שתהיה מצומצמת, הבעיה היא שזה לא תהליך נעים. לגבי הקניות, אנחנו אומרים לאנשים: לכו לקניון, כי השיטוט והחיפוש עושה כנראה טוב לאנשים, וזה עלא כיפאק. רק תעשו את זה כשכרטיס האשראי בבית או באוטו. תחפשו מה שאתם רוצים, תחליטו לרכוש אותו, ותחזרו פעם נוספת לקנות. אנשים מבינים פתאום ש-50% מהקניות הם בכלל לא צריכים. אל תלכו לקניות בחבורות, ולא כשאתם רעבים. סטטיסטית, הקניות שגברים מבצעים הרבה יותר אינטנסיביות ואימפולסיביות, ובתדירות נמוכה יותר. נשים מתמקחות יותר על המחיר".
"את עניין הצריכה אפשר לכלכל בחוכמה. כשיש מבצעים על מוצרים שלא מתקלקלים, קנו הרבה ותאחסנו. תבדקו איך אתם מארחים חברים: יש כאלה שמציעים גבינות שמנות וסלטים עם צנוברים ואגוזים, אבל יעריכו אתכם גם אם תיתנו גבינות לבנות, קרקרים וקערת ירקות. אירוח של שבת בעלות של 200 שקלים הופך לאירוח ב-80 שקלים . זו לא קמצנות. יש ימים בשוק שהמחירים נמוכים יותר, קנו בהם. אפשר גם להתארגן לרכישות משותפות. ביישוב שלי התושבים התארגנו לרכישה משותפת של מחשבים, והרווחנו מאות שקלים כל אחד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו אולי גם נחסוך קצת
|
|
|
|
|
|
|
כשברקאי מרצה, הוא מתאר בפני מושכי-היתר הישראלים בזריזות את עקרונות הבנקאות, הצרכנות והחיסכון הנכונים. עקרונות כאלה, למשל, הם: ככל שמקדימים להתחיל לחסוך, כך קל יותר להגיע ליעד החיסכון; כדאי להסתכל על החיסכון כהוצאה קבועה; וכדאי לפזר את ההשקעות, כידוע. טיפ שברקאי אוהב במיוחד הוא צמצום השימוש במזומן והעדפה של השימוש בכרטיס האשראי - משום שהוא'זוכר' את כל ההוצאות ומאפשר לעקוב אחריהן.
ברקאי ממליץ להשתמש באופן תכוף בשירותים המקוונים של הבנקים ושל חברות כרטיסי האשראי, שמאפשרים לראות בכל רגע את היתרה המעודכנת ואת היקף ההתחייבויות בכרטיס האשראי. עבור רבים ממאזיניו, אגב, כל אלה הם חידושים גמורים. הוא מחלק להם את הדפים שבהם מפורטים סעיפי ההוצאות המשפחתיות. למותר לציין, שלאף אחד כמעט אין מושג מהן ההוצאות שלו בכל אחד מהסעיפים, שלא לדבר על השורה התחתונה.
"אנחנו במינוס קבוע, אבל עכשיו אולי גם נחסוך קצת", אומר אבי, שמגדל עם אשתו 3 ילדים. "בעבר אשתי ניסתה לקחת את הבית בידיים, וזה עבר לה אחרי חודשיים. כל אחד נעמד בסוף בקו המינוס שמתאים לו. למדנו לחיות עם זה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
