 |
/images/archive/gallery/242/275.jpg סטנלי פישר בנתבג לאחר שנחת בישראל
רענן כהן  |
|
|
|
|
| אורי זילברשייד, ד"ר לפילוסופיה, מנתח את הנגיד החדש סטנלי פישר מזווית אחרת |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אורי זילברשייד
7/5/2005 19:20 |
|
|
|
|
|
|
|
קשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה מיהו סטנלי פישר וכיצד יפעל כנגיד בנק ישראל. עם זאת, מכיוון שפישר הוא כעת אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הכלכלה הישראלית ועל כל אחד מאיתנו, חשוב לנסות ולענות עליה. דרך אחת לענות היא לשמוע מה פישר אומר מאז הוחלט על מינויו. דרך אחרת, אולי טובה
יותר, היא לבחון את העבר שלו: מה עשה פישר ומה היה תפקידו במאבקים על דמות המשק העולמי. את זה ינסה לעשות המאמר שלהלן. על מנת להבין טוב יותר את מקומו של פישר במארג הכוחות הכלכלי הגלובלי, המאמר נפתח בסקירה קצרה של המגמות העיקריות בכלכלה העולמית כיום והמאבקים ביניהן.
המאבק העולמי בין סוגי הון
המאבק העיקרי המתנהל במשק הישראלי ובמשק העולמי אינו מאבק בין בעלי הון לחסרי הון, אלא מאבק בין צורות הון; צורות שאופן פעולתן במשק ויחסן לפעילות המשקית החשובה ביותר, הייצור, שונה ואף מנוגד. צורות אלו מתחלקות לשני סוגים עיקריים: הון ייצור והון פיננסי-ספקולטיבי. הקואליציה הפיננסית-ספקולטיבית כוללת, ראשית, את הענקים הפיננסיים: בנקים מסחריים, בנקים להשקעות ו"ספקולנטים תעשייתיים" גדולי ממדים (שעיקר עניינם בעשיית רווחים מקנייה ומכירה ספקולטיבית של חברות תעשייה ולא ביזמות אמיתית). האחרונים פועלים לעיתים קרובות באמצעות קרנות השקעות וקבוצות אחזקות.
כאשר משתלט בנק או ספקולנט תעשייתי על חברת ייצור, יש שהוא מצמצם את פעילות הייצור שלה (מְבַצֵע "הבראה") ומשתמש במזומנים שבקופתה לרכישה או השתלטות על חברות אחרות בארץ ובחו"ל, ויש שהוא עושה הנפקה שלה ללא שום צורך יזמי, כדי לגייס כסף לאותה מטרה.
הקואליציה הפיננסית-ספקולטיבית זקוקה למיתונים ומשברים מחזוריים המגדילים את נפח האשראי (בעת מיתון מקובל לקחת הלוואות כדי להחזיר הלוואות שכבר ניטלו) ומאפשרים לקנות בזול מניות של חברות שנקלעו לקשיים. לכן הקואליציה הזו מחוללת במחושב תקופות שפל, בנצלה עמדות כוח - כולל ראשות הבנק המרכזי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המאבק נגד מדינת הרווחה
|
|
|
 |
|
|
|
הכוחות הפיננסיים-ספקולטיביים הינם יריביה הגדולים ביותר של מדינת הרווחה. זאת מכיוון שמדינת הרווחה שואפת לצמיחה רצופה וליציבות כלכלית, המנוגדות לאינטרסים שלהם. שגשוג כלכלי מגדיל את רווחי היצרנים האמיתיים ומקטין את תלותם בכל צורותיו של ההון הפיננסי-ספקולטיבי.
היצרנים, ובעיקר החברות הדינמיות והחדשניות מבחינה טכנולוגית, זקוקים לציבור מפותח בעל רמת חיים גבוהה וצרכים עשירים. על כן הם יכולים להיות בעלי ברית של ציבור הפועלים השכירים בבניית מדינת רווחה, וכך אכן היה במערב אירופה, כאשר נבנתה שם מדינת הרווחה לאחר מלחמת העולם השנייה.
ככלל נוהגים הפיננסיסטים לחתור לתקציב מדינה מאוזן ברמה נמוכה של הוצאות והכנסות (הפחתת מיסים בעיקר על בעלי ההכנסות הגבוהות), וכך הם פוגעים הן בשירותים החברתיים והן בפעילותה היזמית של הממשלה.
תוואי הריבית שקובע הבנק המרכזי כשהוא נתון לשלטונם, תפקידו להבטיח מיתונים מחזוריים: הורדת הריבית באה להבטיח התאוששות זמנית כדי שבעלי החובות, יצרנים וסוחרים, יחזירו את חובם – בעיקר את אותן הלוואות שנטלו בתנאים לא נוחים בעת הכניסה למיתון; בהגיע הפעילות לרמה העלולה לחזק את מעמד היצרנים, הם חוזרים ומטילים את המשק למיתון, שיכול אף להיות ממושך, על ידי העלאה הדרגתית של הריבית במשק. הנימוקים לכך הם: "סכנה אינפלציונית", "משק לוהט יותר מדי" וכדומה.
ספסרים קטנים מליגה שנייה
מתחת לפיננסיסטים הגדולים פועלים המוני ספקולנטים מדרג שני: סוחרי כספים, מנהלי קרנות נאמנות ואנשים וגופים המספסרים בניירות ערך ובמכשירים פיננסיים מגוונים שהענקים הפיננסיים ממציאים עבורם או שהם ממציאים בעצמם. קרנות הגידור, לדוגמה, הן ספקולנטים מדרג שני, שיכולים להיות גדולים למדי.
הספקולנטים מן הליגה השנייה, שיש ביניהם דרגות שונות של פיקחות ועדריות, מבקשים תמיד לנחש את "מגמות" השוק, דהיינו את כיוונם של המהלכים שקובעים הענקים הפיננסיים. מבלי דעת הם יכולים לחולל או להעצים משבר בארץ מסוימת או באזור מסוים על ידי תנועותיהם המבוהלות (כגון הוצאת כספם מארץ מסוימת, כאשר ערך המטבע שלה מתחיל לרדת) הנגרמות ע"י שמועות או "ניתוחים" של אנליסטים בעלי שם מן הענקים הפיננסיים, בהתאם לתוכניתם של האחרונים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מנחשים את מגמות השוק
|
|
|
|
|
|
|
ספקולנטים תעשייתיים בישראל
|
|
|
|
|
|
|
המשק הישראלי עצמו סובל מן התופעה החמורה של ספקולנטים תעשייתיים. הגדול ביותר ביניהם היום הוא חברת האחזקות אי.די.בי. בשליטת נוחי דנקנר, שממדיה הגדולים מהווים איום ממשי על היזמות היצרנית במשק. הסכנה, שספקולנטים כאלה ישתלטו על נמלי הים והאוויר, ייצור ואספקת החשמל ושאר תשתיות חשובות, היא העומדת ביסוד שלילת הפרטת תשתיות על ידי חסידי האוריינטציה היצרנית-רווחתית.
נתניהו עמל, לעומת זאת, להעביר לידי הספקולטנים התעשייתים גם את התשתיות. הימצאותם של ייצור וחלוקת חשמל במקומות שונים בארצות הברית בידי ספקולנטים תעשייתיים כבר גרמה לה נזק כבד ביותר.
נתניהו - מנהיג הכוחות הפיננסיים
במשק הישראלי בעל בריתם ומנהיגם הפוליטי של הפיננסיטים הוא נתניהו. למענם הוא הורס את מדינת רווחה הישראלית, ובכך גורם – במחושב – נזקים חמורים לסקטור היצרני במשק. כה חזק נתניהו, עד שהוא כופה על הבנקים הישראליים, כלומר על בעלי הון מן המחנה שלו, הגדלת היסוד הספקולטיבי במשק על ידי העברת השליטה בקרנות הנאמנות וקופות הגמל מידיהם לידי ענקים פיננסיים עולמיים, שבהן יהיו ענקי הבורסה האמריקאית (סיטיגרופ של סטנלי פישר, מריל לינץ', גולדמן זאקס וכד') שותפים בכירים.
למעשה מיועד המהלך למנוע כל אפשרות לצמיחת מוסדות מימון גדולים בעלי אוריינטציה יצרנית בישראל, אם על ידי מהפך פנימי באחד הבנקים ואם על ידי העברתם לידים ציבוריות אמיתיות. מהלך אופייני של קרן המטבע העולמית הוא החלשתה של המערכת הפיננסית בארצות שונות, בעיקר את חלקיה הפרו-יצרניים, כדי להגדיל את חשיפתה לענקים הפיננסיים העולמיים. המהלך מתואר כיצירת בנקאות בעלת "יסודות פיננסיים איתנים".
כל רפורמה במיסים שמתכנן נתניהו, כולל זו הנדונה בימים אלה, תפקידה אחד – להקטין באופן דרסטי את הכנסות המדינה ממיסים, ואז ליזום מהלך של קיצוץ נוסף בשירותי הרווחה.
מאבק על גופים בינלאומיים, גלובליזציה
בין קבוצות ההון העולמיות, הון ייצור והון פיננסי-ספוקלטיבי, מתנהלים מאבקים על השליטה במוסדות הכלכליים העולמיים. קרן המטבע העולמית נשלטת ע"י כוחות פיננסיים-ספקולטיביים, כלומר כוחות חברתיים-כלכליים שמרניים, כבר משנות ה-50 של המאה ה-20. בבנק העולמי התחלפה עד היום השליטה מפעם לפעם.
מה שמכונה "גלובליזציה", אינו אלא השתררות של הקואליציה הפיננסית-ספקולטיבית על המשק העולמי. הקפיטליזם היה תמיד גלובלי. ה"גלובליזציה" מתבטאת בביטול כל אספקט של משטר מטבע עולמי, שבו מתחלפים המטבעות בשיעורים קבועים פחות או יותר והממשלות שולטות בשעריהם, ובחתירה לביטול מיידי של כל גבולות המכס, המגנים על תעשייה מקומית צעירה בארצות נחשלות ועל הייצור בארצות מפותחות מפני ייצור זול מארצות מתפתחות (הנמצאות בין הנחשלות למפותחות).
הרס מדינת הרווחה, הנדרש בכל מקום על ידי הענקים הפיננסיים, הוא צד נוסף של ה"גלובליזציה". היצרנים המקומיים בארצות מפותחות נגררים אחרי מהלך זה כדרך להתגונן מפני העדר יציבות מטבעית וירידת הרווחים הנגרמת להם ע"י ה"גלובליזציה". בארצות מתפתחות נתפסת מניעת סידורי רווחה כדרך לשיווק מוצרים זולים לארצות מפותחות. והרס מדינת הרווחה בארצות המפותחות מחריף את הלחץ לבלימת התפתחות מדינת הרווחה בארצות המתפתחות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מנהיג הכוחות הפיננסים - בנימין נתניהו
|
|
|
|
|
|
|
פישר איש ההון הפיננסי-ספקולטיבי
|
|
|
|
|
|
|
כמשנה למנכ"ל קרן המטבע העולמית וככלכלן הראשי (כלומר התיאורטיקן הכלכלי הראשי) שלה, בין השנים 2001-1994, מילא פישר תפקיד מרכזי בהתפתחות ה"גלובליזציה"; דהיינו, בליברליזציה של שוקי ההון ובהרס מדינת הרווחה, שהינן מהותו האמיתית של השלב החדש בגלובליזציה (הנמשכת כבר מאות שנים). פישר הוא מאדריכלי השתררות ההון הפיננסי-ספקולטיבי על כלכלת העולם.
בחיבוריו המדעיים הוא מטיף ל"מערכת של שערי חליפין גמישים" ודוחה משטר מטבע עולמי. בציניות גמורה – ובניגוד גמור לעובדות – הוא אומר שאימוץ מערכת של שערי חליפין גמישים הוא האמצעי הבדוק ביותר למנוע משברים כלכליים בשווקים מתפתחים. בשנות שלטונו בקרן המטבע העולמית נדרשו ארצות נחשלות על ידי הקרן להנהיג שכר לימוד בבתי הספר העממיים ולצמצם את מעורבות הממשלה בקידום הייצור.
בלימת התפתחותן של הארצות הנחשלות והמתפתחות – ע"י משברים מקומיים או אזוריים – אמורה להשיג שני יעדים: ראשית, למנוע את הפיכתן לשווקים מפותחים, שאינם אפשריים ללא אוכלוסייה אמידה ומפותחת, הן בשביל היצרנים המקומיים בהן עצמן והן בשביל היצואנים מהארצות המפותחות; שנית, להבטיח שהארצות המתפתחות תהוונה תמיד בסיס לייצור זול בשביל הארצות המפותחות – ייצור הפוגע במשקיהן של האחרונות אך גם מונע עלייה ברמת החיים בארצות המפתחות.
מדינת רווחה עולמית – זוהי ה"סכנה" הגדולה שמבקש ההון הפיננסי-ספקולטיבי למנוע בכל מחיר. סדר מטבע עולמי או סידורי רווחה עולמיים נחשבים בתעמולה הפיננסיסטית ל"אנטי-גלובליים". הכאוס הפיננסי – המכונה "ליברליזציה של שוקי ההון" – הוא-הוא תוכנה של ה"גלובליזציה", שפישר הוא מאדריכליה הראשיים.
נצחון נתניהו על שרון
המאבק על תפקיד נגיד בנק ישראל, שבו ניצח נתניהו את שרון, היה אפוא מאבק על אופי המשק הישראלי ולא מאבק אישי גרידא בין השניים. סטנלי פישר, איש בכיר ביותר בקואליציה הפיננסית-ספקולטיבית העולמית, עתיד, בתפקידו החדש כנגיד בנק ישראל, להטיל את המשק הישראלי למשברים מחזוריים. קשה להניח כי יפעל לקידום הייצור הישראלי והעולמי ולבניית מדינת רווחה מפותחת.
בעיצומו של המשבר הכלכלי בארגנטינה, ב- 2002-2001, אמר הנשיא דאז, דואלדֶה, על נגיד הבנק המרכזי שלו: "הוא תומך בברית בין הממשלה לגופים הפיננסיים, בעוד אני תומך בברית [של הממשלה] עם הגורמים היצרניים". שרון יכול לומר דברים דומים על נתניהו. ובקרוב יוכל לומר דברים דומים על סטנלי פישר.
על דרכו העתידית של פישר ניתן ללמוד מכמה דוגמאות.
פישר ו"הצלחת" ייצוב המשק
פישר היה שותף בגיבוש התוכנית הכלכלית לייצוב המשק הישראלי שהופעלה ב"הצלחה" רבה באמצע שנות השמונים. תוכנית זו עיקרה היה הורדה דרסטית של האינפלציה התלת-ספרתית לאינפלציה של כ-20% ללא הורדה מקבילה של שיעורי הריבית. כך הרקיעו הריביות שחקים. ב-1985 הייתה הריבית הריאלית הממוצעת על אשראי לטווח קצר 100% (ובחודשים מסוימים גבוהה מכך בהרבה), וב-1988 כמעט 30%. באופן זה התבצעה העברת הכספים הגדולה ביותר בתולדות המדינה מן הסקטור היצרני ומשקי הבית אל הסקטור הפיננסי. פישר היה שותף למהלך הרה גורל זה, שתוצאותיו במשק ובחברה הישראליים ניכרות עד היום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פישר והמשבר במזרח אסיה
|
|
|
|
|
|
|
בעת שכיהן כמשנה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית וככלכלן הראשי שלה בין השנים 2002-1994 מילא פישר תפקיד מרכזי בניהול המשברים שהתחוללו באותה תקופה בעולם. כך, לדוגמה, המשבר הכלכלי שפרץ בתאילנד ב-1997 והתפשט ממנה למשקים משגשגים נוספים במזרח אסיה, החל כתוצאה ממעשיהם של ספסרי כספים, בראשם ג'ורג' סורוס, שהימרו על ירידה עתידית של שער הבאט התאילנדי, בגין שערו הגבוה יתר על המידה לכאורה.
הם החלו למוכרו באמצעות עסקאות שונות, בעודו חזק, תמורת דולרים, כדי לשוב ולקנותו לאחר שייחלש. במהרה החלה בריחת ספסרי כספים מן השורה השנייה מן הבאט, והחלה הידרדרות של המטבע התאילנדי, ובעקבותיו של מטבעות אסיאתיים נוספים. היה זה צונאמי כלכלי שגרם נזקים חמורים ביותר למשקים פורחים.
ומה עשה פישר נוכח משבר זה? העמיק את המשבר – ללא ספק לפי תוכניתם של ענקי הפיננסיים העולמיים – ע"י התוכנית שהכתיב לתאילנד ולמדינות האחרות בתמורה להלוואה מקרן המטבע העולמית שבאה למלא את הרזרבות המדולדלות שלהן במטבע זר.
תוכנית זו כללה העלאת שער הריבית על ידי הבנק המרכזי לגבהים בלתי סבירים - כדי למנוע את המשך ההידרדרות של המטבע המקומי ובריחת מטבע זר – וכן איזון תקציב המדינה, דהיינו הקטנת השקעת המדינה במשק ובשירותים החברתיים. כתוצאה מכך העמיק המשבר הכלכלי במדינות אלו בשל הצטמצמות הפעילות המשקית. אף העוני גבר בהן. בתאילנד, למשל, חלה נסיגה במאבק נגד מחלת האיידס. הייתה זו "הצלת" נפגעי צונאמי באמצעות צונאמי נוסף.
על מדיניות זו אמר פישר ל"פיננשל טיימס" כי כל רצונו היה שלארצות אלו יהיה תקציב מאוזן. על כך אומר ג'וזף שטיגליץ, הכלכלן הדגול ותיאורטיקן של הון הייצור, בספרו "הגלובליזציה ואי-הנחת ממנה": "במשך שישים שנה לא סברו כלכלנים מוערכים, שמשק הנכנס למיתון צריך דווקא תקציב מאוזן". שטיגליץ נותן בעצמו הסבר לרמיסה זו של התיאוריה הכלכלית ע"י תיאורטיקן כלכלי בעל שם עולמי כמו פישר:
"רוברט רובין, שר האוצר [האמריקאי] במשך חלק ניכר מן התקופה המתוארת בספר זה, בא מבנק ההשקעות הגדול ביותר, גולדמן זאקס, וחזר לפירמה "סיטיגרופ" השולטת בבנק המסחרי הגדול ביותר, סיטיבנק. האיש מספר 2 בקרן המטבע העולמית במשך תקופה זו, סטנלי פישר, הלך מקרן המטבע העולמית הישר לסיטיגרופ. אנשים אלה רואים כמובן את העולם דרך המשקפיים של הקהילה הפיננסית".
האם יכול פישר להשתנות
בכתביו אין פישר תמיד כה פנאט, שהרי אחרת היה עושה חוכא ואיטלולא מוחלטת מן המדע. כך הוא אומר (כשהוא מדבר באמת על טובת החברה כולה ואינו מייצג למעשה את האינטרסים של הסקטור הפיננסי, כפי שהוא עושה לעיתים קרובות בכתיבה מדעית לכאורה), שהבנק המרכזי צריך לפעול במדיניות הריבית למניעת מיתונים מחזוריים, וכי מאבק נגד אינפלציה אינו חזות הכל.
האם יכול פישר להשתנות? אין לדעת, שהרי יצורי אנוש חופשיים לשנות את עמדותיהם ושייכותם לקבוצות אינטרסים. ג'ורג' סורוס, ספסר כספים חשוב מן הליגה השנייה, הבין ש"המגמות" שעליהן הימר (פעמים בהצלחה ופעמים באי הצלחה) הן מהלכים מחושבים של הענקים הפיננסיים, הגדולים לאין שיעור ממנו עצמו. לכן, כבר שנים רבות שהוא מוקיע את השתלטות ההון הפיננסי-ספקולטיבי על המשק העולמי ורואה בה סכנה גדולה לדמוקרטיה. בעוד הוא ממשיך בעסקי הממון שלו, הרי הוא מנסה בה בשעה גם ליצור סדר עולמי שיצמצם במידה ניכרת את כוחם של עסקים אלה עצמם.
הישנה פישר את חברבורותיו? הסיכויים אינם רבים, אך קיימים. סורוס הוא דוגמה לשינוי כזה.
ד"ר אורי זילברשייד מלמד פילוסופיה מדינית בחוג למדע המדינה במכללת יזרעאל ובתוכנית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה, והוא ממייסדי תנועת חברה עכשיו – פדרציה של ארגונים לבניית ישראל כמדינת רווחה נאורה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
