 |
/images/archive/gallery/114/185.jpg
אילוסטרציה  |
|
|
|
|
| מי מרוויח יותר חלוצים או קשרים? איך השפיעו השחקנים הזרים? ולמה חשובים השידורים בטלוויזיה? בישראל 2005, הרבה כסף נמצא במעט מדי מקומות. מה זה עושה לכדורגל הישראלי |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
שמוליק שלח
13/5/2005 9:19 |
|
|
|
|
|
|
|
נראה כי המשפט "יש הצלחות ויש תירוצים" מסביר היטב את התנהלות הכדורגל הישראלי לאורך השנים. בכל סיום משחק, בסוף עונה, כששחקן פורש, עובר או מסתכסך, תמיד יש הסברים. תמיד יש אשמים, התקשורת יודעת את מי לצלוב והאוהדים את מי לקלל. כן, כולם יודעים הכל על הכדורגל הישראלי, לפעמים יודעים אפילו יותר מדי.
אבל, אותו מידע שנותן לשחקן/מאמן את רשימת התירוצים הבלתי נגמרת אמור להשפיע באופן הפוך על התוצאות הכספיות של הקבוצות. בכדורגל, למרבה הפלא, הכל מדיד, ובקלות. כאשר רוב התקציב (55%) הולך להוצאות שכר, אזי כדאי וניתן להעריך בדיוק מה יתרום שחקן לביצועי הקבוצה וכמה שווה לשלם בשביל זה. אבל גם בצד הזה של הכדורגל הישראלי יש תמיד תירוצים, ותוצאות הקבוצות הם ההוכחה.
לצד הרווחיות הבעייתית של קבוצות הכדורגל בישראל, הולכת ומתפתחת תופעה מדאיגה שעלולה לשנות את הכדורגל הישראלי כפי שאנחנו מכירים אותו. במשך השנים האחרונות מגלה הכדורגל הישראלי אי שוויוניות גבוהה מאוד ביכולות הכלכליות של הקבוצות בליגת העל. אי השוויוניות הזו מתבטאת בעיקר ב"קאדר" השחקנים שמגבשת כל קבוצה. על המגרש כמובן, ניכר מהר מאוד
לאלו קבוצות יש יכולות כלכליות ולאלו אין.
הציניקנים יכולים להגיד כי זוהי התופעה המוכרת בכל המשק הישראלי ולא רק בכדורגל. אבל בהשוואה לליגות אחרות בעולם, גם במדינות קפיטליסטיות כגון ארה"ב, מוצאים כי אי השוויון קטן בהרבה בענפי הספורט המתקדמים. היכולות הכלכליות, מביאות את הקבוצות לשלם הרבה יותר לשחקנים וכך למשוך את הטובים שבהם ולצבור יותר נקודות במשחקים.
שני כלכלנים בכירים – נעם זוסמן מבנק ישראל ואיתן בן משה ממשרד האוצר – פרסמו מחקר מעמיק המתייחס לסטטיסטיקה הכספית שמאחורי הכדורגל הישראלי. המחקר, שהתפרסם "ברבעון הישראלי למסים" ומובא לראשונה ב-NRG מעריב, חושף את המספרים ש"מריצים" את הכדורגל הישראלי ומה הם עושים לו.
ההוכחה החד משמעית מהמחקר צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אוהד כדורגל בארץ – ליגת העל של הכדורגל הישראלי בדרך להפוך לתואמת ליגת העל של הכדורסל, המורכבת ממכבי ת"א ועוד 11 קבוצות. הסיבה אינה יכולות יוצאות דופן או מזל של קבוצה מסויימת, אלא דווקא אי השוויון ביכולת הכלכלית של הקבוצות, שהפך לחריג במיוחד גם בנוף החברתי- כלכלי הבעייתי של מדינת ישראל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תמונת ארכיון
|
|
|
 |
|
 |
|
שכר השחקנים
|
|
|
 |
|
|
|
המחזור השנתי הממוצע של סך קבוצות הכדורגל בליגת העל עמד על רבע מיליארד שקל בשנים האחרונות. כשליש מהציבור מתעניינים בכדורגל, דבר שבה לידי ביטוי גם בנהירה למגרשים או לפחות בנכונות לשלם בעד תוכן בטלוויזיה. בעלי הקבוצות יכולים להרוויח גם מטיפוח שחקנים (ע"י מכירת כרטיס השחקן אחרי שנים וקבלת "רווחי הון") או להשתמש ביתרונות הגלובליזציה על מנת להביא שחקנים מושכי קהל מחו"ל, אבל כל זאת לא שיפר, כך מסתבר, את השורה התחתונה והקבוצות מפסידות.
הסיבה היא בעיקר הוצאות השכר הגבוהות שמקבלים השחקנים והיעדרות הקהל מהמגרשים עקב חוסר עניין. כאמור, שוק העבודה של שחקני הכדורגל והספורטאים בכלל הוא שוק בו האינפורמציה ידועה לכולם. תנאי העבודה של הכדורגלנים בישראלים כוללים שכר בסיסי (שאינו תלוי בהישגי הקבוצה), פרמיות התלויות בהישגי הקבוצה והשחקן ומענקי חתימה. כדאי לזכור שהכדורגלנים הבכירים נהנים אף מהכנסות נוספות כגון חוזי פרסום.
בישראל ישנו גם מרכיב מיוחד בשכר – החיילים. כ-25% מהשחקנים בליגה הבכירה (ליגת העל) הם חיילים. הכוונה במספרים היא שהם מקבלים עד 4,000 שקל בחודש, או כ-50 אלף שקל בעונה. כאשר מביאים בחשבון את החיילים עולה כי ממוצע השכר בליגה הישראלית עמד בעונת 2000/2001 על מעט יותר מ-300 אלף שקל לשחקן, לעונה. ללא חיילים עמד ממוצע השכר בליגה על כ-400 אלף שקל (השכר לא השתנה הרבה בשנים מאז).
ממוצע השכר, במקרה של שחקני הכדורגל הישראלים לפחות, מטעה. גם אם מנטרלים את הוצאות השכר של החיילים (הנמוכות באופן משמעותי ולכן מאפשרות קיטוב בשכר) עדיין היחס בין החמישון העליון של השכר לכדורגלנים בחמישון התחתון עומד על פי 15. שלא יהיו אי הבנות. הקיטוב בשכר הכדורגלנים בישראל גבוה בהרבה מענפים אחרים במשק הישראלי, ואף יותר מזה בליגות הכדורגל הבכירות באירופה ובעולם.
הסיבה לפילוג הגבוה בשכר, הוא סוג העוסקים ומבנה הקבוצות. כדורגל הוא משחק של כוכבים. בכל קבוצה ישנם שניים-שלושה שחקנים מרכזיים - כוכבי על – המרוויחים משכורות גבוהות במיוחד (כגון: אבי נמני או עידן טל), אחריהם ישנם 5 עד 10 שחקנים שמקבלים שכר בינוני ומתחת עוד עשרות שחקנים צעירים (או חיילים) שמקבלים שכר נמוך יחסית. מדרגות השכר הגבוהות בהם מדובר עומדות על 800 אלף שקל ומעלה עבור כוכבי העל לעונה, בין 300 ל-800 אלף עבור שחקנים בינוניים, ושכר עד 300 אלף שקל נחשב כנמוך.
אי השוויון בשכר הוא בעיקר בתוך הקבוצות. השכר הממוצע עבור חלוצים עמד בעונת 2000/2001 על כ-370 אלף שקל, לקשרים על 450 אלף שקל ועבור מגינים על כ-410 אלף שקל. אי השוויון בשכר הקשרים הוא הגבוה ביותר בכל קבוצה. הסיבה היא, כאמור, תופעת כוכבי העל, כאשר כל קבוצה נזקקת לקשר כוכב שיוביל אותה שמרוויח גם את השכר הגבוה ביותר לעומת בעלי תפקיד דומה בכל קבוצה במרוויחים הרבה פחות.
לעומת זאת, דווקא תפקידו האפור של המגן הוא זה שמרכז את אי השוויון הגבוה ביותר בין הקבוצות. הקבוצות שיכולות להרשות לעצמן משלמות שכר גבוה למגינים, דבר שמביא לקליטתם של הטובים בתחום זה בקבוצות המבוססות, ויוצר אי שוויון ביכולת הקבוצות. ההבדל בין השכר הממוצע בחמישון העליון של המגינים לזה התחתון עומד על פי 17 – ההבדל הגבוה בשכר בעלי התפקידים הכדורגל הישראלי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבי נמני
|
|
|
|
|
|
|
בין מכבי חיפה לצפרירים חולון
|
|
|
|
|
|
|
לפערי השכר יש מחיר, ולא רק כלכלי. מחקר קודם שנערך בישראל (ע"י מומי דהן מהאוניברסיטה העברית) מראה כי אי השוויון בין ביצועי הקבוצות החל לגדול בשנות השמונים, במקביל לפערי השכר. הדבר מעיד על הבדלים הולכים וגדלים בכישורי השחקנים בקבוצות שיכולות להרשות לעצמן לשלם יותר. בעוד הקבוצות המבוססות מושכות אליהן את הכשרונות, הקבוצות הפחות עשירות מסתמכות על שחקנים בינוניים והרבה חיילים (המקבלים שכר נמוך). החוקרים (זוסמן ובן משה) מראים חד משמעית כי הוצאות שכר גבוהות משתלם מבחינת ביצועי הקבוצות – מספר הנקודות שצברו הקבוצות נקבע במידה רבה ע"י גובה הוצאות השכר – דבר הנכון בעולם כולו ולא רק בישראל.
מכבי חיפה, אחת הקבוצות הבולטות בכדורגל הישראלי, הוציאה בין העונות 1995/1996 ל-2003/2004 סכום הגבוה פי 1.6 מאשר התקציב הממוצע לקבוצה בליגת העל. הדבר כידוע השתלם – מספר הנקודות שצברה מכבי חיפה הוא גבוה פי 1.5 ממספר הנקודות הממוצע שצברה קבוצה בליגת העל בתקופה זו. בקבוצות בולטות אחרות: הפועל ת"א, מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, היחסים דומים. גם אם בוחנים את שאר הליגה לאורך העשור האחרון ניכרת התאמה גבוהה בין גובה התקציב יחסית לשאר הקבוצות, לבין הניקוד יחסית לשאר הקבוצות. לשם השוואה, את הדירוג סוגרת הפועל צפרירים חולון, שירדה ליגה לפני מספר עונות. צפרירים הסתפקה בתקציב העומד על כ-0.3 מהתקציב הממוצע בליגת העל, ובהתאם מספר הנקודות שצברה הסתכם בכ-0.6 מהממוצע שצברה קבוצה בליגה.
עוד הערה בנושא זה לבעלי הקבוצות. כדאי לזכור, כי הוצאות שכר גבוהות אולי הביאו יותר כבוד לבעלים ולאוהדים אך לא עזרו בהכרח להפוך את הקבוצה לרווחית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שחקני צפרירים
|
|
|
|
|
|
|
מה משפיע על שכר השחקנים
|
|
|
|
|
|
|
השפעת ביצועי השחקנים על שכרם בולטת מאוד כאשר מנתחים ממה מורכב שכר הכדורגלנים. מכיוון שכישורי השחקן אינם משתנים באופן משמעותי בין העונות, קשור השכר באופן ברור לשכר שקיבל השחקן בעונה הקודמת ואינו נוטה להשתנות (בהנחה שהוא לא משנה קבוצה). מכיוון שחלק גדול משכר השחקנים נובע מפרמיות, שחקנים בקבוצה שמקבלת יותר נקודות בעונה, יקבלו שכר יותר גבוה. ברמת המיקרו, שחקן שיש לו יותר דקות משחק – מה שמעיד על שביעות רצון מתפקודו – ייהנה משכר יותר גבוה. לחילופין, שחקן שיש לו שינוי תדיר במספר דקות המשחק שלו ("חוסר יציבות"), יקבל שכר נמוך משל אחרים בשל כך.
נקודה מעניינת לגבי שכר השחקנים היא מה שנקרה "שחקני בית". אלו נהנים משכר גבוה יותר מזה של שחקני רכש או שחקנים מושאלים וכדומה. ניידותם של שחקני כדורגל גבוהה יחסית לשאר השכירים במשק, והסיבה היא בעיקר עקב רצון לשיפור תנאי השכר. 32% מהכדורגלנים הישראלים אינם מתמידים יותר מעונה בקבוצה בה הם משחקים. לתופעה זו משמעות גדולה הן מבחינת השכר והן מבחינת תפקוד הקבוצה.
כל מעסיק יודע כי ככל שהעובד מתמיד בחברה כך עולות היכולות שלו, וכך גם בכדורגל. החיבור של השחקן עם המאמן, השחקנים האחרים, וביצוע תפקידיו על המגרש משתפרים ככל שהוא מתמיד. מכאן שכאשר לקבוצה יש יותר שחקנים שמתמידים בקבוצה, כך ישתפרו הביצועים שלה. כמובן, יש סוג קבוצה אחד שמסוגל להשאיר אצלו שחקנים – אלו הקבוצות העשירות - אלו שיש להם. ואכן, שחקנים המשתייכים לאחת מארבע הקבוצות הגדולות, נוטים פחות להחליף קבוצות. התוצאות ניכרות בטבלאות הליגה.
בעלי תפקידים שמרבים ביותר להחליף קבוצות הם החלוצים, ואחריהם השוערים, מגינים וקשרים. הסדר מאותת על כך שככל שהשחקן נדרש להיות יותר "קבוצתי" כך הקבוצה עושה מאמץ יותר גדול על מנת להשאירו. לכן הקשרים, הם אלו שנהנים יותר (מבחינת שכר) אם יתמידו באותה הקבוצה.
נקודות אחרות שחושף המחקר מעידות על השפעת פרמטרים מסוימים על שכר השחקנים. גיל השחקנים מהווה אף הוא פרמטר קריטי בגובה השכר. השכר עולה עד גיל 32 ולאחר מכן מתחיל לפחות. להשתתפות בנבחרת הלאומית, שמעידה על כישורים יחסית גבוהים, ישנה השפעה חיובית על רמת השכר, אם כי לא רבה. לעומת זאת, כאשר בוחנים את ההשפעות שיש לפרמטרים לפי התפקידים השונים, מוצאים כי השתתפות בנבחרת של קשרים מביאה לשכר גבוה יותר בתפקיד זה. למי שתוהה האם לשמעון גרשון מהפועל ת"א או לאריק בנאדו ממכבי חיפה, כדאי להשתתף במשחקי הנבחרת אז התשובה חיובית. שכרם של מגינים עולה כתוצאה מהשתתפות בנבחרת, אם כי בשיעור נמוך מזה של קשרים.
אם כבר מדברים על מגינים, כדאי להם להיזהר מכרטיסים אדומים. הרחקה בעקבות התנהגות לא ספורטיבית משפיעה לרעה במיוחד על המגינים, אם כי גם שכר החלוצים והקשרים נפגע ממנה. לחילופין, ביצוע וספיגת עבירות מראה השתתפות ואכפתיות של השחקן. כך יוצא שככל ששחקן מבצע יותר עבירות (ללא ספיגת כרטיסים אדומים כמובן) ישנו סיכוי גבוה יותר לעליית השכר שלו בעונה הבאה.
עבור חלוצים, הפעולה היחידה שמשפיעה באופן חד משמעית על העלאת השכר היא מספר הנגיחות. לקשרים, כאמור, כדאי מאוד להגיע לנבחרת. כמו כן, בפעם הבאה בה תראו את טל בנין בועט לכיוון השער מחוץ לרחבה או מוסר לרחבה, תדעו כי פעולות אלו עשויות להשתלם לו ע"י עלייה בשכר בעונה הבאה.
בנוסף, שינויים בתקציב הקבוצה מגביר את הניידות של השחקנים, כנראה מכיוון שאז יכולה ההנהלה לשנות את הסגל. ולמרבה ההפתעה, החלפת המאמן אינה משפיעה באופן חד משמעי על צוות השחקנים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אריק בנאדו
|
|
|
|
|
|
|
מה לגבי הזרים?
|
|
|
|
|
|
|
כל זה לגבי כלל השחקנים. ישנן גם השפעות אחרות על השכר. אחת מהבולטות שבהן היא תופעת השחקנים הזרים. החל מעונת 1999/2000 שונה החוק והותר לקבוצות להעסיק 5 זרים. מספר השחקנים הזרים בכדורגל הישראלי עומד על מעט יותר מ-30%, יותר מפי 2 מהיחס של עובדים זרים בכלל המשק. הסיבה להזרמת הכדורגלנים הזרים לכאן היא העניין ו"הצבע" שנוכחותם מוסיפה לקבוצות על המגרש.
אבל מסתבר שהם גם עוזרים בדרכים אחרות – תשלומי השכר שלהם כוללים מיסוי נמוך יחסית לישראלים והם "דוחפים" את השכר של השחקנים הישראלים כלפי מטה ואף עלולים "לדחוף" את הישראלים מחוץ לדשא לתקופה ארוכה. תשלומי המסים הנמוכים אינם נובעים מתוך מדיניות כלכלית מחושבת, אלא סביר יותר שמגיעים מתוך לחצים של בעלי הקבוצות והנהלת הליגה. בעוד מס ההכנסה של שחקן חיזוק זר עומד על כ-25% בלבד, שיעור המס שמשלמים עובדים זרים, גם ברמות שכר נמוכות בהרבה, הוא הרבה יותר גבוה.
בנוגע להשפעות הכדורגלנים הזרים, צריך להבחין בין התפקידים השונים. סך הכל גבוה שכר הזרים מזה של הישראלים ב-10% ועמד בעונת 2001/2002 על 430 אלף שקל בממוצע לעומת שכר של כ-400 אלף שקל לעונה לישראלים. עיקר ההבדל היה עבור החלוצים. בעוד הזרים הרוויחו כ-570 אלף שקל לעונה בממוצע, עמדה הכנסתם של החלוצים הישראלים על כמחצית – 290 אלף שקל. זאת עקב ההיצע הנמוך של חלוצים טובים בשוק הכדורגלנים העולמי.
לגבי התפקידים האחרים, התוצאה הפוכה – שכרם של הקשרים והמגינים הישראלים גבוה בעשרות אלפי שקלים בעונה מזה של בעלי התפקידים האלו מבין הזרים. סך הכל פערי השכר בין הישראלים לזרים אינה גבוהה.עם זאת, הגדלת מכסת השחקנים הזרים בעונת 1999/2000 הביאה אכן לפגיעה בשכר הכדורגלנים הישראלים הבכירים, לעומת הטבה שחלה בתנאי תעסוקתם של אלו בעלי השכר הנמוך. מנגד, שכרם של הזרים זינק בממוצע מרמה של כ-250 אלף שקל לעונה ב-1998/1999, לכ-500 אלף שקל בעונת 2000/2001.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רוסו
|
|
|
|
|
|
|
הקהל במגרשים
|
|
|
|
|
|
|
חלק ניכר מהכנסות קבוצת הכדורגל נובעות מכמות הקהל שמגיע למגרשים. חשיבות הקהל במגרשים אינה מסתכמת רק במכירת כרטיסים או מינויים, אלא בעלת פן כלכלי נוסף – זכויות השידור למשחק והכנסות מפרסום במגרשים.
מוקד המשיכה המרכזי, שמביא קהל למגרשים, הוא העניין. מכאן שמשחק עם קבוצה מעניינת יותר יביא יותר קהל ואף יתבטא במחיר הכרטיס. ככל שמיקום הקבוצה המארחת במשחק הוא גבוה יותר כך גבוהה יותר מכירת הכרטיסים. דרוג במקום הראשון במשחקי העונה תורם כ-1000 כרטיסים נוספים למשחק. זכייה של הקבוצה המארחת באליפות מביאה למשחקי החוץ שלה עוד כ-2,200 צופים, בעוד זכייה של הקבוצה האורחת אינה תורמת למכירת כרטיסים.
אי הוודאות לגבי תוצאות המשחק מהווה גורם מרכזי במשיכת קהל למגרשים. ככל שפער הנקודות בין הקבוצות גדול יותר כך פוחת העניין במשחק. למרות זאת, מהוות הקבוצות הגדולות מוקד משיכה והכנסה מרכזי בליגה. הופעת אורח של אחת מארבע הקבוצות המובילות במגרש של אחת מהמובילות האחרות מוסיפה כ-4,000 צופים למגרש. בין העונות 1999/2000 – 2002/2003 היו אלו בית"ר ירושלים, הפועל ת"א, מכבי חיפה ומכבי ת"א. על פי הנתונים קבוצות החוץ המושכות ביותר קהל הן הפועל ת"א ומכבי חיפה, שמוסיפות ליציעים של קבוצות אחרות מבין המובילות כ-5,000 צופים. בית"ר ירושלים ומכבי ת"א נחשבות לפחות אטרקטיביות ומוסיפות רק 3,000 צופים כאשר הן מתארחות אצל הקולגות. גם משחקי דרבי נחשבים, כאמור, לאטרקטיביים ומהווים מוקד משיכה ל-4,000 צופים נוספים כאשר מדובר בין ארבעת הקבוצות הגדולות בליגה.
גם על הקבוצות הממוקמות במיקום פחות בולט בליגה משפיע אירוח קבוצה גדולה לטובה. אחת מהקבוצות המובילות שמתארחת במגרשה של קבוצה קטנה יותר מוסיפה יותר מ-1,500 צופים. בין העונות 1999/2000 – 2002/2003 הנהנות המרכזיות מביקוריהן של הקבוצות המובילות היו הפועל חיפה והפועל פ"ת, שכל משחק שכזה הוסיף כ-2,200 צופים למגרשיהן. למי שמרגיש כי ביצועיהן של הקבוצות הגדולות הן חלק מרכזי מפעילות הליגה, יש על מה להסתמך. בין השנים 1999-2003 עמדו סך ההכנסות ממכירת כרטיסים (ומינויים) במשחקי ליגת העל בין 35 ל-45 מיליון שקל. מתוך סכום זה תפסו ארבעת הקבוצות הגדולות קצת מעל 60% מההכנסות.
גם מחיר הכרטיסים וכמות הכרטיסים הנרכשת מושפעים מהמיקום של הקבוצה בליגה. על מחיר הכרטיס משפיע כאמור הופעה של קבוצה אורחת ומשחק דרבי. ככל שמקומה של הקבוצה המארחת נמוך יותר בסוף העונה כך יורד מחיר הכרטיס הממוצע למשחקיה. קבוצה מובילה המתארחת אצל קבוצה מובילה אחרת מעלה את מחיר הכרטיס בכ-17 שקל, שהם מעל לשליש ממחיר כרטיס ממוצע למשחקי הקבוצה. כאשר קבוצה מובילה מתארחת במגרשה של קבוצה שאינה בין המובילות עולה מחיר הכרטיס בכ-18 שקל שהם כמעט חצי ממחיר הכרטיס הממוצע בקבוצות אלו.
נתון נוסף המשחק לטובתן של הקבוצות המובילות מבחינה כספית הוא הקשר הישיר בין הצלחתה של הקבוצה בעונה לביקוש לכרטיסיה בשנה שלאחר מכן. כל שער זכות שהבקיעה הקבוצה בעונה מסוימת שווים לכ-40 מינויים נוספים של צופים בשנה שלאחר מכן. מנגד, הפסדים פוגעים באופן קשה באטרקטיביות של הקבוצה בשנה שלאחר מכן, כל הפסד שווה כ-55 מינויים בעונה הבאה.
ההשוואה הבאה מסבירה את החשיבות של ביצועי הקבוצה ועד כמה הם רלוונטים לקהל - במידה ותקציב הקבוצה יגדל מעונה לעונה במיליון שקל, תהנה הקבוצה רק מ-65 מינויים נוספים, לא הרבה לעומת מספר הצופים שיצטרף בעקבות מספר גבוה של שערים. מיותר לציין כי ככל שלקבוצה יש יותר יכולת כלכלית, כך גוברת יכולתה להביא שחקנים טובים יותר שיגרמו למשיכת קהל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תמונת ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
הכנסות מטלוויזיה
|
|
|
|
|
|
|
הכנסות הקבוצות תלויות כמובן גם ובעיקר בשידורי הטלוויזיה. אם תרצו, הטלוויזיה היא סם החיים של הכדורגל הישראלי. לשידור הישיר של המשחקים ע"י ערוץ 2 או ערוץ 10 אין השפעה שלילית על כמות הקהל במגרשים. גם לערוצי הספורט (כולל ערוץ 5+ בתשלום) אין השפעה שלילית על כמות הקהל במגרשים שאת משחקיהם משדרים. המשמעות היא שלפחות עד שהחלו לפעול הערוצים לצפייה בתשלום, לא הייתה לשידורים הישירים בטלוויזיה השפעה מוכחת על נכונות הקהל לשלם עבור הכרטיס במגרז.
אחד הפועלים היוצאים של שידור משחקים הוא גם משבצות שידור שגורמות לשינוי בימי המשחק. למרבה ההפתעה גם שינוי בימי המשחק אינו גורם לירידה בכמות הצופים. בשנים האחרונות הוקדמו משחקים לימי שישי או לחילופין נדחו ליום ראשון. המחקר מוכיח כי החשש ששינוי זמני המשחקים יפגע בכמות הצופים, אינו במקום וכי גם בימים אחרים אטרקטיביות המשחקים נשארת כפי שהיא (עבור הקבוצות הגדולות כמובן).
הכנסות הקבוצות משידור המשחקים בהחלט שוות את המאמץ. סך הכל היוו ההכנסות משידורי הטלוויזיה כשליש מכלל הכנסות הקבוצות בליגת העל בשנת 2002. והרבה מעבר לסך ההכנסות מנוכחות הקהל במגרשים. כל קבוצה מקבלת כ-4.3 מיליון שקל עבור השידורים ובסך הכל תשלום קבוע של כ-51 מיליון שקל לכל הליגה. בנוסף, מקבלות הקבוצות האטרקטיביות, שבמשחקיהן יש יותר עניין, מענקים המסתכמים בכ-25 מיליון שקל נוספים, כתלות במיקום הקבוצה בליגה.
החלוקה של ההכנסות משידורי טלוויזיה היא יחסית שיוויונית, משום ששידורי הטלוויזיה מעדיפים את המשחקים המעניינים ואלו כמובן כוללים את השתתפות אחת מהקבוצות המובילות. בשנים האחרונות עברו המשחקים הישירים לצפייה במסגרות הכוללות תשלום (כגון ערוץ 5+ בכבלים). ובשנה האחרונה הושק הסדר תשלום לחבילת משחקים בשבת עבור 20 שקל (תשלום לפי צפיה).
הקבוצות המובילות כמובן לא החמיצו את המגמה של מעבר השידורים להסדר תשלומים אחר וניצלו את המהלך על מנת לנסות ולהקים ערוץ שידורים בתשלום עבור משחקיהן. מהלך שכזה עשוי להיות צודק מכיוון שהקבוצות הקטנות נהנות מהכנסות משידורי טלוויזיה שאין להם כל קשר לביצועיהן. אולם, מהלך שכזה היה גם מביא לפגיעה ממשית בקבוצות הפחות מבוססות, שההכנסות משידורי הטלוויזיה מהוות חלק ניכר מהכנסותיהן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"ללא מנגנוני חלוקה הליגה תקרוס"
|
|
|
|
|
|
|
"ללא מנגנוני חלוקה להכנסות בליגה יש חשש שהליגה תתמוטט בטווח ארוך כפי שקורה בליגה בכדורסל", כך אומר נועם זוסמן, ממחברי המחקר, בשיחה עם NRG מעריב. חלוקת ההכנסות הנדרשת אינה בהכרח ממשיכת יותר קהל למגרשים אלא נוגעת יותר להכנסות משידורי הטלוויזיה, שכרגע יחסית שיוויוניות, וכן לתקבולי הכנסות גם לקבוצות מתארחות.
"המחקר בתחום הכספי מאוד לא מפותח בענפי הספורט. תופעה זו קיימת בעיקר בארץ, כאשר באירופה או בארה"ב הרבה יותר נוח להשיג מידע. להתאחדות הכדורגל למשל אין בסיס נתונים מסודר עליו ניתן לעשות מחקרים". דבריו של זוסמן רלוונטים בעיקר לפעילות העסקית של הגופים המארגנים את ענף הכדורגל בארץ. מכירת זכויות שידור לא יכולה להתבצע ללא בדיקה כלכלית מקיפה – שוודאי נעשתה ע"י זכייניות הטלוויזיה שרכשו את הזכויות – אך לא ע"י ההתאחדות.
דוגמא עכשווית להשפעת ביצועי הקבוצות כתוצאה מיכולות כלכליות, אפשר לקבל מהמשחק שהתבצע לפני שבוע בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים. המשחק נערך כמעט ללא צופים. "זאת", מסביר זוסמן, "משום שמכבי חיפה כבר לקחה את הליגה כמה שבועות לפני כן ולמרות שהמשחק היה בין שתי קבוצות מובילות הוא לא עניין. בשנה האחרונה הייתה ירידה דרסטית במספר הצופים במגרשים. טוענים שזה קשור לצפייה בתשלום, אבל זה קשור גם להבדלים בביצועים של הקבוצות. הפערים בין היכולות הכלכליות של הקבוצות יפגעו יותר ויותר בעניין של הקהל בליגה ויביאו לקריסתה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
