שנת ההפרטה
משה פרל מסביר כי הדבר המרכזי שקרה בתשס"ה הוא שהממשלה השתכנעה לצאת מהמשק
אמנם זה נותן אפשרות למינויים, זה מספק מאגר אלקטורלי, זה מעניק עוצמה כלכלית גדולה - אבל זה לא עובד. זה לא עובד כי אתה לא יכול להיות גם הריבון, גם הלקוח וגם המפקח. פשוט אינך יכול להיות גם הבעלים של אל על (שרוצה שהיא תרוויח כמה שיותר כסף ושלא יהיו לה מתחרים), גם הלקוח שלה (שרוצה מקסימום שירות במינימום מחיר) וגם קובע המדיניות בענף (שרוצה לפתוח את השמים ולתת לישראייר ולארקיע קווים). זה לא עובד גם בענפי התקשורת או הבנקאות. זה פשוט לא עובד.
בשנה החולפת מכרה הממשלה את בנק דיסקונט, את אל על ואת בזק, והחלה במכירת בנק לאומי. זה לא שלא נשארו עוד חברות ממשלתיות, אבל מעשית זו השנה שתיזכר כזו שהשלימה את התהליך הגדול. בחלון הראווה של ממשלת ישראל כבר לא נותרה כמעט סחורה.
רוב האנשים שמביאים במוסף שלפניכם את החוויה המרכזית שלהם השנה, היו קשורים לתהליך הזה. חלקם מצד הקונים, חלקם מצד המוכרים וחלקם מצד המתחרים. הסיפורים שלהם מוליכים אותנו לסיפורה של השנה שבפתח, סיפור שפרקים ממנו כבר החלו להיכתב בשנה החולפת: השינויים שיבואו בעקבות ההפרטה.
התיאוריה הכלכלית אומרת שעל ממשלות לבצע הסדרה של ענף, כלומר לשנות את המבנה שלו למבנה תחרותי, ורק לאחר-מכן להפריט את החברות הפעילות בו. מעשית, זה לא תמיד הולך. ממשלות ישראל התקשו מאוד לשנות את כללי המשחק בענפים רבים במשק, כל עוד הן היו הבעלים של החברות שפעלו בהם. תשס"ה עושה את ההבדל.
עכשיו, כשממשלת ישראל איננה עוד בעלים של אל על, היא מוצאת פתאום זמן ואומץ לטפל ביוזמת "השמים הפתוחים", שיכניסו שחקנים רבים להתחרות באל על. באופן דומה יכולה הממשלה לגשת לשינוי יסודי של שוק ההון וענף הבנקאות, כשהיא איננה עוד הבעלים של דיסקונט ואו-טו-טו של לאומי. גם בתקשורת, ענף שעבר שינויים רבים בשנים האחרונות, הסיבה היתה בעיקר התפתחויות טכנולוגיות ולא אידאולוגיה ממשלתית. עכשיו, כשבזק יוצאת מחיקה, תוכל הממשלה לפקח על השינויים בענף ולעצב אותו באופן חופשי מניגודי עניינים.
זה יותר חשוב מ-9 המיליארדים שקיבלה הממשלה כתוצאה ממסע המכירות שעשתה בשנה החולפת. זה יותר חשוב מעצם המכירה של נכסי ממשלה לידיים פרטיות. בימים שבהם כולם מתבשמים כאן מאומדני הצמיחה של 2005, הגיע הזמן להבין ששינויי מבנה משקיים אינם תפאורה שנועדה לספק את האגו של שר האוצר במסיבות עיתונאים. למשק שלנו יש פוטנציאל מוגבל לצמוח. מה שראינו השנה נבע משתי סיבות בלבד: תנאים סביבתיים (רגיעה בטחונית, מטריה אמריקנית, יציבות פוליטית) והתייעלות פנימית של החברות. שתי אלה לא יוליכו אותנו הרבה מעבר לשיעורי הצמיחה של 5%.
כדי להמריא מעבר לזה, חייבים לנצל את ההפרטות של תשס"ה כדי לשנות את המבנה של המשק באופן שיועיל גם לעסקים ולחברות וגם לציבור הרחב. אם התשתיות (תקשורת, שוק ההון, תעופה) זולות יותר ואיכותיות יותר, העסקים מרוויחים יותר ומחירי השירותים והמוצרים שלהם יורדים.
זה אולי לא יספק לכוכבי השנה החולפת גם בשנה הקרובה חוויות דומות לאלה שהם פורשים במוסף הזה, אבל לנו זה יעשה רק טוב.
עדכון אחרון : 3/10/2005 11:36
נא להמתין לטעינת התגובות
