כמה שמח, ככה עצוב
משה פרל לא מרוצה ממרד הצרכנים כי כשמדובר בכסף הגדול, אנחנו עדיין אדישים וכנועים
אלפים, שאולי היו מתחברים ברגע האחרון, נמנעו מלעשות זאת והלחיצו את בעלי זכויות השידור המונופוליסטיות. אתרי האינטרנט רחשו, עצומות הוחתמו, התקשורת הציפה והלחץ עבד. בעלי הנכס שנקרא "שידורי המונדיאל" הבינו שהם צריכים לעשות מעשה. אם הם מתוחכמים הם מכרו לנו הטבות פחותות בהרבה ממה שזה נראה. אם הם לא מתוחכמים הם באמת ירדו ב-40%, אבל בכל מקרה ברור לגמרי שהם נגררו. הם התאימו את התנהגותם המסחרית להתנהגותנו הצרכנית. זה איננו דבר טריוויאלי, זו בשורה.
האמת היא, שבמקרה של אוהדי הספורט זה לא חדש. מדובר בקהל הצרכנים המתוחכם והמודע ביותר שקיים כאן. אלה
זה לא אופייני לענפים אחרים. רמה כל-כך תובענית ויכולת להפעיל את התקשורת באופן כל-כך אפקטיבי אינן מקובלות בענפי צריכה אחרים. אבל בכל זאת משהו זז. ראינו את מרד צרכני הגז שאילץ את ספקי הגז להוריד מחירים. ראינו סימנים קטנים בתחום התקשורת. העובדה שבעלי זכויות השידור של המונדיאל מצמצו ראשונים היא משמעותית.
אז אם כל-כך טוב, למה דיל המונדיאל הוא בעצם בשורה רעה? משום שמה שמתברר שוב ושוב הוא שהצרכן הישראלי מוכן לפעול, להתארגן, לפוצץ את האינטרנט ולהחתים עצומות כשמדובר במשחקי כדורגל שעולים ביוקר, אבל לא כשמדובר בחשמל, בכרטיסי הטיסה, במים, בחשבונות הטלפון וכו' וכו'. כשמדובר בכסף הגדול באמת בסל הצריכה שלנו, אנחנו עדיין אדישים וכנועים.
נא להמתין לטעינת התגובות
