הרהורים של שר אוצר לעתיד
אנשים שבעים לא יוצאים לרחוב, חיימ'קה, הם לא צועקים. דרור גלוברמן מספק לנו הצצה לראש של שר אוצר שאולי עתיד לבוא
כשהוא קרא לי לפני חודשיים לפגישה הסודית במשרד של המיליונר ההוא בהרצליה, לא ידעתי מה הוא רוצה, אבל השתדלתי לבוא חמש דקות לפני הזמן, וגם לא כעסתי כשהוא ממש איחר. חיימ'קה, הוא שוב חייך אלי את החצי-חיוך הזה מאז הסיפור עם ה', חיימ'קה, יש מצב שאני ארצה אותך במקום הירשזון. באוצר? זרקתי ככה בזלזול, אבל לא האמנתי שזה קורה.
ורד חלפה לי רגע בראש, אחר כך פנינה ואז גם ה', אבל שאלתי אותו - ומה עם אברהם? הירשזון לא יחזיק הרבה, אמר אהוד בשקט. סוגרים עליו עכשיו תיק, משהו חזק, הוא לא יצא מזה. נעשה את לאט, תראה, בהתחלה הם יצעקו, בסוף יבלעו. אתה מעוניין? חשבתי על שטרית ועל בר-און, ואז הפסקתי לחשוב עליהם וניסיתי להיות קול, אבל זה לא כל כך הלך. בוא נדבר אחרי פסק הדין, אמרתי לו בהתרגשות, נראה מה קורה.
אחרי ההרשעה רציתי רק למות. הוא אמנם צלצל אלי - איזה גבר - ונתן איזה "יהיה בסדר" מאז'ורי כזה, מרגיע, של ראש ממשלה, עם איזו הבטחונת לאיזה סידור. בטח דירקטור בחברה ממשלתית, חשבתי, משהו לפוליטיקאי בפנסיה. אבל כשהצלחנו להתנער מהקשקוש הזה של הקלון, הוא צלצל ורק אמר במהירות "'תשאיר את היומן פתוח" וניתק. אני זוכר שאמרתי לעצמי, חיים - חיימ'קה - שיחקת אותה חיימ'קה, כמו אז כשהתחפפת בזמן ממשרד הבריאות, או סגרת עניין תיק-תק בהסתדרות. קצר, מהיר ואלגנטי. או חזק, קצר ואלגנטי. לא זוכר מה דדו בדיוק אמר - או שהיה זה בר-לב? אבל ככה אני. תשאלו את ה'.
עוד קצת פחדתי שאהוד ייבהל מהביקורת בעיתונים. איפה. ביבי הציל את הכלכלה מהטמבל ההוא סילבן, אמר לי אהוד, ושאף מהסיגר - איך שאני נכנס למשרד אני קונה לי קופסה כזו - ועכשיו העם מרוצה. רק תשמור על זה ככה, הוא עושה לי עם היד, ותראה שאנחנו נעשה מה שבא לנו. אנשים שבעים לא יוצאים לרחוב, חיימ'קה, הם לא צועקים. כל עוד הביזנס טוב, כל עוד הבורסה עולה, אתה יכול מצדי לדחוף עוד עשרים לשונות. רק לא אצלי במשרד, הוא חייך, הא חיימ'קה? וואלה, חשבתי, אני אוהב כשהוא קורא לי חיימ'קה.
נא להמתין לטעינת התגובות
