הנסיך
ראיון נדיר עם ילד הזהב של איטליה: ג'ון (יקי) אלקן, יורש העצר של משפחת אניילי, בעלת אימפריית פיאט. המטאור משושלת הרכב, בעליה של החברה שהכי מזוהה עם האיטלקים, מדבר על המשבר שעברה, על הטרגדיות במשפחה, השחיתויות בקבוצת הבית יובנטוס, האב היהודי והמחשבות להשקיע בישראל
עשר שנים מאוחר יותר כבר ברור לגמרי: אניילי עשה את ההימור הנכון. בחודש שעבר, כשהוא בן 31 בלבד, קיבל על עצמו היורש ג'ון אלקן (המכונה יקי) את תואר נשיא IFI, חברת ההשקעות של המשפחה. בכך הוא הקדים את סבו, שהגיע לנשיאות החברה רק בגיל 38. מספיק מבט זריז על הקריירה של אלקן כדי להבין שבעתיד הקרוב הוא יכבוש פסגות נוספות. נער הזהב התחנך באנגליה, בברזיל ובצרפת, עקב מקרוב אחרי קבוצת פיאט במהלך לימודיו ולבסוף הוכשר כמהנדס.
את הקריירה המקצועית החל מחוץ לכותלי החברה: ב-2001 צורף לג'נרל אלקטריק ולקח חלק בצוות המופקד על אסיה, ארצות הברית ואירופה. כעבור שנתיים חזר לטורינו, קיבל על עצמו תפקיד של מנהל השקעות בחברת IFIL (חברת השקעות נוספת שברשות המשפחה) והשתתף בתוכנית השיקום של פיאט. בשנה הבאה כבר הגיוני למדי שהוא יקבל על עצמו את ניהול IFIL, שבה הוא מכהן כסגן הנשיא כבר יותר משנה. משם הדרך אל ראשות הפירמידה של תעשיית הרכב האיטלקי, שבה הוא משמש כסגן הנשיא כבר שלוש שנים, תהיה סלולה.
אבל אלקן לא ממהר לשום מקום. רק לשם השוואה, סבו ג'אני קיבל את תואר סגן נשיא פיאט ב-1946, כשהיה בן 25, אבל נאלץ להמתין 20 שנה עד שהוצב כנשיא החברה. בזכות הכישורים וההיכרות שלו עם הזירה הבינלאומית צפוי אלקן להפוך בשנים הקרובות לאחד מאנשי העסקים המובילים והבולטים באירופה, וכפי שזה נראה עכשיו, הוא לא יצטרך לחכות שני עשורים לתפקיד נשיא פיאט.
משפחת אניילי נחשבת בעיני האיטלקים ללא פחות ממשפחת המלוכה. שושלת סבויה, משפחת המלוכה הרשמית, אולי איחדה את איטליה, אבל האניילים - בזכות הקשרים הבינלאומיים, הכסף, העוצמה והכוח - הצליחו לנצח בקרב על התודעה הציבורית. זאת, בין השאר, גם בגלל התמיכה של בית סבויה בפשיזם האיטלקי, שהביאה לסילוקם אל מחוץ למדינה לאחר מלחמת העולם השנייה.
בניגוד אליהם, משפחת אניילי לא התערבה בפוליטיקה (מלבד יוצאת דופן אחת: סוזאנה אניילי, אחותו של ג'אני, שכיהנה כשרת החוץ ללא השתייכות מפלגתית). עם זאת, ההשפעה הכלכלית, החברתית והפוליטית שלהם על איטליה של המאה ה-20 עצומה, ויש להם חלק משמעותי בכך שאיטליה נמצאת כיום בין שש המדינות המתועשות בעולם. תעשיית הפלדה שהקים ג'ובאני אניילי המייסד ב-1899 ושהתמקדה בייצור מטוסים, רכבות וכלי רכב, הצליחה להציל את אזרחיה הרעבים של איטליה כשהסתיימה המלחמה, ולייצר בום כלכלי. תוך שני עשורים זינק הייצור מ-50 אלף רכבים ליותר משני מיליון, בעיקר בזכות נהירת פועלים מהדרום לטורינו שבצפון.
מוזיאון פיאט בטורינו מבליט את הקשר המיוחד של משפחת אניילי והעם האיטלקי, ובחלל הגדול בקומת הקרקע מודגשת תרומת המשפחה ותעשיית הרכב שלה לא רק לאיטליה, אלא לעולם כולו. ג'ון אלקן מוביל את הדרך לחדר הפגישות במשרדי המוזיאון. בכל חדר שאנו עוברים בו קמים העובדים לכבודו. הוא ממהר לבקש שיישבו. בסבלנות ובחיוך מנומס הוא משתדל לא להפריע, מברך את העובדים בעדינות ומתעדכן בנעשה.
נדיר שאלקן מעניק ראיון מקיף. אנשיו מעדיפים שיתבטא באמצעי התקשורת נקודתית, בתגובה לנושאים שעולים על סדר היום או על פי מסרים מוגדרים. אבל הפעם הוא הסכים לשבת לראיון ארוך מיוחד וראשון עם כלי תקשורת ישראלי.
החיים שלך נראים כפי שדמיינת אותם כשהיית צעיר?
"לא, בכלל לא. בצעירותי אף פעם לא דמיינתי דברים לטווח הארוך. ניסיתי תמיד לעשות צעד אחר צעד, מתוך תקווה להתקדם. גם פעם, בדיוק כמו היום, לא היה לי מושג איפה אני אהיה עוד כמה שנים. החיים כוללים הרבה הפתעות שצריך לקחת בחשבון".
כאשר אלקן מדבר על הפתעות הוא מתכוון גם לטרגדיות שעברו על המשפחה. בשנות השבעים והשמונים איטליה התכוונה לקבל את ג'ובאני אלברטו אניילי, בנו של אומברטו (אחיו של ג'אני, סבו של ג'ון), כיורש הטבעי של המשפחה. אלא שסרטן מזן נדיר הכריע אותו ב-1997 כשהוא בן 33 בלבד. שלוש שנים מאוחר יותר בנו של ג'אני, דודו של ג'ון, שם קץ לחייו בקפיצה מגשר בכביש המהיר, אחרי שסבל מהתמכרות לסמים ומדיכאון.
ממש כמו סבו ג'אני אניילי, שקיבל את החברה מסבו מייסד פיאט
"העברתי הרבה זמן לצד סבא שלי, בעיקר בעשר השנים האחרונות לחייו, כשבאתי לטורינו ללימודים וחיינו באותה עיר", הוא מספר. "סבא לימד אותי שבן אדם צריך להתמיד במה שהוא מצטיין בו: אדם צריך להבין במה הוא מוכשר, לדבוק בזה ולעבוד קשה כדי להגיע להישגים. כדי שכשרונות לא יתבזבזו".
המכנה המשותף בין הסבא לנכד לא נגמר בקריירה. השניים גם אוהבים את אותה מכונית. ג'אני אניילי, שכונה "עורך הדין", יכול היה לבחור את כל המכוניות בעולם, אבל בחר לרשום על שמו רכב אחד בודד - פיאט פנדה קטנה. ג'ון, שמכונה "המהנדס", המשיך את דרכו. הוא היה יכול לבחור בין אלפא רומאו, לנצ'יה, פרארי ומזראטי, כולן של המשפחה, אבל הוא בחר פיאט.
"המכונית שלי היא פיאט פנדה, ועכשיו ביולי, כשתצא שוב לשוק פיאט 500 (הצ'ינקוצ'נטו האגדתית שתזכה בקיץ לתהילה מחודשת - מ.ג) אני מתכוון להשיג לעצמי אחת כזאת, כי כשחיים בעיר נוח לנהוג במכונית קטנה. רק כשאני יוצא לטייל אני לוקח את הפיאט בראבו החדשה, שהיא חזקה ונוחה יותר. יצא לי לנהוג בפרארי כמובן, אך אני בוחר לעשות זאת על מסלולי מירוץ או באירועים חריגים. זאת לא מכונית משפחתית". באיטליה זה אפילו נשמע הגיוני: אנשי עסקים רבים, גם כאלה שלא מעוניינים לקדם מכוניות של המשפחה, נוהגים ברכבים צנועים, על פי הצרכים ולא הסטטוס.
איך אתה זוכר את ג'ובאני אלברטו, שנפטר בגיל כל כך צעיר? לא חסר לך דמות בוגרת במשפחה, מישהו שיכול לעזור בהחלטות החשובות?
"היו לי יחסים טובים עם ג'ובאני אלברטו, אבל צריך לזכור שהיו בינינו יותר מעשר שנים הבדל בגיל. אלה עשר שנים משמעותיות כי כשמלאו לו 20 שנה, אני הייתי רק בן עשר. אם הוא היה חי היום הפער היה פחות בולט, כי אני בשנות השלושים לחיי והוא היה אמור להיות בשנות הארבעים. לצערי זה לא קרה. למזלי, במשפחה הגדולה שלנו יש בני דודים שלוקחים אחריות וחלק בפעילות, כמו גם בני הדור שמעלי שהם נוכחים ושותפים. לכמה מהם אני מאוד קשור. תוסיף לזה את הנוכחות החשובה של נשיא IFIL הנוכחי, ד"ר ג'ינלואיג'י גבטי, שאמנם אינו בן משפחה, אבל מרגיש כמו חלק ממנה".
איטליה נושאת את עיניה לג'ון ומצפה ליום שבו יעמוד בראש תעשיית הרכב המשפחתית. בינתיים הוא והמשפחה נותנים אמון מלא בנשיא לוקה די מונטזמולו ובמנכ"ל סרג'יו מרקיונה.
בסוף אפריל הציגה פיאט מאזנים ראשונים לשלושת החודשים הראשונים של 2007. תעשיית הרכב האיטלקית נהנתה מצמיחה בהשוואה לשנה שעברה: את 2006 סיימה פיאט ברווח נטו של 1.2 מיליארד יורו, כשההכנסות בשנה האחרונה הסתכמו בכ-51.8 מיליארד יורו- זינוק של 11%. לכן, לראשונה מאז 2002, חילקה מועצת המנהלים דיבידנדים בגובה 276 מיליון יורו.
למרות ההצלחה, אלקן מתעקש לא לצאת בהכרזות שהמשבר הקשה שפקד את פיאט כבר שייך להיסטוריה. "תמיד חייבים להיות זהירים לגבי העתיד", הוא אומר בכובד ראש שמאפיין התבטאות רשמית שלו, שעשויה להשפיע על תנודת המניות בבורסה. "פיאט עברה משבר חריף. תוכנית ההבראה יצאה לדרך ב-2004, וב-2005 כבר ביצענו כמה יוזמות מוצלחות. כך ב-2006 חזרנו לשגרה, והעובדים מתרכזים במטרה העיקרית של פיאט - יצור ומכירת מכוניות, משאיות וטרקטורים".
איך תפסו אתכם המשבר וההבנה שאם המשפחה רוצה להמשיך לשלוט בחברה היא צריכה להזרים מאות מיליוני יורו להצלתה?
"פיאט קיבלה תמיכה מהמשפחה בשני רגעים קשים. בראשון, ב-2003, המשפחה באופן אישי הזרימה 250 מיליון יורו לקופת החברה. בשלב השני, ב-2005, קבוצת ההשקעות IFIL שבבעלות המשפחה, החליטה להשקיע יותר מ-500 מיליון יורו כדי לשמור על שליטה של 30% בפיאט. בשני הרגעים הוכחנו שאנחנו יכולים להישאר במערכה והעברנו מסר חשוב לגבי היציבות עבור מי שעובד ביומיום, למרות הרגעים הקשים. נתנו אמון מלא באנשים שעומדים בצמרת פיאט, בראש ובראשונה במרקיונה ובמונטזמולו".
לאור היציאה מהמשבר, חברת ההשקעות של המשפחה מביטה לכיווני השקעה חדשים?
"גם אנחנו היינו מעוניינים, כמו וורן באפט, בחברה מצליחה בישראל", הוא אומר בחיוך שמסגיר שבטורינו עקבו מקרוב אחרי ההימור המוצלח של באפט על הכלכלה הישראלית. "ככל שפיאט הראתה סימנים של התאוששות והתייצבות ב-2006 התרכזתי יותר בפעילות של חברות ההשקעות IFI ו-IFIL, מתוך רצון להבטיח אפשרות לבצע רכישות נוספות, קודם כל באמריקה, אבל גם באירופה ומחוץ ליבשת. ונשמח, כמובן, למצוא גם חברה כמו של באפט".
אתם מתעניינים בהיי-טק הישראלי או בענפים טכנולוגיים בפיתוח תחבורה?
"לא. במקצועות קשים להבנה כמו ההיי-טק אנחנו מעדיפים לא להשקיע, כי אין לנו את הכלים לבחון את הפעילות הזאת". בכל הקשור לטכנולוגיה מתפתחת בתחבורה העולמית, הוא מבהיר: "לפיאט יש את תוכנית הפיתוח שלה והיא משקיעה במחקר ובפיתוח המיושמים בתחומה, אבל אנחנו, כמו IFIL כחברת השקעות, לא משקיעים בתחום התחבורה שבו אנו מושקעים מספיק באמצעות פיאט, ובוודאי לא בטכנולוגיה שאנחנו לא יכולים לבחון. מוקדם לדעת באיזה ענפים כן נשקיע".
בספרים וברישומים אלקן אמנם מופיע בשמו הפרטי ג'ון, אבל בני משפחתו וחבריו מכנים אותו יקי - שם שדבק בו כבן לאב יהודי. יקי, על אף שהוטבל, גדל וחונך כקתולי לכל דבר, נושא גם זהות יהודית. "דרך אבא שלי יצא לי להכיר את המסורת היהודית. אבא שלי יהודי, סבי וסבתי היו יהודים שהשתתפו בחיי הקהילה היהודית. עם סבתי יצא לי להכיר את כל החגים, בעיקר את ראש השנה ופסח, ואילו עם אבא שלי ביקרתי בבית הכנסת בפריז שבו התפללה משפחתו במשך דורות ארוכים. אבא אפילו לקח אותי לביקור בישראל. היינו בירושלים, בים המלח, בחיפה ובמקומות נוספים".
לפני שנה פרצה פרשת השחיתויות בכדורגל האיטלקי, שהורידה את קבוצת יובנטוס לליגה השנייה, לאחר שבבושת פנים נלקחה ממנה גם האליפות. רק בשבוע שעבר הצליחה יובנטוס - שלה 28 מיליון אוהדים רשומים, מתוכם 11 מיליון באיטליה - להבטיח את שובה לליגה האיטלקית הבכירה.
ג'ון אלקן היה האיש שנאלץ לנהל את המשבר במועדון שלא החליף בעלות ומזוהה מאז 1923 עם המשפחה. עיניהם של מיליוני אוהדי כדורגל היו נשואות אליו.
מתי הבנת שיש בעיה בקבוצה, ושהיא מנוהלת באמצעות אי סדרים ובמתן שוחד לשופטים?
"כשההאזנות לטלפונים התחילו להתפרסם בעיתונים הבנו שדברים מתנהלים לא נכון".
במאי הקודם החלו העיתונים באיטליה לפרסם פלטים מפורטים של שיחות שניהל מנכ"ל הקבוצה לוצ'יאנו מוג'י ובכירים נוספים בהנהלה, ובהן איימו על שופטים, עיתוכ נאים ומי שהיה אחראי לשיבוץ שופטים למשחקים בליגה האיטלקית ובגביעי אירופה. "גילינו שההנהלה התנהגה באופן בעייתי", משחזר אלקן. "ולאור ההתפתחויות הגבנו בהחלטיות כדי לצאת מהמשבר".
ההחלטות היו קשות?
"לא היה קשה לקבל את ההחלטות, אלא רק לבצע אותן. ידענו שזה הדבר הנכון, אבל הביצוע לא היה קל. בקיץ אחד היינו צריכים להתמודד עם הרבה מכשולים, כולל המשפט שהתנהל. אבל לקחנו על עצמנו את האחריות, ופעלנו באופן קיצוני (כל סגל ההנהלה והמאמן הורחקו - מ.ג) ובאותו זמן אנחנו היינו אלו שספגו את העונשים הכי כבדים".
היום יובנטוס היא קבוצה נקייה משחיתויות?
"לקבוצה יש הנהלה חדשה לגמרי. אבל יובה נותרה יובה, עם היסטוריה מפוארת. צריך להבחין בין השחקנים שיורדים לכר הדשא לבין ההנהלה של הקבוצה".
אבל בניגוד לאופטימיות של אלקן, השופט סבריו בורלי, חוקר שחיתויות פוליטיות שנקרא לעשות בדק בית בכדורגל האיטלקי, הצהיר לאחרונה כי "הפרשה טרם הסתיימה". לדבריו, אפשר לצפות לפרק נוסף שיביך את הכדורגל האיטלקי. כמו כן, העובדה שאיטליה הפסידה במפתיע את התחרות על אירוח משחקי גביע אירופה לנבחרות ב-2012 רק הגבירה את החשש שבאופ"א לא ששים לתמוך במועמדות האיטלקית כל עוד הכדורגל המקומי נגוע באלימות ובשחיתויות.
"אנחנו ממשיכים לעקוב מקרוב אחרי החקירה", מוסיף אלקן, "אבל אני משוכנע ובטוח שלא יימצא רבב בהנהלה החדשה של יובנטוס. בכל הקשור לאירוח המשחקים ב-2012, זאת לא האחריות של הספורטאים עצמם, והוכחה לכך היא הזכייה של איטליה בגביע העולם. אני לא חושב שזה הפסד של השחקנים. צריך לחפש את המניעים להפסד הזה של איטליה במקום אחר. ההחלטה מתקבלת בסופו של דבר באופ"א".
עוד לפני ששערוריית הכדורגל התפוצצה, זכתה המשפחה המלכותית לכותרות מביכות מכיוונים אחרים. באוקטובר 2005 הובהל לבית חולים לאפו, אחיו של ג'ון, כשהוא חסר הכרה אחרי שנטל מנת יתר של סמים בנסיבות מביכות. לאפו האשים אז את מנכ"ל הקבוצה לוצ'יאנו מוג'י בכך שצלמי פפראצי כבר חיכו לו עם בואו בניידת טיפול הנמרץ לבית החולים. גם היום, יותר משנה וחצי מאוחר יותר, הפרשה עדיין לא ירדה מהכותרות: בשבוע שעבר העיד לאפו בבית המשפט במילאנו ותיאר איך ניסה אחד הצלמים, שערך ראיון עם דמות קשורה לאירוע, לסחוט אותו באמצעות חברת פיאט. בעדותו סיפר שהצלם דרש 200 אלף יורו בתמורה לגניזת הראיון.
בתור נשיא IFI וסגן נשיא IFIL מעורבים אלקן ומשפחתו בעסקים חובקי עולם, הרבה מעבר לתעשיית הרכב והכדורגל. את המניות בקלאב מד הם מכרו כדי לגייס כספים להצלת פיאט, אבל עדיין נותרו מושקעים בבנקים, בחברות ייעוץ פיננסי, בשירותי תיירות, וגם בבית הוצאה לאור שמפרסם את העיתון השלישי בגודלו באיטליה, "לה סטמפה". כך למשל הוא החליט, לפני כחמישה חודשים, לשנות את פורמט העיתון למהדורה צבעונית במבנה של טבלואיד.
"העיתונות הכתובה סובלת מהאינטרנט, בהחלט. התפוצה ברחבי העולם יורדת, ובהתאם ההכנסות מפרסום יורדות אף הן. יחד עם זאת, יש הרבה דוגמאות ליוזמות של מו"לים שהוכיחו את עצמן. מאז השינויים 'לה סטמפה' מציגה נתונים חיוביים. ההכנסות מפרסום עלו, ועושה רושם שהקוראים מרוצים".
העיתונים חייבים להפוך לצהובים יותר ולרדת ברמה כדי להגיע לקהל יותר גדול?
"יש דוגמאות מנוגדות לכאן ולכאן. חלק מהעיתונים שהחליטו לרדת באיכות ובעלות והצליחו, וישנם עיתונים שהחליטו להעלות את הרמה לגבוהה יותר ולשמור על מחירים גבוהים, והם הצליחו גם כן. מה שחשוב הוא להחליט באופן ברור מה אתה רוצה להשיג. אם עיתון מחליט להוריד פרופיל במתן חדשות מתוך מגמה שלא להתחרות באינטרנט וברדיו, ומעדיף להתמקד בלספר סיפורים או לנתח את החדשות, הוא צריך לפתח אסטרטגיה מתאימה.
איך נראה סדר היום של מי שהוא לא רק איש עסקים, אלא גם סגן נשיא קרן איטליה-סין, סגן נשיא ASPEN איטליה, סגן נשיא קרן ג'ובאני אניילי, וקרן גלריית האמנות של ג'ובאני ומארלה אניילי? מה קודם למה?
"המשפחה תמיד גילתה התעניינות לא רק בעסקים אלא גם בעניינים חברתיים. וגם אני כזה, מבחינתי יש חשיבות עצומה להשתתף בפעילות חברתית ואמנותית, אבל אני נותן קדימות לסדר היום המקצועי - ורק אחר כך לדברים אחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
