הכל בדולר
כשרמי שביט קיבל לידיו את המשביר לצרכן תמורת דולר בודד, אף אחד לא האמין שיצליח לשקם את רשת הכלבו המיתולוגית של ישראל. הדרך של הילד מאשדוד מעסקים בפנימייה להנפקה מוצלחת של 80 מיליון דולר
בפנים, במקום חליפת ההוגו בוס הנצחית, לבש שביט ג'ינס וטי-שירט. בדרך מודיעים לו בטלפון שההזמנות לבר המצווה של בנו מוכנות. מתברר שלא מדובר באירוע ראווה רב משתתפים וסלבריטיז, אלא בכינוס מצומצם של מאה מוזמנים קרובים במיוחד. אפילו כשאנחנו יושבים בבית קפה בוחר שביט להתפנק בבוץ וסנדוויץ' טוניסאי. עכשיו כבר אי אפשר היה להתעלם מהמטמורפוזה: רגע אחרי שהספיק לפי שווי של 80 מיליון דולר את אותו משביר לצרכן שקנה רק לפני ארבע שנים תמורת דולר אחד במזומן, שביט בן ה-45 כבר לא צריך את סמלי הסטטוס שליוו אותו בעשור האחרון כדי להוכיח שהוא שווה. מבחינתו, המלחמה הזאת נגמרה.
שביט עצמו מתעקש שהכל מקרי. החליפות היקרות פשוט התאימו לאותם ימים, והיום הוא מעדיף בגדים מהמשביר. הוולוו הוחלפה רק כדי לא לנקר עיניים לעובדי הרשת ואספרסו הוא אף פעם לא אהב. אבל כשהולכים איתו אחורה, קשה שלא להשתכנע שאחרי הרבה מאוד שנים הוא לראשונה מרגיש שווה לאנשי העסקים המצליחים במשק.
כי שביט מעולם לא היה חלק מאצולת הממון הישראלית. בעוד המקבילים לו בעולם העסקים הגיעו היישר מספסלי האוניברסיטה, על שביט מספרים מכרים מאשדוד, שבה נולד, כי בעברו הוא היה גולש. אלא שיחסיו עם הים היו אמביוולנטיים: כשהיה בן 12 נהרג אביו בתאונה בחוף ימה של אשדוד. האב, אדם צעיר ואמיד שהחזיק מפעל לתיקון אוניות, יצא לעבודה על ספינה שנתקעה מחוץ לשובר הגלים. אחרי שהתקלה טופלה הוטחה הספינה אל השובר והאנשים שעל סיפונה לא שבו. הילד רמי נותר עם אמו, אלמנה בת 30, ועם שלושה אחים נוספים. דיונים משפטיים ממושכים הביאו להקפאת נכסי האב, ואמו של שביט נאלצה לצאת לעבוד. כך, מילד שמנת אשדודי, עטוף בתשומת לב, מצא עצמו שביט די מהר מקבל מכתב מהנהלת בית הספר כי הוא עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו. האלטרנטיבה שנבחרה שיקפה את מצבה החדש של המשפחה - מעבר לפנימיית הכפר הירוק.
"אני זוכר הרבה לילות של בכי מהתקופה הזאת, ומלחמה בלתי פוסקת על המעמד שלי שם", משחזר שביט. "הם היו חבורה מגובשת של ילדי שמנת, אשכנזים אליטיסטים, שהתחילו יחד שנה קודם לכן, ואני המזרחי האשדודי הצטרפתי וניסיתי לפלס את דרכי. שיכנו אותי עם עוד שלושה ילדים בחדר קטן עם מקלחת ושירותים משותפים, והיינו צריכים לקום מאוד מוקדם ליום של לימודים ועבודה בן 12 שעות תחת מדריכים קשוחים".
כבר אז הסתמן הכיוון העתידי של שביט. "הם קראו לי הקפיטליסט. בגיל 17 קניתי את הוולוו הראשונה שלי מכסף שהרווחתי ממכירות מדלת לדלת בערבים. המורה שלי היה מגיע בסימקה ואני בוולוו. תמיד היה לי כסף בכיס ותמיד הזמנתי את כולם על חשבוני".
עם החבר'ה מהכפר המשיך לנח"ל המוצנח, ושוב נאלץ להילחם על מקומו, הפעם בשל דעותיו הפוליטיות. "הם היו חבר'ה של השומר הצעיר ואני החזקתי בדעות ימניות, ולכן הם קיימו דיון במטרה להעיף אותי". לפני כמה חודשים ערכו כנס של הגרעין והזמינו את שביט. "אמרתי להם שאחרי שרצו להעיף אותי אני לא מגיע", הוא צוחק. אבל גם הקרב הזה מאחוריו. הסיבה האמיתית להיעדרו מכינוס הגרעין היתה הנפקת המשביר, שגרמה לשביט להתרוצץ באותם ימים בין הקרנות והחתמים, כשהוא פורש את נתוני החברה, המונה היום 26 סניפים ומגלגלת מחזור של קרוב למיליארד שקלים בשנה.
נראה שכל חייו של שביט היו הכנה לרגע הזה, לפני ארבע שנים, שבו קנה את "המשביר לצרכן" הכושל מידי המפרק תמורת דולר אחד במזומן, בתוספת עד 24 מיליוני שקלים בצורת אחוזים מן המחזור העתידי. רשת בתי הכלבו של המשביר נוסדה ממש עם קום המדינה על ידי אגודות שיתופיות והיוותה את הכתובת היחידה שהציעה תחת קורת גג אחת אופנה, קוסמטיקה, טקסטיל בית, מוצרי חשמל, כלי בית וצעצועים. עם השנים הפכה הרשת לתחליף למי שלא יכלו לטוס ולקנות בבתי הכלבו הגדולים בחו"ל כמו "מייסיס" ו"בלומינגדיילס". בשנות התשעים היא קיבלה זיכיון למותג הבריטי מרקס אנד ספנסר, ומאוחר יותר למותג האופנה זארה.
אלא שעם השנים קמו למשביר מתחרים רבים שהתמחו בתחומים ספציפיים ומשכו אליהם את הלקוחות. קסטרו, פוקס והוניגמן באופנה, כיתן, ביתילי ואיקאה בכלי הבית, וניו פארם, סופרפארם ואפריל בקוסמטיקה ובתמרוקים נגסו במכירות הרשת בעקביות. דווקא השינויים שנעשו ברשת מ-99', ובעיקר רכישת רשת שקם גאלרי, האיצו את הקריסה, עד שלבסוף הגיע המשביר לידי מפרק, עם חובות בגובה מאות מיליוני שקלים, מדפים ריקים ועובדים מיואשים.
בתנאי הפתיחה
"סגרו לי סניפים, ריתכו לי דלתות של חנויות כדי שהעובדים לא יוכלו לפתוח, כיבו את האורות בחנויות במהלך היום דרך השאלטר המרכזי של הקניון ואיימו עלי באופן אישי, כולל שיפוצצו לי את הבית". רבים התקשו לקבל את העובדה ששביט קיבל את הרשת ללא החובות האדירים שצברה, "ובאו לבקש ממני את הכסף". בשבוע שעבר הפך ערב השקת המגדל המרובע במתחם עזריאלי בתל אביב למסיבת הניצחון הפרטית שלו. רבים מאותם ספקנים נקבצו סביבו, כשהם מחבקים, מנשקים ומפזרים מחמאות על האיש ופועלו.
הרגשת כעס? שאתה מוקף בצביעות?
"אני לא כועס עליהם. הם לא הכירו אותי אז, ולכן לא היתה סיבה שהם ירצו לעזור לי. אני לא חושב שהם אוהבים אותי היום בגלל הכסף וההצלחה, אלא בגלל שעם הזמן הם ראו שאני עומד בהתחייבויות שלי, משלם בדיוק של שעון שווייצרי ומנהל ארגון שמפרנס אלפי משפחות".
נו באמת. זה נשמע קצת נאיבי.
"ברור לי שיש עדיין כאלה שישמחו שאיעלם להם מהנוף. אל תשכחי שאני מתחרה של 60 גורמים שונים בשוק הישראלי, אבל הרוב הגדול כבר לא מחכה לנפילה שלי".
המשביר אינו המהפך הכלכלי הראשון שייצר שביט בחייו. אחרי שסיים את שירותו הצבאי נרשם ללימודי תעשייה וניהול ובערבים עסק במכירות מדלת לדלת. "בהתחלה מכרתי דירות נופש של קלאב הוטל ואחר כך עברתי למכור דלתות של רב בריח מבית לבית. באיזשהו שלב הציעו לי בחברה להיות מנהל השיווק וזכיין של סניף, אבל אחרי זמן קצר הבנתי שהם עבדו עלי וזה לא הולך לקרות. אז הקמתי יחד עם אבי שקד שהיה המנהל שלי בקלאב הוטל חברה מתחרה בשם בטחונית ושיווקנו באמצעותה דלתות. לקחנו דלתות של חוסם, הוספנו להן שיפורים במנעולים ומכרנו במחיר של רב בריח. חוסם היתה אז בקשיים ותוך שנה וחצי השתלטנו עליה, פתחנו שמונה סניפים והתחלנו לייצא דלתות לחו"ל".
אחרי ההצלחה עם הדלתות חיפש שביט תחומים חדשים, בעיקר קמעונאות. המשביר נראה לו כהזדמנות. שביט שלח את רואי החשבון המובילים ממשרד סוארי-יוכמן לבדוק אם כדאי לקנות. היועצים חזרו עם תשובה שלילית. העסק התגלה בבדיקה כבעייתי וכנטול פוטנציאל, ובכלל, בתי הכלבו נראו כמו דינוזאור בעולם החדש של חנויות הקונספט.
אבל שביט, ילד חוץ נצחי, סירב להאזין לקולות היועצים הכי מפורסמים ומקצועיים בשוק, ובנה מתווה משלו לרכישת הרשת, כזה שיצמצם את הסיכון למינימום. הרעיון התבסס על הקמת חברה חדשה שתקנה רק את הפעילות ללא הנכסים וללא החובות, תמורת התחייבות לתשלום 0.8% מהמחזור עד לסכום של 24 מיליון שקל תוך שלוש שנים. ההצעה עוררה עניין בשוק, והביאה את סולי סקאל, בעלי חברת סקאל, להגיש תוכנית דומה.
מי שהכריעו את הכף לטובת שביט היו עובדיה הוותיקים של הרשת. שביט חתם איתם על הסכם קיבוצי והבטיח שימשיך להעסיקם. עד היום הם לא שכחו לו, איך רגע לפני שנזרקו החוצה בגילם המבוגר, לקח אותם תחת חסותו.
"גם כשהייתי בביוב וגם היום, כשאני במקום לא רע בכלל, תמיד דיברתי עם העובדים שלי באותה צורה ובגובה העיניים", הוא מסביר. "חלק גדול מהכישלון של הבעלים הקודמים היה בכך שלא דיברו עם העובדים. העובדים הם שותפים מלאים להצלחה שלי היום, כי הם יודעים מה קורה ומה צריך בשטח. אין לי או למנכ"ל יכולת לדעת שמבצע מצוין על סירים קטנים לא יצליח בירושלים כי הקהל הוא משפחות גדולות. העובדים בשטח יודעים מה הצרכים ומעבירים לנו את המידע וזה מקור ההצלחה. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל העובדים הם הנכס האמיתי שלי. אני אעזוב את המשביר רק אם חלילה העובדים יחליטו ללכת נגדי".
בינתיים מצב שכזה לא נראה באופק. בעקבות השיקום המוצלח של הרשת לקח שביט בשנה שעברה את עובדיה לחופשת משותפת בחו"ל, והעניק לכל אחד מהם מאות דולרים לבזבוזים. במהלך ההיערכות לנסיעה התברר לשביט כי לשליש מהעובדים כלל אין דרכון וזאת עבורם הנסיעה הראשונה לחו"ל.
המפתח להצלחה החדשה של שביט נעוץ בארבעה עקרונות: דמי שכירות נמוכים מאוד המבוססים על הסכמים ישנים שחתמה הרשת בזכות השטחים הגדולים ששכרה, 3,000 עובדים שרק מחצית מהם שייכים לו והשאר נציגי הספקים, רכישת סחורה בקונסיגנציה המבוססת על תשלום לספק רק לאחר שהסחורה נמכרה, ומועדון הלקוחות הגדול ביותר בארץ, המונה 380 אלף בתי אב.
ולמרות הכל, היום מוכן שביט לגלות כי רגע לפני שקיבל לידיו את הרשת ביקש לבטל את העסקה. "ימים לפני שהמשביר היה אמור לעבור לידי פרצה מלחמת המפרץ השנייה. מדובר בעסק שיש לו הוצאות קבועות בגובה 32 מיליון שקל בחודש והיה לי ברור שאפסיד בימי המלחמה מיליוני שקלים ביום. לכן ביקשתי לדחות קצת את ביצוע העסקה עד שהמצב במדינה יתבהר. ברגע שסירבו לבקשה שלי הודעתי על ביטול העסקה".
בסוף התפשרו הצדדים על דחייה של שבוע, ושביט יצא לדרך. למרות המדפים הריקים מסחורה, העובדים השפופים והמיואשים ובעלי נכסים עם מכתבי הפינוי לסניפים, הזמין שביט קמפיין בעלות של מיליון דולרים תחת הסלוגן "כמה טוב שבאת הביתה". את הקמפיין הוא מגדיר היום כ"הזוי", ובאותה נשימה מציין שהוא היה נקודת הציון המשמעותית ב-60 שנות המשביר: "היה חשוב לי להגיד לציבור, לעובדים, לספקים ולכולם שאני חי, שהסניפים פתוחים, שהמשביר עדיין קיים".
מסיבת עיתונאים להצגת הקמפיין, שנועדה להזמין את הציבור ערב חג הפסח לסניפים, הפכה לצרה, "כשממסיבת העיתונאים הכתבים נסעו לסניפים ופרסמו למחרת ידיעות על כך שאין לנו סחורה ושאין לי סיכוי". עד היום מראה מדפים ריקים מבעית אותו. "זה משהו שלא שוכחים ובכל ביקור שלי בסניף, אם אני רואה מילימטר פנוי במדף, אני מבקש שימלאו אותו מיד".
שעה אחרי מסיבת העיתונאים הוזמנו הספקים הזועמים, שעצרו את אספקת הסחורה נוכח החובות האדירים שצבר המשביר הישן כלפיהם. שביט הסביר בכנות כי אין לו שקל, וכי הוא יכול לקנות מהם רק בקונסיגנציה, כלומר לשלם להם בעבור הסחורה רק כשתימכר. "הרבה סירבו, אבל היו כאלה שלא רצו לאבד את האפשרות למכור ברשת ונתנו לי קצת סחורה". השיטה, שהחלה ככורח, הפכה לאחד מהכלים שאפשרו לשביט להתעצם ולהחזיק עד היום ביתרון על פני מתחריו.
אחרונים הוזמנו מנהלי הקניונים ושאר משכירי הנכסים, מהם ביקש שלא יפנו אותו. הם לא רצו לשמוע: שביט מתקשה לשכוח כיצד מנהל בכיר של אחת מקבוצות הקניונים הגדולים בארץ איים עליו שיפוצצו לו את הבית אם לא יתפנה. "היום אנחנו חברים טובים. אני מבין אותו, הוא היה שכיר ועשה את העבודה שלו. זה לא היה אישי ולכן אני לא נוטר טינה. גם אני אמרתי דברים קשים על מתחרים שלי, אבל בדרך כלל אחר כך התנצלתי".
אחת העצות הראשונות ששביט קיבל היתה להחליף את שם הרשת, אבל העלויות מנעו זאת ממנו. "בשביל להחליף את השילוט הייתי צריך שבעה מיליון שקלים שלא היו לי. לכן, הפתרון היה להחליף חלק מהשלט. שינינו את השם מ'המשביר 365 לצרכן' ל'המשביר החדש לצרכן'. החלפת הריבוע עם הספרות 365 למילה 'החדש' עלתה רק מאה אלף שקל". עכשיו, כשהקופה התמלאה, שביט מתכוון להתקין שילוט חדש. "אני מוציא את המילה 'החדש'. די, גמרתי להתנצל, אני גאה להיות הבעלים של המשביר לצרכן וזה שם שלא יוחלף אף פעם".
החזרה לשם המקורי הינה חלק מתהליך מיתוג מחדש שעליו עובד שביט במטרה להפוך את המשביר ל"בית מתנות של ישראל". "אנחנו מבצעים החלפות והחזרות בשווי 80 מיליון שקל בשנה. הסכום הזה גרם לי להבין שחלק ניכר מהקניות אצלנו הן מתנות לאירועים שונים. לכן החלטתי למנף את ההחלפות האלה ליתרון ולהביא לרשת את כל מי שרוצה לקנות מתנה, כיוון שאצלי מקבל המתנה יכול להחליפה למגוון רחב מאוד של מוצרים. אם קיבלת בושם במתנה שנקנה בסופר פארם, את יכולה להחליף אותו במוצר קוסמטי אחר או בחיתולים וחומרי ניקוי. אצלי תוכלי להחליפו בנעלי ספורט, בבגדים, בכלי בית, במצעים או בכל דבר אחר שתרצי".
כחלק מהמהלך שיושק בחודש אוגוסט לקראת ראש השנה, עובדים ברשת בימים אלו על עמדות אריזה שיציעו לקונים עטיפת המוצרים שירכשו בקופסאות ואריזות יוקרתיות, חלקן בחינם וחלקן בתשלום סמלי. "כל מוצר, כולל גרביים, שיימכר במשביר, ייארז כך שייראה כמתנה". גרביים, דרך אגב, הם עניין משמעותי מבחינת שביט. ליום הולדתו ה-40 הוא קיבל במתנה מאחת מקרובות המשפחה 40 זוגות גרביים. "יש לי טראומה מהפנימייה בעניין הגרביים. כשהייתי שולח את הבגדים לכביסה תמיד היו מחזירים לי אותם כשגרב אחד חסר. מאז אני לא מפסיק לקנות גרביים. זאת המחלקה האהובה עלי במשביר ועם הזמן הסתבר לי שהרבה אנשים נמשכים אליה, כך שאנחנו כל הזמן מגדילים את השטח שלה".
ראש השנה שלקראתו אתה מכוון את מהלך המיתוג מחדש הוא גם תקופת מלחמת הבשמים בינך לבין הדיוטי פרי. איך אתה נערך לזה?
"ההפרש במחיר בינינו לבין הדיוטי פרי זניח. לפעמים הוא יותר זול ולפעמים אנחנו, תלוי בהסכם עם הספק. את בדקת את זה בעצמך בכתבה שעשית לקראת ראש השנה שעברה ומצאת שההבדלים עומדים על עשרה שקלים לכל היותר. אבל תפישתית, חלק מהצרכנים עדיין חושב שיותר זול בדיוטי פרי. את יודעת למה? כי אין עוד מקום אחד בעוו לם שבו הדיוטי פרי מפרסם ומציע לצרכנים שירותי שמירת הקניות עד שיחזרו ארצה".
אז למה אתה לא מנסה לעצור את השיטה הזאת?
"אני אדם ריאלי. המדינה מרוויחה הרבה מאוד כסף מהו שכרת שטחי הדיוטי פרי על ידי רשות שדות התעופה. הם משכירים 4,000 מ"ר במאה מיליון דולר לשנה. לשם ההשוואה, אני משלם מאה מיליון שקל לשנה על 87 אלף מ"ר. אז אם אני אתלונן מישהו יקום וישנה משהו? לא. לא מזמן הדיוטי פרי התלוננו ששכר הדירה שלהם גבוה, אז המדינה נתנה להם הנחות. פשוט שינו את תנאי המכרז. פניתי בעניין הזה למבקר המדינה ועד עתה לא קיבלתי מענה. אגב, מחירי השכירות הגבוהים הם הסיבה לכך שהדיוטי פרי היום יקר יותר מבעבר. מה שמחזיק אותם היום הם המשקאות החריפים, ואם הרפורמה המתוכננת בתחום תצא לפועל, לא יהיה לו יתרון עלי ואני אתמודד במכרז הבא לדיוטי פרי".
עד להנפקה, במשך ארבע השנים האחרונות, משך לעצמו רמי שביט משכורת מינימום, כ-3,000 שקל לחודש. יעל, רעייתו ואם שלושת ילדיו, היא יועצת חינוכית, והוא מכנה את משכורתה כ"תרומה לקהילה". גם עכשיו יש לו הרבה ביקורת על שכר המנהלים במגזר הפרטי. "שכר הבכירים במשק הוא שערורייה. מי שמעסיק עובדים שמשתכרים שכר ממוצע במשק לא יכול להרשות לעצמו לקחת כל חודש מאות אלפי שקלים כשכר. אני אולי הקצנתי את זה כשהחלטתי ששכרי יהיה בגובה שכר המינימום, אבל מה שקורה במשק הוא בלתי סביר. הבעיה של אותן חברות תהיה בתקופות הקשות. כיוון שאי אפשר להוריד שכר בסיס, הן עלולות להגיע למצב שהם צריכים לפטר. אצלי מנכ"ל מרוויח 55 אלף שקל ויש לו אופציות ובונוסים. את אלה, ביום סגריר, תמיד אפשר להוריד ועדיין לא לפגוע בעובד".
ממה משפחתך התקיימה בארבע השנים האחרונות?
"חיינו על חסכונות. לקחתי על עצמי התחייבות למשוך שכר מינימום עד שהחברה תעבור לרווח. מרגע המעבר לרווח אקבל גם אחוזים. אל תשכחי שלא הגעתי למשביר דרוויש".
כעת מבקש שביט להרחיב את תחום עיסוקיו עוד יותר. אם הוא יזכה במכרז הבא של רשות שדות התעופה, זה לא יהיה המפגש היחיד שלו עם התיירות הנכנסת לישראל. לאחרונה רכש את חברת קשרי תעופה לפי שווי של עשרה מיליון דולרים. כחצי שנה אחרי עלה שווי החברה ל-17 מיליון דולר.
מה למשביר ולחברת נסיעות?
"ערכנו סקרים בקרב לקוחות הרשת וביקשנו מהם לציין מה השירותים הנוספים שהיו רוצים לקבל מהמשביר. הרוב הגדול בחר בנושא של חופשות. רכישת קשרי תעופה מאפשרת לנו לייצר סינרגיה עם המשביר, ולהעניק למי שקונה במשביר הנחה ברכישת חופשה בקשרי תעופה ולמי שרוכש חופשה הנחה בקניית בושם במשביר".
מה עוד על הפרק?
"כבר עכשיו אנחנו בתחום המימון באמצעות כרטיס האשראי ' מולטי' שהנפקנו. בהמשך מתוכננת כניסה לתחום הביטוח הכללי, ביטוחי בריאות ותוכניות חיסכון. זרוע נוספת תתמקד בתחום התקשורת ותספק שירותי שיחות בינלאומיות, אינטרנט, טלפון, סלולר וטלוויזיה. חוץ מזה, בקרוב נשיק אתר סחר אלקטרוני, שבו נוכל למכור גם מוצרים שלא ניתן לשים על המדף בסניפים כמו רהיטים, חבילות לידה, חשמל ועוד".
הכל נשמע טוב, אלא שרגע לפני ההנפקה חטף שביט מכה לא צפויה מכיוון חברת הדירוג מעלות שדירגה את המשביר לצרכן בציון "טריפל בי", הגרוע ביותר שיש. "הדירוג של מעלות באמת משמעותי, כיוון שהרבה גופים לא משקיעים בחברות שמעלות לא דירגה. אבל זה דירוג שמבוסס ברובו על ההיסטוריה של החברה, ומה לעשות שלמשביר יש היסטוריה לא טובה. בסופו של דבר, למרות שהדירוג היה גרוע, החלטנו להיות החברה הראשונה שמפרסמת אותו, ולמחרת הנפקנו אגרות חוב עם ריבית מינימלית. כך שלא רק שזה לא פגע בנו, אלא להפך".
שביט דוחה את ההנחות המקובלות, לפיהן הקהל הישראלי מכור למותגים. "זה קשקוש. רק הצפונבונים מחפשים מותגים. אין לי מושג אם החולצה שאת לובשת היא מקסטרו, מזארה או מחנות מעצבים. אין כבר ניראות למותג על גבי הבגד, ומי שתופס את הבמה הם העיצובים והאיכות. הספקים של המשביר מייצרים מותג פרטי עבור הרשת בלבד ואנשים כבר פיתחו לו נאמנות. את אותה חולצה שתקני ברשת מתחרה אני מוכר בשליש המחיר. האנשים כבר לא פראיירים, הם רואים את זה ומצביעים ברגליים. אנחנו מוכרים אופנה ב-420 מיליון שקל בשנה. זה יותר מכל המכירות של מתחרים שלי שעוסקים רק באופנה".
ומה עם השירות האישי וחוויות הקנייה?
"נכון שקשה לייצר חוויית קנייה של אופנה וטוטאל לוק כשאתה עובד עם 350 ספקים בחלל גדול ומסביב יש גם כלי בית, אבל אנחנו מתגברים על זה באמצעות הכנסת מותגי אופנה חדשים לרשת במתכונת חנות בתוך חנות. כעת נכנסים נייקי, ניין ווסט, אדידס ויש עוד מותגים רבים שמנהלים איתנו משא ומתן. צריך לזכור שאין היום חנויות פנויות בקניונים ואני מגיע עם פלטפורמה של 26 חנויות, שאותם מותגים יכולים להיכנס אליהן בן לילה. בנוגע לשירות, אם אכפיל את מספר העובדים כדי לתת שירות טוב יותר, אפשוט רגל. זאת היתה אחת הבעיות של המשביר בבעלות הקודמת".
עדיין, קשה לראות איך אתה מביא את הצעירים לחנויות שלך.
"הקהל הצעיר הוא הפכפך ולא נאמן. עשינו ניסיון בעזריאלי עם הקמת ה'אם סקוור', הבאנו מוכרות צעירות, מוזיקה ומותגי אופנה מובילים וראינו שאין לזה עתיד. יש לנו יתרונות אחרים כמו מועדון לקוחות של 380 אלף בתי אב, שהם כוח קנייה אדיר, ואנחנו משתפים פעולה עם גורמים בתחום השכרת רכב, דלק ותיירות. באמצעות שיתוף הפעולה עם התאחדות בתי המלון השקנו עכשיו כרטיס תייר, המאגד רשתות ואתרי בילוי רבים, למתן הנחות לתיירים. עכשיו אנחנו מחפשים בתי מלון במערב ובמזרח אירופה, ובמקביל נפתח משרדים של קשרי תעופה בעולם, שימכרו חופשות לאירופים בישראל".
אגב , לא נראה לך מוזר ששר התיירות לא הגיע לאירוע השקת הכרטיס שלכם?
"תכננו להשיק את הכרטיס כבר לפני כמה חודשים, אבל אז שר התיירות התפטר. אני מאמין שכשניפגש בעוד כמה חודשים להציג את ההישגים של הכרטיס, השר כבר יגיע. ממילא שר שמגיע לשנתיים לא באמת יכול להשפיע. מי שמנהל את המדינה הם הפקידים ולא השרים. עובדה שאין לנו שר אוצר והכל מתנהל כסדרו. בכלל, עדיף להיות בלי שר אוצר מאשר עם שר אוצר גנב".
איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?
"בעוד שנתיים אני מקווה להיות ה'טבע' של הקמעונאות, חברת אחזקות משמעותית מאוד בתחום הריטייל, עם מועדון לקוחות של חצי מיליון בתי אב. במקביל, ניתן יהיה לייצא את חנויות הקונספט של המשביר שממוקדות בקוסמטיקה ובאופנה לחו"ל. אבל מה שמוביל אותי הוא הרצון לשנות ולהשפיע, ולא כמה גדול ההון העצמי שלי".
זה נשמע כמו הצהרת הכנה לפוליטיקה.
"אשמח למלא את הוואקום שנוצר בפוליטיקה. אני בהחלט חושב שאני מתאים ורוצה לעשות את זה. הייתי שם כבר במסגרת הליברלים בליכוד וראיתי כמה כוח ויכולת להשפיע יש במקום הזה. אני מאמין שאחזור לשם, אבל רק בעוד עשר שנים. אני עדיין צעיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
