התקציב והעיזים
אמיר טייג בטוח כי חוק ההסדרים לשנת 2008 ריק מתוכן, נועד עורר רעש תקשורתי בלבד ומשקף את חולשת הממשלה
למרות הביקורות הרבות נגד עצם קיומו של חוק ההסדרים, אי אפשר לומר כי הוא אינו אפקטיבי. רבות מהרפורמות אשר אחראיות לצמיחה המרשימה שנרשמת בכלכלה הישראלית ב-4 השנים האחרונות, עברו כחלק מחוק בעייתי זה.
חוק ההסדרים הוא מגרש המשחקים של פקידי האוצר. באמצעות החוק הם מצליחים מדי שנה לתמרן את חברי הכנסת אובדי העצות וליישם אג'נדה כלכלית אחראית יחסית, אשר שמה את הצמיחה הכלכלית גבוה בראש סדר העדיפויות. בשנים האחרונות שולבו במסגרת חוק ההסדרים רפורמות חשובות רבות, כמו פירוק הנמלים, שינוי מבני בשוק החשמל, פתיחת השמים בתחום התעופה ופירוק בז"ן והפרטתה. כמו כן, החוק היה אחראי לגזירות כואבות יותר, כמו קיצוץ השכר במגזר הציבורי, קיצוץ קצבאות הילדים ועוד.
חוק ההסדרים של 2008 הוא אחד החוקים החלביים וחסרי החזון שנראו במחוזותינו בשנים האחרונות. הוא מלא "עיזים", שימצאו את דרכן בסופו של דבר מחוץ לחוק, וכך יהפכו אותו לריק מתוכן. צמצום הטבת המס בדיוטי פרי בולט לעין כאחת העיזים המעצבנות במיוחד. מדובר בגזירה אשר תניב לקופת המדינה סכום שולי שייבלע בה מבלי שתרגיש. אי אפשר להשתחרר מהתחושה כי תפקידה של עז זו כמו גם תפקידן של עיזים נוספות (החזרת המע"מ לאילת או ביטול הנחות בחשמל למעוטי יכולת) הוא לעורר רעש בתקשורת בלבד. בצורה זו מעלה האוצר את ערך העיזים הללו, כך שביטולן יצטייר כהישג גדול של חברי הכנסת.
מלבד נוהל ה"מסחרה" הקלוקל - אין בזה פסול. אך הבעיה היא שהעיזים השנה לא מסתירות אף רפורמה אמיתית שיכולה להשפיע על המשק. כפי המסתמן, תפקידן של העיזים השנה הוא לאפשר לאוצר לחזור ולבצע את המהלך הסטנדרטי של קיצוץ רוחבי בכל תקציבי המשרדים. כל מנהל מערכת גדולה יודע כי קיצוץ רוחבי הוא הגרוע ביותר. הקיצוץ הרוחבי פוגע בתקציבי כל המשרדים, אשר מעדיפים הרבה פעמים לחתוך בבשר החי ולפגוע באזרחים לפני שהם חותכים בשומנים, כלומר במקורבים לצלחת.
המטרה של האוצר השנה היא לשמור על תקרת ההוצאה, כלומר על גידול שנתי של התקציב בשיעור שלא עולה על 1.7%. הוצאות הביטחון והטייס האוטומטי של התקציב, המגדיל מדי שנה את ההוצאה גם אם לא נעשה כלום, דורשים תוספת של 13 מיליארד שקל. תקרת ההוצאה מאפשרת 4 מיליארד שקל מתוכם, ולהם מתווספים עד 2 מיליארד שקל ממקורות נוספים, מה שמשאיר עוד 7 מיליארד שקל שצריך להביא מאיפשהו. עלפי מאזן בין העיזים ובין הגזירות הריאליות בחוק ההסדרים-אין ספק כי האוצר מכוון לקיצוץ רוחבי.
השאלה הנשאלת עכשיו היא: האם לשר האוצר רוני בר-און יש הכוח הפוליטי לכפות על יתר השרים קיצוץ רוחבי של כ-7 מיליארד שקל? רבות נכתב על הצורך לשמור על תקציב מרוסן גם בימי צמיחה. פריצת התקציב היא מתכון בדוק למשברים כלכליים ולעצירת הצמיחה. האם בר-און יצליח לשמור על הקופה הציבורית? על פי חוק ההסדרים של 2008, נראה שיהיה לו קשה במיוחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
