דברים שכדאי לדעת על שלמה אליהו
מנהל חברת הביטוח אליהו התחיל את דרכו דווקא כשליח במגדל, כיהן כח"כ, שקל לרכוש את ידיעות אחרונות מפישמן ושומר בקנאות על פרטיותו
שלמה אליהו נולד בינואר 1936 בבגדד, עלה לארץ ב-1950 עם הוריו ואחיו, 11 נפשות בסך הכל, התגורר במעברת בית ליד. בילדותו סבל אליהו מפוליו, מחלת שיתוק ילדים, ולכן לא התגייס לצה"ל. אליהו החל את דרכו המקצועית כשוליה במסגרייה והתוודע לעולם הביטוח כנער שליח בחברת הביטוח מגדל. לצערו, או לשמחתו, הוא פוטר מהתפקיד ב-1953תחנה נוספת של אליהו בעולם הביטוח היתה כפקיד בחברת הביטוח בניין, אולם היתה זו רק ההקדמה לדבר האמיתי.
בשנת 1966 הוא הקים את חברת הביטוח אליהו ועשה היסטוריה כבר בתחילת הדרך, כשאליהו היתה לחברת הביטוח הראשונה שקיבלה רישיון מבטח לאחר קום מדינת ישראל. בימים אלה מתגורר אליהו בדירת פנטהאוז מרווחת במגדל גן העיר בתל אביב, שנמצא בבעלותו החלקית. אשתו, חיה, מתגוררת בדירה אחרת בתל אביב, שאותה קנה לה אליהו (בני הזוג פרודים). במגדל גן העיר מתגוררים גם שני בניו של אליהו: עופר וישראל. לאליהו גם שתי בנות, תמי ויעל. אגב, באחרונה רכש אליהו מכונית חדשה מסוג לקסוס בסכום של כ-800 אלף שקל.
חבריו ומכריו של אליהו חוזרים ומתארים אותו כאדם בעל לב רחב וכיס רחב. "אליהו נסע פעם במונית", מספר אחד מחבריו, "וכשעברה ניידת משטרה באזור, נהג המונית קיטר על כך ששללו לו את רישיון הנהיגה ועכשיו הוא לא יוכל להתפרנס שישה חודשים. אליהו רשם לו שישה צ'קים, כדי שהאיש יוכל להתפרנס במשך ששת החודשים".
בפברואר 1978, שנה לאחר המהפך הפוליטי הראשון, פרש מהכנסת ח"כ מאיר זורע ממפלגת ד"ש, ומי שמילא את מקומו היה הבא בתור ברשימה, לא אחר מאשר שלמה אליהו. מפלגת ד"ש היתה אז בשיאה, עם 15 מנדטים. אליהו, אגב, אינו איש העסקים היחיד שכיהן במפלגה קצרת המועד הזו. איתו ישב בכנסת גם סטף ורטהיימר, האיש שלימים ימכור את ישקר לוורן באפט.
האידיליה של ד"ש היתה קצרת ימים, ובספטמבר 78 התפצלה המפלגה לשתי סיעות: התנועה הדמוקרטית בראשות יגאל ידין, והתנועה לשינוי וליוזמה בראשות אמנון רובינשטיין, שהתגלגל משם לשינוי ובהמשך למרצ, שמטעמה כיהן כשר החינוך.
אליהו בחר להצטרף לידין, אולם בכך לא תמה הקריירה הפוליטית הקצרה שלו ושל המפלגה המתפוררת. ביולי 80 התפצלה סיעתו של ידין, ואליהו יצא שוב לדרך חדשה, הפעם בסיעת אחווה. במהלך הקדנציה שלו בכנסת התשיעית שימש אליהו יו"ר ועדת המשנה לשוק ההון (מ-79 ועד 81) היה חבר בוועדת העלייה והקליטה וחבר בוועדת הכספים.
בסוף שנת 2005 נפרד אליהו מאחזקתו בחברת הביטוח הפניקס. העניין של אליהו בחברת הביטוח המתחרה התעורר בשנת 1982, כשרכש 12 אחוז ממניות החברה. ב1986 הגדיל אליהו את אחזקותיו בחברה, באמצעות רכישה של 25 אחוז נוספים מידי חברת דיסקונט השקעות.
עסקת מכירת חלקו בחברת הביטוח הפניקס, כך לפחות מקובל לטעון, היתה הטעות העסקית הגדולה המשמעותית היחידה שנזקפת לחובת אליהו. כשאליהו מכר את השליטה ליצחק תשובה עמד שווי החברה על כ-¸2.8 מיליארד שקל. מאז רכש תשובה גם את אחזקותיהם של יעקב שחר וישראל קז, ושווייה של החברה האמיר לכ-4.4 מיליארד שקל, נתון ש"מייצר" לאליהו הפסד תיאורטי של מאות מיליוני שקלים.
למה אליהו, שנחשב למשקיע סבלני שלא ממהר למכור, הזדרז להיפרד מהנתח שלו בהפניקס? תשובה אפשרית אחת היא ההשתתפות שלו במכרז על בנק לאומי, שבו זכתה לבסוף קבוצת סרברוס-גבריאל. הקבוצה האמריקאית אמנם ניצחה בהתמחרות, אולם עקב מגבלה רגולטורית בחרה לסגת מהעסקה, ולכן חלומו של אליהו, להפוך לבעל השליטה בלאומי, עשוי להתממש בעתיד הקרוב.
מיהו איש העסקים שמחזיק בנתח הגדול ביותר מהבנקים בישראל? התשובה לשאלה הזו קלה. מדובר במיליארדרית שרי אריסון, שביצרה באחרונה את שליטתה בבנק הפועלים, לאחר שרכשה את חלקם של השותפים האמריקאים של אביה ונפרדה גם מבני משפחת דנקנר.
ומי מככב במקום השני ברשימה המכובדת ועתירת ההשפעה הזו? אין מדובר במשפחת דנקנר, שמכרה את מניות השליטה אולם עדיין יש לה אחזקות בבנק הפועלים. אז אולי מתיו ברונפמן שרכש את דיסקונט? התשובה, שוב, שלילית. גם משפחות ורטהיים ועופר, ששולטות בבנק המזרחי, לא יכולות להתהדר בתואר הזה. שלמה אליהו הוא האדם בעל האחזקה השנייה בגובהה בענף הבנקאות בישראל.
את התואר הזה רכש הודות למניות שלו בבנק אגוד (27 אחוז), שמהן הוא מנסה להיפטר, אבל בעיקר הודות לאחזקה של 10 אחוזים בבנק לאומי. אליהו, שנחשב לשותף לא קל, העביר בזמנו מסר מרגיע לקבוצת סרברוס-גבריאל, הודיע שהוא מעוניין בשיתוף פעולה והוסיף ש"אני השותף הטבעי וההגיוני. היתרון שלי הוא שממחר אפשר כבר לעבוד".
האמריקאים בחרו לא לחבור לאליהו, עוד לפני שהעסקה התפוצצה. למה? הסבר אחד נעוץ אולי בהיסטוריה העסקית של האיש, שמסוכסך עם בעלי השליטה בבנק אגוד, יורשיו של איש העסקים דוד לובינסקי וישעיהו לנדאו.
הרומן של אליהו עם לאומי יכול לשמש דוגמה למוטו העסקי שלו: לקנות בזול ולהיות סבלני. אליהו רכש את מניות בנק לאומי שברשותו במחיר שנע בין 7 ל-9 שקלים למניה, בהשקעה של יותר ממיליארד שקל, במינוף משמעותי. זמן קצר לאחר ההשקעה נכנס שוק ההון לסחרחורת שהובילה את מניית לאומי למחיר שפל של 5 שקלים. אליהו נקלע למצוקת אשראי. הריבית דפקה, שווי המניות שלו ירד ל-650 מיליון שקל, והבנקים, שהעניקו לו אשראי, לחצו עליו לממש את המניות בהפסד. ירידה קלה נוספת היתה יכולה לסבך את אליהו ולפגוע באימפריה הפיננסית שהקים בעשר אצבעות, אבל אליהו עמד בלחץ והוא יכול בהחלט להיות מרוצה: מניות לאומי נסחרות כיום תמורת כ-16 שקל למניה, וזה עוד לפני שדיברנו על הדיבידנדים שגרף אליהו לכיסו במהלך השנים.
אליהו הוא אדם ששומר בקנאות על פרטיותו ועל פרטיות משפחתו, ומלבד התייחסויות לקוניות בעניינים מקצועיים כאלה או אחרים, במשך כל השנים הוא מעולם לא הסכים להתראיין בהרחבה לשום כלי תקשורת. למרות זאת, בשנתיים האחרונות הוא הסכים להתמסר לידי סופר מוכר כדי שזה יכתוב עליו ביוגרפיה. לשם הכנת כתבה זו פנינו אל אליהו פעמיים. הוא היה אדיב ונינוח, אולם מלבד אימות פרט כזה או אחר הוא בשום אופן לא היה מוכן להוסיף ולו מילה אחת. "תכתוב מה שאתה רוצה", הוא אמר, "יש לי כתפיים רחבות כדי לספוג את הכל".
הראיון המלא - בגיליון ספטמבר של המגזין "BIGTIME". להזמנת מנוי ל"BIGTIME" חייגו: 6200*
נא להמתין לטעינת התגובות
