דייסון עושה גלים
ג'יימס דייסון טוען שחברות הפרסום לא יודעות לעבוד, ויש לו רעיון משלו. צריך לקחת ברצינות את הממציא המיליונר שכולם מנסים לחקות
ב-1978 דייסון שם לב שהפילטר בשואב האבק שברשותו נסתם מחלקיקים אבקתיים, אז הוא בנה ציקלון תעשייתי, שהסיר את החלקיקים הללו על ידי שימוש בכוח צנטריפוגלי גדול פי 100 אלף מכוח הכבידה. כעבור חמש שנים הפכה המצאה זו לשואב האבק הראשון נטול השקית. הראשונים שהבינו את הגאונות היו היפנים, שנתנו לו פרס על העיצוב ומכרו את שואב האבק ב-2,000 דולר.
כעת קורא דייסון תיגר על שיטת הפרסום הנפוצה. הופעתו בפרסומת נראית לו הדרך הפשוטה ביותר להעביר את המסר וליצור אמינות למוצר על ידי קשר ישיר, ככל הניתן, עם הלקוח. כיום, הפך השם "דייסון" - האיש שלפני 30 שנה היה תופר את בגדיו בעצמו ומגדל לבד ירקות בגינה כדי לחסוך כסף - למותג ב-44 מדינות, וג'יימס דייסון, 60, שווה 1.6 מיליארד דולר, ובאנגליה עדיין מכנים את שואב האבק "הובר".
"ווירלווינד" היה המכשיר הראשון שהשתמש בעקרון השאיבה לצורך ביצוע פעולות ניקיון. הוא הומצא ב-1868 בשיקגו על ידי אייבס וו. מקגאפי, הופעל באופן ידני ומחירו עמד על 25 דולר - סכום נכבד באותם ימים. רוב המכשירים שנמכרו (עשרות) בשיקגו ובבוסטון הושמדו בשרפה הגדולה בשיקגו ב-1871. שניים מוצגים היום במרכז ההיסטורי של הובר.
ב-1900 הומצא שואב האבק המכני הראשון על ידי הוברט ססיל בות, אשר שאב את הרעיון ממכשיר לניקוי אבק ברכבת שהיה מפיץ אוויר לפיזור הלכלוך. ססיל הפך את כיוון האוויר לשאיבה והמציא את "פאפינג בילי" (בילי הנושף), שפעל על מנוע שמן.
סוסים ועגלה הובילו אותו לכל מקום בו נדרש ניקוי. ב-1906 ג'יימס מוריי ספרנגלר, שרת באוהיו, המציא שואב אבק חשמלי ממאוורר, קופסה וציפה של כרית, קרא לו "מודל O"
את הפטנט מכר ספרנגלר להובר, שעדיין הוא מותג נחשב לא רק באנגליה, אלא גם בארה"ב. הובר עצמו התעשר מהפטנט וב-1960 המציא את "קונסטלציית הובר", שואב נטול גלגלים, שריחף מכוח הפליטה שלו. שואב זה לא היה יעיל במיוחד בריחוף על שטיחים, אך זכה לאהדה בעיקר בקרב אספנים, והובר המשיך להמציא שואבים, שהפכו פריט נפוץ בבתים לאחר מלחמת העולם השנייה ועליית מעמד הביניים.
הכנסת מוצריו לשוק האמריקני הייתה ללא ספק אחת הפעולות המוצלחות של דייסון והגדילה את התשואה השנתית שלו, שהגיעה למיליארד דולר מאז 2002. חלק מיוזמות החברה לשנת 2008 כוללות סיום בניית "בי"ס דייסון לעיצוב מוצר" שמושקעים בו 40.4 מיליון דולר.
ממשלת אנגליה שותפה בפרויקט בו ילמדו 2,500 תלמידים בגיל 16-18, חינם. החברה מוחזקת בבעלות פרטית כדי לשמור על חופש יצירתי ולא להיות כפופים לדעת משקיעים, לדבריו.
דייסון, שמגדיר עצמו מעצב ומהנדס, ממשיך להציע חידושים טכנולוגיים ומכאנים, ולדבריו, כישלונות ופתרונם הם חלק מתהליך בניית מוצר. לשואב האבק המיתולוגי ייצר 5127 אבות-טיפוס, עד שהיה מסופק מהדגם הסופי. תלונות של לקוחות מלמדות אותו על צורכי השוק ועל המוצרים החדשים שיש להשקיע בבנייתם.
בתקופה האחרונה עושה החברה ניסיון להיכנס לשוק הסיני, אם כי סין והודו נחשבות מדינות קשות לעניין זה, כיוון שלאנשים יש בביתם עזרה בתשלום, לדבריו. עם זאת, רואה דייסון שוק פוטנציאלי במעמד הביניים הצומח.
על ההחלטה להיות הפנים של החברה בפרסום, דייסון אומר: "כיום יש המצאות רבות המונעות על ידי חברות ענק עם מחלקות מחקר ופיתוח גדולות. אין בכך כל רע, כי זה מקדם פיתוחים טכנולוגיים. אבל אני חושב שנעים בהרבה לקנות משהו ממישהו שהאנשים יודעים מי הוא".
נא להמתין לטעינת התגובות
