בעלי עניין
שנה נפלאה עברה על ערוץ ,2 ומעמדו כמדורת השבט רק יתחזק אם ייצא לפועל האיחוד בין הזכייניות. אבל דווקא עכשיו בוחרים בעלי המניות מוזי ורטהיים וסמי עופר להתערב יותר ויותר בנעשה בחברת החדשות באמצעות שליטתם בקשת וברשת. וכל זאת בזמן שהרגולציה מרחיקה מהערוץ את השותפים חיים סבן ואביב גלעדי, היחידים שבאמת מבינים בתקשורת ואוהבים אותה. הערוץ הלחוץ
2007 היתה שנה מצוינת לזכייניות ערוץ .2 בשנתיים הקודמות דיווחו ברשת ובקשת על משבר חריף בשוק הטלוויזיה המסחרית, אבל השנה מדברים שם על העידן הטוב ביותר עד היום. וזה רק חלק מהתנודות ומהטלטלות שעוברות על הערוץ המסחרי הוותיק בישראל. בחודש הבא יתחלפו הזכייניות בימי השידור - קשת תעבור לשדר בראשית השבוע ורשת בסופו - אבל רעידת האדמה המהותית עשויה להתרחש אם המיזוג הצפוי בין שתיהן ייצא לפועל. אחרי שנתיים של זיכיון מחולק קיבלו קשת ורשת הכשר לאחד כוחות, ואם ירצו יוכלו לעשות זאת כבר עכשיו. בשוק התקשורת קשה למצוא מישהו שיערער על כך שמיזוג כזה יעשה בעיקר טוב לערוץ. במובן הזה, אחרי פריחה בשנה החולפת, תהיה 2008 שנת מבחן אמיתי לערוץ החזק במדינה.
בסופו של דבר, השאלה שנותרת תלויה באוויר היא מי יהיו הכוחות שימשכו בחוטים בגוף השידור המאוחד. כפי שזה נראה היום, בכיפה ימלכו סמי עופר ואודי אנג'ל (חתנו לשעבר,( בעלי השליטה ברשת, ומוזי ורטהיים, המשמש כיושב ראש דירקטוריון קשת ובעל המניות המרכזי בחברה. בעלים נוספים בזכייניות - חיים סבן בקשת ואביב גלעדי ברשת, שניהם בעלי הזדהות אמיתית עם שוק התקשורת - ייאלצו להישאר בחוץ. המדינה מכריחה אותם למכור את חלקם.
למעשה, סבן וגלעדי הם היחידים מבעלי המניות בערוץ 2 שהעולם הטלוויזיוני באמת מושך אותם, שיש להם עניין גם בתכניו. אבל דווקא הם נאלצים בימים אלו למכור את אחזקותיהם. הסיבה אינה קשורה ליכולת הניהול שלהם או לכישוריהם, גם לא לגישתם העניינית. למעשה, כללי הרגולציה שקבעה המדינה הם הדוחקים את השניים אל מחוץ למקום שבו נדרשים יותר מכל בעלי הון שגם מבינים עניין.
במוקד העניין נמצאת החלטת משרד התקשורת לאסור בעלות צולבת על גופי תקשורת שונים. סבן, בעל השליטה בבזק, שלה שייכת חברת שידורי הלוויין יס, מחזיק ב-24 אחוז ממניות קשת. ב-,2005 בהתערבות שרת התקשורת דאז דליה איציק, אישרה ועדת הכלכלה הוראת שעה מיוחדת עבורו לשלוש שנים, המאפשרת לו להמשיך להחזיק בחלקו, אבל עם פקיעתה יוכל סבן להשאיר לעצמו רק חמישה אחוזים - וייאלץ למכור את השאר. המצב שנוצר עבורו בלתי אפשרי: על אף אהבתו, שעליה הצהיר בעבר, קשת עומדת כעצם בגרונו - הוא לא יכול לשלוט בה ולא רוצה להישאר בה לא דומיננטי.
התסבוכת הרגולטורית של גלעדי, שמחזיק ב- 20 אחוז ממניות רשת, שונה לחלוטין. גלעדי הוא הבעלים של ארבעה ערוצי ספורט - ספורט 5 ,5 פלוס, 5 פלוס גולד ו-5 פלוס לייב, ושלושה ערוצים במסגרת נגה תקשורת - ערוץ ,8 ערוץ הילדים ולוגי. על פי תקנות מועצת הכבלים והלוויין, הוא יכול להחזיק רק עד חמישה ערוצים אם ימשיך להחזיק במניות בטלוויזיה המסחרית. גלעדי קיבל ארכה של מספר חודשים להיפטר מאחזקותיו.
בזמן שסבן וגלעדי, שכל כך מחוברים לתחום, בדרך החוצה, למדינה אין כל בעיה עם שליטתם של סמי עופר ומוזי ורטהיים בזכייניות הערוץ המסחרי. גלעדי ניהל מאבק מתמשך מול מועצת הכבלים והלוויין וביקש להישאר בערוץ .2 "לפי ההסדר האחרון נותרה לי עוד חצי שנה" הוא מספר, "השאלה היא מי ימות קודם - הכלב או הפריץ. אם לא אמצא קונים, אני מניח שהמדינה תיתן לי עוד זמן למכור. אני לא מעיד על עצמי ואני לא יודע מה יקרה לערוץ 2 אם אעזוב, אבל אני חושב שבכל השקעה חשוב שהמשקיעים יהיו אנשי מקצוע. אני מאחל לערוץ 2 שיהיה לו טוב".
לאור עזיבתם הצפויה של גלעדי וסבן, חוקי הרגולציה מעלים שאלה מהותית: האם לצד איסור על בעלויות צולבות בשוק התקשורת היה צריך גם להגביל את שליטתם בערוצים מסחריים של אנשים המחזיקים בנתחים גדולים מן המשק הישראלי? "סוגיה זו אכן לא נדונה בעת חקיקת ההסדרים בשוק התקשורת", אומרת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דוידה לחמן מסר, שהיתה ממקדמות ההגבלה על בעלויות צולבות. "יכול להיות שהיא ראויה לדיון".
בימים אלה מקבלים מאבקי הכוחות בערוץ 2 שוב ביטוי על השולחן הארוך של דירקטוריון חברת החדשות. קשת ורשת הן חברות האם של החברה, והן אלה שאמורות לקבוע את זהות המנכ"ל הבא שלה. מאז הודיע שלום קיטל בינואר על פרישתו מחברת החדשות ניתן היה לראות חלוקה ברורה בין תפיסות העולם השונות של בעלי המניות של החברה. "אף אחד לא צריך את חברת החדשות בשביל לעשות ממנה כסף", אומר בכיר בטלוויזיה המסחרית, שכמו מרואיינים רבים אחרים העדיף שדברים בנושא זה לא יובאו בשמו. "הבעלים מחזיקים בחדשות ערוץ 2 ככלי להפגין את כוחם. כשהם נכנסים לכנסת כולם יודעים שהאנשים האלה מחזיקים בגוף שיקבע את עתיד הפוליטיקאים, ונזהרים איתם מראש".
כבר כשפרץ המאבק טען גלעדי כי את ההחלטה על זהות מנכ"ל חברת החדשות אמור לקבל מנכ"ל רשת יוחנן צנגן. גישה דומה נקט גם סבן. אבל בזמן שהשניים ביקשו
אחר כך הציע אנג'ל את נסים משעל כמנכ"ל, אף שנציגי הציבור בדירקטוריון חברת החדשות התנגדו באופן עקרוני למינוי בשל ההתערבות המוגזמת של בעלי המניות. כעבור חודשים ספורים, עם התכנסותו המחודשת של הדירקטוריון, לאחר החלפתם של לבני ובן ארי ולאחר שרפי גינת ויתר על רעיון המנכ"לות, היה זה שוב ורטהיים שדחף במרץ, הפעם את משעל. הוא עשה זאת אף על פי שידע שיש תמימות דעים בהנהלת חברת החדשות כי ממלא מקום מנכ"ל החברה אבי וייס הוא האיש המתאים לתפקיד.
זו לא הפעם הראשונה שלורטהיים, המחזיק בחברה הישראלית למשקאות, יש מה להגיד על מה שקורה בערוץ. לפני שנתיים, בסוף ,2005 נאבק בשידור תחקיר ב"עובדה", שעסק בכמעט אסון אווירי של מטוס חברת ישראייר בניו יורק. הוא הצליח לדחות את השידור, אך ניסיונו למנוע לחלוטין את שידור התחקיר - מחשש שיפגע בנוחי דנקנר, אחד מהמפרסמים הבכירים במשק ובעלי ישראייר - כשל לאחר שמנכ"ל קשת אבי ניר התעקש על שידור הכתבה. גם איומיה של מגישת "עובדה" אילנה דיין כי תארוז את המזוודות עזרו לבלום את ורטהיים, אך לא ממש הרשימו אותו. ורטהיים לא הסתיר את האופן שבו הוא רואה את הערוץ המסחרי. "אנו רוצים לזכות ברייטינג גבוה, לרתק צופים בתוכניות בידור, תרבות ודוקומנטריה, אבל בלי כותרות מרעישות ובלי סנסציה", כתב במאמר ב"ידיעות אחרונות", שבו גם טען שמקומה של "עובדה" איננו בערוץ .2
"אין ספק שהערוץ ילך יותר ויותר למטה, לכיוון צהוב מאוד, ככל שערוץ 10 יתחזק", אומר עיתונאי בכיר. "לא שערוץ 10 מתחרה בסרטים דוקומנטריים, אבל השאלה היא מה יהיה עם התחקירים. אודי אנג'ל לא קנה את רשת כדי שתהיה לו חברה עסקית מצליחה. כל האנשים יודעים שזה טוב להחזיק ערוץ מסחרי כי יודעים שאתה בעל מניות ואתה לא צריך להגיד יותר מזה כלום".
עוזי פלד, שהיה מנכ"ל טלעד, זכיינית ערוץ 2 עד אוקטובר ,2005 יודע בדיוק מה עבר על חברו אבי ניר בדצמבר .2005 דבר דומה קרה לו שנה קודם לכן, גם כן עם "עובדה", אלא שבמקרה זה הלחץ הגיע מכיוונה של משפחת עופר, שהסרט "זהב לבן, עבודה שחורה," שעסק במפעלי ים המלח שבבעלותה, לא השביע את רצונה. עם זאת, האחים עופר עדיין לא החזיקו אז מניות בערוץ .2 "הם ניסו להילחם על העסק שלהם ועל שמם", אומר בכיר בתעשיית התקשורת.
פלד היה היחיד שהסכים להתראיין לכתבה זו בשמו, בזמן שרבים אחרים, ובכללם מנהלים בכירים ועיתונאים לוחמניים בימים כתיקונם, ביקשו לא לומר דבר. "כמעט מדי שבוע היתה לי התמודדות עם 'עובדה"', מספר פלד. "מצד אחד עם אנשים שאיימו בבג"צים ומצד שני אותם אנשים פנו לחברי מועצת מנהלים וניסו להשפיע. ברוב המקרים חברי מועצת המנהלים הדפו את הניסיונות האלה ולא הגיעו אליי. וכשזה הגיע אליי, בסופו של דבר ניצח הצדק הטבעי. ברור שהתערבות כזו באה להשיג תוצאה, אבל אני אפילו לא העברתי את זה לאנשי 'עובדה', וזה תפקידו של מנכ"ל".
בכיר בערוץ 2 אמר, לעומת זאת, "אני חושב שמעט מאוד מתערבים בתכנים כשזה נוגע לסדר היום. אבל כשנושא חם מגיע לכותרות, המנכ"ל מקבל לפעמים טלפון מבעל מניות שמתרה בו תוך אמון כי 'יפעיל שיקול דעת'. בדרך כלל זה הכי רחוק שמישהו מהם ילך".
בטלוויזיה המסחרית יודעים לספר שלא תמיד היתה התערבות כזו בערוץ .2 ברבות השנים מנכ"לים כמעט לא ניהלו שיחות עם בעלי המניות. אבל ככל שהצטמצמו והתמעטו מחזיקי השליטה בערוץ, קיבל כל אחד מהם כוח רב יותר. עם עזיבתם של סבן וגלעדי, התופעה הזו עשויה לצבור תאוצה. "כשיש שני בעלי מניות גדולים, העוצמה של כל אחד מהם הרבה יותר משמעותית", אומר איש טלוויזיה בדימוס, "הם מרגישים יותר חופשי להתבטא ולנסות להשפיע".
ברשת רואים בהפיכתם של אודי אנג'ל והאחים עופר לגורמים הדומיננטיים בחברה דבר חיובי. במסיבת עיתונאים שנערכה לאחרונה הודיע אילן טוביהו, סמנכ"ל השיווק והמסחר של הזכיינית, כי כעת רשת חזקה הרבה יותר. בזכיינית מספרים כי אנג'ל הצהיר כי הוא רוצה לשלוט ברשת כדי לעשות טלוויזיה טובה יותר, גם במחיר של הפסדים. התערבות, הם טוענים, אין שם כלל. בכירים ברשת אומרים כי שליטה דומיננטית יעילה הרבה יותר ממבנה מניות, המורכב מכמה בעלים.
פלד דווקא מאמין שהמיזוג הצפוי יעשה רק טוב לחופש הפעולה של המנכ"ל העתידי. "אני לא אכנס לאופיים של האנשים האלה", אומר פלד. "אני מאמין שכשיהיה ערוץ מאוחד וחזק תהיה עוצמה למנכ"לים, לא למועצת המנהלים. בשום מועצת מנהלים של שום מפעל לא מדברים על איזה ברגים מחברים לגוף. צריך לשאול מה המיזוג יעשה למפת התקשורת, ולדעתי זה יעשה רק טוב. יש היום מצב אנומלי שלא נמצא בשום מקום בעולם, להוציא בריטניה שבה החזיקו באיי-טי-וי שני זכיינים שונים. בארץ מספר הצופים מועט ואין מקום לחלק את הערוץ לשלושה או לשניים. אני משוכנע שהמיזוג יגיע מהר, גם כי התחרות היא עם ערוץ ,10 שמשדר שבעה ימים בשבוע, וגם בגלל ההסכמים עם המפרסמים שמעדיפים לשדר על פני יותר ימים".
קשה לחזות איך ישתנו פני הערוץ ביום שאחרי המיזוג בין הזכייניות. על פי הערכות שונות, יעזוב אבי ניר את תפקידו כמנכ"ל קשת, ויש מי שקשרו אותו גם למיזמי תקשורת בחו"ל. ניר מבטל את הדברים ודוחה אותם על הסף. הוא נשאר כאן, לדבריו. לא ברור גם מה יעלה בגורלו של יוחנן צנגן, מנכ"ל רשת. אבל דבר אחד בטוח: בעלי המניות בעלי הגישה המתערבת יישארו וימשיכו לתת את הטון.
לדברי גורמים בעולם התקשורת, גם ללא הרגולציה שדוחפת אותו החוצה היה סבן עוזב בגלל אותה התערבות של חבריו בעלי המניות. "חיים לא יודע לשחק כינור שני, הוא אדם דומיננטי", אומר איש תקשורת בכיר. "ההתנהלות הנוכחית של בעלי המניות היא שגורמת לו לעזוב. הוא לא צריך את זה. הרווח השנתי שלו מקשת הוא כמו יום עבודה בעסקיו האחרים".
אבל בסופו של דבר, רבים מצביעים על הרגולציה שמסלקת דווקא את בעלי המניות שבאמת נתנו לעובדיהם למלא את תפקידם בשקט. "חשוב לזכור שמדובר בסך הכל באנשים חכמים ושקולים", אומר אחד הגורמים. "אין ספק שאלמלא הרגולציה, סבן היה בוחר להישאר. דווקא שניים שמבינים את הסיפור ואת המקצוע יוצאים החוצה. הם אלו שתמיד אמרו לתת לעבודה להתנהל אחרי שמינו את האנשים המובילים. הרגולציה הקטנונית דוחקת החוצה את השחקנים בעלי ההבנה בענף. במקום לעזור להם להישאר, שולחים אותם הביתה".
ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: "מגבלות על ריכוזיות בשוק התקשורת ושאיפה לביזור מקובלות בכל העולם, וישראל אינה שונה בכך. במידה שביזור זה לא יישמר כפי שהוא, מעוגן בתקנות התקשורת שנקבעו לשם כך, תישמע טענה מוצדג קת על ריכוזיות יתר".
מוזי ורטהיים ואודי אנג'ל סירבו להתראיין לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
