רפורמות צריך להסביר
האוצר יצא עם מהפכות שונות בשוק ההון והחיסכון, אבל שכח שיש לו מחויבות להסביר את הצעדים הדרסטיים לקהל. לחלל שנוצר נכנסו הבנקים. עכשיו הם מסבירים ללקוחות מה הכי נכון להם
אורחי הוועידה התחלקו לשני סוגים: 'לובשי החליפות הכבדות,' הלא הם אנשי הבנקאות ושוק ההון, וקבוצה שנייה, שהנמנים עימה הגיעו בלבוש ספורטיבי - ציבור הלקוחות. אנשי הקבוצה הראשונה הסתובבו בין האולמות בביטחון עצמי כשמעיניהם נשקף מבט חודר. הקבוצה השניה הייתה שקטה יותר, התנהלה באופן מסורבל משהו ומעיני אנשיה ניבט מבט מזוגג.
בואו נודה על האמת: למרות שהנהלת בנק הפועלים דאגה למגוון הרצאות ידידותיות לשומע וקלות לעיכול גם למשקיע הממוצע, חלק ניכר מהקהל לא ידע איך 'לאכול' את התכנים של ההרצאות.
את שורש הבעיה אפשר אולי למצוא בעלון הוועידה: "בשנים האחרונות השתנה שוק ההון מהקצה אל הקצה," נכתב שם. אין על כך עוררין, אלא שבהמשך צוין כי "בנק הפועלים, כגוף הפיננסי המוביל בישראל, לוקח על עצמו את המחויבות להעניק לקהל הרחב כלים וידע להיכרות טובה יותר עם שוק ההון, ולהעמיק את הבנתכם בתחום."
שימו לב להנחות היסוד שבניסוח המתעתע. מדוע הבנק לקח על עצמו את המחויבות הזאת? כי מישהו אחר הזניח אותה. מי? המדינה, או ליתר דיוק משרד האוצר. אלה יצאו בשנים האחרונות עם
מהפכות שונות בתחום, אבל שכחו שיש להם גם מחויבות להסביר את אותם צעדים דרסטיים בשוק הביטוח והחיסכון לקהל שאותו הם משרתים, וכך השאירו את הציבור נטול הבנה בעניינים הפיננסיים הקריטיים עבורו.
לוואקום הזה נכנסים הבנקים - הם אלה שעכשיו מארגנים ועידות לתכנון פיננסי, בעוד שמי שהיה עליה לעשות זאת היא המדינה, לפחות ברמה הבסיסית של המידע.
ולמה זה כל כך בעייתי, שהבנקים הם אלה שמסבירים לקהל הרחב את המהפכות הפיננסיות שמתרחשות בישראל? הסיבה היא שהערבוב בין שני תהליכים נפרדים פועל נגד הציבור: האחד הוא לימוד של תנאי השוק החדשים בישראל, קרי המהפכות הפיננסיות החדשות ומשמעותן. והשני הוא בחינה ביקורתית של הייעוץ שניתן על ידי השחקנים בשוק החדש, על בסיס הידע הקודם שהלקוחות צברו.
אם כשאתם מגיעים לסניף הבנק אתם עסוקים בלימוד החומר ולא בבחינה ביקורתית של הצעות הבנק - אתם בבעיה. אם הבנק הוא זה שגם מלמד אותנו וגם מייעץ לנו - אנחנו שוב בבעיה, כי צריכה להיות פה הפרדת מערכות.
הבעיה לא נמצאת אצל הבנקים. הם זיהו ואקום, והם מנסים לנצל אותו בדרך הטובה ביותר לטובת עצמם, ואולי אף לטובת הציבור. הכתובת הנכונה לטענות היא משרד האוצר, שאת בכיריו צריך לשאול: איך ייתכן שתכננתם שינויים מרחיקי לכת, ולא פעלתם כדי להעביר אותם הלאה לציבור בצורה ידידותית וברורה? הרי גם אם השינויים שעשיתם נהדרים, ההסברה שלכם כושלת והציבור הנבוך משלם את המחיר. מישהו היה צריך ללמד את אנשי האוצר את הכלל השיווקי הידוע: עשית ולא שיווקת - כאילו לא עשית.
נא להמתין לטעינת התגובות
