סודות האוליגרכים
תביעה שהגיש המיליארדר הרוסי בוריס ברזובסקי נגד האוליגרך רומן אברמוביץ' חושפת איך הפכו בן לילה אנשי עסקים אלמונים מברית המועצות למולטי מיליארדרים
"הרי כולם חושבים שעשינו את כספנו לא ביושר, שאנחנו לא לגיטימיים. לא יעזרו לנו כל ההסברים", אמר אברמוביץ' לאחד האוליגרכים באירוע סגור שהתקיים בישראל.
כל שביקש אברמוביץ' לעשות בכמות העצומה של כספו הוא לספק את העדפותיו בתחום הבידור והפנאי. אם ברכישת קבוצת כדורגל, אם ברכישה סדרתית של יאכטות מפוארות ובתי מידות, וכמובן בהמשך התרומה והמעורבות במרכז היהודי הקהילתי במוסקבה, בבת עינו, שהוקם בכספו ובכספי ידידו לב לבייב.
לכן קל להבין מדוע חש אברמוביץ' כזו חוסר נוחות מהתביעה שהוגשה נגדו באנגליה, שבה נאלץ לחשוף, גם אם בזעיר אנפין ובגרסה סובייקטיבית, חלק מסודות התעשרותו.
מדובר כנראה בפעם הראשונה שבה אוליגרך בסדר גודל של אברמוביץ' חושף את המהלכים מאחורי הקלעים, אשר בזכותם צבר עושר אגדי. אותם מהלכים שופכים אור גם על השיטה כולה, שיצרה את מעמד האוליגרכים הידוע לשמצה באמצע שנות ה-90 ברוסיה, שיטה ששכללה לדרגת אמנות את הקשר בין הון לשלטון.
בסוף השבוע שעבר הגישו עורכי דינו של אברמוביץ' כתב הגנה חסר תקדים, בתגובה לתביעה שהגיש האוליגרך הגולה בוריס ברזובסקי נגד אברמוביץ' בלונדון. ברזובסקי טוען בתביעה שאברמוביץ' שימש כשליחו של פוטין, והכריח אותו למכור לו את אחזקותיו בשניים מתאגידי הנפט והאלומיניום הגדולים של רוסיה, וכן ברשת הטלוויזיה הממלכתית הרוסית במחיר הפסד. ולא, כך נטען, יוחרמו בידי הקרמלין ללא תמורה.
כתב התביעה חוזר לשנת .2001 ברזובסקי שהה אז בלונדון וידע שלרוסיה הוא לא יוכל לחזור עוד, אם חירותו חשובה לו, אחרי שהסתכסך עם הנשיא ולדימיר פוטין.
ברזובסקי טבע אז את המושג "אוליגרכים", ביחס לכל אותם יזמים אלמונים שהשתלטו על אוצרות טבע, על אמצעי תקשורת ועל משאבים אחרים של רוסיה בימים הכאוטיים שלאחר התפרקותה של ברית המועצות.
כולם עשו זאת בזכות קרבתם לנשיא רוסיה דאז בוריס ילצין ולאנשי חצרו. ברזובסקי עצמו שכלל את השיטה לדרגת אמנות, וכיהן בתפקידים בכירים בממשל הרוסי. הוא אף כונה תקופה מסוימת "הסנדק של הקרמלין".
אף שהיה אחד השושבינים של פוטין כשזה נבחר לנשיא רוסיה, נוצר בין השניים קרע בל יאוחה. ברזובסקי החל למתוח ביקורת קשה על פוטין באמצעות תחנת הטלוויזיה הממלכתית ורבת העוצמה שהיתה ברשותו ,(ORT) ובעיקר על התנהלותו בחבל צ'צ'ניה.
בתוך זמן קצר הורו אנשיו של פוטין להוציא את כל השלדים שהיו נגד ברזובסקי בארון. נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד למעילות רבות היקף, וברזובסקי הבין שהזמן שלו ברוסיה נגמר. את המאבק שלו בשלטון הרוסי הוא נאלץ להמשיך מאנגליה, שבה קיבל מקלט מדיני.
ברזובסקי חלש באותם ימים על מספר תאגידי מפתח בכלכלה הרוסית, ופוטין ואנשיו לא יכלו להרשות לעצמם שאויב העם שכמותו ימשיך להחזיק בהם. לפוטין היה חשוב להשתלט מחדש על משאבי הטבע של המדינה, או לכל הפחות לחלק אותם לאנשי שלומו. על הרקע הזה, טוען ברזובסקי בתביעה, שלח אליו פוטין את אברמוביץ.'
אברמוביץ' עצמו לא הופיע משום מקום, הוא וברזובסקי הלכו יד ביד במשך שנים ארוכות. ברזובסקי היה אביו הרוחני של אברמוביץ' והיה זה שקירב אותו ל"משפחה", כלומר למשפחת הנשיא ילצין ששלטה בהפרטות של משאבי המדינה.
השניים, לא במקרה יהודים, אף היו שותפים, כך לפחות טוען ברזובסקי. אברמוביץ' התקרב כל כך למשפחת הנשיא ובעיקר לבתו ולנטינה יומשבה, כך שהצליח לדחוק את ברזובסקי הרהבתן והמוחצן, ולתפוס את מקומו כגזבר המשפחה.
ברזובסקי הבין היטב שאם לא ימכור בהפסד את נכסיו, ייוותר בלא כלום. וכך מכר לאברמוביץ' 49% מתחנת הטלוויזיה 50% ,ORT מענקית הנפט סיבנפט (אברמוביץ' עצמו החזיק בחצי האחר) ו-25%מתאגיד הפקת האלומיניום הענקי רוסאל.
ברזובסקי קיבל על כל אלה קצת יותר ממיליארד דולר. מבחינת ברזובסקי, אכן היה מדובר במחיר הפסד. אברמוביץ' עצמו מכר בשנים הבאות את
כתב ההגנה של אברמוביץ' מציג טיעון מרכזי אחד: ברזובסקי ושותפו הגרוזיני באדרי פאתרר קצאשווילי מעולם לא היו שותפים עסקיים של אברמוביץ.' מקסימום ידידים. לכן ברור שהוא לא כפה על ברזובסקי דבר.
יתרה מזו, כדי להשיג שליטה במשאבי הנפט ובאלומיניום של המדינה, מסביר אברמוביץ' בכתב ההגנה, הוא נאלץ לשלם מיליארדים לאנשים כמו ברזובסקי, כדי שישתמשו בהשפעתם הפוליטית במסדרונות השלטון, ויספקו לו פרוטקשן מפניהם של מתחרים עסקיים ואנשי עולם תחתון שפעלו בזירה העסקית.
על דבר אחד אין עוררין. הכסף הגדול של אברמוביץ' הגיע לו מסיבנפט, אחת מענקיות הנפט הרוסי. מדובר במתקני זיקוק ובשדות נפט, שהופרטו בשני שלבים משנת 1995 על ידי ילצין. אברמוביץ' מודה ששילם לברזובסקי, בעל ההשפעה על ילצין, כדי לקבל את המכרז שחוסר השקיפות שלו אינו מוטל כלל בספק.
מכתב ההגנה עולה כי אברמוביץ' פנה לברזובסקי לפי שנחתם הצו המורה על הפרטת החברה והודיע לו שהוא מעוניין לרכוש את השליטה בסיבנפט. "בתמורה להסכמת הנתבע לספק לברזובסקי קרנות שנזקק להן בקשר להזרמת מזומנים ב-ORT, הסכים ברזובסקי להשתמש בהשפעתו האישית והפוליטית כדי לתמוך בפרויקט, ולסייע בהעברת הצעדים החוקתיים שיובילו להיווצרות סיבנפט", נכתב בכתב ההגנה.
אברמוביץ' אכן זכה במכרז. אלא ששותפו היה ברזובסקי, שהחליט להיכנס גם הוא לעסק. בהמשך ניסה אברמוביץ' להשתלט גם על תעשיית האלומיניום, שהופרטה תוך מאבקי דמים שבהם נרצחו מנהלי מפעלים, סוחרי מתכות ועיתונאים.
אברמוביץ' מודה בכתב ההגנה שאת הצלחתו בתחום האלומיניום הוא חייב לפאתרקצאשווילי. "פאתרקצאשווילי סיפק סיוע לנתבע ברכישות של הנתבע של נכסים בתעשיית האלומיניום הרוסי," נכתב בכתב ההגנה. הסיוע של פאתרקצאשווילי, הסבירו פרשנים, נבע מהקשרים שהיו לו בעולם התחתון ברוסיה ומהיכולת לספק הגנה מפני עבריינים כבדים.
אגב, אותו פאתרקצאשווילי, שגם היה מקורב לשמעון פרס, נמצא מת בביתו מחוץ ללונדון לפני מספר חודשים, והוא רק בן .52 נתיחה גילתה שהוא מת מהתקף לב.
לבסוף שילם אברמוביץ' סכום של 1.3 מיליארד דולר לברזובסקי ולפאתרקצאשווילי. "הנתבע הסכים לשלם את הסכום הזה על בסיס כך שזה יהיה הסכום הסופי שהוא יתבקש לשלם, ושהתובע ופאתרקצאשווילי יפסיקו לזהות עצמם בפומבי ועם עסקיו", נאמר בכתב ההגנה. אברמוביץ' גם מכחיש שאיים באופן כלשהו על ברזובסקי.
דוברו של אברמוביץ' סירב להתייחס לכך. "מדובר בעניין מתמשך. כל עוד העניין בדיונים, לא נגיב על כך", אמר לטיימס הלונדוני.
ואילו גורמים ברוסיה אמרו למעריב כי "אברמוביץ' משקר, כשהוא אומר שהוא שילם לברזובסקי רק על שירותים שונים שהוא קיבל ממנו במהלך שנות ה-,90 ועל הסיוע שלו בקשריו הפוליטיים. אברמוביץ' אומר למעשה שלברזובסקי לא היו אחזקות בכלל בתחומים של האלומיניום והנפט. אבל זה שקר. וכיוון שהמשפט מתנהל לא ברוסיה אלא בלונדון, האמת תצא לאור".
עד כה אברמוביץ' מוכיח לכולם שהתנהלותו היא החכמה מכולם. הונו ממשיך לעלות משנה לשנה, הוא עושה חיים בלונדון, מבקר במוסקבה מתי שרק מתחשק לו, ומצפצף על כל העולם. אחרים, שהתנהלו פחות בזהירות, מצאו את עצמם בגלות עם כתבי אישום חמורים נגדם, בלי השפעה, ועם הרבה פחות כסף משהיה להם.
נא להמתין לטעינת התגובות
