שכר ועונש
אלה האנשים שמנסים להגן על זכויותיהם של 2.5 מיליון העובדים בישראל: 80 פקחים וכמה עשרות סטודנטים במשרה חלקית. יום בשטח עם צוות האכיפה חושף את השיטות המלוכלכות של המעסיקים - ומבהיר מה באמת המדינה עושה כדי להילחם בהם
מאיר דוד איש אופטימי. כבר 10 חודשים הוא מכהן כראש צוות באגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת. קודם לכן עבד כ-4 שנים באגף העובדים הזרים. באוקטובר ,2007 במסגרת הרפורמה באגף לאכיפת עבודה, הוכפל כוח האדם באגף פי - 5 מ-20 פקחים לכ-100 פקחים, האמורים להגן על כל 2.5 מיליון העובדים במשק, לפתוח תיקי חקירה נגד מעסיקים החשודים בעבירה על חוקי העבודה ולהטיל קנסות מינהליים במקרה הצורך.
על הגדלת כוח האדם באגף לא הוחלט סתם כך: לצעד קדמה ביקורת חריפה שנמתחה על משרד התמ”ת על-ידי ארגוני עובדים, חברי כנסת ומבקר המדינה.
דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדצמבר 2006 מצא כי בכל אזור הדרום, מיבנה ועד אילת, הועסקו שני פקחים בלבד, וכי לרשות כל הפקחים עמדו רק 7 כלי רכב.
דוח מבקר המדינה, שפורסם לפני כחודשיים, קבע כי הציוד המיושן והמחסור בכוח אדם באגף הובילו לכך שתלונות של עובדים התעכבו שנה ויותר בלי שנבדקו. בכמה מהמקרים הטיפול בתלונות ארך זמן כה רב, שחלה התיישנות על העבירות ולא ניתן היה לתבוע את המעסיקים.
"מי שצריך לטפוח לה על השכם היא ח"כ שלי יחימוביץ,’ שבאמת נלחמה על תוספת הפקחים, וכך גם עמיר פרץ", אומר דוד, "היום יש לנו 20 פקחי שבת, 80 פקחי עבודה, וסטודנטים שמצטרפים אלינו ועובדים בחצי משרה. במשרד האוצר חשבו שהגברת הפיקוח לא תשפר לא מצב העובדים, אלא להפך - תגרום לחברות לפטר עובדים ותגדיל את האבטלה במשק. המעסיקים הם גוף חזק מאוד - הרי מי שקובע בסופו של דבר זה לא אתה ואני ולא האוצר, אלא הגופים הגדולים.”
בכל “יום שטח” דוד מבקר ב-3-5 מקומות עבודה. היום מתלוות אליו שתי עובדות: שרית בן-חיים, עובדת חדשה שעדיין לא סיימה את ההסמכה, ולילך צור, סטודנטית לכלכלה העובדת בחצי משרה. השעה עוד לא 8:00 בבוקר, ואת השעות הקרובות הם יקדישו לבדיקת הפרת זכויותיהם של עובדי חברות כוח אדם.
אנחנו נכנסים למלון במזרח ירושלים - ומיד מתעורר השומר המבוגר שעומד בלובי הריק. “אתה מדבר עברית,”? שואל אותו דוד. כשהשומר מניד ראשו בשלילה, דוד מנסה להסביר: “אני פקח של משרד התעשייה והמסחר... יש פה מישהו אחראי.”?
מהר מאוד הפקחים מגלים כי כ-70 מעובדי המלון משתייכים לשתי חברות כוח אדם, הפועלות ללא רישיון אף שנבחרו במכרז של משרד האוצר. במשך שעתיים הפקחים אוספים חומרים ומראיינים את העובדים והמנהלים.
איך ייתכן שחברות ללא רישיון זוכות במכרז של האוצר?
"יכול להיות שהם היו קבלני שירותים ולכן לא היו צריכים לקבל רישיון,” אומר דוד, “החוקים החדשים מגבילים את חברות כוח האדם, ולכן הרבה מהן הופכות לחברות שנותנות שירותים. עד לא מזמן היו 500-600 חברות כוח אדם בשוק - והיום יש .200 לאן נעלמו 400 מהן? כנראה הן שינו את הייעוד.
“כבעל עסק, אם אתה שוכר חברה שנותנת שירותים, לא מעניין
הבעיה העיקרית בפעילותו הנוכחית של אגף חוקי העבודה היא שהאכיפה מבוססת כמעט אך ורק על תלונות של עובדים - ולכן היא בעייתית מאוד".
"פעמים רבות דווקא העובדים החלשים ביותר אינם מודעים לזכויותיהם או חוששים שיפוטרו, ולכן אינם מתלוננים. אך גם כשמתקבלות תלונות, תהליך הטיפול בהן מורכב וגוזל זמן רב".
“היה לנו מקרה של קופאית שעובדת בסופרמרקט גדול,” מספר דוד, “היא התקשרה אלינו וקבענו איתה פגישה מחוץ למקום העבודה. בעקבותיה התקשרו עובדות נוספות כדי להתלונן. התברר שכשהן הגיעו לעבודה, המנהל נהג לומר להן לארגן את הקופה ולהכין את העמדה, ורק לאחר מכן להחתים כרטיס. בסיום המשמרת הן היו צריכות להחתים את הכרטיס מיד, ורק אז לסגור את הקופה ולהזדכות".
"תהליך זה - חצי שעה בבוקר וחצי שעה בסיום המשמרת - גזל מהן שעת עבודה. כדי לגבות מהן עדויות נאלצנו להיפגש בכל פעם במקום שונה, כדי שהן ירגישו בנוח לדבר ולא יפחדו מהמנהל. קופאיות הן אוכלוסייה פגיעה מאוד, והרבה פעמים מפירים את זכויותיהן.”
בסופר הירושלמי הגדול שאליו אנחנו נכנסים נמצאים 3 בני נוער המועסקים בחופשת הקיץ כקופאים וכאורזים. “לא מצאנו הפרה של חוקי עבודת נוער,” אומר דוד בתום הבדיקה, “בעיקר משום שכבר ביקרנו כאן לפני כמה חודשים ומצאנו הפרות. מאז הם נזהרים מאוד.”
לא פעם מנסים למנוע מפקחי התמ”ת להגיע אל העובדים: חוסמים את דרכם אל העסק - ומאיימים עליהם. דוד מספר על חנות בגדים של רשת אופנה גדולה, שבעליה מנעו מהצוות להיכנס והאשימו אותו בהפרעה לעבודה ובפגיעה בעסק. אחרי ויכוח שנמשך חצי שעה עזבו הפקחים את המקום.
“כשחזרנו בפעם השנייה,” מספר דוד, “הגיע מנהל המתחם, טען שאנחנו מתנכלים לחנות וסירב להכניס אותנו. העובדים במקום נלחצו מאוד ולא רצו לדבר, לכן החלטנו לזמן אותם למסור עדות במשרדים שלנו, שם הם יוכלו לדבר בשקט. במקביל זימנו לחקירה את בעלי החנות, והוספנו לאישומים נגדם סעיף של הפרעה לפקחים במילוי תפקידם.”
היום האגף מנהל עשרות חקירות סמויות, הנמשכות כמה חודשים עד גיבוש התיק. “באחת החקירות האחרונות,” מספר דוד, “פקחים הגיעו לאתר מסוים כדי לבדוק מה מצב השומרים במקום. גילינו שחברת השמירה העסיקה את אחד השומרים 24 שעות ביממה.
אני קורא לאגף שלנו ‘האגף לשמירת זכויות אדם,’ כי אני רואה עם מי אנחנו מתעסקים: רק עם האוכלוסיות החלשות. עוד לא קיבלתי תלונה מעובד היי-טק שמשתכר 20 אלף שקל בחודש. גם אם הוא עובד 20 שעות ביממה, הוא לא יתקשר להתלונן, כי טוב לו. אנחנו מטפלים בעובדי קבלן, בעובדי ניקיון, בשומרים, בחברות אבטחה - שם הבעיות החמורות".
אנחנו ממשיכים לבניין משרד הפנים שבקריית הממשלה. דוד הגיע לכאן כדי לבדוק את זכויותיהם של מאבטחי בית השר. זו בדיקה חוזרת שהוא מבצע לאחר שכבר הגיע לכאן לפני כמה חודשים וגבה מהם עדות.
אנחנו נכנסים לבניין, מוצאים פינה ריקה בשורת כיסאות באחד המסדרונות ומבקשים מאחראי הביטחון לשוחח עם המאבטחים. “ככה זה עובד,” מסבירה בן-חיים, “אנחנו מגיעים, מציגים את עצמנו, ובהנחה שיש עם מי לדבר, אוספים פרטים וגובים עדויות מהעובדים. אחר כך אנחנו פונים לחברה המעסיקה בדרישה לקבל את כל המסמכים, ואז מצליבים בין העדויות לבין המסמכים ובודקים אם יש הפרות. אם מוצאים הפרות, מזמינים את המעסיקים לחקירה באזהרה.”
כמה זמן נמשך הטיפול בתיק ממוצע?
“מתחילת איסוף העדויות ועד סיום הטיפול - כחצי שנה. בסוף התהליך, אם יש ממצאים, מטילים קנס מינהלי על המעסיק, והסכום יכול להגיע למאות אלפי שקלים ואפילו למיליוני שקלים. אם מדובר בעבירות חמורות, כמו הפרת שכר מינימום או הטרדה מינית, מוגש נגד המעסיק כתב אישום.”
המאבטח רביד ניגש אל הפקחים. הוא בקיא בזכויותיו, רהוט ומלא ביטחון - ובכל זאת הוא ושאר המאבטחים לא מצליחים לקבל את המגיע להם על-פי חוק. כבר שנה וחצי הוא עובד, אך עדיין לא קיבל העתק של חוזה העבודה שלו; את תלוש השכר שמקבלים המאבטחים אף אחד מהם לא מצליח לפענח.
“אני לא מצליח לקבל תשובה לשאלה מה קורה לגבי ההפרשות לפנסיה,” אומר רביד. דוד מהנהן בהבנה, אבל לא יכול לסייע. “אין לנו סמכות לטפל בעבירות אזרחיות,” הוא מסביר - אך מתעד הכל בסבלנות בקלסר הגדול שהוא נושא איתו.
כבר לפנות ערב, ואנחנו יוצאים מקריית הממשלה. הצוות מסכם את היום. לפני שאנחנו נפרדים אני שואל את דוד אם הוא לא מתוסכל מהמקרים שהוא נתקל בהם.
“לפעמים יש תסכול,” הוא מודה, “בעיקר כשמדובר בחברה גדולה. מבחינתי, למנהלים הגדולים ולבעלי החברות יש אחריות: הם צריכים לתת את הדעת על מה שקורה בחברות שלהם ועל היחס לעובדים. רוב החברות דווקא משתפות איתנו פעולה, כי אחרת הן עלולות לספוג נזק תדמיתי שיעלה להן יותר".
"אבל להגיד לך בכנות? אני מעריך שמכם, העיתונאים, הם מפחדים יותר. אם לציבור היתה יותר מודעות, לא צריך היה את המשטרה ולא אותנו. מספיק שהיתה מתפרסמת כתבה על חברה שפוגעת בעובדים שלה - ואנשים היו מבינים שצריך להחרים את החברה הזאת.”
2008 היא שנת המבחן של חזי אופיר, האחראי למינהל האכיפה בתמ”ת. עד סוף שנת 2007 התמקדו 20 הפקחים שעבדו תחתיו בהטלת קנסות על בתי-עסק שפעלו בשבת.
במהלך השנה הם ביקרו ב-1,858 מקומות עבודה, וחקרו את תנאי ההעסקה של כ-15 עובדים ואת הפרתם של חוקים שונים. רק 1,312 תיקים נסגרו, וב-1,094 מהם נמצא כי המעבידים הפרו את הוראות החוק.
הקנסות המינהליים שהוטלו על 460 מעסיקים הסתכמו ב-3,915,400 שקל - אלא ש-2,801,400 שקל מתוכם היו קנסות שהוטלו על בתי-עסק שהפרו את חוק שעות העבודה והמנוחה, כלומר עבדו בשבת. ההפרות החמורות יותר, שמהן נפגעים עשרות אלפי עובדים בכל שנה - כמו הפרת חוק שכר מינימום, חוקי עבודת נוער וחוק הודעה מוקדמת - לא זכו למענה אמיתי.
למשל, בנושא הפרת חוק שכר מינימום הוגשו רק 7 כתבי אישום והוטלו רק 60 קנסות, בסכום כולל מגוחך של 585 אלף שקל.
פקחי המשרד אמונים גם על אכיפת החוק למניעת הטרדה מינית - וגם בהקשר זה התוצאה מגוחכת: רק 167 חקירות נפתחו בשנה שעברה, ורק 32 מהן הגיעו לכלל סיום; ב-24 מהן אישרו הממצאים את התלונה.
בנוגע לחוק עבודת נשים, שמטרתו להגן על נשים הרות מפני פיטורים, נפתחו 117 חקירות בשנה שעברה וב-104 מהן נמצאו הפרות - אך רק 3 כתבי אישום הוגשו.
אופיר לא מתכחש לעובדות, אך מעדיף להסתכל קדימה: “לפני 3 שנים הוגשו רק 400 תלונות בשנה,” הוא אומר, “והיום מתקבלות 2,500 תלונות בשנה - עוד לפני הקמפיינים שפרסמנו.”
אבל יש עשרות אם לא מאות אלפי הפרות של חוקי עבודה. 1,300 תיקים הם טיפה בים.
“מספר הפקחים אף פעם לא יספיק. לכן פרסמ מנו קמפיין בחודשים האחרונים, שעלה המון כסף במונחים שלנו ונועד להעצים את העובדים. יחד עם העובדים נוכל לשפר את מצבם. עשינו פעולות הסברה ברשתות השיווק והבהרנו למנהלים את זכויות העובדים. עכשיו אנחנו מארגנים כנס לבעלי אולמות אירועים. הכל יחד אולי ייתן משהו. אכיפה לבדה לא תספיק, אף שהגידול בכוח האדם ביחידה משמעותי מאוד.”
מה אתם מקווים להשיג בעזרת הקמפיינים?
“בעקבות הקמפיין האחרון קיבלנו 700 פניות ב-10 ימים: בעיקר לגבי פיטורי נשים הרות, שכר מינימום, שעות נוספות ונושא הפנסיה. אנחנו לא אוכפים את נושא הפנסיה, אבל מגיעות אלינו מאות פניות בנושא. אנשים לא יודעים מה הזכויות שלהם. אם דבר אחד ברור אחרי הקמפיין הנוכחי, הרי הוא שהאזרחים צמאים למידע - ואין להם היכן לקבלו. נוצר איזשהו חור שחור בנושא המידע על זכויות עובדים.”
מי פונה אליכם?
“הפגיעה בעובדים היא בכל המגזרים: יש פניות מעורכי דין מתמחים שעובדים שעות רבות ללא תמורה; קיבלנו תלונות ממתמחים במשרדי רואי חשבון, ופתחנו תיקים נגד כמה משרדי רואי חשבון, שמעסיקים עובדים מעבר לשעות המותרות בחוק ללא תשלום. הם ניסו להתחכם ולומר שהמתמחים עובדים ב’משרת אמון,’ אבל יש הגדרה ברורה - ואתה לא יכול להפוך את כל עובדיך לעובדים ב’משרת אמון.’
"ניצול העובדים התרחב לכל המשק: גם את עובדי ההיי-טק מאלצים לעבוד בסופי שבוע כדי להתאים לשעות העבודה בארה”ב, והם פונים אלינו. אני אומר את זה בגאווה".
נא להמתין לטעינת התגובות
