ירוק בחוץ אדום בפנים
לא רק הימורים ודמי חסות: ארגוני הפשע החזקים בארץ מפעילים גם עסקים חוקיים, שעוזרים להם לצבור הון ומעמד ולהלבין כספים כשצריך. המסעדות של אבוטבול מגלגלות מיליונים, אלפרון מתפרנס ממיחזור בקבוקים, ואחרים מחלקים ירקות ופיתות. חוקרי מס הכנסה לא מתעסקים איתם
הרקע למעשה עדיין לא ברור, אולם במשטרה סיפרו כי אבוטבול נקלע לאחרונה לסכסוך עסקי מקומי: הוא ביקש לפתוח חנות לאביזרי רכב עבור בנו אביב בסמוך למסעדת בת האיכר, שאותה מפעילה המשפחה באזור התעשייה הישן בנתניה.
בת האיכר איננה העסק החוקי היחיד שמפעילות משפחות הפשע בארץ: לצד עסקי הימורים, מתן הלוואות בשוק האפור וגביית דמי חסות, העבריינים הבכירים בישראל מנהלים גם עסקים לגיטימיים, המשתלבים ללא הפרעה בנוף העירוני.
לדברי עו”ד אבי גרוס, מומחה לעבירות צווארון לבן, “יש ענפים לגיטימיים שלמים הנשלטים על-ידי מי שמכונים ‘משפחות הפשע’ או ‘עבריינים’. הם מעסיקים עורכי דין, רואי חשבון ויועצי מס, ועשרות עסקים לגיטימיים מתפרנסים מהם - אף שפעמים רבות מקור הכספים אינו לגיטימי”.
משפחת אבוטבול הפכה בתחילת שנות ה-90 לחלק בלתי נפרד מנתניה. מעבר לשמועות, לחשדות, לאישומים ולהרשעות, בבעלותם של בני המשפחה לא מעט עסקים בעיר, שככל הידוע אינם מעורבים בפעילות פלילית.
במרכז העיר ניצבת כבר 15 שנה מאפיית הטאבון - בת האיכר, שהפכה לסמל המסחרי של המשפחה. מאז התרחבה המאפייה והפכה לרשת של מסעדות: מסעדה גדולה ברחוב פנקס ו-3 מסעדות שווארמה, שכולן בבעלות פרנסואה אבוטבול.
עד לפני כמה שנים היתה המסעדה הגדולה יעד ל”הצקות” של המשטרה, שבאופן קבוע רשמה דוחות לכלי רכב שעמדו בכניסה או לשולחנות שהוצבו בחוץ בניגוד לתנאי רישיון העסק. השבוע נפתח במסעדה אולם VIP בהשקעה של מאות אלפי דולרים.
האחים אסי ופרנסואה מחזיקים גם בחלקות אדמה באזור השרון, והם שותפים בכמה אולמות אירועים במרכז. "פרנסואה הוא אדם יסודי, ויש לו חוש עסקי מפותח מאוד.
אנשים אוהבים לעשות איתו עסקים. הוא אמין מאוד, והוא יודע לזהות פוטנציאל של עסק הרבה לפני שהוא הופך לעיסקה טובה. כל הרושם השלילי שיש במגזר הלא-עסקי מתפוגג ברגע שמתיישבים איתו לשיחה או למשא ומתן", אומר עורך דינו, מירון רוזנטל.
כל ארגון פשע זקוק להון כדי להתקיים וכן למנגנונים להלבנת הון, שיהוו “צינור” בין הפעילות הפלילית לפעילות החוקית. חלק מהארגונים מנסים גם לחדור אל מערכות השלטון והמשק כדי לזכות במכרזים וברישיונות עסק.
היקף ההון שמגלגלים העבריינים הישראלים נאמד ב-3 מיליארד דולר בשנה, וחלק ניכר מהסכום עובר הלבנה בין השאר באמצעות כניסת עבריינים כשותפים בעסקים.
לפי אומדן של המשטרה, עלות אחזקת ארגון פשע ארצי היא כ-200 אלף דולר בחודש, המשמשים למימון משכורות ה”חיילים”, לרכישת כלי רכב ממוגנים, לשכירת דירות, לייצוג משפטי ואף לתמיכה במשפחות “חללי” הארגון.
בין העסקים הלגיטימיים הזוכים לפופולריות נמצא ענף מיחזור הבקבוקים, המגלגל 80 מיליון שקל בשנה ופטור ממס. אחת המשפחות השולטות בו היא משפחת אלפרון.
דרכים מקובלות אחרות הן השתלטות על שווקים סיטוניים ועל קווי חלוקת פירות וירקות,
בנוסף, העבריינים נוהגים להשתלט על חניונים במרכז הארץ ולהפעיל תחנות דלק פיראטיות, פיצוציות, דוכנים להחלפת כספים, מטמנות זבל וכמובן - משרדים להלוואה בריבית.
ענף רווחי נוסף הוא הטסת מהמרים מישראל לבתי-הקזינו שבמזרח אירופה. נמל אשדוד נחשב ל”נמל הבית” של כמה ארגוני פשע, המעבירים דרכו מכולות של סחורות ובעיקר מותגי הלבשה מזויפים, שמוצאים את דרכם לשווקים ולחנויות.
דרך מקובלת אחרת היא תמיכה סמויה בקבוצות כדורגל, וכמה מארגוני הפשע שותפים גם בצמרת מועדוני הלילה בתל אביב ובירושלים.
כיצד פועלים העבריינים? לדברי עו”ד ורו”ח רמי אריה, מומחה למסים, “להלבין הון בישראל זה דבר פשוט מאוד. מי שמעוניין להלבין הון באופן חד-פעמי יכול לעשות זאת בנקל בכמה שיטות: הדרך הקלה ביותר היא להיכנס לקזינו.
אם, למשל, ברשות העבריין 3 מיליון דולר במזומן מעיסקת סמים או מסחר בנשים, כל שעליו לעשות הוא להמיר את הסכום לז’יטונים ולהתחיל להמר. אחרי שהפסיד 30-20 אלף דולר, הוא שב לדלפק ומבקש להמיר בחזרה את הז’יטונים למזומן.
כעת יש לו 2.97 מיליון דולר במזומן וגם קבלה עבור הכסף - שאותו יוכל לטעון כי הרוויח בהימורים. המס על רווחי הימורים הוא כמחצית מהמס המוטל על עסק חוקי: 25% לעומת 48%”.
שיטה מקובלת אחרת להלבנת הון מכונה “החבר העשיר”. לפי אריה, “בשיטה זו העבריין מגייס חבר או דוד עשיר מארה”ב או מרוסיה, שנותן לו כסף ב'מתנה'. מתנות אינן חייבות במס. העבריין יכול גם לטעון שירש את הכסף - כספי ירושה פטורים גם הם ממס”.
אולם מי שעיסוקו הקבוע הוא הלבנת הון צריך להיות יצירתי יותר. כאמור, השיטה הנפוצה לשם כך היא הקמת עסק חוקי החייב במס. את ההון השחור שנצבר במזומן העבריין מכניס בהדרגה לקופת העסק, משלם בגינו מס - וכך למעשה מלבין אותו.
לדברי אריה, “אף שהבקרה והפיקוח התגברו והתהדקו בשנים האחרונות, עדיין אין מספיק שיתוף פעולה בין רשויות האכיפה. אין כמעט הצלבה בין המשטרה לרשות להלבנת הון, למע”מ ולמס הכנסה. כל אחד מהגופים האלה פועל באופן עצמאי, וההחלטות לשתף פעולה נשארות בעיקר בגדר מדיניות".
ייתכן שאחת הבעיות היא שעובדי מס הכנסה חוששים ומסרבים לחקור עבריינים ללא תשלום עבור תוספת סיכון. “פעם היה בעולם התחתון כבוד כלפי מדים ואנשי חוק. לא ירו בהם. היום כל הגבולות פרוצים”, אומר יו”ר ועד העובדים במס הכנסה ובמיסוי מקרקעין, תלחום פרדילוב.
“המדינה מטילה עלינו משימות אבל לא נותנת לנו כלים להתמודד איתן. אין לנו אקדחים ואין לנו מאבטחים. אנחנו מכניסים מיליונים לקופת המדינה, אבל חוקר מס בעל ותק של 20 שנה משתכר 6,000 שקל בחודש”.
פרדילוב סבור שיש להשוות את שכרם ואת מעמדם של החוקרים במס הכנסה לזה של שופטים בבית משפט השלום. “אנחנו חשופים לסיכונים ולפיתויים בדיוק כמו השופטים אם לא יותר מהם”, הוא אומר, “וגם המשכורות שלנו צריכות להיות בהתאם”.
ברשות המסים אומרים בתגובה לדבריהם של אריה ופרדילוב: “שיתוף הפעולה המבצעי בין רשות המסים והמשטרה בנושא הפשיעה המאורגנת הוא חלק. במישור המודיעיני מתקיים שיתוף פעולה מלא, כולל חדר מצב משותף. עם זאת, נציגות העובדים ברשות המסים מנהלת משא ומתן עם האוצר לקבלת תוספת סיכון וביטוח, בדומה לביטוח שמקבלים שוטרי משטרת ישראל ואנשי הביטחון".
הכתבה המלאה מתפרסמת היום בעסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
