עלות המלחמה בשטח בנוי: 200 מיליון שקל ליום
גדר הפרדה, טילים מיירטים, תקציבי מודיעין, ימי מילואים - אף אחד לא באמת יודע כמה עולה לישראל להילחם בטרור. מה שבטוח, מדובר בהרבה מיליארדים. מה שעוד יותר בטוח: עלויות הטרור אפסיות לעומת זה. ההיגיון שמאחורי המלחמה הא־סימטרית במתאבדים וברקטות
יותר ויותר סכסוכים ברחבי העולם מתאפיינים במאבק בין מדינות לבין קבוצות של חמושים. מלחמות המאה ה-21 הן א-סימטריות ומתרחשות בשטח שנמצאת בו אוכלוסייה אזרחית.
האלוף במיל' גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, מגדיר עבורנו את המצב הביטחוני החדש: "במציאות הנוכחית כמעט לכל פעולה מדינית יש השלכות ביטחוניות, וודאי שלכל פעולה צבאית יש משמעויות מדיניות. בעבר היינו רגילים לשני מצבים: רגיעה ביטחונית מוחלטת או מלחמה כללית. כיום יש כמעט אין-סוף מצבים המחייבים סוג אחר של התייחסות".
לדבריו, יש צורך לגשר בין הציפיות לבין היכולות לממש אותן. "יש נטייה לחשוב שהיות שאנו חזקים בהרבה מהאויב, סביר שננצח בזמן קצר בלי לסכן את כוחותינו", אומר איילנד, "הציבור מוכן לשלם מחיר במלחמה, בתנאי שבסוף נשיג ניצחון מוחלט וברור וכניעה פורמאלית של האויב.
"ציפיות אלה הגיוניות כל עוד בוחנים את יחסי העוצמה בכלים של מלחמה קונבנציונלית בין מדינות, כמו מלחמת יום כיפור. למרבה הצער, המערכות כיום שונות במהותן, ואי-אפשר להשיג את התוצאה המקווה במלואה".
איילנד סבור שכאשר הדרג הפוליטי מתעלם מהמציאות החדשה, בוחן את המצב בחשיבה של מלחמה קונבנציונלית ומבטיח לציבור תוצאות שאינן בנות־השגה - הוא מעצים את הפער בין הציפיות לתוצאות: "כשתתחוור המציאות, ייווצר משבר אמון קשה כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה. במבצע 'עופרת יצוקה' הלקח הזה נלמד היטב ויושם הלכה למעשה".
הוא מוסיף כי הנהגת המדינה נדרשת להיערך לאופי המלחמה שבפתח, תוך יצירת גמישות במערכת הביטחונית, הכרה במגבלות הצבא במלחמה א-סימטרית בשטח אזרחי והתאמת המטרות ליכולות. "ישראל השיגה הישג משמעותי במלחמתה בטרור המתאבדים. יש הרתעה יעילה מול חיזבאללה, שנמנע עד כה מלנקום את מותו של עימאד מוע'ניה וגם בימים אלה נמנע מלסייע לחמאס. סביר שלאחר המערכה תיווצר הרתעה אפקטיבית גם מול חמאס".
איך מתבטאת הא-סימטריה בעלויות?
"לפני מלחמת לבנון השנייה היו שאמרו שתקציב הביטחון גדול מדי. הטיעון שלהם היה די מופרך: הם רצו לחשב כמה אנחנו מוציאים על ביטחון וכמה מוציאים אויבינו. 'אם אנחנו מוציאים יותר', הם אמרו, 'סימן שיש לנו יותר מדי ביטחון'. אבל ההשוואה הזו לא רלוונטית.
"אם להוציא מחבל מתאבד עולה שקל ולסכל את הפיגוע עולה 1,000 שקל, אז לא נמנע אותו? לא אכפת לי כמה עולה לאויב לייצר מחבל מתאבד - אני מוכן להשקיע פי אלף כדי למנוע את הפיגוע.
"הא-סימטריה במקרה הזה היא חיבור של מתמטיקה וכלכלה מצד אחד, ושל מהות וסוג העימות מצד שני. מבחינת חישוב עלויות המלחמה בטרור, צריך לזכור שחלק מהיכולות שאתה מייצר הן גנריות.
"היום אתה משתמש בהן למלחמה בטרור - ומחר, אם תילחם בסוריה, תצטרך את אותן יכולות".
בשלב זה איילנד פונה למורשת קרב: "פעם היה מבצע סיכול של מחבל מתאבד חמקמק ביהודה ושומרון. לקח הרבה מאוד זמן לסגור עליו מעגל. הייתי אז ראש אגף מבצעים. באחד הדיונים קם אחד המשתתפים ואמר: 'תגיד, כמה עלה לנו החיסול הזה?'.
השיבו לו שזה עלה, נניח, מיליון דולר. משתתף אחר אמר בחיוך: 'אם היינו מציעים לו מיליון דולר כדי שיתאבד לבד בבית, זה לא היה טוב יותר?'. זו דוגמה לחוסר הפרופורציות. עם זאת, צריך להבין שזה חלק מהותי מהאופן שבו בונים כוח לעימות מהסוג הזה".
לדבריו, גדר הביטחון אינה הסיבה היחידה לכך שאין מחבלים מתאבדים בשנים האחרונות. "הסיבה העיקרית היא היכולת הטכנולוגית היוצאת מהכלל של השב"כ ושל אמ"ן: 90%־99% מהסיכולים הם תוצאה של טכנולוגיה שעולה הרבה מאוד כסף - אבל היא הרבה יותר זולה מלהחזיק עוד אלפי חיילים במחסומים", הוא אומר.
אל"מ במיל' ד"ר ברק בן-צור, לשעבר ראש זירת הטרור באמ"ן ובכיר בשב"כ, מסביר כי "המאפיין המרכזי של קבוצות חמושות הוא הפשטות וההיטמעות בחברה האזרחית, תוך ניצול הגלובליזציה".
בנוסף, לדבריו יש להן כושר הסתגלות הודות לכך שהן קטנות, פועלות בחשאיות והנהגתן מצומצמת.
"לנוכח זאת, המערכת הממוסדת נאלצת להשקיע משאבים עצומים על מנת לקיים פעילות שיטתית ורצופה נגד החמושים.
"האסלאם הפונדמנטלי המודרני מדבר על הפרת היציבות הבינלאומית ועל הפלת משטרים פרגמטיים. החזון הרחוק הוא להקים אומה אסלאמית. מדובר באידיאולוגיה שמשפיעה על מנהיגים רוחניים צעירים, שמעוררים את הקהילות המוסלמיות ובעיקר את הנוער בכל העולם.
"המצב הזה מחייב התמודדות מודיעינית וגופי פיקוח. למשל, לאחר הפיגועים במרס 2004 ברכבות בספרד,
מאז החל טרור המתאבדים לפני יותר מעשור, סכומי כסף גדולים הועברו לגופי הביטחון והמודיעין ובראשם השב"כ - שהצליח להפוך את סיכול הפיגועים ואת הסיכולים הממוקדים לאומנות.
כסף רב הושקע בשיפור יכולות המזל"טים ובפיתוח מערכות מודיעין מתקדמות, המאפשרות איתור, מעכב ושימוש בכלי טיס לחיסול אדם בודד בלב שטח בנוי. מיליוני דולרים הוצאו על מצלמות אבטחה ואמצעים נוספים הפרוסים ברחבי המדינה, שכל מטרתם סיכול טרור המתאבדים.
אבל כל זה כסף קטן לעומת שני פרויקטים יקרים במיוחד, שאותם ניתן לייחס ישירות למלחמה בטרור. ישראל השקיעה בשנים האחרונות כ־12 מיליארד שקל בהקמת החיץ הביטחוני בין שטחיה לבין יהודה ושומרון.
לסכום זה יש להוסיף עלויות תחזוקה וכוח אדם מקצועי הפועל לאורך הגדר. כל ההשקעה הזו מיועדת לעצירת מחבל אחד, שיוצא מטול־כרם, מג'נין או משכם עם מטען ששוקל 5־7 ק"ג ועשוי מחומרים שנקנו בשוק במאות שקלים בלבד.
המענה של ארגוני הטרור הפלסטיניים לגדר הוא ירי תלול־מסלול של רקטות ופצצות מרגמה. אחיזתנו האיתנה בגדה מונעת פיתוח של רקטות באזור - והבעיה מתמקדת בעזה. הירי הוא מענה פשוט וזול, שמאפשר לארגוני הטרור להתיש את האוכלוסייה האזרחית בישראל תוך הימנעות ממגע ישיר עם כוחות צה"ל.
כ־190 אלף ישראלים חיים כבר כמה שנים תחת האיום, שהשפעותיו הפסיכולוגיות מצטברות. בשבועיים האחרונים גדלה באופן משמעותי האוכלוסייה המאוימת - והיא כוללת כעת יותר מחצי מיליון תושבים.
לקראת סוף 2007 החליטה הממשלה להשקיע ב-5 השנים הקרובות 811 מיליון שקל בפיתוח ובהצטיידות במערכת "כיפת ברזל".
המערכת מיירטת רקטות קצרות טווח וכוללת מכ"ם משוכלל, מרכז בקרה וטילי יירוט בעלי ראש-ביות מתוחכם, המפוצץ את הטיל ליד הקסאם. לפי הערכות עדכניות בתעשייה, עלות הפרויקט כבר הגיעה לכ־1.5 מיליארד שקל.
רפאל הצהירה בתחילת הפרויקט, כי כל טיל "כיפת ברזל" יעלה כ-35 אלף דולר. "לפי הניסיון אנו יודעים שבסופו של דבר הטילים של רפאל עולים כפול מהמחיר הראשוני, כך שלא אתפלא אם בסופו של דבר טיל אחד יעלה 70 אלף דולר", אמר השבוע גורם בכיר בתעשייה הביטחונית.
מחירה של רקטת קסאם הוא 400-1,000 דולר, תלוי בדגם. מדובר ברקטה קלה לייצור, המורכבת מחומרים זולים וזמינים כמו צינורות ברזל, אלומיניום, סוכר ודשנים המשמשים בחקלאות. במהלך 2008 נורו לעבר שטחי ישראל 1,750 רקטות ו-1,528 פצצות מרגמה - כפול מאשר ב-2007.
מירי זה נהרגו ב-8 2008 אזרחים (4 מהם במהלך המבצע). בין 2001 ל-2007 נהרגו 10 אזרחים ישראלים ו-433 נפצעו.
מ-2001 ועד היום נורו לעבר ישראל יותר מ-4,000 רקטות. בחישוב פשוט, ארגוני הטרור ברצועה השקיעו כ־10 מיליון שקל בייצורן. לרצועת עזה הוברחו בשנים האחרונות (גם בתקופת הרגיעה) רקטות גראד 122 מ"מ דרך המנהרות שלאורך ציר פילדלפי. כל אחת מרקטות אלה עולה כ-1,000 דולר.
לרצועה הוברחו גם פצצות מרגמה 122 מ"מ מתוצרת איראן, העולות כ-400 דולר. כ-4,000 פצצות מרגמה נורו לעבר שטחי ישראל מאז 2001.
דרך המנהרות הוברחו גם מטולי RPG, טילים נגד טנקים, נשק קל, תחמושת, טילי כתף נגד מטוסים, חומרי הדף וחומרי נפץ תקניים, המשמשים להכנת קסאמים ומטענים. ציוד רב מעניקה איראן כסיוע לחמאס - כך שזה אפילו לא עולה לו כסף.
מצד שני, הרבה מהתחמושת שאנחנו יורים על חמאס היא מתוצרת ארה"ב - כך שגם לנו זה לא עולה כסף.
לחישוב עלויות המלחמה בטרור, מלבד פרויקטים כגון גדר ההפרדה ו"כיפת ברזל", יש להוסיף את עלויות המבצעים והמלחמות. התוצאה היא נזק כלכלי של עשרות מיליארדי שקלים, שנובע מעלויות התחמושת, גיוס המילואים, הפיצויים בגין נזק לרכוש, הפיצויים לעובדים ולמעסיקים, הפסד התוצר למשק, הירידה בהכנסות ממסים, הצניחה בתיירות ועוד.
אם נדמה לנו שהמלחמה בטרור עולה לנו ביוקר, שימו לב לנתון הבא: ההוצאות של ארה"ב על המלחמה בטרור מאז 11 בספטמבר 2001 (כולל המלחמות בעיראק ובאפגניסטן) הסתכמו עד כה בכ-860 מיליארד דולר - מה שהופך אותה למלחמה היקרה ביותר, אחרי מלחמת העולם השנייה.
מראשית ימי המדינה יוצא צה"ל למבצעים נגד ארגוני הטרור, אך עם השנים חלה עלייה בתדירותם ובעוצמתם: בשנות ה-50 נלחמו ב"פידאיונים" שהסתננו לישראל מרצועת עזה; בסוף שנות ה-60 החלה לחימה בארגון פת"ח.
בסוף שנות ה-70 יצא צה"ל למבצע "ליטני" נגד הארגונים הפלסטיניים בדרום לבנון; בתחילת שנות ה-80 התחוללה מלחמת לבנון; בשנות ה-90 נערכו המבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם" נגד חיזבאללה.
בעשור הנוכחי צה"ל יצא למבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון; ובקיץ 2006 התרחשה מלחמת לבנון השנייה, שגבתה את חייהם של 121 חיילי צה"ל, 44 אזרחי ישראל, מאות אזרחים לבנונים ומאות לוחמי חיזבאללה.
צה"ל ביצע בשנים האחרונות גם שורה של מבצעים נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה, ובכללם מבצע "קשת בענן" במאי 2004 ומבצע "ימי תשובה" בספטמבר-וקטובר 2004. מבצע "גשמי קיץ", שהתקיים ביוני-נובמבר 2006, היה הראשון מאז ההתנתקות ובמהלכו נהרגו כ-400 פלסטינים - שליש מהם אזרחים, 3 חיילי צה"ל ושני אזרחי ישראל.
מבצע "חורף חם" בפברואר-מרס 2008 היה הראשון מאז תפס חמאס את השלטון בעזה - ובמהלכו נהרגו 170 פלסטינים, ששליש מהם אזרחים.
במבצע "עופרת יצוקה" הוסרו הכפפות: עוצמת האש הצה"לית נגד חמאס ונגד יתר ארגוני הטרור ברצועה גברה במידה משמעותית וכללה פגיעה בכמה מסגדים. המבצע מראה יותר מכל שהמערכת הצבאית והפוליטית הפנימה את מציאות המלחמה הא־סימטרית במאה ה-21 ואת היעדים שמלחמה כזו יכולה להשיג.
shishi@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
