"הגישה כלפיי היתה: יאללה, נעביר איתו קדנציה"
פקידי האוצר שהתעקשו לנהל את העניינים, הלשכה המשפטית שסירבלה את העבודה והדעות הקדומות שגרמו לתקשורת לראות שחורות: אריאל אטיאס נפרד מהתפקיד הראשון שלו במגזר הציבורי ומספק תחזית משלו לשוק התקשורת הישראלי
בין סגירות אחרונות במגעים הקואליציוניים לניסיונות להדוף את ברית הזוגיות של אביגדור ליברמן, אין לו בעיה להשלים עם כך שהפעילות העיקרית שלו סבבה סביב עולם הטלפונים, הסלולריים והנייחים. שוק הטלוויזיה, שנושם נשימות כבדות של גסיסה, יחכה לשר הבא.
"לא אכחיש שרוב הזמן עסקתי בעולם הטלקום", הוא אומר בראיון הפרידה שלו לעסקים שישי, "אני מתחבר יותר לתחום הזה, ובעיניי הוא מרתק ומשפיע יותר. אבל לא עשיתי את זה רק כי זה מה שמעניין אותי, אלא כי במגרש הטלוויזיה יש לי אפס סמכות - לא בתכנים ולא בהקלות".
"הגיעו לפה זכיינים וביקשו עזרה, אבל הדרך היחידה שלי לנסות לשנות היתה ליזום חקיקה, וגם את הכלים לזה אין לי לבד. לכן גיבשתי ועדה מקצועית שתגיש המלצות. אפילו להוריד לזכייניות תמלוגים אין לי סמכות. כשהגיע אליי תפוח אדמה לוהט בדמות סגירת ערוץ 10, כשהרגשתי שכל התהליך נעשה בחיפזון - התערבתי".
תחושת חוסר האונים אפפה את השר אטיאס במשך תקופות ארוכות בקדנציה הזו. "לא ידעתי לאן אני נכנס", מספר האיש שרק 8 שנים לפני כן עוד למד בישיבה.
בגיל 30 הוא הפך לאיש כספים בבד"ץ בית יוסף, מפעל הכשרות של הרב עובדיה יוסף, וכעבור זמן לא רב טיפס והפך למנהל של הגוף המשגשג.
"לא ידעתי מה זה להיות איש ציבור, כי מעולם לא הייתי כזה. לא ידעתי מה זה להיות עובד מדינה, כי הייתי במגזר העסקי. אם היו מביאים את הגמישות של עולם העסקים לשירות הציבורי, הרבה בעיות היו נפתרות".
בעיקר הבירוקרטיה הקשתה עליך?
"בירוקרטיה היא סיסמה שמקפלת בתוכה תהליכים איטיים. האיטיות הזו פוגעת במטרה שאתה רוצה להשיג, כי לאלמנט הזמן יש משמעות גדולה מאוד בעולם התקשורת - המהלכים שאתה יוזם מאבדים את האפקט שלהם בחלוף הזמן".
"כשנכנסתי לתפקיד היה פה צימאון למישהו שיחליט, גם בשדרת עובדי המשרד וגם בחברות. לא היה אכפת להם שיחליטו נגדם, העיקר שיחליטו. זה אחד מהדברים שהיה לי קל מאוד להתחבר אליהם, כי אני אוהב להחליט".
אתה מאמין ששוק התקשורת בישראל מתנהל בהיעדר ודאות?
"היום יש יותר ודאות מבעבר, ואני חושב שבתוך שנה השוק הבין שהספינה הוסטה לכיוון הצרכנים. בעבר התפיסה היתה שתפקיד המשרד הוא הסדרה, וכל מה שקשור בצרכנות לא היה חלק ממדיניות המשרד. אני באתי והצהרתי שאני בצד של הצרכנים - ואני לא מתבייש בזה. כמובן שצריך גם היגיון עסקי בשלב מסוים".
אתה עוזב את המשרד ללא יכולת לראות כמה מהיוזמות המשמעותיות שלך מתגשמות - לא מסקנות דוח גרונאו, לא דוח מרדכי, אפילו לא חוק אבטחת הגלישה של הקטינים. זה מתסכל שאי-אפשר לקצור את מה שזרעת?
"ממשלות חיות על זמן קצר, ולכן אלמנט הזמן משמעותי מאוד. אתה יכול להיות הכי חרוץ, אבל בסוף אתה תלוי גם בדברים שלא תלויים בך. במשרד התקשורת קוצרים הרבה יותר מאשר במשרדים גדולים, כי אתה נוגע בכל אזרח".
"אני מודה שיש קושי תפיסתי באופן ההתנהלות, והדברים צריכים להיות מהירים יותר - מהיציאה לשימוע ועד קבלת ההחלטה. אנשים אומרים: 'תסתכל כמה דברים הספקת!', אבל כיוון שאני יודע כמה עבודה הושקעה בזה, אני יודע שיש דברים שאפשר היה לעשות אותם אפילו יותר מהר.
"אבל אם אני מסתכל על משרדי הממשלה האחרים ועל המשרד הזה, אי-אפשר להגיד שאין תוצאות יפות. שום דבר לא נשאר בלי החלטה. הבעיה היא שמרגע ההחלטה ועד שזה יורד לצרכן עובר זמן רב מדי".
אטיאס ייזכר כשר תקשורת צרכני, שהחלטותיו המשמעותיות נגעו לקו הטלפון של האזרח הקטן. ההתראה לפני המעבר לתא הקולי, קיצור בחצי של תקופת ההתחייבות למפעיל הסלולרי וניוד המספרים.
אך האווירה שהוא מתאר
"לדעתי היה קצת פחד בקרב השרים הקודמים", הוא מספר, "כמו שאומרים: 'שב ואל תעשה - עדיף'. אל תחליט, תמשוך. המוטו במשרד היה לצאת מפה בשלום".
"בסוף החברות בשוק כיבדו מאוד את זה שנקטתי קו. בשנה השנייה שלי הן הבינו שחבל על הזמן, לא יתקבלו כאן החלטות לא ענייניות. לצרכנים אין מגן, הם כלום בעיני החברות".
עד כמה בעלי ההון הרגישו שהלשכה שלך היא מקום שאפשר להפעיל בו לחצים?
"בעיקר נפגשתי עם המנכ"לים. נכון שבחלק מהמקרים נפגשתי עם בעלי המניות, אבל אף פעם זה לא היה לצורך החלטה מסוימת".
"תמיד זה היה: 'תוריד לחץ, אולי אתה מגזים, אולי אתה הולך במכה אחת על כמה דברים? בסוף השוק יישבר, צריך ללכת לאט'. אלמנט הזמן משמעותי גם לכסף שלהם. כל זמן שהחלטה מעוכבת, זה פוגע בכיס של החברות".
בחוק ההסדרים האחרון האוצר קיבל מעל ראשך כמה החלטות משמעותיות בשוק התקשורת. מה היו היחסים שלך עם האוצר?
"היו מחלוקות חריפות, וכל מי שיישב פה יהיו לו מחלוקות עם האוצר. אני רוצה להגיד באופן ברור: הם טועים בגדול. אנחנו 150 עובדים, 5 סמנ"כלים, מנכ"ל ושר במשרה מלאה, ואתה עובד מול רפרנט אחד, שאנחנו רק אחד מ-5 התיקים שלו והוא מחליט מה אתה צריך לעשות".
"הוא חושב שהוא יכול להכתיב לך. הטעות היא שלכל דבר צריך את הסכמת שר האוצר ושר התקשורת - ואם לא, הכל תקוע. לדוגמה, דוח גרונאו (דוח שקבע בין היתר כי יש להתיר לחברות חדשות בשוק להשתמש בתשתית של חברות קיימות - ל"א). ישב נציג של האוצר בוועדה, חתם על ההמלצות שלה, ובאוצר היה מי שהחליט שלא מתאים לו ובגלל זה הוא מייבש אותך, לא נותן לך לעבוד".
לדברי אטיאס, האוצר בולם באופן ברור את הרפורמה, משום שהוא מסרב להעביר תקנים למשרד. "בהמלצות כתוב 8 תקנים זמניים", הוא אומר, "התפשרנו על 3 בלבד. כמה כסף השוק עוד יכול להפסיד בגלל שאנחנו תלויים בהם?" זה כך לכל אורך הדרך: בכל מה שקשור לדואר, למדיניות המשרד, כל דבר - שר התקשורת ושר האוצר".
"אמרתי להם: אתם רוצים לנהל אותנו? בואו לפה, תגורו פה, שבו איתנו בישיבות. אתם יושבים שם ויש לכם זכות וטו. זה מתסכל כשאתה בא מהמגזר העסקי. לצערי, לא השר הנוכחי ולא הקודם היו מעורבים בענייני התקשורת".
"הוא רק צריך לחתום - אבל הוא לא יודע אפילו על מה מדובר. הרפרנט שווה לך ברמת ההחלטה, וזה עיוות של היכולת לפעול. קושרים לך את הידיים".
מה לגבי הקמת רשות תקשורת?
"זו סיסמה שלא תשנה דבר. רשות תקשורת פירושה העברת סמכויות השר לפקיד, שייבחר במכרז. פקיד לא צריך לתת דין וחשבון לציבור. תיקח אותי - אני נבחר ציבור שצריך להיבחר שוב, בגלל זה פעלתי למען הצרכן".
אבל פקיד לא מתחלף בכל שנתיים וחצי.
"ואם יגיע מישהו לא מוצלח הציבור יתקע איתו במשך 5 שנים. ואם דווקא בגלל זה הוא יהיה איטי ולא יזוז? זה לא פותר את בעיות שוק התקשורת. זה מקסם שווא שנותנים לציבור, כי זה מה שיש באירופה".
בממשלה הבאה צפוי אטיאס להשתבץ כשר השיכון - תיק שאולי נתפס בעיני הציבור החילוני בישראל כטבעי יותר לאיש ש"ס. "בהתחלה היה כלפיי זלזול שנבע מסטריאוטיפים: 'הוא חרדי, אין לו טלוויזיה בבית, הוא למד בישיבה, הוא לא מבין כלום'. הגישה היתה: 'יאללה, נעביר איתו קדנציה'".
הרגשת זאת בפגישות עם גורמים בשוק?
"כולם היו נחמדים מאוד, אבל בעיתונות הגל הראשון שעשה לי קבלת פנים היה מזלזל מאוד. לא הסכמתי, אבל הבנתי אותם. רק מי שיש לו טלוויזיה ראוי להיות שר התקשורת? אין לו עקרונות, כושר למידה, עבודה קשה - כל זה לא קיים? אבל מהר מאוד גם בתקשורת ראו שמדובר בסטריאוטיפ ענק ללא אחיזה במציאות".
"לפי תפיסתי, בסוף זה קודם כל סייעתא דשמיא - להצליח במה שאתה עושה ולהעמיק בנושאים, לא לקבל המלצות של פקידים כראה וקדש. אחרת אתה הופך לאדם לא רלוונטי, כשהפקידים הם החזקים. אתה לא נהנה ולא באמת משפיע. אסור בחיים להחליט על סמך מצגת! אתה צריך להכיר כל חומר לא פחות טוב מהפקיד שהמליץ לך עליו".
מתי התחלת לקבל את הכבוד?
"במשרד מיד רואים אם אתה בקיא בחומר, לפי השאלות שלך והנימוקים להחלטות שלך. בדרך כלל כל האגפים והלשכה המשפטית באים כגוש עם החלטה אחת. בחודשים הראשונים הם כבר הבינו שבעצם זה לא מה שהם חשבו".
"ככל שאתה מחליט יותר - הם מרגישים הזדהות עם עבודת המשרד, שהם לא עובדים סתם. ההחלטה הראשונה שקיבלתי והחברות לא ציפו לה היתה התא הקולי".
"אז התוודעתי לתופעת הלוביסטים: שלחו לי להקות של אנשים שהציעו לי פשרות. אבל האמנתי במשהו, קיבלתי את ההחלטה, וכשתקפו אותי שאני פופוליסט - זה רק חיזק אותי. החברות מבינות שזה לא מיועד לפגוע בהן, הן מבינות שאני עובד גם בשביל דברים הקשורים אליהן ותקועים בבירוקרטיה סתם. הן קיבלו מענה הרבה יותר זריז מהרגיל וגם הקלות".
הסטריאוטיפים כלפיך התעוררו שוב כשדיברת על חוק הגבלת הגישה לקטינים לאינטרנט, סינון האתרים. זה פגע בך?
"אני לא אשכח את הכותרת בעיתון, 'בוקר טוב פקיסטן'. זה לא פגע בי, זה שעשע אותי. ראיתי שאנשים פשוט לא מבינים את החוק".
"היו מקרים שבהם אנשים הבינו, אבל היה להם נוח לפרש 'אה, זה השר מש"ס, השחור, בלי האינטרנט'. החוק נולד כתוצאה ממחקר לפיו 60% מהילדים בישראל גולשים באתרים פורנוגרפיים. זו לא רק זכותי לעסוק בזה - זו חובתי".
המתקפה נגדך היתה עניינית, לדעתך?
"החוק אומר שהחברות מחויבות להציע סינון אתרים בחינם לבחירת הלקוח. אם ההורים כאלה חסרי אחריות, שיעשו מה שהם מבינים. אבל איזה פתגמים, הכל בשחור עם דגלים של מדינות אויב".
"היו תוקפים את זה גם אם היה עושה את זה שר חילוני, אבל העוצמות, הבוז, השימוש בסיסמאות ובדימויים שמתאימים למדינות טוטליטריות - זה בגלל המציע, ולא בגלל ההצעה. צריך להסתכל מחוץ לקופסה ולנתק את זה מהדיון של דתיים-חילונים".
"בשביל לעסוק ברפורמות שהיו לכלל אזרחי ישראל, זה בסדר; אבל לעסוק בדבר כזה, שזה הנשמות של הילדים שלנו? מה זה קשור לדת בכלל? בגלל הדברים האלה אין לי אינטרנט בבית".
"בשביל מה אני צריך לחשוף את הילדים שלי לזה? אינטרנט הוא כלי עבודה בשבילי, לא כלי תרבותי. אני מכבד את מי שזה כלי תרבותי עבורו, אבל החוק הזה יעבור".
מהלשכה המשפטית ומהיועצת המשפטית של משרד התקשורת נמסר בתגובה, כי "על-פי המקובל בשירות הציבורי, אין מקום להתפלמסות בין שר לפקידים מעל דפי העיתון, ועל כן נבצר מהלשכה המשפטית וממני להתייחס לדברים המצוטטים מפי השר".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "לשר התקשורת יש את כל הסמכויות הנדרשות על מנת לקדם את התחרות ואת רווחת הצרכן בתחומי התקשורת. השר הנוכחי, כמו קודמיו, בחר לממש כלים אלו בהתאם לתפיסתו ולהחלטותיו".
"דוח גרונאו קובע כי 'יועמדו לרשות משרד התקשורת המשאבים הדרושים להפעלת צוות, אשר יתמסר להכנת התשתית המשפטית והתעריפית הנדרשת'. אין קביעה בדוח לתוספת של תקנים, ובוודאי שיישום כלל ההמלצות אינו תלוי בנושא זה, אלא בהחלטות השר לקידום הנושאים השונים שבדוח".
רוני בר-און מסר בתגובה כי "בתקופת השר בר-און גיבש משרד האוצר תוכנית אופרטיבית להעברת הרגולציה והניהול של שוק התקשורת לרשות מקצועית א-פוליטית, שתביא ליישומן של הרפורמות בשוק, שלא קודמו במשרד התקשורת בתקופת השר אטיאס".
"שר האוצר היה שמח לו שר התקשורת היה מעורב בענייני התקשורת ו'יודע במה מדובר', כפי שהיה מעורב בהם ומכיר אותם שר האוצר".
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף עסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
