רק סוחרי מכוניות יתמודדו במכרז להפיכת המכוניות שלכם לגרוטאות
עיון במכרז לגריטת מכוניות, שפרסם המשרד להגנת הסביבה, מעלה לא מעט תהיות. מסיבה כלשהי הוגבל המכרז לסוחרים פעילים בחלקי חילוף - ובמקביל נאסר על הזוכים לסחור בחלפים שיפורקו מהמכוניות הנגרטות
כך או אחרת, לפני כשבועיים פרסם המשרד להגנת הסביבה, כמובטח, את "מכרז פומבי מספר 5/09 להפעלת אתרים מורשים לגריטת כלי רכב ישנים", מה שמעיד לכאורה על כך שהתוכנית יוצאת לדרך.
אלא שעיון במכרז מעלה הרבה מאוד תמיהות וגם חשש כבד שמנסחיו לא יוכלו להסביר אותו בפני בג"ץ, במקרה המאוד סביר שיהיה מי שיגיש עתירה נגד המשרד להגנת הסביבה.
השאלה המרכזית שעולה מעיון במכרז היא מדוע מבקשים אנשי המשרד להגביל את ההשתתפות בו רק לסוחרים בחלקי חילוף, ומצד שני לאסור סחר בחלקים שיפורקו מהמכוניות הנגרטות. הרושם שעולה הוא שהמכרז הזה גזור לפי מידותיהם של מספר מצומצם מאוד של גורמים, שכבר פועלים כיום בתחום גרוטאות הרכב וחלקי החילוף, ומבחינה מעשית הוא סגור בפני כל גורם חדש שמעוניין להיכנס לתחום.
על פניו, אין כל סיבה הגיונית להגבלה הזאת, בעיקר מפני שהיא עומדת בסתירה פנימית לתנאי המכרז עצמו, והיא דורשת הסבר.
תהליך הגריטה, כפי שמפורט במכרז, יתחיל כאשר בעל מכונית שגילה 20 שנה ומעלה יגיע לאחד מסניפי אגף הרישוי, יזדהה ויבצע - "בדיקת התאמה לתוכנית הגריטה". אם המכונית מתאימה אמור פקיד המשרד להזין למערכת ממוחשבת הודעה על "ביטול" הרכב ולהזין את פרטי חשבון הבנק של בעל הרכב, לצורך מתן זיכוי בסך 3,000 שקל .
בעל הרכב אמור לקבל באותו מעמד אישור על "ביטול הרכב", וכן אישור נסיעה זמני שמחליף את רישיון הרכב, לצורך הבאתו אל מגרש הגריטה. אתרי הגריטה אמורים להיות מחוברים
אנשי האתר אמורים לזהות את המכונית על פי מספרי הרישוי והשלדה שלה, להשוות ביניהם לאישור שבידי בעל הרכב, ולבצע "בדיקה ממוחשבת" של פרטי המכונית.
עם קבלת החזקה על הרכב אמורים אנשי האתר להזין את פרטיה למערכת הממוחשבת, לצייד את בעל הרכב באישור מתאים, ולהתחיל כבר באותו יום בתהליך הגריטה. חשבון הבנק של בעל הרכב אמור להיות מזוכה ב-3,000 שקל , באחריות אגף הרישוי.
על פי האמור במכרז, המשרד להגנת הסביבה מתכוון לאפשר בשלב הראשון את הקמתם של רק 6 אתרי גריטה, 2 בצפון, 2 במרכז ו-2 בדרום. מספר זה יכול היה להישמע סביר לולא הגבלות מוזרות שמופיעות במכרז.
העיקרון הכלכלי של בעלי המגרשים, לפי המכרז, יתבסס אך ורק על מכירת חומרי הגלם שיתקבלו כתוצאה מפירוק המכוניות. במילים אחרות, המדינה מעוניינת למנוע את אפשרות פירוק החלקים, מכירתם כמשומשים והכנסתם למאגר חלקי החילוף במדינה.
על בעלי המגרשים נאסר לגבות כסף מבעלי הרכב שמביאים את מכוניותיהם לגריטה, נאסר עליהם במפורש למכור את חלקי הרכב כחלפים משומשים או מפורקים (למעט המצבר שאותו מותר למכור), והרווח היחיד שלהם אמור להגיע ממכירת הפלדה ואולי גם מחומרי גלם נוספים.
כאן מתגלה כשל לוגי, במקרה הטוב, של מנסחי המכרז. מצד אחד, באחד הסעיפים נכתב שבהתאם לחוק למניעת גניבות רכב, אם יפורקו החלקים שרשומים בחוק (דלתות, מכסה מנוע, מכסה תא מטען, כנפיים, פגושים, תיבת הילוכים ומנוע), הם חייבים ברישום. מצד שני, באותו הסעיף נכתב גם ש"בעל אתר מורשה לא יהיה רשאי למכור את חלקי הרכב". אם אסור לו למכור אותם, אלא רק למחזר - מדוע עליו לרשום אותם? אבל זאת רק ההתחלה.
ללא כל סיבה הגיונית קובע המכרז תנאי סף לסינון למי שבכלל יכול להגיש הצעות, כלומר להגיש מועמדות לבעלות על מגרש לגריטת מכוניות. אפשר היה להבין לו היו מנסחי המכרז מעניקים יתרון מוגדר מראש למי שיכול להוכיח ניסיון חיובי בתחום פירוק רכב. אבל מכיוון שמדובר בהגדרת תחום חדש - מיחזור של חלקים (תוך איסור הסחר בחלפים) - מדוע לא לאפשר לכל גוף שעוסק במיחזור, או רוצה לעסוק בתחום הזה, להתמודד במכרז?
באופן לא מובן, ולמרות האיסור המפורש לסחר בחלפים, רוצים אנשי המשרד להגנת הסביבה שמפעילי מגרשי הגריטה יהיו דווקא סוחרים בחלקי חילוף ו/או בעלי מגרשים לפירוק רכב ולסחר בחלקי חילוף.
על פי תנאי הסף, למי שניגש למכרז צריך להיות רישיון סחר מטעם משרד התחבורה, כלומר הוא צריך להיות סוחר ברכב ו/או בחלקי חילוף. גם אם מניחים שאדם יכול לקבל רישיון כזה ללא בעיות (וזאת הנחה מאד מקלה), המכרז קובע שלמציע חייב להיות ותק מינימלי (אם כי לא מפורט מה הוא אותו ותק נדרש), שמוגדר כ"ניסיון (של) מספר שנים ברישיון סחר מעבר לנדרש בתנאי הסף (שכאמור, אינם מוגדרים כלל)".
זאת ועוד: בהמשך נכתב גם שאחד השיקולים שיובאו בחשבון הוא "היקף הפעילות של המציע - מספר כלי הרכב שפורקו על ידיו בשנת 2008", ומכאן נובע שבהכרח מדובר בסוחרי חלפים פעילים, עם יתרון לעסקים גדולים. סעיף זה כבר לא מותיר מקום לדמיון: אנשי הגנת הסביבה רוצים שמי שיתמודדו במכרז יהיו סוחרים בחלקי חילוף, מפני שנכון להיום רק אלה עומדים בתנאי הסף.
בעיה חמורה עוד יותר היא שתנאי המכרז דורשים חיבור של גורטי הרכב אל קובץ נתוני הרישוי של משרד התחבורה. במכרז נכתב במפורש ש"המשרד ייתן הרשאה לגישה לקובץ הרכב של משרד התחבורה למציע הזוכה ולמי מעובדיו שהצהיר כי אין לגביו רישומים פליליים הנוגעים במישרין או בעקיפין לביצוע הפעילות".
פרשנות פשוטה של האמור היא שמי שהורשע במעשי זיוף והונאה שלא קשורים ברכב יכול, אם רק יזכה במכרז, להתחבר אל קובץ הרישוי של משרד התחבורה. חיבור שמאפשר להפיק מידע יקר ערך על יותר מ-2 מיליון בעלי רכב בישראל, כולל בעלויות, שעבודים, מספרי תעודות זהות, כתובות וכיוצא באלה, וזהו פחות או יותר גן העדן של גנבי הרכב.
הרעיון תמוה במיוחד, שכן בשנה שעברה התנגד משרד התחבורה, בעקשנות לאפשר לציבור לעיין בחלקים הרבה יותר מצומצמים מאותו קובץ רישוי. הבקשה עלתה במסגרת דיוני ועדת הכלכלה בחוק שנועד לאפשר למי שמבקש לרכוש מכונית משומשת לקבל או לקנות מידע על אודות ההיסטוריה שלה.
מציע החוק, ומי שעמד בראש ועדת הכלכלה שדנה בו, היה ח"כ גלעד ארדן, שמשמש כיום כשר להגנת הסביבה. כמציע החוק ארדן התקפל בפני משרד התחבורה, אבל כשר להגנת הסביבה הוא מייצר אפשרות שאותו מידע, רגיש לכאורה, ייפול בידי ידיים לא ראויות.
כך או אחרת, לא ברור מה הטעם, או הצורך, לאפשר לזוכים גישה חופשית למאגר כל כך רגיש. אפשר היה להבין אם היה מדובר בגישה לקובץ זעיר וספציפי של מי שנרשמו באגף הרישוי כמבקשים לגרוט את רכבם, כדי להצליב מידע בינו לבין מי שמתייצב אצלם. אבל גישה חופשית לכל קובץ הרישוי, גם של מכוניות חדשות? על מה ולמה?
דובר משרד התחבורה, אבנר עובדיה, מסר בתגובה כי "חברת הגריטה לא תוכל לקבל מידע ממאגר נתוני הרכב של משרד התחבורה. החברה תוכל להודיע למשרד התחבורה, באמצעות הקישור המקוון, על כלי רכב שנגרט ומעבר לכך לא תוכל לבצע כל פעולה אחרת".
ממלא מקום ראש אגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה, אבי מושל, אמר כי הגריטה היא אחת המשימות החשובות של המשרד. "לצורך הפרויקט ניסינו, כמיטב יכולתנו, לכסות את כל הפרצות האפשריות", אמר .
"לצורך כך נועדנו עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, בכלל זה יחידת אתג"ר של המשטרה הנאבקת בגניבות רכב, החשב הכללי במשרד האוצר, אנשי משרד התחבורה וכל הגורמים הרלוונטיים במשרד להגנת הסביבה. הפרויקט ירוץ במשך שנה, כדי ללמוד אותו ולשפר את כל הדורש שיפור".
נא להמתין לטעינת התגובות
