סאניאנג ג'וימקס 250 - לנסיעה יומיומית
ג'וימקס של סאניאנג אמנם קצת גדול וכבד יחסית למנוע שלו, אבל עדיין מהווה תמורה טובה למחיר
שמנמן, ארוך, מעוגל וקצת מוזר מכדי להיות נעים לעין, קצת גדול וכבד יחסית למנוע שלו - אחרי הרכיבה הראשונה קראתי לו "מקסימיליאן", וכך הוא נותר אצלי עד היום.
אחת הסיבות לפופולריות של מקסימיליאן היא נפח המנוע שמציב אותו בגבול העליון של קטגוריית הביטוח השלישית (126-250 סמ"ק). בפועל, מבחינת גובה דמי הביטוח, זו קטגוריית הביטוח השנייה, שכן כל כלי בנפח מנוע שבין 51 ל-250 סמ"ק משלם אותו סכום מופרז 3,500) שקל), וסמ"ק נוסף כבר יעלה לנו 800 שקל נוספים בכל שנה.
כמו עיוותים רבים אחרים ברגולציה של כלי רכב בישראל, כך נוצר חוסר התאמה בין דרגת הרישוי (126-250 סמ"ק) או מידת המסוכנות של הכלי, לבין מדרגת גובה הפרמיה, ובמקרה זה מועדפים כלים בעלי מנוע בנפח רבע ליטר.
סאניאנג ג'וימקס 250 - עבר מקצה שיפורים יח''צ
למקסימיליאן, כך הרגשתי, חסרו תמיד איזה 50-100 סמ"ק, שיכלו להפוך אותו לקטנוע מנהלים אמיתי - כזה שלוקח אותך בנינוחות ובעוז מחדרה לגדרה בלי שירגיש חסר נשימה.
כעת, כמעט חמש שנים אחרי שהוצג לראשונה בעולם, ואחרי שלוש שנים שהוא איתנו, עבר מקסימיליאן מקצה שיפורים שעיקרו מערכת הזרקת דלק, עידון המנוע והסרת קמטים. התקווה הגדולה ביותר הייתה לתוספת כוח בזכות המנוע המוזרק.
כמו ג'וימקס המקורי, גם היורש המעודכן שלו ארוך ורחב - לא משהו שמקל במיוחד על השתחלויות בין טורי מכוניות. מוצאו הטייוואני מותיר אותו נמוך יחסית, עם מרווח קרקע מצומצם מדי. אנשים נמוכים עשויים למצוא בכך יתרון, אבל לטעמי זה מחבל בתחושת הביטחון בפניות מהירות וביכולת לקפצץ אל וממדרכות גבוהות.
תנוחת הרכיבה, לעומת זאת, נוחה, על אף שהיא נמוכה. המושב המדורג מקשה לנהל קומבינציה זוגית, תחת המושב נמצא בגאז' ממוצע, לא נדיב במיוחד ולא סגפני מדי, וכמו בעבר אין די מקום לשתי קסדות מלאות.
אחד החידושים הוא כפתור לפתיחה חשמלית של המושב, שאמור לצמצם את הצורך בשליפת מפתח ההתנעה והעברתו למנעול המושב, מאחור. החידוש עצמו חביב, אבל מיקום הכפתור הזה - בדיוק היכן שצריך להימצא מתג הצופר - מעצבן ומקשה על השימוש החשוב בצופר. מכסה פתח התדלוק, לעומת זאת, נותר במקומו המצוין והיעיל בקדמת הכלי.
למרבה הצער, שיפור המנוע לא הפך אותו לטורף אספלטים. התאוצה, ובעיקר המהירות המרבית, אמנם שופרו, אבל עדיין מדובר בכלי שיכול היה ליהנות מתוספת כוח, ולמען הסר ספק זו קביעה אבסולוטית: כדי לבדוק את התוצאה ביחס למתחריו צריך להאיץ אותם ראש בראש. אך שיפור המנוע מקנה כעת תחושת איכות גבוהה. המנוע הזה, שהיה חביב כבר במהדורה המקורית שלו, פועם כעת בנינוחות ובשקט מופתי, והופך את הכלי כולו לנעים מאוד לתפעול בשיוט ארוך ורגוע.
המתלים נותרו קשים מדי עבור האספלט הישראלי המבוקע, ומהלכם קצר מכדי לספוג את פגעי מע"צ. אלא שככל שהמהירות עולה, מסתבר שהם עושים את מלאכתם נאמנה, עם העדפה לכביש המהיר על פני רכיבת פרברים. המקום שבו סאניאנג עדיין חייבים לקחת את העניינים בידיים
הוא איכות הפלסטיק. זו אמנם שופרה, אבל לא עומדת ברמה של כלים יפניים ואירופיים.
מקסי המחודש יכול להתאים למי שגר, למשל, בנתניה ועובד ברמת גן, וצריך לצלוח מדי בוקר וערב את פקקי כביש החוף. האורך, והמנוע הנעים, הופכים אותו למתאים לשיוטים יומיומיים כאלה, וכל עוד נוסעים לאט גם מיגון הרוח יכול להיחשב סביר. מי שמסתובב הרבה בתוך העיר, ומדי פעם גם צריך לקחת איתו דבר מה על רצפת הכלי, ייאלץ לבחור בקטנוע אחר, כיוון שכמו ברוב קטנועי המנהלים יש לו כל מיני עניינים בתוך הקונסולה המוגבהת שבין רגלי הרוכב.
ג'וימקס, 25 אלף שקל בשבילכם, אינו זול, אבל שייך לחלק הפחות יקר של הקטגוריה שלו, וגם לפני מבחן השוואתי נראה שזהו הכלי היותר משתלם מבחינת תמורה למחיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
