הפרטת הקרקעות: שאלות ותשובות, גרסת המתנגדים
משרד האוצר, שמקדם את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, פירסם מסמך עם שאלות ותשובות בנושא. הקואליציה הסביבתית-חברתית מברכת על השאלות, אבל מספקת תשובות שונות לגמרי. רגע לפני שהכנסת מאשרת סופית את הרפורמה, אתם תחליטו: מכירת חיסול של נכסי המדינה או שיפור השירות לציבור?
>> מסמך ה"שאלות-תשובות" של משרד האוצר
מאז שהרפורמה הוצגה במסגרת חוק ההסדרים, ואחר כך הוצאה ממנו כדי לקיים דיון ציבורי מעמיק - רק כדי ש"הדיון המעמיק" יסתיים ארבעה ימים אחרי ההצבעה על חוק ההסדרים - נעשו בה שינויים רבים. עם תחילת הדיונים, הציג משרד האוצר מסמך שאלות ותשובות בנושא הרפורמה. השאלות והתשובות שלנו שונות מאלה של משרד האוצר, ולא רק בגלל שהרפורמה עברה שינויים, אלא גם בגלל שלא את כל ההשלכות פירט משרד האוצר בתשובותיו.
חשוב לציין כי שינוי ארגוני מקיף במינהל מקרקעי ישראל נחוץ ואף הומלץ בעבר על ידי ועדות ציבוריות כמו ועדת גדיש, הוועדה הציבורית שהמלצותיה אושרו בממשלה ושהרפורמה הנוכחית לכאורה מבוססת על המלצותיה. לעומת זאת, פירוק המנהל והקמת גוף אחר במקומו, שמשנה את הרכבו, תפקידיו ומטרותיו - כל אלה מעולם לא נדונו כראוי.
על פי ההצעה שתעלה להצבעה מחר, לממשלה יהיה רוב במועצת רשות המקרקעין החדשה (יתר הנציגים יהיו של קק"ל), ובכך תהיה לשרים, שהם גורמים פוליטיים ולא מקצועיים, שליטה מוחלטת על ניהול קרקעות
בנוסף, דברים מהותיים נעדרים מהרפורמה המוצעת: אין ברפורמה עקרונות מנחים לניהול קרקעות המדינה. במקומם, רשות המקרקעין, שבה אין ייצוג לנציגי ציבור, תעשה את הישר בעיניה. אין ברפורמה התייחסות לקרקעות החקלאיות. אין ברפורמה התייחסות לדיור ציבורי או לעיגון צרכי תכנון לאומיים, כדוגמת בנייה לזוגות צעירים ודיור בר השגה למעמד הביניים. אין בה מנגנון שמפחית את הלחצים של בעלי אינטרסים ובעלי ההון שירכשו את הקרקעות מרשות המקרקעין. אין מנגנון שמאפשר לעיריות לבנות גינות, גני ילדים ובתי ספר אם היזם פתאום מחליט לא לבנות - ולכן גם לא לשלם היטלי פיתוח לעיריות.
משרד האוצר טוען כי "הרפורמה תביא לצמצום הביורוקרטיה העומדת בפני האזרח בעת שהוא מעוניין לבצע שינויים בנכס... לאחר העברת הבעלות לידי החוכר הוא כלל לא יצטרך לבוא במגע עם רשות המקרקעין ויוכל לבצע כל פעולה בנכס שלו".
לכן, המטרה שהוצגה לציבור על ידי ראש הממשלה, כמטרה העיקרית של הרפורמה - הקלה על "האזרח הקטן" במגעיו עם המינהל - הושגה למעשה ברובה כבר בשינוי בחוק ב-2006. בשינויים קלים נוספים ניתן היה ליצור את ההקלה המיוחלת מבלי להידרש לרפורמה כל כך גדולה ומקיפה.
משרד האוצר מבטיח כי "יישום הרפורמה עתיד להביא לירידה במחירי הקרקעות ובמחירי הדיור", אלא שבמטרה למקסם את הרווח, יזמים שירכשו קרקעות בערים הגדולות, יעדיפו לבנות דיור יוקרה. גופי התכנון המוניציפליים, מצידם, גם כן יעדיפו דיור יוקרה בגלל היטלי הפיתוח הגבוהים. אי הרחבת היצע הדיור בר ההשגה והשכנות למגדלי יוקרה צפויים להביא לעלייה במחירי הדיור הקיים, ובעוד שנים ספורות בני מעמד הביניים לא יוכלו לרכוש דירות באזור המרכז ובערים הגדולות, והם יידחקו לפריפריה. אותם יזמים יוכלו גם להחליט לא לבנות כלל, אלא להשאיר את הקרקע כפי שהיא עד שיעלה המחיר ו"ישתלם" להם לבנות. בינתיים הקרקע תישאר מוזנחת, והעירייה אפילו לא תוכל להקים עליה גינה מכיוון שמדובר בקרקע פרטית.
משרד האוצר מבטיח כי "הבעלות בקרקע תועבר לידי חוכרים קיימים בקרקע עירונית, שהיא בנויה ממילא, ולא בשטחים החקלאיים או הפתוחים". להגדרה של "קרקע עירונית" אין כל קשר לעיר או ליישוב. קרקע עירונית היא שם כולל לכל שטח שמוגדר בתכנית מפורטת למגורים או תעסוקה. הגדרה של תעסוקה כוללת, לדוגמה, גם תיירות, כדוגמת חופי הים ופארק תמנע.
משרד האוצר טוען כי "הרפורמה תחול על חלק מצומצם של קרקעות המדינה הנמצא כיום ממילא בידי חוכרים". אין זה מדויק. מתוך 800 אלף הדונם שמוגדרים במסגרת הרפורמה, רק 250 אלף דונם הן קרקעות בנויות בחכירה. כל היתר הן קרקעות לא בנויות ששייכות למדינה ושמיועדות למגורים או לתעסוקה. בנוסף, הממשלה לכאורה אינה מאפשרת הפרטה של קרקעות חקלאיות, אולם בחודשים הקרובים היא מתכננת לשנות ייעוד של קרקעות חקלאיות למגורים ולתעסוקה - ואז הן יהיו מועמדות להפרטה.
משרד האוצר טוען כי "במקרקעי ישראל חל תהליך ארוך שנים של "הפרטה זוחלת", אשר הגדילה את זכויות החוכרים בקרקע, ועצם העברת הבעלות במסגרת הרפורמה הנוכחית אינה מהווה שינוי דראסטי". המגמה עליה מדבר משרד האוצר מתייחסת לדירות בבתים משותפים בלבד, ולא על מכירת קרקעות המדינה. גם ועדת גדיש הדגישה מתן בעלות על קרקע למגורים בלבד.
אולם הרפורמה המוצעת מתייחסת להפרטה גורפת של קרקעות, וכוללת, בין היתר, גם קרקעות לתעסוקה - כלומר כאלה שמיועדות לתעשייה ולמסחר. קרקע שמיועדת לתעשייה זולה לאין ערוך מקרקע למסחר. אחת הקומבינות שאפשר לעשות על חשבון קופת המדינה היא לרכוש קרקע שמיועדת לתעשייה במחיר זול יחסית, ואז "לגזור קופון" על ידי הסבת ייעוד הקרקע למסחר. היזם מתעשר וקופת המדינה סובלת.
בנוסף, מחיר העברת הבעלות של קרקע לתעסוקה וקרקע למגורים היא זהה. כך שאדם שרוכש את דירתו ומתגורר בה, ישלם שיעור זהה מהמחיר כמו גורם שקונה קרקע לתעסוקה - ויפיק ממנה רווח על חשבון קופת המדינה, שהיא, כידוע, הקופה של כל האזרחים.
משרד האוצר טוען כי "העברת הבעלות בקרקע תיעשה לידי חוכרים רבים ולא לידי מעטים". בפועל, מדובר בהעברת קרקעות מאסיבית חד פעמית לקבוצה קטנה של אנשים בדור הנוכחי. לכן, מי שיזכה לבעלות בקרקע היום יהיה עשיר יותר בעתיד, בעוד שהיכולת של הדורות הבאים לרכוש קרקעות תוגבל. במדינת ישראל קיים מספר מצומצם של "שחקנים" בעלי הון, כך שהפרטת הקרקעות צפויה רק להגביר את ריכוזיות ההון ותיצור מוקדי כוח ושליטה בחלק ניכר ממקרקעי ישראל. זהו הלקח שניתן ללמוד מרפורמות קודמות, שהתרחשו בישראל, כגון הרפורמה בשוק ההון.
המצב חמור במיוחד לגבי שטחים שאין לגביהם חוזי חכירה כיום, ויעברו מיד לידיים פרטיות, במכרז או שלא במכרז. הרפורמה מאפשרת רכישה בודדת של קרקע של עד 16 דונם (כשלושה מגרשי כדורגל), אולם אינה מגדירה מהו השטח הכולל שיכול לרכז בידיו רוכש יחיד. לדוגמה, במתחם תע"ש השרון, שכולל כ-7,000 דונם, מתוכננת בנייה לאיכלוס של כ-100 אלף איש, כפול ממספר התושבים ברמת השרון כיום. רכישת השטח הזה על ידי רוכש יחיד תהפוך את התושבים בעיר מתושבי רמת השרון לרכוש של הטייקון.
מדינת ישראל ייחודית בקרב המדינות המערביות בכך, שהקרקעות נמצאות בידיה, דבר שמאפשר לה לבצע תכנון ארוך טווח, לקלוט עלייה המונית מברית המועצות לשעבר, להניח מסילות רכבת ואפילו להקים פארקים לרווחת הציבור. במדינות אחרות, המדינה נאלצת לרכוש את הקרקע עליה היא רוצה להקים תשתיות. אם הרפורמה תאושר, המדינה תיאלץ לרכוש את אותן הקרקעות שמכרה. כמובן שעד אז מחירן יעלה, והמדינה תשלם הרבה יותר מהמחיר בו מכרה אותן.
אכן, שאלה טובה. אפשר היה לצפות שרפורמה כה מקיפה תקודם לאחר דיון ציבורי ובחינה מעמיקה של השלכותיה על פני הארץ, על החברה ועל הכלכלה. בפועל, תהליך החקיקה של הרפורמה היה מקביל בלוחות הזמנים לחוק ההסדרים, למעט השלב האחרון של ההצבעה. ואכן, הרצון להעביר את הרפורמה במהלך מהיר וחפוז ללא דיון מעמיק בכנסת, תוך פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה, הביא לכך שהדיון לאישור הרפורמה בוועדת הכלכלה נמשך 16 שעות רצופות, והסתיים בשעה 2 לפנות בוקר עם חברי כנסת עייפים ומותשים.
הטענה כי הרפורמה נסמכת על עבודתן המקיפה של ועדות ציבוריות כגון ועדת גדיש וועדת רונן היא זריית חול בעיניים. ועדות אלה אכן דנו בצורך ברפורמה בניהול הקרקעות, אולם הפער בין המלצותיהן לרפורמה המקודמת היום הינו גדול. ועדת גדיש אכן המליצה להעביר בעלות בנכסי מגורים, תוך אפשרות להישאר גם בחכירה, אולם היא מעולם לא המליצה על הפרטת שטחים המיועדים לתעסוקה או לתיירות, כפי שמאפשרת הרפורמה הנוכחית. בנוסף, ועדת גדיש קבעה במפורש כי היא לא עסקה כלל בשאלת המבנה של המנהל, וכי הנושא מחייב בחינה מעמיקה נפרדת. השליטה הבלעדית של שרי הממשלה בהרכב רשות המקרקעין, הנשלטת בידי הממשלה היא פרי מוחם של הוגי הרפורמה ולא של כל ועדה או דיון ציבורי שנערכו בנושא.
המסמך נכתב על ידי עו"ד נדיה מוגילבסקי מהאגודה לצדק חלוקתי ועו"ד נירית לוטן מאדם טבע ודין במסגרת הקואליציה האזרחית-סביבתית נגד הפרטת הקרקעות
נא להמתין לטעינת התגובות
