נמצאים בכל מקום: איך גוגל השתלטה על חיינו?
דגימות קול. זיהוי פרצופים. גישה חופשית לדואר האלקטרוני. מיפוי חברים. צילום של המרחב הציבורי. סריקת ספרים. איתור מיקומנו הפיזי בכל רגע נתון. גוגל, החברה שכבר יודעת עלינו הכל וזה עדיין לא מספיק לה, מפתחת צעצוע חדש: מערכת הפעלה שתתחרה במיקרוסופט. מה היא רוצה מחיינו ואיפה זה ייגמר?
האם גוגל היא אלוהים?
הרעיון, כרגיל אצל גוגל, היה גאוני בפשטותו: החברה הציעה מספר 1-800 שיחליף את שירות המודיעין המסורתי (שמספרו בארצות הברית 411) בחלופה חינמית - רק צלצלו ותספרו לשפופרת איפה אתם נמצאים בארצות הברית, ואיזה עסק אתם מחפשים - ושזאם! גוגל תספק לכם את המספר.
אחרי שההתלהבות שככה, לא מעט אנשים החלו לתהות איזה מודל עסקי עומד מאחורי 411 ומאיפה בדיוק יצוצו הפרסומות המפורסמות של גוגל - הלחם והחמאה של ענקית החיפוש. בין הבלוגרים היו מי שטענו שזו הדגמה נוספת למנטרה המוצלחת שהופכת את גוגל למה שהיא - חברה שקודם מפתחת שירות נפלא ורק אחר כך שוברת את הראש מאיפה יגיע הכסף.
גוגל בכל מקום ינס מייר, AP
"2.7 מיליון שיחות מגיעות מדי יום לשירות המודיעין בארצות הברית כך שברור שהפוטנציאל קיים והוא אדיר", סיכם אתר החדשות הטכנולוגי CNET.
אלא שגוגל בכלל לא חיפשה דרך לדחוף פרסומות למטלפנים. כמה חודשים לאחר השקת השירות, הודתה בנונשלנטיות טיפוסית סגנית נשיא החברה, מריסה מאייר, כי גוגל פשוט חיפשה דרך להשיג מיליוני דגימות קול על מנת לפתח מנוע חיפוש מבוסס על פקודות קוליות. המטלפנים, כך התברר, היו אלו שעשו שירות לגוגל ולא להפך.
"האם שירות החינם 411 יהיה שירות רווחי מבחינה עסקית היא שאלה לא ברורה עדיין. אני אישית מאוד סקפטית", הודתה מאייר בראיון שהעניקה באוקטובר. "הסיבה האמיתית שעשינו את זה היא בגלל שאנחנו צריכים לבנות מערכת שתתרגם דיבור לטקסט, מערכת שנוכל להשתמש בה לכל מיני דברים נהדרים שאנחנו עובדים עליהם".
מומחי זיהוי הדיבור בחברה אמרו לנו:'אם אתם רוצים שנבנה מערכת אמינה וטובה, אנחנו צריכים לקבל כמה שיותר דגימות קול שונות'. אז בנינו את מערכת השיחות של ה-1-800 וכך נוכל לקבל דגימות קול שונות שנהגות בצורה שונה ועם אינטונציה שונה - קולות שיעזרו לנו לבנות מערכת מדויקת יותר".
קולותיהם של מיליוני אמריקאים אכן הפכו למערכת מוצלחת לחיפוש קולי שגוגל השיקה לא מזמן לבעלי טלפון סלולרי. במקום להקליד בסרבול על המקשים המיניאטוריים של הסלולרי אפשר היום פשוט לגלוש לאתר החיפוש, לשאול בקול ולקבל תשובה. דגימות הקול גם עוזרות היום לגוגל להתמודד עם אחת הבעיות הגדולות ביותר שלה - יוטיוב.
החברה רכשה את אתר הווידאו הפופולרי לפני מספר שנים בסכום הפנטסטי של 1.65 מיליארד דולר ומאז היא מנסה להבין איך לעזאזל היא גם מרוויחה ממנו כסף. דגימות הקול אמורות לסייע לבנות מנגנון שיבצע חיפוש בתוך קטעי הווידיאו באתר ויתאים להם פרסומות.
הקולות שגוגל אספה מהלקוחות המרוצים שלה גם צועקים אמת אחת פשוטה, כזו שלרוב אנו נוטים להתעלם ממנה במערכת היחסים האינטימית שלנו עם הענקית מקליפורניה: השירותים הנפלאים שגוגל מציעה בחינם תמיד מגיעים עם תג מחיר.
בזמן האחרון עושה רושם שעוד ועוד שירותים נפלאים כאלה מוצעים בחינם על ידי החברה, והמחיר האמיתי תמורתם רק הולך ותופח. גוגל, כך נראה, לא מסתפקת בשאלה מה אנחנו מחפשים באינטרנט עם מנוע החיפוש שלה על מנת להתאים לנו פרסומות. היא רוצה ממש לשבת לנו בתוך המחשב - לדעת לאיזה אתרים אנחנו גולשים כשאנחנו לא בגוגל, עם מי אנחנו מדברים בטלפון, איפה אנחנו נמצאים בכל רגע נתון, מי החברים שלנו ואפילו איך אנחנו נראים ומתנהגים בעולם האמיתי. הכל כמובן מתועד ונשמר במחשבי החברה.
לפני כשבועיים שחררו סרגיי ברין ולארי פייג', מייסדי החברה, הצהרה שהוגדרה כפצצת אטום של ממש: החברה מפתחת מערכת הפעלה שתתחרה בחלונות של מיקרוסופט. לצד ההתרגשות הכללית שאחר זה במיליוני צרכנים שגוגל היא השער שלהם אל האינטרנט, ההצהרה הזו גם הציפה שאלה שקשה למצוא לה תשובה - מה לעזאזל גוגל רוצה מאיתנו?
ריכוזיות חסרת תקדים
הכתבה שלפניכם נכתבה בעזרתה האדיבה של גוגל. הטקסט הוקלד על שירות המסמכים של החברה שמאפשר לשמור מסמכים ברשת במקום לשלוח אותם בכל פעם ממחשב למחשב; ראיונות ופגישות נקבעו על לוח השנה של גוגל, שאף שלח אס-אם-אס כתזכורת לפני כל פגישה וקינח באי-מייל שנשלח אל תא הג'ימייל; עשרות כתבות, מאמרים אקדמיים וספרים נמצאו במנוע החיפוש, בשירות החיפוש האקדמי ובשירות חיפוש הספרים הסרוקים של גוגל.
וזו, אגב, בדיוק הבעיה: הריכוזיות האדיר רה שמחזיקה ביד החברה ששמה לה למטרה "לארגן את כל המידע הקיים בעולם".
"לא היתה מעולם בהיסטוריה של האנושות חברה, גוף או ישות כלשהי שהחזיקה כל כך הרבה מידע עלינו", אומר ד"ר
יובל דרור, חוקר אינטרנט וטכנולוגיה. "גוגל מחזיקה במידע שאין לאף אחד אחר: לא לחברות האשראי, לא לבתי חולים ואפילו לא למדינה".
"כמובן שמדובר במידע שגוגל מסוגלת להצליב: היכן אתה גולש? מה מעניין אותך? איפה אתה גר? מה המצב הבריאותי שלך? לאן אתה הולך היום ועם מי אתה נפגש? יש לגוגל פרופיל של משתמש שמכיל את כל המידע הזה ונשמר אצלה. היא מספרת לנו שהיא עושה את כל זה בשביל לשפר את שירות החיפוש ולהציב בפנינו פרסומות ממוקדות ובתמורה היא מבקשת מאיתנו לסמוך עליה. רובנו אומרים: 'אני סומך על גוגל כי עד עכשיו היא לא עשתה שום דבר רע, ולפעמים הפרסומות שהיא מספקת לי אפילו עוזרות לי - אז מה הבעיה?'".
מה הבעיה באמת?
"אותי, אישית, היא משאירה במצב של חוסר נחת. ההרגשה שלי היא שלא מדובר בחברה שקופה. יש משהו מאוד אטום בחברה הזאת וזה מתחיל מזה שאם אתה רוצה לדבר עם מישהו בגוגל זה מאוד מסובך על גבול הבלתי אפשרי. אם שיתקו לך את החשבון למשל, אין לך עם מי לדבר. אין מספר טלפון, אין משרדים שאפשר להגיע אליהם - אין כלום".
"אתה יכול להתכתב אבל לא תמיד זה עובד. מדובר בחברה בלי פנים אנושיות שאתה לא ממש יודע מה היא עושה עם כל המידע הזה שהיא שומרת עליך וזה מייצר אצלי תחושה לא נעימה. כל שירות שאנחנו מקבלים ממנה אנחנו לוחצים עם העכבר נקסט, נקסט, נקסט בלי לדעת על מה אנחנו חותמים. יום אחד גוגל יכולה להשתגע ולהחליט, למשל, שהיא מוכרת את כל המידע הזה. ומה אז? בטוח יהיה מעניין".
גוגל גםבמכשיר הנייד AP
בתמורה לנוחות שהציע ג'ימייל, הצהירה החברה שהיא עוברת על כל הדואר שאתם מקבלים ומגישה לכם פרסומות מותאמות אישית. במילים אחרות, גוגל תסנן עבורכם את דואר הזבל של מי שלא שילם לה, ותציג לכם את דואר הזבל שלה - אחרי שהיא סרקה לכם ביסודיות את כל ההודעות.
לא מעט עיתונאים וארגוני פרטיות רתחו על החדירה הפולשנית, אבל הסערה נרגעה וג'ימייל הלך והפך יותר ויותר פופולרי. כשמשווים את מה שהחברה עושה ומבקשת לעשות היום, ההיסטריה סביב הפלישה לתיבת הדואר נראית קצת מצחיקה.
המאמץ להסתתר מעינה הבוחנת של האחות הגדולה הפך עם השנים ליותר ויותר מורכב. גם אם אתם נמנעים כיום משימוש בסרגל הכלים או בדפדפן של גוגל שמלשין לחברה לאן ומתי אתם גולשים, אתם ממש לא חסינים.
במרוצת הזמן הצליחה החברה לייצר מצב שבו לא משנה איפה תדרכו באינטרנט, "עוגייה" של גוגל תידבק לכם לסוליה. עוגייה היא מעין לוחית רישוי אינטרנטית ייחודית רק לכם, שכל אתר שאליו תגלשו ידביק לכם לדפדפן. אם מישהו יכול לעקוב אחר כל העוגיות שאספתם בדרך, הוא למעשה יכול למפות בצורה מדויקת את היסטוריית הגלישה שלכם. וזה ההישג הגדול ביותר של גוגל בשנתיים האחרונות.
אם פעם גוגל היתה שותלת עוגייה בדפדפן שלכם רק כאשר השתמשתם באחד מהשירותים שלה, הרי שהיום כמעט כל אתר ידביק לכם מאפה גוגלי - פשוט משום שכדאי לו. החברה בנתה מערכת שנקראת אדסנס והיא מציעה לכל אתר, קטן ונידח ככל שיהיה, להציב אצלו פרסומות של גוגל ולהרוויח על כל הקלקה שמגיעה ממנו.
כמעט מיותר לציין שמהעוגה הזו כולם רוצים ביס. ואם זה לא מספיק, החברה מציעה לבעלי אתרים גם את גוגל אנליטיקס - אחד הכלים הפופולריים ביותר לניתוח נתוני גלישה.
במחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה לפני מספר חודשים, התברר ש-90 אחוז מתוך האתרים שנבחנו השתמשו באחד הכלים הללו של גוגל, ובכך מסרו לחברה מידע על הגולשים שמגיעים אליהם. אתם יכולים לרוץ, אבל לא להתחבא.
וזה רק הולך והופך ליותר מסובך: אחד השירותים שהשיקה החברה לאחרונה בארצות הברית, למשל, נקרא גוגל וויס (Voice). במסגרת השירות גוגל מספקת מספר טלפון (בחינם, כמובן שבחינם) שדרכו ניתן לנהל את כל שיחות הטלפון שאדם מקבל.
כל השיחות שמגיעות לעבודה, לבית ולסלולרי מנותבות למספר של גוגל. השירות עמוס בפיצ'רים מגניבים כמו האפשרות לקבל את ההודעות הקוליות מתורגמות לטקסט באי-מייל או באס-אם-אס; האפשרות להאזין לטלפון לפני שמחליטים לענות; האפשרות לנתב מספרים נבחרים לטלפון מסוים או לחסום מספרים לא רצויים לנצח; ועוד ועוד ועוד. כל מה שגוגל מבקשת בתמורה זה לשבת על הגדר ולבחון בעניין כל שיחה ושיחה שאתם מקבלים, ולעבור על הודעות האס-אם-אס שאתם שולחים.
צעצוע נוסף שגוגל השיקה לאחרונה נקרא גוגל לטיטיוד (Latitude) - שירות הניתן לבעלי מכשירי טלפון חכם שמאתר את המיקום הפיזי של המשתמש ומאפשר לו לראות היכן נמצאים חבריו בכל רגע נתון. גוגל מאכנת למעשה את הטלפון על ידי לוויין וממקמת אותו על שירות המפות של החברה.
גוגל לטיטיוד - מאתרים את החברים בכל מקום AP
יש מי שחושב שהשירות הזה מדהים, והאפשרות לאתר כל אחד מחבריך בלחיצת כפתור חוסכת לא מעט התעסקות מיותרת; ויש מי שמקבל ממנו חלחלה וחושש מהיום בו הבוס שלו יכריח אותו להתקין את השירות על הטלפון ויידע בדיוק היכן הוא נמצא ומתי.
"הבעיה הכי גדולה של גוגל היום זה להגיע לעולם האמיתי ולכן אנחנו מקבלים את כל השירותים האלה שמטרתם לספר לגוגל מי אנחנו, מי החברים שלנו ואיפה אנחנו מסתובבים", מסביר מומחה אבטחה בכיר בעולם האינטרנט הישראלי, שהתעקש לשמור על עילום שם בשל עבודה משותפת עם החברה.
"גוגל יודעת שאת מרבית הקניות שלנו אנחנו עושים מחוץ לרשת, והיא מנסה להגיע לשם. העניין הוא שהדרך שלה קצת מטרידה. לא מזמן הוסיפה החברה לפיקאסה, תוכנת התמונות שלה, את האפשרות לזהות אוטומטית פרצופים בתמונות שמעלים דרך התוכנה".
"זו אפשרות מדהימה טכנולוגית ומאוד מסעירה אבל עכשיו גוגל יודעים עליך עוד משהו - הם יודעים איך אתה נראה ויזהו את הפרצוף שלך בכל פעם שמישהו מעלה אותו לרשת דרך פיקאסה. הם גם יודעים איך החברים שלך נראים אם תייגת אותם, והם יכולים לקשר בין הפרצוף של החבר שלך, לאי-מייל שאתה מקבל ממנו ולרשת החברתית של גוגל שבה שניכם רשומים, וכך הלאה.
עוד ועוד מידע שנאסף על הפרופיל שלך. כשאתה מוסיף לזה את היכולת לעקוב אחריך פיזית על ידי גוגל לטיטיוד או דרך מערכת ההפעלה לטלפונים סלולריים של גוגל, 'אנדרויד', אז ברור שהם הולכים וסוגרים עליך. גוגל רוצה לדעת מה אתה עושה כשאתה לא גולש במחשב - והיא בדרך לשם".
הכסף בא אחר כך
"אל תהיה רע" (Don't Be Evil), זה המוטו הרשמי של גוגל. סרגיי ברין ולארי פייג', שני הדוקטורנטים הצעירים מאוניברסיטת סטנפורד שהציגו את מנוע החיפוש שלהם לראשונה בין כותלי המוסד בשנת 96', נראו כמו החומר שממנו עשויים אנשים שרוצים להפוך את העולם למקום טוב יותר.
ברין ופייג' - לא רוצים להיות "רעים" AP
אז, בשנות ילדותה של גוגל, הכל היה כל כך נאיבי. מנוע החיפוש של החברה היה נטול פרסומות לחלוטין, כיוון שברין חשב שזה מזהם את הרעיון המוצלח שלהם - לסדר מחדש בצורה הגיונית את כל המידע שקיים ברשת. הכסף בא הרבה אחר כך.
מאז שהוקמה הקפידה גוגל להראות שהפילוסופיה התאגידית שמנחה אותה שונה לחלוטין ממה שהשוק העסקי מכיר. החברה מוציאה מדי שנה מאות מיליונים על עשרות פרויקטים שונים לטובת הקהילה והסביבה, ואפילו העובדים שלה נדרשים להשקיע 20 אחוז מזמנם לטובת פרויקטים שקרובים ללבם ולא כאלה שהונחתו מלמעלה.
גוגל לא היתה צריכה להתאמץ כדי להצטייר כהפך הגמור ממיקרוסופט, מי שנחשבת לנמסיס הגדולה ביותר שלה, ונהנית ממוניטין מחורבנים של מונופול דורסני שטורף כל מי שמעז לעמוד מולו. הבעיה היא שבשנים האחרונות עושה רושם שגוגל עצמה כבר לא ממש מיישרת קו עם המוטו המפורסם שלה.
מעבר לסיפור המוכר על קבלת דרישת הממשל הסיני להסתרת תוצאות חיפוש מסוימות מעיני הגולשים בגוגל ברפובליקה העממית (לדעת רבים, גוגל היתה חייבת להסכים לצנזורה הסינית כדי להמשיך לפעול במדינה), גוגל החלה לזייף לא מעט.
לפני מספר חודשים הציגה החברה לעולם את הדפדפן שלה: "כרום". אחד הסעיפים בהסכם השימוש בדפדפן העביר לידי גוגל את זכויות השימוש בכל מה שיוצר הגולש בשעת השימוש בדפדפן. כך שאם כתבתם בעזרת כרום את הרומן הגדול ביותר של המאה ה-21, גוגל יכולה לעשות איתו פחות או יותר מה שהיא רוצה.
כאשר הסיפור נחשף על ידי גולשים ששמים לב לפרטים הקטנים, גוגל מיהרה להסיר את הסעיף וטענה כי היא פשוט העתיקה את הסכם השימוש ממוצר אחר בלי לשים לב לסעיף הבעייתי שהתגלגל לשם. לא הרבה אנשים קנו את הסיפור.
זו גם לא היתה הפעם הראשונה שגוגל משחקת עם זכויות לא לה. אחד הפרויקטים בו החברה שקועה היום עד צוואר הוא הגוגל בוקס (Books) - אתגר שאפתני שמטרתו לסרוק את כל הספרים בעולם ולהעלות אותם לרשת.
ב-2003 החלה גוגל לפנות אל האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית עם הצעה שקשה לסרב לה: סריקה וקטלוג של כל הספרים שנחים על המדפים בעזרת אמצעים טכנולוגיים חדשניים שמבטיחים שהספר לא ייפגע. קשה היה למצוא אוניברסיטה שלא תחתום על פרויקט שיעניק לאוסף הספרים הנדיר שלה חיי נצח, וכל זה בלי להוציא סנט שחוק.
הבעיה היחידה היתה שאף אחד בגוגל לא חשב לעדכן את בתי ההוצאה לאור או את הסופרים שעמדו מאחורי היצירות והחזיקו בזכויות על עבודתם. גוגל פשוט החלה לסרוק דף אחרי דף, ספר אחרי ספר, ולא שאלה אף אחד.
ב-2005 הבינו איגוד המו"לים וגילדת הסופרים האמריקאית מה מתרחש להם מתחת לאף והגישו, כל אחד בנפרד, תביעת הפרת זכויות יוצרים נגד גוגל. אחרי מאבק משפטי שארך יותר משנתיים הגיעו הצדדים להסכם שבמסגרתו התחייבה גוגל לשלם 125 מיליון דולר תמורת השימוש בספרים. נוסף על כך, היא תפריש אחוז מסוים מההכנסות על פרסום ומכירת ספרים עתידית ברשת. תביעות דומות נדונות כיום בבתי משפט נוספים בעולם.
אחד החורים בהסכם העביר לידי גוגל את הזכויות על ספרים יתומים-ספרים שלא נמצאים בבעלות אף אחד ופשוט עברו לידי החברה לאחר שסרקה אותם. בחודש שעבר הצהיר משרד המשפטים האמריקאי שהוא בוחן את ההיבט החוקי של אימוץ הזכויות של ספרים יתומים על ידי החברה. המשך בטוח יבוא.
מצלמה של גוגל - עוקבים אחרינו לכל מקום EPA
אחרי הספרים החלה גוגל לסרוק גם רחובות. משנת 2007 מאות רכבי גוגל אשר מצוידים במצלמה פנורמית, מסתובבים ברחבי הגלובוס ומתעדים אותו מכל זווית אפשרית (בנוסף למצלמות הלוויין שעושות את העבודה עבור התוכנה הפופולרית גוגל ארת').
אף אחד בגוגל לא חשב לטשטש את הפנים של מיליוני המצולמים הטריים עד שהחלו לזרום התלונות. אלפי לקוחות לא מרוצים נחרדו לגלות שתמונות מביכות שלהם עלו לרשת וכעת העולם כולו יכול לחזות בהם כאשר הם יוצאים מבית זונות, עושים צרכים ברחוב או סתם מקיימים יחסי מין במרחב הציבורי.
רק אחרי כמה וכמה סיפורים לא נעימים שכאלה התרצתה גוגל והחלה לטשטש פנים על פי דרישה, ובמדינות מסוימות דוגמת יוון, היא נדרשה להפסיק לצלם עד שתוברר שאלת החדירה לפרטיות.
לפני מספר חודשים אחד מארגוני זכויות הפרט הגדולים בארצות הברית העלה לאתר האינטרנט של הארגון את מסלול הנהיגה המצולם של אחד מבכירי גוגל מהרגע שהוא יוצא מחניית ביתו המפואר ועד שהוא מגיע לחניה של משרדי החברה, כפי שהוא מצולם בגוגל סטריט ויו.
המסר היה ברור. בהנהלת גוגל, מיותר לציין, לא ממש אהבו אותו. אז האם גוגל חצתה לצד האפל וזנחה את הפילוסופיה הנאיבית לטובת גישה עסקית בריאה שרומסת את הפרטיות שלנו? יש מי שטען שגוגל נשארה גוגל, זה אנחנו שהתחלנו לשאול שאלות.
"האנשים שמאחורי גוגל תמיד אמרו שהם רוצים לשלוט בכל המידע הקיים בעולם, הם לא הסתירו את זה מעולם", אומר ערן גפן, מנכ"ל משרד הפרסום R&Y אינטראקטיב . "כבר בשנים הראשונות שלהם באוניברסיטה, סרגיי ברין התערב עם המרצה שלו שהוא יכול להוריד תוך כמה ימים את כל רשת האינטרנט למחשב שלו. אמנם עברו כמה שנים אבל בסוף הוא הצליח-האינטרנט נמצא היום על המחשבים של גוגל".
"האם אנחנו צריכים להיות מוטרדים מכמויות המידע שהם אוספים עלינו? זאת נראית לי פרנויה מיותרת. המודל העסקי של גוגל בנוי על מכירת פרסומות. אם גוגל מעניקה לי שירותים נהדרים ובתמורה רוצה לקבל ממני אינפורמציה בשביל לספק לי פרסומות יותר ממוקדת - אז בבקשה, אני מוכן לעסקת החליפין הזו משום שהיא כדאית לשני הצדדים".
יש פרנויה באוויר
גם אם יוצאים מנקודת הנחה שהנכס הגדול ביותר של גוגל הוא האמון שהיא מקבלת מהמשתמשים שלה ולכן לעולם לא תפגע בו, זה בכל זאת משאיר לא מעט פרנויה באוויר. ברגע שגוגל הפכה להיות השער שדרכו אנחנו חווים את האינטרנט, כמעט כל אחד יכול להיכנס ולהציץ. כל מה שצריך זה להשיג את שם המשתמש והסיסמה וגוגל כבר תחשוף את כל מה שהיא יודעת עלינו - החל מאיזה חדשות אנחנו קוראים וכלה בלוח הפגישות היומי שלנו.
גוגל, אם תרצו, תופסת חזק ובסל אחד את כל הביצים של משתמשיה. מהצד השני היא גם מונעת תחרות בריאה - מעבר לשליטה האבסולוטית על עוגת הפרסום באינטרנט, גוגל מתפרשת על פני אינספור תחומים אחרים ומשאירה מעט מאוד סיכוי לחברות עם משאבים מצומצמים.
גייטס ושמידט - נלחמים ראש בראש רויטרס
לא מעט קולות קוראים בזמן האחרון להחיל על התמנון האדיר הזה רגולציה כלשהי, לפני שיהפוך לישות שאף אחד לא יצליח להתמודד איתה.
"החברה הזו מתפרשת לכל כיוון אפשרי כי מטרידה אותה העובדה שכל ההכנסות שלה מגיעות מאותו מודל של פרסומות", אומר אריק צ'רניאק, שמכר לא מכבר את חלקו באתר סרטוני הווידאו מטהקפה ב-2.5 מיליון דולר. "לכן הם נכנסו לכל מיני תחומים כמו מערכת יצירת בלוגים, טלפונים סלולריים או תחרות ראש בראש מול מיקרוסופט עם חלופות חינמיות לתוכנות אופיס או מערכת הפעלה".
"זה החשש האמיתי ולא החשש שעובדים בגוגל יכולים לשלוף את הפרופיל שלך ולגלות בקלות מה קורה במייל שלך, באילו אתרים מפוקפקים גלשת ואיזה מסמכים כתבת. הסכנה שזה יקרה שקולה לכך שהחברה הסלולרית שלך תגלה למישהו שאתה נמצא כרגע בבר לסביות ידוע או שחברת האשראי תגלה לאשתך שאתה קונה פורנו ברשת - יש כמות אדירה של חותמות דיגיטליות שאנחנו משאירים אחרינו ואי אפשר לחיות באימה מפני היום שבו הן יתגלו".
צ'רניאק טוען שהדרך הליברלית בה גוגל מתייחסת לפרטיות שלנו משקפת את המהפכה של הדור החדש - זה שמעלה תמונות מביכות שלו לפייסבוק בלי למצמץ ומעדכן את הטוויטר שלו בכל עשר דקות כיוון שהוא רוצה שהעולם יידע בדיוק מה הוא עושה.
"אנחנו בדרך לקראת חברה פחות מתחסדת, פחות פוליטיקלי קורקט", אומר צ'רניאק. "כשהילדים האלה יגדלו ויגיעו לראיון עבודה הם לא יפחדו שהבוס ימצא תמונה שלהם, שיכורים ועירומים, שמתגלגלת ברשת כבר שנים. הסיבה פשוטה: גם לו יהיו תמונות כאלה. אנחנו בדרך לחברה שמשתמת במחשוב ענן - חברה שמחזיקה את כל האינפורמציה שלה על הרשת ולא על מחשב אישי, לשם גוגל חותרת".
מערכת ההפעלה החדשה של גוגל היא צעד ענקי לקראת מחשוב ענן והיא חדשות נפלאות לקץ שלטון היחיד של מיקרוסופט בתחום. זו אולי גם בשורה מרגיעה למי שמוטרד מהעובדה שכל המידע שלו נמצא בידיים של גוגל, משום שבקרוב מאוד המידע של כולם ינוח על שרתי ענק ברשת ולא בדיסק הקשיח במחשב הביתי.
אבל חלק מהפרויקטים העתידיים שבהם גוגל משקיעה כיום הרבה משאבים נראים לא קשורים למחשוב ענן או לניסיון להכיר אותנו טוב יותר כצרכנים. "ההרגשה שלי היא שאף אחד לא באמת יודע מה גוגל רוצה", אומר ד"ר יובל דרור. "הרי כמויות המידע שכבר יש לה עלינו הוא עצום. יש לה מספיק מידע, ואז אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך: למה בעצם?".
אז מה גוגל רוצה? קשה מאוד לדעת, אבל ברור שהיא רוצה עוד ועוד. בין הפרויקטים העתידיים והמהפכניים שהחברה משקיעה בהם ממש ברגעים אלה משאבים בלתי נדלים, ניתן למצוא גם תחליף דלק ידידותי לסביבה, מנוע חיפוש שימפה את הגן האנושי ואת הג'יפיי (Gpay) - ארנק סלולרי שיחליף את כרטיס האשראי והבנק בכסף גוגלי וירטואלי. גוגל, כך נראה, רוצה את הכל. כמה זה יעלה לנו? זו כבר שאלה אחרת לגמרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
