חלטורות בכור הגרעיני בדימונה
מפעל הטקסטיל בדימונה מתפתח לכיוונים מפתיעים. הכור מחפש יישומים אזרחיים לטכנולוגיות הסודיות שפיתח - ומוכר אותם לעולם במיליונים. זריקה לאבחון סרטן נמכרת ב-30 דולר לגרם, מערכות האבטחה כיכבו באולימפיאדה בסין, ופיתוח חדשני ליצירת חשמל כבר נמכר לחברה בורסאית
ניסויים במיזמי תקשורת חדשים צצים חדשות לבקרים, ומאות חברות סטארט-אפ מנסות לפתח יישומים חדשניים המבוססים על הרשת הסלולרית. מה שמפתיע במיזם החירום, שתוצאותיו לא פורסמו, הוא החברה היוזמת - ששמה מעולם לא נקשר קודם לכן עם עסקי התקשורת: חברת רותם תעשיות.
בעלי החברה - הקריה למחקר גרעיני, הידועה יותר ככור האטומי בדימונה - הוא אחד המוסדות הביטחוניים הסודיים במדינה. אין זה מקרי ששמה של החברה, שנוסדה עוד ב-1969, מזכיר רק ברמז את הקשר לכור: "רותם הוא שמו של האזור שבו נמצא הכור".
רותם, שהיו"ר שלה הוא מנהל הקמ"ג אודי אדם, הוקמה במטרה לאתר שימושים מסחריים לפיתוחים שעליהם עובדים בכור האטומי.
למרות שלפי פרסומים זרים הפעילות הביטחונית היא ייעודו העיקרי של הכור, הוא מוגדר כמוסד מחקר - והמדענים הפועלים בו חתומים על מחקרים רבים בעיתונות המקצועית בתחומי הפיזיקה, הכימיה ועוד. הכור גם מעמיד את מערכותיו לרשות גורמים ממשלתיים המבקשים להשתמש בהם, למשל לצורך בדיקות קרינה.
בחינת פעילותה של רותם מגלה שלחברה טווח פיתוח מגוון מאוד ומדהים בהיקפו: ברותם צמחו עשרות פיתוחים בתחומי האנרגיה, הכימיה התוכנה והנדסת החומרים, בצד פעילות מסחרית ותעשייתית בתחומים קונבנציונליים כמו תוכנה וסחר בציוד מגן. "כאן בנגב אנחנו רחוקים מעין הציבור ויש לכך גם יתרון, מפני שאף אחד לא מפריע ולא מתערב", אומר המנכ"ל דן פאר.
אבל נדמה שאם רותם היתה נוהגת כמו חברות עסקיות מתקדמות ושוכרת יועץ ארגוני, הוא היה מייעץ לאנשי הקמ"ג לעסוק קצת פחות בניסויים ובתרומות לפיתוח הנגב - ולהתמקד בתחומי התמחות. נראה שמאות המחקרים והפיתוחים של הקמ"ג ושל אנשי רותם מניבים יבול דל מאוד בכל הקשור ליישומים אזרחיים, לפחות במונחים כספיים.
דוחות החברה, המתפרסמים באמצעות רשות החברות הממשלתיות, מגלים שהחברה שרויה בתהליך התכווצות: ההכנסות ירדו מ-66.8 מיליון שקל ב-2005 ל-61.2 מיליון שקל ב-2007.
ובכל זאת, בין 2005 ל-2007 צברה החברה רווחים לא קטנים של 9.5 מיליון שקל. אלה תוצאות בלתי שגרתיות עבור חברה שכל עיסוקה הוא מכירת ידע של מכוני מחקר - אבל רותם אינה חברה רגילה. "אנחנו לא פועלים כמו חברות היישום האחרות שאתה פוגש באוניברסיטאות", מסביר פאר, "אנחנו לא מוכרים ידע - אנחנו רוצים ליישם אותו בעצמנו כדי להקים תעשייה כאן בנגב".
אפשר להבין את פאר. אזור התעשייה הקטן נטוע בלב הישימון, על חלקה קטנה בשולי הישור הגדול בן מאות הדונמים המקיף את הכור האטומי. מסביב רק מרחבים גדולים ושותקים, וברקע מנצנצת כיפת המתכת של הכור.
מבני התעשייה בפארק מיושנים, עתירי בטון חשוף ורחוקים מלהזכיר את בנייני ההיי-טק של התעשיות עתירות הידע שבצפון הארץ. ביום הכי קריר של הקיץ ירד פתאום גשם אי שם במרכז הארץ - אבל באזור התעשייה רותם השמים בהירים והחום כבד. זו ממלכתו של המנכ"ל פאר.
פאר, בעבר מנהל בכיר בכור הגרעיני, הוא איש לבבי ושומר סוד. הוא מכיר את סודות הכור ויודע על מה אפשר לדבר ועל מה מוטב שלא להרחיב. "פה זה עולם אחר", הוא אומר, "שם בכור בונים כל דבר כדי שיחזיק לנצח - יעלה כמה שיעלה, העיקר שיהיה בטוח. אצלנו ברותם חשוב יותר לעבוד מהר ולהתחרות".
המוצר הכי פחות מפתיע של
ל-150 דולר לגרם והניבו לחברה הקטנה רווח שנתי של 5.8 מיליון שקל. בשנה האחרונה צנח המחיר ל-30 דולר לגרם.
מחיר הנוזל כה גבוה, מפני שהוא מיוצר במתקנים גרעיניים בלבד. הוא מוגדר כ"סוג של מים כבדים", למרות שהרכבו המולקולרי (H2O18) שונה מאוד מהאיזוטופ המרכיב את המים הכבדים המפורסמים, המופקים מהטבע בלבד ומשמשים לקירור כורים גרעיניים.
טכנולוגיה מעניינת נוספת שפותחה בכור היא גבישי ספיר: חומר שקוף בדרגת קושי הדומה מאוד ליהלום, המשמש לחלונות בטיחות ולעיניות של מכשירי בקרה שצריכים לעמוד בלחצים גבוהים.
הכור בדימונה נרכש מצרפת בעקבות הסכם שעליו חתם בסוף 1956 מנכ"ל משרד הביטחון דאז שמעון פרס עם הממשלה הצרפתית, תחת מעטה כבד של סודיות. הוא הוקם בתחילת שנות ה-60 על ידי משלחת גדולה של מהנדסים, טכנאים ועובדים אחרים מצרפת, ששוכנו במהלך הבנייה במלון בבאר שבע במסווה של תיירים.
בשנים הראשונות נחשב עצם קיומו של הכור לסוד מדינה, ולסקרנים שתהו לפשר המבנה המוזר שצץ בלב המדבר נאמר שזהו מפעל טקסטיל. הסודיות הכבדה שאפפה את המיזם לא איפשרה לרכוש מערכות בשוק החופשי, מחשש שהן יסגירו את העיסוק - ולכן פיתחו עובדי הכור וייצרו בעצמם מערכות שבתנאים רגילים אפשר היה לרכוש אותן מיצרנים המתמחים בכך.
"כשהכור הוקם בתחילת שנות ה-60, לא כולם רצו למכור לנו מערכות ולא מכולם רצינו לקנות, והרבה מאוד דברים פיתחנו בעצמנו", אומר פאר.
בין היתר ייצרו אנשי הקמ"ג עבור עצמם חלק ממערכות הבטיחות המשוכללות שנדרשו לכור. כיום מערכות לביקורת קרינה לכורים גרעיניים הן חלק מהיצוא של רותם, ואחד המוצרים - המשמש לזיהוי מוקדם של מקור קרינה גרעינית - מבוסס על מערכת שפותחה בכור הגרעיני. המערכת מיוצרת ומשווקת בשותפות עם חברה מסחרית מהרצליה, ומערכת ניסיונית כבר הותקנה בנמל אשדוד והוכיחה את אמינותה.
המערכות מיוצאות לעולם כולו, אבל 85% מהן נמכרים לארצות הברית. "פיגועי 11 בספטמבר הגבירו מאוד את הביקוש למוצרים שלנו", אומר פאר. בניסיון להילחם בטרור פיתחו האמריקאים מערכות חדשות לבדיקת מכולות המגיעות לנמלים, והמוצרים של רותם מיועדים להן. המטרה היא לזהות מכולות הנושאות חומרים גרעיניים שישמשו להכנת "פצצה מלוכלכת" - פצצה גרעינית פרימיטיבית, העשויה לשמש לפיגועי טרור.
"יש בעולם מערכות רבות המסוגלות לגלות קרינה, אבל התחכום במערכות מהסוג שלנו הוא בזיהוי מקורות הקרינה", אומר פאר, "גם מכולת בננות פולטת קרינה, בשל ריכוזי האבץ הגבוהים בפרי. המערכת שפותחה בקריה למחקר גרעיני מאפשרת לבדוק רק מכולות שמקור הקרינה מהן הוא חומר רדיואקטיבי מהסוג שעלול לשמש לפעילות עוינת. המערכת הוכיחה את יעילותה, והיתרון הגדול שלה על פני המתחרות טמון במחירה - הנמוך בכמחצית".
פאר אומר שדווקא בצרפת - מולדת הכור הישראלי והמדינה המובילה בעולם בשימוש באנרגיה אטומית להפקת חשמל - מתקשה רותם למכור את המערכות. על כל פנים, בשנה שעברה זכה אחד המכשירים הניידים של רותם לגילוי קרינה לפרסום עולמי, כאשר הסינים רכשו את המערכת לצורך אבטחת האולימפיאדה. גבישי הספיר המלאכותיים היו רכיב חיוני במערכות הבטיחות הללו, שאמורות לאתר ולפעול במקרה של קרינה מסוכנת.
במהלך החיפושים אחר דרכי מיסחור, נמצאו לגבישי הספיר שימושים נוספים: בין היתר מותקנים הגבישים, העוברים ליטוש באמצעות אבקת יהלומים, בטילים ובפצצות חכמות. מאחורי כיפת הספיר השקופה לחלוטין מותקנות המצלמות, ויתר המערכות "רואות" את המטרה ומכוונות אליה את הטיל.
כיפה בגודל כף יד, המותקנת בחרטומו של טיל האוויר-אוויר "פייתון" מתוצרת ישראל, נמכרת על ידי רותם ב-10 אלף דולר. זכוכית דומה, אגב, משמשת לייצור שעוני יוקרה המתהדרים בעמידות גבוהה ללחצים - אבל רותם מתמקדת בשוק הביטחוני בלבד.
החשדנות הטבעית כלפי ספקים חיצוניים והצורך לנהל משק סגור ככל האפשר פתחו בפני הקריה למחקר גרעיני אפשרויות פיננסיות מפתיעות. למשל, היות שכור נמנעה מלפרסם מכרזים חיצוניים לגבי ציוד בטיחות - גם מהסוגים התמימים יחסית שניתן לקנות בשוק האזרחי - הפעילה רותם במשך שנים רבות חברה שעסקה בסחר במערכות נשימה (מסכות ובלוני חמצן).
מערכות אלה משמשות צוותים לשם כניסה לאזורים מסוכנים שבהם לא ניתן לנשום, כמו אזורי שריפה. החברה, רותם בטיחות, התפתחה לחברת סחר בינלאומית וליבואנית הגדולה במדינה של המערכות.
ברותם לא נוטים לחשוף את המספרים המדויקים, אולם גורמים בענף מעריכים כי היקף הפעילות של רותם בטיחות הוא 40 מיליון שקל בשנה. במשרד האוצר וברשות החברות הממשלתיות לא רואים בעין יפה חברות ממשלתיות הפועלות בשוק מסחרי רגיל, ובשנים האחרונות אולצה רותם למכור נתחים מהחברה לשותפים אחרים: ליצרנית מסכות הגז שלאון ולאיש העסקים אבי בטש.
העיסוק האינטנסיבי בביטחון ובטיחות הביא את אנשי הקמ"ג ורותם לפתח ענף פעילות אקזוטי נוסף, במסגרת חברת שרביט-טב"ק. "כיוון שאנחנו מתמצאים בקרינה רדיואקטיבית, החלטנו להקים מערכת שמתמחה בטיפול באיום הכימי והביולוגי", מסביר מני מועלם, האחראי לפיתוח העסקי ברותם.
"זיהינו שיש בישראל מומחים לכל אחד מהתחומים - אבל אין גוף שמתמחה בכל ההיבטים של האיום הבלתי קונבנציונלי. חברנו לאנשי ביטחון בתחומים שונים, ושכנענו את המערכות להקים גוף שמבצע עבודות תכנון בהיקפים גדולים עבור מערכת הביטחון, בתקווה לפרוץ לעולם הגדול".
אנשי רותם וקמ"ג אפופי סוד בכל הקשור לפעילות זו. הם מסרבים למסור פרטים על מוסד ממלכתי גדול שהזמין מהם עבודת ייעוץ במסגרת היערכות לתרחישים אפוקליפטיים, כמו רעידת אדמה חזקה ומתקפה גרעינית. הניסוי שערכה רותם במערכת התקשורת לעיתות חירום, בשיתוף עם פלאפון, היא חלק מהפעילות המסווגת הזו.
רותם שואפת לייצא את הידע שצברה לגבי מצבי חירום לאומיים, והיא כבר משתפת פעולה עם מכוני מחקר בגרמניה ועם חברות מסחריות בארצות הברית. לדברי מועלם, רותם כבר השלימה הכנת תקן ISO (ארגון התקינה הבינלאומי) להיערכות מפעלים למצבי חירום.
הכור הגרעיני ניצב במרכז שטח שגודלו 1,000 דונם, שנועד לבודד אותו מסיבות בטיחות וביטחון. האיסור המוחלט שחל על כניסה לשטח המגודר הפך את האזור לשמורת טבע של ממש. בנגב השומם אין לנכס הנדל"ן הזה ערך רב - אבל אנשי הכור לא רואים סיבה שלא לנצל אותו, במסגרת המגבלות.
למשל, צילומי אוויר הראו שצבע הקרקע באזור המגודר שונה מצבע הקרקע שסביבו. בדיקות מדענים גילו שהיעדר פעילות אנושית בשטח איפשר למיקרו-אורגניזמים ליצור קרום אטום, המכסה את הקרקע ומונע חלחול מים. ייצור מלאכותי של הקרום הביולוגי איפשר ליצור יריעות, והמדענים מקווים לנצלו לשם ציפוי רכיבים עדינים או אטימת ערימות פסולת.
רותם נכנסה בשנים האחרונות חזק לתחום האנרגיה הירוקה. אחת השאיפות הגדולות שבהן מתמקדים אנשיה היא ניצול חלק מהשטחים המקיפים את הכור להקמת תחנת כוח סולארית. התחנות הסולאריות, מהסוג שאמורים להקים בנגב, מצריכות שטחים גדולים שעליהם מוצבות מראות ומערכות לקליטת חום השמש.
ברותם שמחו להעמיד חלק קטן מהשטחים לרשות חברת ברייטסורס, הידועה יותר כלוז 2, שערכה כאן ניסוי במערכת הכוח הסולארית שפיתחה. הניסוי, שנערך לפני כשנה, הוכתר בהצלחה: שדה מראות קעורות ריכז את חום השמש במכל נוזלים שניצב בקצה השדה.
ניסוי הוכיח שהמערכת מסוגלת לחמם את המכל עד לכ-500 מעלות - הטמפרטורה הנדרשת להנעת יחידת הכוח. אבל תחנת הכוח שתקים ברייטסורס, חברה אמריקאית המפעילה מרכז פיתוח בישראל, תוקם ככל הנראה בכלל בקליפורניה.
ברותם טוענים שההתנגדות הפעילה היא של החברה להגנת הטבע, הרואה בשטחים המקיפים את הכור הזדמנות לשימור ערכי טבע - המתקיימים מפני שאנשים לא נכנסים לאזור. אבל זה לא מפריע לאנשי הקריה למחקר גרעיני ולאנשי רותם לעסוק בשפע של מיזמים בתחום האנרגיה הירוקה.
"אנחנו עוזרים לתעסוקה בנגב ולדימונה, שהכריזה על עצמה כעיר ירוקה, וזה עוזר גם לדימוי של הקמ"ג כגוף מתקדם התורם לאיכות הסביבה", אומר המנכ"ל פאר.
אחד הפיתוחים המעניינים ברותם הוא שיטה לאגירת אנרגיה עבור תחנות הכוח הסולאריות. מערכות אלה מפיקות חשמל מקרינת השמש, ולכן אינן מסוגלות לפעול בשעות הלילה או בימים מעוננים. מהנדסים בכל העולם מנסים לשמר חלק מהאנרגיה המופקת ביום, כדי לאפשר לתחנה לספק את עודפי האנרגיה גם בשעות הלילה.
לטענת מהנדסי רותם, הם הצליחו לייעל את אגירת החום באמצעות תהליך כימי של התכת מלחים. הם כבר ערכו ניסוי תעשייתי בקמ"ג בניסיון להוכיח שמדובר בתהליך כלכלי, שניתן ליישמו בתחנות מסחריות. "בניסוי התגלו כמה בעיות, ואנחנו מקווים לפתור אותן בקרוב", מודה מועלם.
פיתוח של רותם שנמצא בתהליכים מתקדמים יותר לקראת מיסחור הוא "קולט האוויר הסולארי". ההמצאה נמכרה לחברת אדיג שבשליטת אאורה הבורסאית, והיא מבוססת על חימום אוויר לטמפרטורות גבוהות באמצעות חום השמש. האוויר החם מניע טורבינה, המייצרת חשמל.
המערכת הזו שונה מהמערכות של מרבית תחנות הכוח התרמו-סולאריות - המבוססות על חימום נוזלים, היוצרים את הקיטור שמניע את הטורבינה. המערכת עדיין נמצאת בשלבי ניסוי ליד היישוב סמר שבערבה. אם השיטה תוכיח את עצמה, עשויה רותם לזכות בתמלוגים על השימוש בידע שפיתחה.
יוזמות נוספות בתחום האנרגיות הירוקות המפותחות ברותם הן מערכת מיזוג אוויר, המופעלת באנרגיית השמש ומבוססת על פטנט של מדענים מאוניברסיטת בן גוריון, ודוד ביתי לחימום מים, המופעל באמצעות אנרגיית הרוח.
ובכל זאת, "אין שום דבר בתחום האנרגיה הירוקה שכבר מתממש", מודה פאר, "בקמ"ג הצטבר הרבה מאוד ידע בכל הנוגע לחום ולהמרתו, ואנחנו משתמשים בו כדי לייעץ לגופים שונים בתחום האנרגיה הסולארית, שמבוססת על שיטות להחלפת חום. בין היתר אנחנו מקדמים את החזון של הפיכת דימונה לעיר ירוקה בשיתוף עם העירייה".
אתם לא קצת מתנדנדים בין הפעילות העסקית לשליחות הלאומית שלקחתם על עצמכם? מה בעצם החזון של רותם?
פאר: "זו שאלה בעיתוי מעניין. ב-9 באוגוסט יש לנו דיון בדירקטוריון בדיוק מהסיבה הזו. התחלנו כחברה יזמית והפכנו לחברה יצרנית ומשווקת. אנחנו מעסיק גדול בדרום, ואנחנו בהחלט רואים את החזון של החברה כהרבה יותר מורכב מכפי שהיה לפני 15 שנה, כשהחברה היתה אמורה ליישם טכנולוגיות של קמ"ג שלא בדיוק היה ברור מה לעשות איתן.
"עכשיו יש לנו הגדרה יפה בטיוטה של החזון: אנחנו רואים את עצמנו היום כחברת אחזקות, שתפריט את הפעילויות שלה - וכל אחת מהן תתרחב ותפעל בזכות עצמה. אני מקווה שבאוגוסט הדירקטוריון יאשר את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
