משה מנו בראיון מיוחד: "המיתון טוב לעסקים"
טייקון הספנות משיק את אוניית הנופש "גולדן איריס" ומעניק ראיון נדיר ל"ביג טיים". מנו מדבר על הרגלי הנופש של הישראלים, על העניין שלו ברדיו האזורי ועל הקשר הרגשי לחיפה
מנו, נשיא ויו"ר קבוצת מנו ספנות, צלח לא מעט סערות עד שכבש את המקום האחרון והמכובד ברשימת 100 האנשים העשירים בישראל של "מעריב". שמואל מנו, סבא של משה, הגיע לחיפה מיוון בשנת 1932, במסגרת יוזמה של אבא חושי, שליח הסוכנות היהודית שהפך לימים לראש העיר המיתולוגי של חיפה.
שמואל מנו הצטרף לצוות מייסדי הנמל, שנפתח רשמית באוקטובר 1933. מרדכי, בנו של שמואל, הפך את המשפחה לשחקנית משמעותית בתחום שינוע המטען מישראל למגוון יעדים במזרח התיכון.
בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה התבססה המשפחה, בעיקר הודות לאחזקותיה בחברות נתיבי הים התיכון ומנו נתיבי ים, והפכה לאחת המשפחות העשירות בחיפה. למרדכי ולרעייתו אסתר נולדו ארבעה ילדים: משה, שמואל (אביו של דן מנו), כרמלה ומלכה, שהשתלבו בעסק המשפחתי.
ב-1969 ספגה המשפחה מכה קשה - האב מרדכי נפטר בנסיבות טרגיות. משה היה אז תלמיד בחטיבת הביניים דוד ילין בחיפה ומקורביו טוענים שהאירוע הזה הותיר בלבו חותם עמוק והשפיע על אישיותו. שנים ארוכות לאחר הטרגדיה המשפחתית נוצר נתק בין משה ובין אחיו שמואל, כיום הבעלים של חברת הספנות סיגל ספנות.
למרות ההיסטוריה המשפחתית הסבוכה, משה מנו מתגאה מאוד בייחוס שלו. "המשפחה שלי היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של נמל חיפה ומההיסטוריה של העיר חיפה. במשך השנים היו לי כל מיני אפשרויות להחליף מקום מגורים, אבל אם יש משהו שאני גאה בו, חוץ מהמשפחה שלי, זה העובדה שמעולם לא עזבתי. האהבה שלי לחיפה עצומה. אני גאה על זה שבמלחמת לבנון השנייה תרמתי את תרומתי הצנועה בהרגעת התושבים. זה היה חשוב לי באופן אישי".
התרומה של מנו לתושבים ולמצב הרוח הלאומי כללה, בין השאר, הקמת בלוג בתפוז ("העולם של משה מנו"), שבו הכתיר את המלחמה כניצחון ישראלי: "הוכחנו לשכנינו, לאויבינו ולעולם כולו שלא נשב עוד על הגדר מושפלים ומדוכאים, מניחים לכל 'חיזבלון לירוק לנו בפרצוף".
"הראינו לכולם, אחרי שנים רבות שנחשבנו ל'שפנים', שכל מי שמנסה להכות בנו מקבל מנה אחת אפיים. הבהרנו היטב לעולם כולו שאנחנו מאוחדים,
על האחיין בוגר הריאליטי מספר משה מנו, כי הוא "ביחסים מצויינים עם דן ובעיני הוא צעיר מוכשר מאוד שיגיע רחוק". בניגוד אליו, מנו משתדל לא להופיע בפומבי, ממעט לחלק את מספר הטלפון הסלולרי שלו ומבלה שעות ארוכות במשרד. למרות זאת, השתתף מנו אשתקד במכרז הרדיו האזורי חיפה. קבוצת שידורי חיפה שבשליטתו גייסה את העיתונאי דן שילון, אולם הפסידה לרדיו חיפה.
למה אדם שסולד מחשיפה מנסה להשתלב ברדיו האזורי?
"כל הנושא של הרדיו האזורי בישראל הוא יוזמה שלי. הגיתי את הרעיון הזה לפני 20 שנה. אני אוהב את התקשורת מהפן של העשייה. אני לא אוהב את החשיפה עצמה. אני לא אוהב לראות את התמונות שלי בעיתונים. אני לא אוהב לדבר".
מנו החליט לדבר לראשונה במסגרת השקת "גולדן איריס". הבייבי שלו, שאורכה 163 מ', מכילה 400 חדרים ומסוגלת לאכלס כ-1,000 איש. האונייה הושקה לראשונה לפני שלושה עשורים בשם "קונארד פרינסס". הנסיכה גרייס ממונקו השתתפה במעמד ההשקה המקורי וניפצה את בקבוק השמפניה על דופן האונייה.
בגיל 30, ספינת התענוגות של מנו מצוידת בארבעה מנועי דיזל רבי עוצמה שמייצרים מהירות שיוט של כ-20 קשרים ימיים, נתון שיאפשר ל"גולדן" להפליג לטווח רחוק יחסית. מי שישהה על הסיפון יכול ליהנות מבריכת שחייה, ברים, שדרת חנויות, חדרי משחקים ומזנונים. החדרים גדולים בכ-5 אחוזים בממוצע מהמקובל בענף ובמנו ספנות גאים לספר שכל חדר מאובזר בטלוויזיה.
מנו כנראה יודע על מה הוא מדבר, מאחר ש"גולדן איריס" היא אוניית הנופש השלישית שלו, שמצטרפת לאחיות הגדולות "איריס" ו"רויאל איריס". איריס המאושרת, אם תהיתם, היא רעייתו של מנו, אם שלושת ילדיו, סיון, מורן ולירן.
מה ההבדל בין שלוש הספינות בצי שלך?
"מבחינת השירות, האוניות זהות. אותו מזון, אותו בידור, אותה אווירה. הדבר שמבדיל בין האוניות הוא מסלול ההפלגה. 'איריס' עורכת הפלגות קצרות מאוד - סופי שבוע ואמצע שבוע. 'רויאל איריס' עושה הפלגות ארוכות של 11-14 לילות. זה כולל בין השאר את צרפת, איטליה, מלטה וקרואטיה. 'גולדן איריס' תצא להפלגות של בין ארבעה לילות ל-19 לילות".
"היעדים שלנו הם איי יוון, אתונה, צרפת, ספרד, איטליה, מלטה ובפעם הראשונה גם מרוקו ופורטוגל. כל אדם יבחר את האונייה לפי הנתיב שהוא ירצה. הנוסעים המתמידים שלנו יודעים שהסטנדרטים זהים, אבל 'גולדן' הכי מיוחדת כמובן. יש לה היסטוריה מאוד מעניינת. יש לה רפיוטשן מאוד יוקרתי. אין ספק שזו האונייה הכי טובה שהיתה בישראל".
"גולדן איריס" מושקת מחדש בימים של סערה כלכלית
"אתה לא עושה הכנות לפרויקט כזה במשך שבוע-שבועיים. זה פרויקט שאנחנו עובדים עליו שנתיים. זה לא כמו שאתה קונה אוטו ואתה אומר אני אדחה את זה עכשיו. זה בלתי אפשרי. זה רעיון שאנחנו מגלגלים כבר המון זמן ויצא שהעיתוי שלו הוא כזה. אני חושב שדווקא בעיתוי הזה לאוניות כאלה יש יתרון".
"כשאתה מדבר על כל נופש חלופי, אתה צריך לפחות 400-500 יורו ליום שכוללים את הטיסה ואת המלון, שלא יעלה לך פחות מ-200-300 יורו. אצלנו אתה משלם 90 יורו ליום ויש לך הכל פה. חוץ מזה, האונייה עוגנת בלב הנמלים. בברצלונה אנחנו עוגנים בלב העיר, בתוך העיר. בניס אותו דבר. זה נכס".
איך הלקוחות מגיבים?
"לא יפה להגיד, אבל המצב היום טוב לנו. הנוסעים המתמידים שלנו ימשיכו להפליג. הם יחסכו כסף, כי הם אנשים שמכורים להפלגות שלנו. הם אוהבים אותנו והם כבר עושים הזמנות. יש נוסעים שחשבו לראות את אירופה הקלאסית או ארצות הברית והמזרח הרחוק והקציבו לשם כך סדר גודל של 2,000 דולר, אבל זה לא עובד. הם לא יכולים לעשות טיולים כאלה בסכומים הללו".
"במצב הקיים אותו פלח מזהה את ההפלגה כאופציה מעניינת: סיפוק מלא במינימום כסף. ואל תטעה: אותם נוסעים חוזרים אלינו. לי קשה להאמין שיש נוסעים שחווים את ההפלגות שלנו ולא חוזרים. יש מי שנוסעים פעם בשנתיים או שלוש, אבל אין מצב שאדם שהפליג איתנו לא חזר".
"יש לנו נוסעים מתמידים שמפליגים גם שש פעמים בשנה. אנחנו בכלל בנויים על הנוסעים המתמידים. מי שמכורים להפלגות מכורים למנו, מכורים לאוניות שלנו, מכירים את החדר שלהם, מכירים את האוכל שלנו. בשנה שעברה בדקנו וגילינו ששיעור הלקוחות החוזרים היה 64 אחוז".
איך אתה רואה את הקהל הישראלי?
"הקהל הישראלי מחפש דילים טובים. הוא משווה אותנו לחבילות נופש אחרות. הוא לא משווה אותנו לאוניות קרוז אחרות שמפעילים בארץ כי אנחנו שונים. אנחנו לא אוניית קזינו. אנחנו לא אונייה שעושה הפלגות קצרות. אנחנו אונייה שמטיילים בה, שנופשים בה. זו אוניית כיף. אוניית תענוגות. אני חושב שהישראלי משווה בין חוויות הנופש. הישראלי בא בהמוניו כי זו באמת אופציה מעניינת. יש לו אוכל טוב, בידור, תעסוקה לילדים, פעילות, אטרקציות. הוא יכול לנסוע השנה לאיי יוון ובשנה הבאה הוא יכול לנסוע לאיטליה".
מנו, ילד בן 54 כהגדרתו, יודע בדיוק מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול ומה הוא לא רוצה להיות. "תאמין לי, אני לא רוצה להיות טייקון. זו אף פעם לא היתה השאיפה שלי. אני רק רוצה להיות חברה מאוד שמרנית. מאוד איכותית".
באותה נשימה הוא מספר בגאווה שהבן מורן סיים את לימודי הספנות שלו בסאות' המפטון שבאנגליה. הבן הצעיר, לירן, שמסיים בימים אלה את שירותו בצה”ל, ייצא בקרוב לאותם לימודים.
"אל תשכח שאוניות נוסעים הן רק 30 אחוז מהפעילות שלנו", מבהיר מנו, "רוב הפעילות של מנו ספנות היא של מטענים שלא צריכה מינוף של יחסי ציבור. זה עובד יפה כי קהל היבואנים והיצואנים מכיר את הפעילות שלנו. זה בדיוק מה שהילדים שלי לומדים. לדעת איך בעצם לתפעל ולנהל צי של אוניות מסע. למרות שהם חוו את זה כבר מגיל אפס חשוב מאוד שתהיה להם גם השכלה בתחום".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"אני מתאר לעצמי שמורן ולירן כבר יהיו עמוק בתוך העסק. אחר כך נצטרך לשבת איתם ולראות מה הם רוצים - להמשיך לפתח את העסק או לשמר את הקיים. אני מאושר שהם ממשיכים את הדרך של המשפחה. באופן אישי אני לא יודע מה יהיה איתי. אני מניח שאשאר בסביבה".
"על כל פנים, לא אעזוב את העיר. היא מאוד חשובה לי. אני יודע שאם אעזוב את חיפה אני אפגע בהרבה אנשים. למרות שיש לי משרדים בתל אביב, בירושלים ובאשדוד, ולמרות שאני נמצא בתל אביב לפחות יומיים בשבוע, תמיד אחזור לישון בחיפה. זו העיר שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
