תביעה: איתן ורטהיימר מחזיק בציור שלא שייך לו
לתביעה הזו לא ציפה אחד האנשים העשירים בישראל: הצייר אבי פיילר טוען כי ורטהיימר לקח מחברם המשותף ציור שאהב לפני 20 שנה - ומאז מסרב להשיב לו אותו. ורטהיימר בתגובה: "סיפור ישן והזוי, מישהו שכח שהוא מכר, מבחינתי שבית המשפט יכריע"
פיילר, צייר בעל שם בינלאומי, טען כי ורטהיימר, הידוע כחובב אמנות בעל טעם משובח, הלך הפעם צעד אחד רחוק מדי בחיבתו. בכתב תביעה שהוגש על ידי עורכי הדין איתי גזית ותמר נגלר-ישראל לבית משפט השלום בחיפה, טוען פיילר כי ורטהיימר לקח ממנו ציור ללא רשותו לפני 20 שנה, סירב לשלם עליו, וגם לאחר כל אותן שנים מסרב בתוקף להחזירו.
"זה בלתי נתפס", אומר פיילר, "החלטתי לתבוע כי הבנתי שזה לא ייפתר לעולם. נשאר לי מקום פתוח וכואב. הייתה לי תקווה כל אותן שנים, למרות הכל, נתתי לו קרדיט. לא ייתכן שאדם כזה, שיכול להיות פטרון אמנים של מדינה שלמה, יתנהג ככה".
ורטהיימר, שיחד עם אביו סטף בן ה83- מחזיק בהון עצמי הנאמד בכ23- מיליארד שקל, השיב בכתב ההגנה: "לאור העובדה כי חלפו כמעט שני עשורים, קיים קושי להשיב באופן מסודר לכתב התביעה".
סיפורו של ציור המריבה החל לפני 20 שנה: פיילר התגורר באותה העת בשווייץ. מכתב התביעה עולה כי באותה שנה הגיע ורטהיימר לבקרו, יחד עם חבר משותף בשם אורי אריאלי. הייתה זו הפעם הראשונה שהשניים נפגשו, והפעם הראשונה שבה נחשף ורטהיימר לציור, ששבה את לבו. הציור, המכונה "כיסאות נוח מול הארבל", הוא חלק מתוך סדרה שצייר פיילר בשם "כיסאות נוח בחוף נירוונה".
ורטהיימר הביע התעניינות גדולה ברכישת הציור יחד עם יצירה נוספת, אולם פיילר סירב בתוקף והסביר לאספן החובב כי הציורים אינם למכירה, וכי בכוונתו לשמור אותם לעצמו. "הוא הצטער וניסה לשכנע אותי בכל זאת למכור לו אותם", משחזר פיילר.
"אמרתי לו שהאפשרות היחידה היא שאוכל להציג בפניו את המשך הסדרה של כיסאות הנוח, ומהם הוא יוכל לבחור אחד, במידה שיאהב. הוא עמד מולי כמו תרנגול", מוסיף פיילר, "לא כאדם שאוהב אמנות, אלא כאדם שקינא בזה שיש לי רכב שאין לו".
שנה לאחר אותה פגישה יצא פיילר
"אריאלי אמר לי: 'ביפו מסוכן, אל תשאיר את הציורים בבית, בוא תשאיר אותם אצלי במשרד - ככה נרוויח גם ביטחון וגם אנשים יוכלו ליהנות מיופיים", נזכר פיילר. "הייתי בבוליביה כמעט שלושה חודשים, במהלכם אריאלי הסתכסך עם איתן ורטהיימר וזה לקח את רוב הציורים, כנראה בגלל חוב כספי, אף שידע במפורש שמדובר בעבודות בלתי נמכרות. דבר ראשון התפוצצתי. נכנסתי לאוטו ורציתי לנסוע ולקחת את הציורים בחזרה. בדרך, עצרתי ואמרתי שאגיש תלונה במשטרה על גנבה".
מכתב התביעה עולה כי פיילר ביקש להגיש תלונה במשטרה נגד ורטהיימר ופנה לשם כך לחברו, גבי לסט - ששימש אז מפקד משטרת מחוז תל אביב. לסט, על פי כתב התביעה, נכנס אז לתמונה והחל לשמש כמגשר בין השניים. הגישור הוליד הסכם, המפורט אף הוא בתביעה: פיילר יצייר עשרה ציורים אחרים במיוחד עבור ורטהיימר בעלות של 150 אלף דולר, בתמורה לשני הציורים שהוא מחזיק ברשותו.
אלא שפיילר טוען כי ורטהיימר רכש אך ורק ציור אחד, שילם עליו 15 אלף דולר וסירב לעמוד בתנאי ההסכם בין השניים. בסופו של דבר, החזיר ורטהיימר את הציור הזה לפיילר, אולם את הציור האהוב עליו, "כיסאות נוח מול הארבל", סירב בתוקף להשיב.
לטענת פיילר, בכל השנים שחלפו מאז הוא שב ופנה אל ורטהיימר על מנת שיחזיר לו את הציור ללא כל תמורה, או לחלופין ירכוש אותו ממנו. לאחר שניסיונותיו נכשלו, הוא פנה לבית המשפט. "חשוב להבהיר כי לא מדובר כאן בכסף", הבהירו אתמול עורכי דינו. "מרשי רק רוצה את הציור שלו בחזרה. ההתנהגות של ורטהיימר מפתיעה. כל המגעים איתו נכשלו ונתקלנו בחומת סירוב מוחלטת לשלם על התמונה. הייתי מצפה מאיש שידוע כחובב אמנות שיתנהג שונה עם אמן. זאת היצירה של מרשי והוא קשור אליה, מתגעגע אליה ומאוד אוהב אותה".
בכתב ההגנה שהגיש ורטהיימר לבית המשפט הוא מכחיש כי נטל את הציורים ללא רשות וטען כי "אינו זוכר שיחות ארוכות עם התובע". ורטהיימר טוען כי הציורים הם בבעלותו המלאה וכי מעולם לא התחייב לקנות ציורים מראש. "במשך 16 שנה לא עשה התובע דבר וחצי דבר", נכתב בכתב ההגנה. "על פניו, ברור כי בנסיבות אלו הוא זנח את תביעתו וויתר עליה באופן המשתיק אותו מלתבוע לאחר שנים כה רבות".
אתמול כבר נשמע ורטהיימר, השוהה באירופה, משועשע מפניית מעריב. "מדובר בסיפור מאוד ישן והזוי לחלוטין, עכשיו שבית המשפט יכריע. אני לא שופט ולא בן של שופט. מישהו שכח שהוא מכר. היה לי עם פיילר ויכוח ואמרתי לו שייקח מישהו שמקובל על שנינו. הוא לקח את גבי לסט, ובזה מבחינתי נגמר העניין. הוא תמיד מוכר כל ציור פעמיים, יש גם כאלה. הוא צייר מוכשר, אבל לקנות ממנו בפעם הבאה זה מסובך מדי".
ניצב בדימוס גבי לסט, שמשמש היום יו"ר קבוצת דלק, מסר בתגובה כי: "לא הייתי בורר מעולם, אני לא מעוניין להתייחס ולא יודע מה היה ביניהם. זה סיפור שהיה לפני הרבה שנים ואין טעם לדון בזה".
אורי אריאלי אמר בתגובה: "אני לא זוכר שום דבר ממה שהיה, אין לי מה להגיד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם