יו"ר רשות החשמל בראיון בלעדי: "אין כסף? בטלו הבונוסים"
אמנון שפירה מכותר: מצד אחד עובדי חברת החשמל ("רוצים הטבות? אל תגידו שאין כסף לסולר"). מצד שני משרד התשתיות ("אי ביצוע הרפורמה מדרדר את משק החשמל"). ומצד שלישי הצרכנים ("האזרח לא צריך לסבסד את הענף"). האם הוא יצליח לשרוד עוד שר לא אוהד?
בראש הרשות עומד ב-3 השנים האחרונות (מתוך קדנציה בת 5 שנים) אמנון שפירה - מה שאומר שהוא כבר רגיל להתקפות מכל הכיוונים, הן מצד הממשלה והן מצד יצרני החשמל ובראשם חברת החשמל. הוא שרד את שר התשתיות הקודם בנימין (פואד) בן-אליעזר, שעשה מאמצים גדולים "להיפטר" ממנו; וגם שר התשתיות הנוכחי עוזי לנדאו לא עושה לו חיים קלים ומתאמץ להקטין את כוחה של רשות החשמל, המפקחת על שירותי החשמל בישראל.
למשל, בימים אלה הניח ח"כ דב חנין (חד"ש) הצעת חוק לעקיפת רשות החשמל, ולפיה הסמכות לקביעת תעריפים לייצור חשמל פרטי באנרגיות מתחדשות תועבר מרשות החשמל לידי שר התשתיות. משרד התשתיות הודיע לחנין כי יתמוך בהצעה. בנוסף, הדירקטורים של שפירה ניסו להדיחו לפני כשנה. בקיצור, לא קל להיות יו"ר רשות החשמל.
הראיון עם שפירה מתרחש בשיאו של הבלגן: סוגיית האנרגיה הפוטו-וולטאית, פרשת הפנסיה בחברת החשמל, והספקות שמתעוררים בממשלה לגבי יישום הרפורמה במשק החשמל. שפירה מגיע עם בטן מלאה, אבל נזהר מלהסתכסך - עד שהוא לא יכול יותר ומתחיל לפרוק את תסכוליו.
דבר אחד בעיקר מצית אותו: הוא לא מוכן לקבל התערבות כלשהי בעבודת הרשות, אלא אם כן היא מקצועית. "משק החשמל בנוי על פיזיקה ורק אחר כך על כלכלה", הוא אומר, "זהו משק מקצועי; הצרכנים מפעילים אותו כשהם מרימים את המתג - דבר שיוצר תגובה בכל שרשרת החשמל, עד שהנורה בבית של הצרכן נדלקת. כשאנחנו מנסים לפתור בעיה במשק החשמל, הראייה תמיד רוחבית - מסתכלים על הצרכנים, על חברת החשמל ועל הממשלה".
"זה עסק רגיש. לא ייתכן שבכל יום ייזרקו רעיונות במסגרת ראייה מצומצמת, וייקח לנו הרבה זמן ומאמץ לשכנע שהרעיון לא נכון. ניהול משק החשמל חייב להיות בנוי על מקצוענים ועל אנשים אחראים - ולא על רעיונות של פוליטיקאים שבאים והולכים או של יזמים אינטרסנטיים - אחרת אולי תהיה לנו אספקה טובה של החשמל עוד שנה-שנתיים, אבל אחר כך הכל יקרוס ובמדינה לא יהיה חשמל".
יש לך דוגמה ספציפית?
"זה קורה כל הזמן. למשל, לפני שנה יצא יו"ר חברת החשמל, מוטי פרידמן, בהצעה: במקום להוזיל את החשמל (בין היתר בעקבות הוזלת עלויות הדלקים - ר.מ), לתת את הכסף שהיה צריך להיגבות מהצרכנים לחברת החשמל, למטרות פיתוח. מה זה? הרי אי-אפשר לבצע את זה".
"צריך להסתכל על משק החשמל לפי עקרונות של תחרות ובהתאם לחוק החשמל. אי אפשר לסבסד את משק החשמל מכיסו של האזרח. האוצר תומך בכך כי זה לא נוגע בתקציב המדינה, אך הכלל הראשון בהכנת משק לתחרות - והממשלה הרי בעד הכנסת יצרנים פרטיים לשוק - הוא שאין סבסודים".
זה קורה עכשיו עם "הקרן להתייעלות אנרגטית".
"נכון. צריך להבין ש'התייעלות אנרגטית' היא מושג שנמצא בשוליים אצל הצרכנים, שבעצם נדרשים להשקיע כסף כדי לחסוך בהוצאות החשמל. לכן צריך לתמרץ את הצרכנים, להשקיע בפיתוח מוצרים לחיסכון ולגרוט מוצרי חשמל בזבזניים. הכל עולה כסף - ולכך מיועדת הקרן. בעולם מקובל ש-1%
"מדובר ב-200-400 מיליון שקל בשנה. אני נחרד: איך אפשר להציע לקחת את הכסף שישלמו הצרכנים לטובת התייעלות אנרגטית ולהעבירו לפיתוח? הרי אלה שני דברים שונים. זה פשוט הזוי".
למה? גם רשות המים, בתמיכת משרד התשתיות, העמיסה קנסות והעלתה תעריפים כדי לממן את תעשיית ההתפלה. יש הטוענים כי תעריף החשמל שלנו זול במיוחד.
"זה ממש לא נכון, תלוי למה משווים אותו: חברת החשמל הוקמה על קרקעות שלא עלו לה כסף, אז עלות זו לא משתקפת בתעריף; זאת בשעה שבמדינות אחרות חברות החשמל משלמות עבור הקרקע - וזה מתבטא בתעריף. אך אני לא רוצה להשוות אותנו לרשות המים, זה דבר שונה - שם מדובר במשאב טבע שסמכו עליו, ובמשק החשמל מדובר בתעשייה".
מתי יפורסם בסיס התעריפים החדש?
"ממש בקרוב, כנראה בתחילת פברואר. זהו בסיס חכם, שבנוי גם לטובת חברת החשמל, שכן עלויות הפיתוח וההקמה מחושבות בתעריפים, וגם לטובת הצרכנים - שכן סל הדלקים השתנה עם העלייה בשימוש בגז טבעי, דבר שמוריד את התעריף".
בקיץ האחרון נחשפה בתקשורת פרשת הפרשות היתר לפנסיה של עובדי חברת החשמל. רשות ני"ע הורתה לקופת הפנסיה של העובדים, כ.פ.י, להחזיר לחברה 6 מיליארד שקל. בנוסף נדרשה החברה לתקן רטרואקטיבית את הדוחות הכספיים - דבר שגרם לדחייה משמעותית בהגשתם. מנגד, כ.פ.י טוענת שחברת החשמל בכלל חייבת לה 3 מיליארד שקל.
מה מסקנות הבדיקה שלכם לגבי הפרשה?
"אנחנו עדיין בודקים. באופן כללי, הנהלת חברת החשמל לא יכולה לומר: 'טעינו'. כ.פ.י הוקמה ב-2003 והיו בה אז 10-11 מיליארד שקל. היום צריכים להיות שם 20 מיליארד שקל. פתאום כ.פ.י טוענת שחברת החשמל חייבת לה עוד מיליארדי שקלים. איך נוצר הפער? ואיך פתאום מוצאים קרן של 1.3 מיליארד שקל (נכון ל-2008) שחברת החשמל מפרישה אליה? גילינו את זה עוד ב-2007 ויידענו את פואד. אף אחד לא ידע על הקרן הזאת. כספים שלא הוכרו ככספים פנסיוניים הופרשו לטובת הטבות לפנסיה של העובדים. חברת החשמל 'ארזה' בצד כסף בקרן כדי לשמור על תנאים כמו חשמל חינם ושי לחג גם לפנסיה של העובדים.
"אז איך ראשי חברת החשמל באים אליי ואומרים שחסר להם כסף לסולר, כמו שקרה לפני שנתיים? הם צריכים להשתמש בכסף בתבונה. רוצים לתת בונוסים? לא אם זה בא לצד דרישה להעלאת תעריף החשמל; רוצים לשים כסף בצד לתנאי העובדים? אל תבואו ותאמרו 'אין לי כסף לסולר'. דרושה מידה של הגינות כלפי הציבור.
"מצד שני, אי אפשר לבוא לוועד עובדי חברת החשמל רק בטענות - יש היגיון רב בהתנהלותם. מ-96', אז נחקק חוק החשמל, הם נמצאים בחוסר ודאות; ומ-2007, אז תוקן החוק בנושא הרפורמה במשק החשמל, חוסר הוודאות התגבר: ועד העובדים לא יודע מהם תנאי הפנסיה, מתי פורשים והאם יש לעובדים אופק לפנסיה. הרי הרפורמה אמורה להפריט בסופו של דבר את חברת החשמל".
מה קורה עם הרפורמה? כבר שלוש שנים עברו מאז התיקון בחוק - ואין חדש.
"אני חושש שהנושא לא נמצא על הפרק. לפי מה שאני שומע ולפי התנהלות משרדי הממשלה, אני מבין שיש נסיגה מהרעיון, שהם חושבים שלא צריך. בכל מקרה, אין ביצוע של החוק בנושא הרפורמה, וככל שהממשלה תמשיך בחוסר הביצוע - משק החשמל יידרדר".
"חברת החשמל תידרדר לא רק מבחינה כספית, אלא גם מבחינה טכנית: הרי מי יעבוד עם חברה שיש לה אופק של שנה? בכל פעם מאריכים לחברת החשמל את הרישיון בשנה נוספת, והיו גם הארכות של חצי שנה; ליצרנים הפרטיים אני נותן יותר. צריך להחליט: אם אין רפורמה, שייתנו לחברת החשמל רישיון לעוד 20 שנה. בחברה מתקשים לקלוט עובדים כי העובדים לא יודעים אם בעוד שנה תהיה רפורמה, ואז הם יהיו הראשונים שיפוטרו".
"האופק הלא ברור הזה מתבטא גם בגיוסי ההון של חברת החשמל: בשנה שעברה גויסו מיליארד דולר בריבית של כמעט 10%, ומי משלם על זה? האזרחים. אני כרגולטור הודעתי לחברת החשמל שאני לא מכיר לה בהוצאה הזאת של 10% ריבית; אני קובע תעריפים נורמטיביים. מה קרה? ההון העצמי של החברה גדל ב-50% לאחר החזר ההפרשות המוטעות לפנסיה של העובדים".
"לפני שנה וחצי, במסגרת קידום הרפורמה, הוקמה חברת ממשלתית לניהול משק החשמל. איפה היא? רשות החשמל העבירה לפני כמה חודשים טיוטת רישיון למשרדי הממשלה הרלוונטיים עבור חברת הניהול; ביקשנו התייחסות בתוך 3 חודשים - ולא קיבלנו".
"חברת הניהול היא הדבר החשוב ביותר בנושא התחרות: יצרני החשמל הפרטיים לא אמורים להיות מנוהלים על ידי חברת החשמל, שברור שהיא דואגת לכיס שלה. מנהל מערכת מן הראוי שיהיה ניטרלי. עוד ירוצו פה תביעות מצד היצרנים הפרטיים. היום נוצר מצב הפוך: חברת החשמל ועובדיה רוצים משא ומתן על הרפורמה, והממשלה לא רוצה לשבת איתם".
אז איך זה שמשרדי התשתיות והאוצר לא מתייחסים לנושא?
"אני לא אומר שלא עושים כלום, אך בפועל לא נעשה דבר. 15 שנה רצים עם הרפורמה - ופתאום אומרים שלא צריך רפורמה? אם לא צריך, תביאו עבודה מקצועית רצינית שתראה שלא צריך. אני אומר לפוליטיקאים: אל תהיו חכמים יותר מהמקצוענים. אי אפשר שלא תהיה רציפות בהחלטות הממשלה וביישומן. במשק החשמל דרושה מדיניות רציפה, כי הכל מתוכנן לטווח הארוך; אבל כל שר מביא החלטות משלו. אי אפשר שהפוליטיקה תכריע בנושא הרגיש של משק החשמל".
מה טיב יחסיך עם משרד התשתיות?
"שרי התשתיות מתוסכלים מכך שהסמכות להורדת ולהעלאת תעריפי החשמל היא בידי רשות החשמל. המשרד צריך לקבוע מדיניות ולסמוך על היישום של רשות החשמל. כל שר נהיה רגולטור - וזה לא יכול להיות ככה. רגולציה היא מקצוע".
"אני בחיים לא אסכים שלשר התשתיות תהיה סמכות לקבוע תעריפים. אם תהיה לו סמכות כזאת - אז שתהיה לו גם האחריות ושהוא ישב בבתי משפט מול תביעות של צרכנים. אם שר התשתיות רוצה ללכת לכיוון של מדינות עולם שלישי, שיחלק זיכיונות ושחברת החשמל תקבע את התעריף".
"אנחנו הרגולטור מול המונופול של חברת החשמל - אנחנו הפה של הצרכנים. רשות החשמל היא רשות סטטוטורית, והשיקולים שלנו מקצועיים לטובת משק החשמל כולו, גם לטובת חברת החשמל. איך? אנחנו אמורים לשמור על חוסנה הפיננסי של החברה באמצעות התעריף".
"אבל זה לא מספיק, היא חייבת להתייעל. אם חברת החשמל נשארת עם 14 אלף עובדים - אז היא בבעיה, כי ברור שתעריף החשמל לא עולה בהתאם לעלייה בהוצאות השכר. אז במקום להתייעל היא עסוקה ב'לארוז' כסף לחשמל חינם ושי לחג לפנסיונרים".
היתה התייעלות מסוימת: 300 עובדים יצאו לפנסיה מוקדמת והחלה התייעלות תפעולית. מה דעתך על כך ש"מצפן", תוכנית ההתייעלות של המנכ"ל עמוס לסקר, לא יוצאת לפועל?
"חברת החשמל התייעלה, אבל פחות מהנדרש. לגבי 'מצפן', שאמורה להקטין את מצבת כוח האדם של החברה ב-2,500 עובדים, ההסבר פשוט: ללסקר לא היה גיבוי ממשלתי. אני היחיד שהתבטא לטובת התוכנית; העובדים לא נתנו ולא נותנים ללסקר לבצע אותה, ושרי הממשלה משאירים אותו להתמודד עם זה לבד. למה? כי הם מפחדים. מדינה שלמה מונעת מפחד מפני מהומות של עובדי חברת החשמל. לא ייתכן שממשלה לא תקיים את מה שמתחייב בשל פחד מתגובת העובדים".
"אני חוזר ואומר: לעובדים יש זכות לגיטימית לפעול נגד החלטות שאמורות לפגוע בהם; אבל הממשלה חייבת לפעול לטובת משק החשמל והצרכנים. ושוב לעניין הרפורמה: חוסר הוודאות הזה הוא המצב האחרון שיכול להביא למקום הנכון את משק החשמל. לא העליתי על דעתי שנשב כאן בינואר 2010 - וכלום עוד לא יקרה מבחינת הרפורמה. יש חוסר ודאות מוחלט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם