איש הברזל: מגע הזהב של יעקב אנגל
יעקב אנגל הוא איש העסקים הישראלי העשיר ביותר שאתם לא מכירים. כעת, לאחר שזכה במכרז לכריית ברזל בליבריה, הוא עשוי לגרוף לא פחות מ-100 מיליארד שקל. "כבר במשבר צפיתי שמחיר הברזל יעלה", הוא אומר, "בתוך שנתיים נתחיל לראות רווחים"
לפני 3 שנים, קצת לפני שמלאו לו 60, הציב לעצמו הילד מקריית מוצקין - שהספיק להתגורר בשכירות בצריף רעוע במעברה - אתגרים עסקיים חדשים, שיהפכו אותו לשחקן בקנה מידה בינלאומי. מה מתבשל בקבוצה הפרטית שלו?
את מה שעשה אנגל ב-3 השנים שחלפו מאז הקים את קבוצת אנגלאינווסט קשה לתפוס במושגים עסקיים מקומיים, גם אם מביאים בחשבון את הרזומה המרשים שלו בתחום הנדל"ן. הזכייה במכרז הענק לכריית עפרת ברזל בליבריה שבאפריקה בשבוע שעבר היא אחת מאבני הדרך החשובות בעולם העסקים הישראלי.
זו אמנם רק חלק מפעילותו העסקית של אנגל - אך היא מציגה מספרים דמיוניים, כמו צפי להכנסות של יותר מ-320 מיליארד שקל ולרווח של כמעט 100 מיליארד שקל לחברה שבבעלותו בתוך 20-25 שנה.
לעיסקת הענק הזו ניתן היה בקלות להדביק הגדרה דביקה נוסח "גאווה ישראלית" באחת מתוכניות האקטואליה של אחר הצהריים. אולם ההודעה על הזכייה במכרז לא זכתה לתשומת לב רבה ונבלעה בעמודי העיתונים ואתרי האינטרנט - בתקופה שבה מה שנוצץ מתחת לאדמה הם בעיקר גז ונפט, יותר מאשר זהב, נחושת וברזל.
אם מוסיפים לעיסקת ליבריה את כריית הזהב והנחושת של אנגל בטנזניה ואת פעילות הנדל"ן הענפה שלו בהודו, בווייטנאם וברוסיה - הרי שאנגל סולל את דרכו בבטחה להיות אחד מאנשי העסקים העשירים בישראל, אם לא העשיר שבהם. זה לא שכיום הוא סובל ממחסור במזומנים: הניסיון להתחקות אחר רווחיו מפעילות נדל"ן לאורך העשורים האחרונים ממקם אותו מבחינת הונו האישי במקום טוב בצמרת, לצד דמויות מוכרות כמו יצחק תשובה ושרי אריסון.
למרות זאת, אין באנגל דבר שיכול להסגיר את חשבון הבנק שלו - הוא לא חי חיי מותרות, החביבים על אנשי עסקים ישראלים במעמדו. הוא מעין "אנטי-גיבור" במונחי עושר, לפחות כלפי חוץ: לא מטוס פרטי, לא יאכטה, לא מסיבות קוקטייל, לא סיגר בזווית הפה או בקבוקי קוניאק לאספנים; רק פשטות כמעט מקוממת, שמדברת בגובה העיניים - דרך משקפי ראייה קטנים וחיוך.
אדם של מעשים, פחות של דיבורים - מסוג הטיפוסים שבעגה האשכנזית היו זוכים לכינוי "מענטש" (בן אדם). "מה שחשוב לי זה קודם כל האישה והילדים", הוא אומר.
שנה וחצי התכוננו בקבוצה של אנגל למעמד ההכרזה על הזוכה; עד שבשבוע שעבר הכריזה נשיאת ליבריה, אליס ג'ונסון סירליף, בבית המחוקקים על הענקת זיכיון ל-25 שנה לכרייה באחד מאתרי עפרות הברזל הגדולים בעולם לחברת אלנילטו - זרוע פעילות הכרייה של אנגלאינווסט באפריקה. כך גברה החברה של אנגל על שני תאגידי ענק שהעפילו לשלב הסופי: Sociedade De Fomento Industrial Private Limited ההודי ו-Capital Steel Global Company הסיני.
המכרז כלל קבוצה של 3 מכרות, המכילים רזרבות של יותר מ-1.1 מיליארד טונות עפרות ברזל בריכוז של 67%, שמהם ניתן להפיק כ-700 מיליון טונות ברזל - המיועד לענפי הבנייה והתעשייה, בעיקר בהודו ובסין. בתמורה לזיכיון תשלם אלנילטו לליבריה 100 מיליון דולר, מתוכם 25 מיליון דולר באופן מיידי ואת השאר בתשלומים שנתיים לאורך תקופת הזיכיון.
כמו כן התחייבה החברה להעביר 21% מרווחי הפרויקט לאחר החזר ההשקעה. במסגרת פיתוח אתרי הכרייה, תקים אלנילטו מסילות רכבת מהאתרים אל נמל הים במרחק 60-150 ק"מ - פרויקט תשתיות שבישראל נחשב לפרויקט לאומי בפני עצמו.
מחיר טון ברזל עומד בעולם על 120-130 דולר (כולל הובלה), וכבר בתוך שנתיים
"אחת הסיבות לכך שזכינו במכרז היא שהגשנו את הצעתנו לפני כשנה - בעיצומו של המשבר, בתקופה שבה הרבה חברות גדולות היו עסוקות בבעיות פנימיות ולא ניגשו למכרז, ולכן היה קל יותר. צפינו שמחיר הברזל יעלה - ואכן הוא עלה מאז בעשרות אחוזים", מסביר אנגל.
ההכנות למכרז היו קדחתניות. חצי שנה בטרם החל המכרז שלחה הקבוצה את רו"ח אמיר נג'מי לרכז את פעילות אלנילטו בליבריה. נג'מי הוביל את המכרז לכל אורכו מבחינה טכנית ומבחינת המימון, והוא זוכה לתשבוחות רבות מפי אנגל.
"שכרנו אנשי מקצוע בעלי ניסיון של 30 שנה בתחום, ובמשך 3 שנים התמחינו בכך. בנוסף, שכרנו את שירותיה של חברת הייעוץ הבינלאומית IMC, חברה גרמנית שהיא אחת מחברות הייעוץ הטכנולוגי הגדולות בעולם ומתמחה במכרות מהסוג הזה. היא נתנה לנו את הגיבוי המקצועי, והיא חלק בלתי נפרד מהקבוצה", מספר אנגל. המכרז כלל גם בדיקות קפדניות של החברה ושל האנשים הקשורים אליה.
"ההיסטוריה היא גלגל: 'תמציתי היא הפכפכות', אמר הגלגל, 'עלה על חישוריי, אם תרצה, אבל אל תתלונן אם תושלך חזרה אל התהום. הזמנים הטובים חולפים, אך כך גם הרעים. היכולת להשתנות - בעוכרנו, אך בו בזמן תקוותנו. הזמנים הרעים ביותר, כך גם הטובים ביותר, תמיד חולפים לבלי שוב" (בואתיוס, "נחמת הפילוסופיה", המאה ה-6).
לאנגל אין סנטימנטים לעסקיו. הוא קפץ על גלגל ההיסטוריה ללא חשש, גם כשמכר ביום בהיר אחד לפני 3 שנים את השליטה בקבוצת לגנא הולדינגס, שריכזה את פעילות הנדל"ן שלו מאז שנות ה-70. החברה נמכרה לאזורים שבשליטת איש העסקים החרדי שעיה בוימלגרין במרץ 2007, טרם המשבר הכלכלי, תמורת 430 מיליון שקל. את לגנא קיבל בוימלגרין מידי אנגל כשהיתה בשיא פריחתה, והיא פועלת בקנדה וב-10 מדינות במזרח אירופה.
אבל גלגל ההיסטוריה ששיחק לידיו של אנגל עבד בכיוון ההפוך מבחינת בוימלגרין: מאז שנמכרה הקבוצה, התדרדר משמעותית מצבה והיא הפכה למשקולת כבדה על כתפיה של אזורים, שמושכת אותה כלפי מטה בהתמדה. החברה, שנמכרה לפי שווי של כ-600 מיליון שקל, נסחרת בשווי של כ-20 מיליון שקל, מתפקדת בקושי תחת אזהרת "עסק חי" ונושאת בנטל חובות של כ-2 מיליארד שקל, מתוכם 750 מיליון שקל לבעלי אג"ח.
"את המשבר אף אחד לא ראה, גם אני לא, אבל היה ברור לי שאנחנו נמצאים בתקופה טובה ומחירי הנדל"ן נמצאים בשיא. לא ידענו כמה זמן זה יחזיק - כמה חודשים או כמה שנים - אבל היה ברור לנו שהמחירים לא ימשיכו לעלות", הוא מספר על הסיבות למכירת הקבוצה.
מכירת החברה הציבורית העלימה באחת את אנגל מהזירה התקשורתית, אולם הוא לא הפסיק לרגע את פעילותו העסקית. הוא הקים את קבוצת אנגלאינווסט ונכנס לתחום כריית המתכות כבר במחצית 2007. בדצמבר 2008 השלימה הקבוצה רכישה של כ-75% מ-72 מכרות הנחושת והזהב שבטנזניה - בהיקף של 9,000 קמ"ר ובהשקעה של עשרות מיליוני דולרים. במקביל רכש אנגל זיכיון לכריית כרום באלבניה, שאותו טרם מימש.
"אני עוסק בתחום מחצבות החול בישראל כבר הרבה שנים באמצעות חברה פרטית שלי. אנחנו רואים במחצבים את העתיד הכלכלי של הקבוצה, בנוסף לנדל"ן, כי ברגע שהתעשייה בעולם קצת מתאוששת - הדרישה למחצבים אדירה. בכלל, ליבריה וגינאה אטרקטיביות מאוד מבחינת מכרות, וחברות ענק בינלאומיות התחילו לעבוד בהן. זה לא אומר שאין סיכונים: בתקופות משבר המחירים יכולים לרדת - והעלויות נשארות אותן עלויות".
בתוך כמה זמן תתחילו לראות רווחים מעסקי הכרייה?
"בטנזניה הצפי הוא בתוך שנה, ובליבריה אני מעריך שבתוך שנתיים".
הכניסה לפעילות ביבשת כמו אפריקה היא מורכבת. איך עושים זאת?
"עבדתי בנדל"ן במדינות רבות. לפני שנכנסים למדינה צריך ללמוד אותה לעומק - את התנאים, את הרגולציה, את אמות המידה לקבלת היתרים מסוגים שונים. זה לוקח חודשים ולפעמים שנה, וזה נכון לגבי הנדל"ן וגם לגבי הכרייה. לשם כך יש לגייס אנשי מקצוע טובים ומנוסים".
בשלב זה מדובר בפוטנציאל. מה רמת הוודאות שלו בליבריה?
"קיבלנו את המכרז עם הרבה מאוד מידע גיאולוגי, כי ב-2 מתוך 3 המכרות עבדו בעבר חברות, ולכן יש מידע גיאולוגי עדכני מאוד ומעמיק - והפוטנציאל אמיתי. אנחנו מאמינים שהעסק הזה ירוויח מיליארדים רבים של דולרים".
איך זה יעבוד בפועל?
"אנחנו מאורגנים בצוותים מקצועיים עם מנהלי פרויקטים שעבדו שנים רבות בתחום הזה באפריקה - ובכלל זה עובדים מקומיים ואנשים מהודו, מהולנד וממדינות נוספות. זו מעטפת של מאות אנשים בשלב הראשון. בשלב תהליך ההפקה יעבדו אלפי אנשים".
איך תממנו את הפעילות הזאת?
"קיבלנו פניות רבות מצד גופים פיננסיים בינלאומיים, שמעוניינים להשתתף בקונסורציום מימוני. חלקם אפילו הביעו רצון להיכנס כשותפים, אבל עוד לא החלטנו אם אנחנו מעוניינים להכניס שותפים".
תחום הכרייה באפריקה מזוהה עם ניצול עובדים ונחשב "עסק מלוכלך".
"אני יודע למה אתה מתכוון, וזה נכון בעיקר בתחום היהלומים - משם שאוב הביטוי "יהלומי הדמים". כיוון שבתחום היהלומים קיימת סכנה של גניבה, מפעילים משטר נוקשה מאוד על העובדים, וזה מוביל לדברים לא נעימים. בתחום כריית המתכות זה שונה, והעובדים הם בעיקר מפעילי מכונות. חוץ מזה, לא קיימת סכנה של גניבה כמו ביהלומים. לגבי השכר, הוא נמוך - זו אפריקה, וכוח העבודה שם זול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם