המחיר הכלכלי, המחיר האישי: כתב מעריב עסקים יצא למילואים

במלחמות אוהבים להתפאר בהם - אבל ביום יום שוק העבודה מתנער מהם. המעסיקים לא אוהבים שהמנהל שלהם נעלם ל-90 יום כדי לפקד על הגדוד וכששירות כקצין מהווה מכשול - המילואימניקים מעדיפים למחוק אותו מהרזומה

עידו אפרתי | 12/3/2010 8:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תשעים ימים בשנה סוגר מוטי פריג'ה, בן 51 ואב ל-4, את מפעל הרהיטים שלו בנתיבות על מנעול ובריח. הוא שולח את הפועלים לחופשה, מאבד לקוחות והכנסה משמעותית - רק כדי לעלות על מדים ולהפוך שוב למג"ד גדוד 957 במילואים. 90 ימים של הכנות, תרגילים, תעסוקה מבצעית והרבה כאב ראש, וגם של ימי הכנה וימי גיבוש שהוא מארגן למשפחות. "כולם פה מפסידים. אין פה מי שמרוויח מבחינה כלכלית, אבל מישהו צריך לעשות את זה", הוא אומר - ומיד מספר בהתלהבות על יום הגיבוש האחרון שארגן למשפחות חיילי הגדוד.

המנטליות החצויה של אזרח-מילואימניק פעיל יצאה מהאופנה עבור הרוב המוחלט של הציבור בישראל, אך היא עדיין מהווה חלק בלתי נפרד מחייהם של אלפי ישראלים. עבור קציני מילואים בתפקידי מ"פ, סמג"ד, מג"ד וצפונה, מדובר בעיסוק יום-יומי מתיש - הכנות, התארגנות, קיום קשר קבוע עם הפקודים ופתרון בעיות, שמתנהלים במקביל לחיים האזרחיים, למחיר כלכלי ואישי כבד וכמובן לעשרות רבות של ימי מילואים.

החברה הישראלית, ובעיקר שוק העבודה, כבר מזמן לא נושאים את אנשי המילואים על כפיים, נהפוך הוא: מיום למיום מתברר שתפקיד פיקודי בשירות מילואים כבר לא נתפס בשוק כתו איכות שרצוי להתפאר בו, אלא כמכשול בדרך. בעתות משבר, דוגמת מלחמת לבנון השנייה או "עופרת יצוקה", כל העם מתאחד מול מסך הטלוויזיה כדי לראות אותם מתראיינים בגרון ניחר, במדי זית מאובקים וזיפים, תחת כותרת ממלכתית בערוץ 2.

בפועל, המילואימניקים יודעים כיום שהם מהווים בעיקר נטל עבור רוב מנהלי החברות במשק, במציאות עסקית שבה צירוף המילים "90 יום" מהווה תזכורת רק לפרק הזמן שבין הגשת דוח רבעוני למשנהו. ואכן, תועלתנות עסקית ומילואים לא הולכים יד ביד, כשדמות מפתח בארגון נעלמת לעשרות ימים רק כדי לשמור על המדינה.

באוגוסט 2008 נכנס לתוקפו חוק המילואים החדש, שמסדיר מחדש את נושא בניין הכוח, הייעוד והכשירות המבצעית של כוחות המילואים בצה"ל. הוא גם מצמצם משמעותית את מספר ימי המילואים, ומגדיר מערכת שלמה של תמורה כספית הולמת יותר ואפילו מערך הוקרה למי שמוגדר על פי חוק כ"מילואימניק פעיל". במערכת הביטחון ובצה"ל גאים בחוק, שעשה סוף סוף סדר בבלגן וגם חסד עם אנשי המילואים.

ובכל זאת, גם להם קשה להימלט מהצביטה בלב ומהתחושה שנחיצותו של חוק כזה היא עוד אבן דרך בשחיקת מעמדם של המילואימניקים, המהווים כיום פחות מ-10% מהציבור. חלק מהגורמים בצה"ל טוענים כי המציאות תמשיך ותשתנה, ושמכאן הדרך לצבא מקצועי היא קצרה.
תצלום: ברקאי וולפסון
מילואימניקים - שוק העבודה מתנער מהם תצלום: ברקאי וולפסון
גם מילואים צריך למתג

הנסיעה נמשכה ונמשכה, ואפילו ההתפעלות מהמקטע הצפוני החדש של כביש 6 לא הצליחה לקצר את הדרך הארוכה אל רמת הגולן. ערפל סמיך כיסה את העלייה להר אביטל - עד שמתוך הענן הזדקרה הגדר של הבסיס הצבאי, ואיש מילואים לבוש חרמונית ניגש לפתוח את שער הברזל הכחול.

אווירת ה"צבאיות" הורגשה מיד: מדים, כלי נשק, מכשירי קשר, רכבים צבאיים ‏(שחונים תמיד עם הפנים ליציאה‏), קפה שחור, כיבוד על צלחות פלסטיק והרבה זוגות עיניים טרוטות, סקרניות למראה דמות בבגדים אזרחיים במתחם. אינספור אישורים ותיאומים נדרשו כדי לבוא בשערי הבסיס ולפגוש את אותם אזרחים-חיילים וקצינים. אבל גם בצה"ל כבר מבינים שבמציאות הנוכחית גם את המילואים - כאחרון מוצרי הצריכה - צריך למתג ולמכור.

כבר שבועיים מתוך 4 עברו מאז הגיעו אנשי גדוד 957 להחזיק את הקו. זהו גדוד חי"ר השייך טכנית לחיל האוויר ומבצע פעילות אבטחה ותעסוקה מבצעית מאילת ועד רמת הגולן. רוב אנשיו, יוצאי יחידות קרביות, נפגשים כבר שנים רבות על בסיס קבוע עשרות ימים בשנה; ערב רב של טיפוסים בגילים שונים, מרקע וממקומות שונים בארץ, שלהם מכנה משותף בולט: כולם מכירים את הקושי שמי שעושה מילואים נתקל בו בשוק העבודה.

דרגת סגן אלוף, שלא לדבר על תפקיד מג"ד, היו בשנים הטובות של צה"ל הגדרת זהות ראשונית עבור הנושא אותן על כתפיו - מקור לגאווה, שזכה לייחוס ולהוקרה. היום הם מוותרים על הייחוס, שזוכה כפי הנראה להערכה רק מקו שער הכניסה לבסיס, אבל נרמס באזרחות.

חוק המילואים מטיב עם רוב חיילי המילואים וקובע תקופה מרבית של 54 ימי מילואים בתקופה של 3 שנים לחוגר, 70 ימים למפקד ו-84 לקצין. אולם לצד אלה נותרה שכבת פיקוד של קציני מילואים שימשיכו לשרת

עשרות רבות של ימי מילואים מדי שנה. "החוק יוצר שתי קבוצות", מסביר קצין מילואים ראשי ‏(קמל"ר‏) תת-אלוף שוקי בן-ענת.

"אלה שיעשו את הממוצע הרגיל שקובע החוק, וקבוצה אחרת המורכבת מבעלי תפקידים מיוחדים של מ"פ וצפונה, המהווים 5%-6% ממערך המילואים, שימשיכו לעשות הרבה ימי מילואים כמו במתכונת הקודמת. כל זה באישור ועדת הביטחון, שהחוק מאפשר לה לחתום על צווים מיוחדים".

לדבריו, חוק המילואים שיפר מאוד את ההיענות של אנשי המילואים למעטפה החומה, אבל הנושא הבוער והמטריד ביותר הוא התעסוקה - הקושי של אנשי המילואים מול המציאות הכלכלית. "המצב כיום הוא שהשוק פחות טולרנטי לאנשי המילואים.

במקום לראות את היתרונות האישיים ואת היכולות שאדם כזה מביא לארגון, מסתכלים על זה בראייה של כלכלת שוק. הדבר הכי קשה ששמעתי לאחרונה הוא שחלק מהמג"דים אומרים: 'אני לא כותב יותר בקורות החיים שלי שאני מג"ד כשאני מחפש עבודה'. זה תמרור אזהרה", אומר בדאגה בן-ענת. לדבריו, 50%-60% מהמג"דים שייכים כיום לשכבה שנפגעה במשבר הכלכלי, והם מחפשים עבודה.

הפגיעה של חוסר הסובלנות החברתית-כלכלית כלפי המילואימניקים מורגשת בכל פינה: החל מאלה שמעדיפים שלא להיתפס בפומבי כשהם לובשים מדים ולהתמודד שוב עם שאלת "הפראייר" המוכרת; דרך רבים וטובים שמבקשים שלא להתקדם בשדרת הפיקוד במילואים - להימנע מיציאה לקורס מג"דים או מ"פים - כדי לצמצם את מספר ימי המילואים ואת האחריות הכרוכה בכך; ועד הלחץ המופעל מצד בנות הזוג והנשים, שחוששות כי ריבוי ימי המילואים של הבעל יביא לפגיעה בפרנסה. כל אלה ישפיעו בטווח הארוך, כך מעריכים, על זהותם של אלה שיגיעו לשדרת הפיקוד הבכירה של מערך המילואים בצה"ל.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים