"השווקים באירופה ובארה"ב במגננה, הכסף הגדול יהיה בסין"
אחרי האכזבה מאירופה הקורסת ומארה"ב המאחרת להתאושש, סין מתבלטת כהבטחה החדשה למשקיעים הישראלים המתעקשים להמשיך ולהשקיע בחו"ל; "אין פה עניים ברחובות. הפוטנציאל הוא עצום", מתפעל יוסי גרינפלד, מבעלי קרדן
"כשחברה ישראלית רוצה להגיע לסין, יש לה יתרון בגלל הידע הרב שיש בישראל בתחומים כמו היי-טק, חקלאות וטיהור מים", מסביר נדאי, "הסינים רואים כמה פרסי נובל יהודים מקבלים וחשים כלפיהם יראת כבוד. אגב, הם לא מבדילים כל כך בין יהודים לישראלים, ולכן חושבים שבישראל יש 13 מיליון איש".
הצמיחה השנתית בסין היא 8%-10%, ועל-פי התחזיות, כלכלתה תעקוף את כלכלת ארה"ב ב-5 השנים הקרובות ותקטוף את תואר הכלכלה הראשונה בעולם. צירוף עובדה זו לזווית שהשגריר מציג היתה אמורה להזניק אליה חברות ישראליות שנוטות לרחרח אחר פוטנציאל רווחי מעבר לים. בפועל, החברות הישראליות עדיין לא נוהרות לסין, למעט אחת שכבר 6 שנים מרכזת את רוב פעילותה במעצמה מהמזרח.
כאשר יוסף גרינפלד ואיתן רכטר, בעלי השליטה בחברת קרדן, החליטו להרחיב את פעילות החברה מחוץ לישראל, הם לא תיארו שהמיקוד יהיה דווקא בסין. "בתחילת שנות ה-90 החלטנו להרחיב את פעילות הקבוצה לשווקים בחו"ל", מספר גרינפלד, "התחלנו ב-1995 במזרח אירופה, שם השוק כולו השתחרר מניהול ממשלתי ריכוזי ועבר לשוק חופשי. החברה שהקמנו, GTC פולין, פעלה ב-10 מדינות כמו פולין, רומניה וסלובקיה, צברה הון של מיליארד דולר וב-2004 הונפקה בבורסה לניירות ערך בוורשה. שאלנו את עצמנו איפה נוכל לשחזר את ההצלחה הזאת".
קרדן זיהתה את הפונטציאל הטמון במזרח אירופה הרבה לפני שמסת היזמים הישאלים נהרו אליה, אך כשהבועה המזרח אירופית התפוצצה בפני הישראלים, גם קרדן חיפשה אפיקים אחרים לפעילות. הפעם הכיוון היה אסיה, וזיהו את הפוטנציאל מוקדם בהרבה ממשקיעים אחרים. "בחנו את האפשרות לפעול בהודו, אבל יש בה פערים גדולים מדי בין עשירים לעניים", אומר רכטר. "בסין לעומת זאת מעמד הביניים עומד להתעצם, וזו ליבת העניין. אין בה עניים ברחובות כמו בהודו, ושם זיהינו את הפוטנציאל הגדול".
ההזדמנות שנמצאה נובעת מתוכנית ממשלת סין, שהחלה ב-2005 ותסתיים עד 2025, להעביר 350 מיליון איש מהכפרים לערים כדי לצמצם פערים ביניהם.
כוחה של מדינה, ובעיקר כוח הצריכה שלה, טמון במעמד הביניים שלה, שהיקפו אינו יציב במדינות עם פערים גדולים בין עשירים לעניים. את הנתון הזה, ולפיו מאות מיליוני איש עומדים להצטרף למעמד הביניים ולהגדיל את כוח הצריכה במדינה מתפתחת שקיים בה מחסור כמעט בכל התחומים, זיהו בקרדן כמכרה זהב. "סין, כמו מזרח אירופה, עברה מהפך משוק ריכוזי לשוק פתוח של יזמות פרטית", אומר גרינפלד. "הצורך להדביק פער של עשרות שנים מול המדינות המפותחות יצר שוק ענק של ביקושים בכל תחום. עם זאת, סין שונה מבחינה תרבותית מכל השווקים שהיינו פעילים בהם, והיה ברור שהחדירה תהיה קשה".
ב-2005 החלה קרדן לבחון את השטח בסין וגילתה דמיון למזרח אירופה. גם בסין התפתח שוק עם ביקושים גדולים למגורים ולמרכזי קניות והיו בה מפעלים מודרניים מתקדמים מבחינה טכנולוגית, עם עלויות ייצור ובנייה נמוכות ורזרבות מט"ח של כ-2.5 טריליון דולר, שכבר עלו לכ-3.2 טריליון דולר. רק לשם ההמחשה: המרחק בין העיר קשגר הנמצאת במערב סין לבין ירושלים קטן יותר מהמרחק בין קשגר לבייג'ינג.
למרות הנתונים המבטיחים, החדירה לסין לא היתה קלה. עדיין מדובר במדינה קומוניסטית בעלת תרבות, ותרבות עסקית בפרט, שונה מכל מה שהכירו בקרדן. "אנחנו נכנסים בזהירות למדינה מתפתחת", אומר רכטר, "לא קונים ומיד מוכרים. גם כשנכנסנו לפולין, קודם כל שיפצנו בניין משרדים קיים, ראינו כי טוב ורק אז רכשנו קרקע. אין קיצורי דרך. גם בסין נכנסו עם השקעה של 3.5 מיליון דולר ולא מיליארד. אני לא מבין חברות שרגילות להתעסק בכסף קטן ואז חושבות שהן יכולות להיכנס בבת אחת בענק ושזה יעבוד אותו דבר, זה לא. הכניסה לסין היתה הימור, אבל גם אם לא היינו מצליחים, היינו מפסידים 3.5 מיליון דולר ולא מאבדים הכל".
קרדן שלחה את אלון שלנק, כיום יו"ר פעילות הקבוצה בסין, כדי לבחון את השוק ואת דרכי החדירה למדינה. שלנק הסתובב ברחבי המעצמה לא פחות משנה עד לחתימת ההסכם הראשון של החברה, ועמיתיו לעבודה מכנים אותו עד היום "מרקו פולו" בשל אותה תקופה. "היו רגעים רבים שבהם לא הבנתי מי נגד מי", מספר שלנק. את וילסון יאנג, שלימים הפך לשותף המקומי של קרדן בכמה פרויקטים בסין, הכיר שלנק ממש במקרה כשהוזמן לראות פרויקט חדש בבייג'ינג. "עמדתי לצד היזמים שדיברו ולידם עמד שותף שלהם שהבחנתי שדיבר לעניין. קבעתי איתו פגישה והיה קליק מיד. הסיני הראשון שמדבר עניינית ונותן מספרים. הניסיון שלו היה בשיווק ובמכירה של פרויקטים נדל"ניים ולא בניהול, שזה בדיוק מה שהיינו צריכים".
בחברה מסבירים שתמיד ייתנו עדיפות לשותף פרטי ולא ממשלתי, משום ששיקולי הרווח אינם בהכרח בראש סדר העדיפויות של חברה ממשלתית. "שותף פרטי רואה לנגד עיניו את הרווח ולממשלה יש שיקולים נוספים", מסביר רכטר, אך מוסיף כי השותפים הסינים לא קלים: "הם יכולים להציף מחלוקות שאתה בטוח שאין מהן דרך חזרה, אבל כשהם מסיימים, הכל מתחיל מחדש, כאילו כלום לא קרה".
תהליך האורבניזציה הדרמטי שסין עוברת ונמצא בעיצומו מביא לאינפלציה במנופים בכל חלקי המדינה, במיוחד בערי המעגל השני והשלישי. מחוץ למרכזי הערים נבנים בנייני מגורים במסות ומרחיבים את גבולות הערים.
הגידול במעמד הבינוני בסין הוא אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר מבחינת קרדן. "תהליך העיור הוא למעשה שינוע האוכלוסייה הגדול בהסטוריה", מסביר ארז אפלרוט, מנכ"ל GTC סין. "זהו בסיס העתיד של סין והוא יצמצם פערים. בכל שנה עוברים מהכפרים לעיר 20 מיליון איש בעיקר למעגל השני והשלישי, כי הסיכוי למצוא שם עבודה גדול משום שאלה ערים שיש בהן פיתוח. העיור מביא ליותר מ-200 ערים עם יותר ממיליון איש וייבנו 5 מיליון בניינים חדשים. כך נוצר מעמד ביניים עם הרגלי צריכה שונים, שאליו קרדן מכוונת את פעילותה".
בחברת GTC סין, שהוקמה לפני 6 שנים, 300 עובדים, 98% סינים. מטה החברה ממוקם בבייג'ינג ובמסגרת פעילותה היא בונה ברחבי סין 28 אלף יחידות דיור על פני יותר מ-2.5 מיליון מ"ר, מקימה 230 אלף מ"ר שטחי מסחר ומטפלת ב-630 אלף קוב שפכים ביום, כמות כפולה מזו של השפדן בארץ. לחברה 7 פרויקטים ב-5 ערים והתשואה השנתית עליהם נעה על-פי הערכות סביב 15% בממוצע. הרווח הנקי של GTC סין הסתכם ב-2010 בכ-15 מיליון יורו ובחציון הראשון של שנת 2011 בכ-13 מיליון יורו.
"האסטרטגיה של החברה היא לא לבנות בבייג'ינג או בשנגחאי, אלא במעגל השני והשלישי", מסביר אפלרוט. "בערי השורה הראשונה הסיכון גדול פי 3: עלויות הנכסים, הבנייה והקרקע גבוהות ותיקון קטן של 10% מתבטא במספרים גדולים. נוסף לכך גם התחרות גדולה יותר. בערי השורה השנייה - שיאן, שאנגדו, דליאן - הממשל המקומי חיכה לנו והלך לקראתנו".
אחד הפרויקטים הראשונים שקרדן הקימה היה רכישת קרקע המיועדת להקמת פרויקט מגורים גדול בעיר שיאן. הקרקעות בסין נמצאות כולן בבעלות הממשלה, וגם לאחר שהיא מוכרת אותן הן נשארות בבעלותה ומוחכרות לרוכש ל-70 שנה בפרויקט מגורים ול-50 שנה בפרויקט מסחרי.
הקרקע שקרדן רכשה ב-2006 מיועדת להקמת 8,700 יחידות דיור בבניינים בני 6-18 קומות. מדובר בשכונה של ממש שצפויים להתגורר בה 25 אלף איש. הפרויקט, שזכה לשם "אולימפיק גרדן", קיבל זיכיון מהוועד האולימפי של אולימפיאדת בייג'ינג לשלב בשמו את מותג האולימפיאדה, עובדה שחשיבותה עבור הסינים מובנת לכל מי שנכח בה.
כל עיר בסין הורשתה להעניק את השם לפרויקט אחד בלבד, ובעיר שיאן זכה הפרויקט של קרדן. כמחצית מהפרויקט כבר הוקם ואוכלס, ומאז חניכת בית הספר היסודי האיכותי והמבוקש שם עלה ערך הדירות בפרויקט ב-10% משום שהורים לילד יחיד בסין מקנים חשיבות רבה לחינוך. היקף ההשקעה של קרדן בפרויקט, שנמכר ברובו למשפרי דיור, הוא 350 מיליון יורו, והשלמתו תסתיים ב-2014. בתחילת שיווק הפרויקט מחיר דירה היה 35 אלף יורו והיום הוא 60 אלף יורו, אך דירה דומה בבייג'ינג תעלה פי 3 לפחות.
מונח משפרי הדיור אולי נשמע מוזר במדינה עם הגבלת ילודה, אך במקרים רבים סינים מחליטים להביא ילד נוסף, ואז מחויבים לשלם קנס ולשאת בכל תשלומי החינוך והבריאות שלו. בני זוג ששניהם בעצמם ילדים יחידים זכאים להביא יותר מילד אחד בסין. "הצורך בשיפור דיור נובע לא מגידול במספר הנפשות כמו בישראל, אלא מגידול ברמת החיים", מסביר אפלרוט.
עקב עליית מחירי הדירות שנרשמה בסין בשנים האחרונות החליטה הממשלה לנקוט שורת צעדים לצינון את שוק הנדל"ן. נשמע מוכר? "תהליך האורבניזציה חשוב לממשלה ולכן היא מאפשרת לרכוש דירה ראשונה ב-80% משכנתה", מסביר שלנק. "באפריל 2010 יזמה הממשלה תקנות חדשות, ולפיהן רוכשי דירה שנייה יוכלו ליטול משכנתה של 50% בלבד ורוכשי דירה שלישית לא יוכלו לקבל משכנתה כלל". כמו כן הוחלט לאסור על משקיעי חוץ לרכוש דירות להשקעה בסין, לאור שכיחותם של משקיעי חוץ שמחזיקים בדירות ולא משכירים אותן".
לצעדים תורמת האינפלציה בסין ויחד הם עשויים להביא לירידת מחירים בשנים הקרובות, אלא שמנגד, תהליך האורבניזציה משמר את הביקושים לדירות ומחליש את האפשרות הזאת. "יש כאן מפלגה קומוניסטית אחת ו-3 שנים לפני הבחירות כבר יודעים מי יהיה הנשיא, ויש בכך יתרון אחד - הממשלה עוסקת רק בצמיחה והיא מתכננת לטווח ארוך", אומר נדאי ורומז לניגוד הגמור לישראל. "אין פה תגובה לאוהלים, אלא חשיבה איך למנוע אותם. לחבריי הצדקנים בנורבגיה אני מסביר שאי אפשר לנהל 1.4 מיליארד איש כמו 45 מיליון נורבגים. הסינים מסתכלים על החבורה בקונגרס האמריקאי שכמעט הביאה לשואה כלכלית ולא מבינים איך זה קרה. העיסקה של מכתשים-אגן עם כמצ'יינה חשובה מאוד, כי מעבר לכסף, זה מראה שהסינים בוטחים בנו. הם לעולם לא היו באים לישראל אם היה להם ספק כלשהו".
גם רכטר מסביר כי "יש מקומות בעולם שאנחנו מצניעים בהם את היותנו ישראלים, אך לא בסין. זו מדינה שאין בה אנטישמיות ולכן העתיד הוא אסיה. תחומים כמו תעשיית נשק מועדים לפורענות בסין. לעומת זאת, חינוך, היי-טק ומים הם ניטרליים ויש להם ביקוש אדיר. אם נפנים שהכסף הגדול נמצא בסין, הבורסות של סין, טייוואן והונג קונג יעלו. כיזמים עלינו לחפש הזדמנויות לא רק בשיקגו".
נדאי מסכים כי לא מספיק השקעות ישראליות מופנות לסין: "אין די חברות ישראליות בסין, אף על פי שהצמיחה בה היא 10% לשנה. אף על פי שזה לא תפקיד השגרירות, לקחתי על עצמי כפרויקט לשווק חברות ישראליות לסינים ואני מתלווה לחברות שרוצות להתקדם בסין. אמרתי לסינים שחברה כמו אינטל לא חייבת להתקשר לסין רק בייצור צ'יפים".
תחום נוסף שקרדן נכנסה אליו במלוא המרץ בסין הוא מים. ב-2001 רכשה קרדן את חברת תהל הישראלית, שהקימה את המוביל הארצי ופרויקט דומה לו בטורקיה. "ידענו שבסין יבוא לידי ביטוי תחום המים כי הצורך במים הוא עצום", אומר רכטר. "בתחום זה החיכוך עם הממשלה מורגש הרבה יותר", מסבירה איריס ארבל, מנכ"לית קרדן WATER הנמצאת בבעלות תהל. "קיים מחסור חמור במים בסין, שצריכת המים בה היא רבע מצריכת המים בעולם. המחסור נובע מהאוכלוסייה שעוברת לערים ומכפילה ומשלשת את הצריכה. בעקבות התיעוש המואץ יותר מ-60% מהנהרות מזוהמים ו-90% ממי התהום לא ראויים לשתייה".
לדברי ארבל, במשך שנים מים לא נתפסו כמשאב בסין, לא נעשו תוכניות לחיסכון במים ולכן מחירי המים היו נמוכים מאוד. "בישראל כבר לפני 40 שנה דיברו על שימוש חוזר במים, בסין זה חדש. לפני 4 שנים דיברנו עם ממשלת סין על מי קולחין והם לא הבינו על מה אנחנו מדברים. היום מי קולחין הם הבון טון של התחום".
בתוכנית החומש הממשלתית של 2011 מתמקדים בנושא איכות סביבה ויצירת מקורות מים חדשים, תחום שהממשלה הסינית מעודדת בו השקעות זרות. קרדן WATER החלה את פעילותה בתחום המים לפני 4.5 שנים, כשהקימה 4 פרויקטים לטיפול בשפכים באמצעות 10 מתקני טיהור. בדרך כלל החברה מחויבת להזרים שני שלישים מהמים המטוהרים לנהר תמורת תשלום מהממשלה כדי לטהר את הנהרות, ושליש היא מוכרת, בעיקר לתעשייה. התקן בסין, אגב, גבוה יותר מבישראל, ובניגוד לישראל מתקניה מחויבים להסיר אמוניה וזרחן. השפכים עוברים תהליכי טיהור לרמה כזו שלא ניתן לשתות אותם, אבל דגים יכולים לחיות בהם.
לפני 9 חודשים נחנך קניון "גלריית שאנגדו" שהקימה קרדן בשאנגדו, בירת מחוז סיצ'ואן שנחשבת לעיר החשובה ביותר במערב סין. את הקרקע רכשה קרדן ב-2007 לאחר ששמעה כי הממשלה מעודדת יזמים להשקיע במערב סין כדי לצמצם את הפערים בין המזרח המפותח למערב. "הסיסמה של הממשלה היתה GO WEST - והיינו קשובים לה", אומר אפלרוט. המותגים הבינלאומיים בקניון כמו זארה ו-H&M והקוים המודרניים שהוא נבנה לפיהם, עשויים להשכיח מהמטייל בו שהוא נמצא בסין ולעורר בלבול שמא הוא נמצא בקניון לונדוני.
את הקניון הקימה קרדן בהשקעה כוללת של 70 מיליון יורו. לאחר שהנכס הפך למניב מכרה קרדן מחצית ממנו לקרן הזרה MGPA תמורת 40 מיליון יורו. לדברי ג'יימס הווקי, דירקטור בכיר בחברה הבינלאומית Cushman&Wakefield המשווקת שטחי מסחר ומשרדים, בין היתר את השטחים בגלריית שאנגדו, "סין לא רוצה רק לייצר למערב, אלא גם לעשות בעצמה. ב-10 השנים הקרובות מותגים סיניים יתחילו להגיע לארה"ב ולאירופה".
"ביחס לגודלה יש מעט מאוד מרכזי מסחר איכותיים בסין. הבעיה היא חקיינים סינים שרוצים לבנות מרכזים מסחריים ללא ניסיון. רשתות כמו H&M ירצו מקום שמבטיח הצלחה גם בעוד 5 שנים, ומשקיעים מקומיים רבים לא יכולים להבטיח את זה. לכן בפרברים יקומו מרכזים מסחריים רבים שייכשלו בגלל חוסר ניסיון". הווקי מסביר כי הרשתות הבינלאומיות "רוצות לדעת מה הניסיון הניהולי של בעלי הקניון והשאלה הראשונה שלהן היא אם יש כוונה למכור את הנכס. בעלי הבית בסין טרם הבינו את חשיבות הדייר, ולא מבינים את זה שזארה שולחת חוזה אחיד שצריך לחתום עליו".
אפלרוט מציין כי אחת מהשאיפות היא שחברות ביטוח יוכלו לראשונה להשקיע בנדל"ן מניב בסין. "זה יכניס לשוק מאות מיליוני דולרים כי אין המון נכסים איכותיים שיעמדו בקריטריונים של אותן חברות ביטוח, והשכירויות יעלו".
פרויקט המסחר הגדול ביותר של קרדן עתיד להיבנות בקרוב בצפון מזרח סין בעיר דליאן, שמתגוררים בה 6 מיליון איש שהתפרנסו בעבר בעיקר מדיג. פינוי הנמל הישן עשה בה מהפך והפך אדמות יוקרתיות ליד הים לזמינות לבנייה. הפינוי הזרים לדליאן יזמים מהונג קונג, בנקים ויזמים סינים גדולים שעומדים לבנות במקום. חברת יבמ הקימה בעיר מרכז ב-4 מיליארד דולר וסמוך למגרש שקרדן רכשה נבנה גם דבוס סנטר, שישמש לכינוסי ועידת דבוס.
קרדן תבנה במקום את פרויקט "יורופארק" שיכלול קניון בשטח 100 אלף מ"ר וכן 300 יחידות דיור. מותגי האופנה שהיה קשה להביא לקניון בשאנגדו ממתינים לפתיחת הקניון בדליאן וכבר שכרו שטחים גדולים יותר.
על ההחלטה לקנות את הקרקע בעיצומו של משבר עולמי מספר גרינפלד: "בדצמבר 2008, בשיא המשבר הכלכלי העולמי, היינו צריכים להחליט אם לגשת למכרז בדליאן. בפגישות קודמות עם הצוות העירוני הבטחנו להשתתף במכרז ולהגיש הצעה לרכישת הקרקע. בסין למוניטין יש משקל רב ובהתנהלות לא ראויה אפשר לאבד אותו ברגע. התלבטנו מאוד אם לגשת למכרז בגלל המשבר והדעות היו חלוקות. חלק חשבו שאסור להשתתף במכרז ואחרים טענו שהעיסקה טובה למרות המשבר העולמי. בסופו של דיון נוקב החלטנו להגיש הצעה בתנאים משופרים. הממשל המקומי העריך את הנכונות שלנו להגיש הצעה בתקופה של משבר ונענה לה".
בשבוע שעבר פנתה איטליה לממשלת סין כדי שתרכוש ממנה איגרות חוב משלתיות. אם בעבר היתה הכלכלה המערבית חזקה לעומת מדינות כמו סין, היום היוצרות התהפכו. עם זאת, סין עדיין תלויה בצמיחה ובהתפתחות של ארה"ב משום שהיא מושקעת באיגרות החוב האמריקאיות, ועל כן למרות התחרות בין המעצמות סין לא מעוניינת שכלכלת ארה"ב תקרוס. היום סין רוצה להשתחרר מהתלות בארה"ב. "האתגר הגדול בסין שחודד במשבר 2008 הוא הקטנת התלות של סין בעולם והפיכה לעצמאית", אומר אפלרוט. "יידרש זמן, אבל בסוף יהיה מעבר מייצוא לכלכלת פנים ולצריכה פנימית בסין".
כשרק נכנסנו לסין היינו צריכים להציג הצלחות מפרויקטים שלנו במזרח אירופה כדי להשתתף במכרזים", מסכם גרינפלד. "היום המוניטין שלנו נשען על פרויקטים בסין".
איך אתה מסביר שאתם החברה הישראלית היחידה שפעילה באינטנסיביות בסין?
"השוק בישראל מתייחס לסין כמשהו לא מוכר, רחוק ולא ברור, והחדירה לשוק הסיני מחייבת השקעה של משאבים רבים. יש יצואנים ישראלים לסין ויש יבואנים ישראלים מסין, אבל מעט מאוד הצליחו להקים בה פלטפורמה שפועלת כקבוצה יזמית מקומית לכל דבר. מרבית היזמים הישראלים בחו"ל מעדיפים השקעות במדינות מפותחות, כי קל ונוח הרבה יותר להשקיע באירופה או בארה"ב. נכון שקל יותר להשקיע בניו-יורק, בפריז או בלונדון, אבל אנחנו מודדים את ההצלחה לא לפי שווי למ"ר או לפי הכנסה מפרויקט אחד ספציפי. הקמנו בסין ארגון עם אסטרטגיה לטווח בינוני-ארוך".
הסיכון שחברות ישראליות רואות בסין אינו מוצדק?
"הערכנו שהחדירה לא תהיה קלה וכי אין ביטחון שנצליח. אבל יזמות היא דבר לא קל גם באירופה וגם בתל-אביב. בסין יש מחסור במחקרים ובניתוחים כלכליים וצריך להיעזר בכלים חלופיים כדי לקבל את ההחלטות הנכונות. השקעות מסוכנות יש גם בארה"ב, גם באירופה וגם בישראל. המשבר הנוכחי בארה"ב ובאירופה הופך את סין למדינה מובילה בכל הפרמטרים הכלכליים. המערב נמצא במגננה ופוטנציאל הצמיחה לשנים הקרובות נמצא במזרח. אין חולק שבתום המשבר יהיו סין ואסיה כולה בעלות השפעה גדולה מאוד על הכלכלה הגלובלית".
אתה לא חושש מתחרות מצד חברות ישראליות?
"ממש לא. סין גדולה כל כך שאני מזמין את חברות הנדל"ן בישראל. Welcome".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם