VT1300CX פיורי של הונדה: שילוב מנצח של ישן וחדש
החדשה הכי מרעישה בעולם הקאסטום מצליחה לרגש גם את הרוכבים הקשוחים ביותר. בנוסף לתג מחיר של 140 אלף שקל גם במקרה הזה משלמים בנוחות עבור היופי והפוזה
בשלב מסוים, בשנות השישים של המאה הקודמת, זיהו יצרני האופנועים את המגמה והתחילו להציע דגמים דומים לאלה שראו ברחובות. מאז פועלות ברחבי העולם סדנאות רבות, שלוקחות את הקאסטומים הסדרתיים קדימה, למחוזות קיצוניים יותר ויותר. אחד המחוזות האלה הוא דגם הצ'ופר: אופנוע קאסטום עם מנוע גדל נפח, שמאופיין במזלג קדמי ארוך במיוחד ונשען על צמיג דק. החלק האחורי יושב על צמיג עבה סוחב את המשקל לאחור.
בניגוד לטירוף של שוק אופנועי הספורט, שוק הקאסטום מאופיין בנמנום יחסי - חדשות מרעישות לא מגיעות בו על בסיס קבוע. אין כאן מרדף אחרי ביצועי מנוע והפחתות משקל: בשוק הזה מנסים לייצר ולמכור חוויה. לכן, כשהתחילו השמועות על צ'ופר חדיש ומחודש מתוצרת הונדה, היה מדובר ברעש של ממש. כך, אחרי שהחזיקו אותנו במתח וטפטפו מדי פעם תמונות ריגול כדי לבנות מתח וציפייה, הציגו אנשי הונדה בשלהי השנה שעברה את ה-VT1300CX פיורי.
כבר במבט חטוף אפשר לראות שבהונדה קלעו בול למטרה. האופנוע נראה כמו שילוב מנצח של חדש וישן: עיצוב צ'ופר קלאסי עם נגיעות מודרניות, ממש כמו האופנועים הקיצוניים שנבנים לתוכניות הטלוויזיה על ידי סדנאות שיפורים בארצות הברית. כמו בסגמנט, המושב נמוך מאוד והרגליים משוכות רחוק קדימה, כשרגליות ההילוכים והבלם האחורי ממוקמים בהתאם.
על כביש סואן זה ממש לא תענוג גדול: הרוכב ממוקם בערך בגובהו של נהג מכונית ממוצעת, ושדה הראייה שלו מוגבל יחסית. גם נהגי המכוניות מתקשים להבחין באופנוע בגלל הפרופיל הנמוך שלו, אבל מהרגע שזיהו אותו, לא יורידו ממנו את העיניים.
אפילו אלה שלא מתחברים לסוג כזה של אופנוע לא יכולים להישאר אדישים: המזלג המשוך לפנים עם הצמיג הצר, מיכל הדלק בצורת הדמעה, שכל כך מאפיין את אופנועי הסדנאות הפרטיות, השלדה הנקייה שחושפת מנוע ענק, הכידון הארוך, הבלם האחורי הבודד שמוסתר בצורה מושלמת והרדיאטור שהוסתר בקדמת השלדה. כל הפרטים מתחברים לכלי
אבל לא הכל מושלם: אם הכבלים והצינורות השונים היו מוסתרים בכידון כמו באופנוע סדנאות אמיתי, זה בוודאי היה משדרג את המראה של הפיורי בהרבה. בנוסף, אי אפשר להתעלם מכמות הפלסטיק שנמצאת סביב המנוע ושבטח לא הייתה מקבלת ציון עובר אצל חובב הארלי דיווידסון מושבע. מצד שני, בהונדה כנראה יודעים שחובבי ההארלי יישארו עם הארלי, ולכן מכוונים את הפיורי לקהל אחר, שרוצה את אותה החוויה - עם ערך מוסף יפני.
לרשימת החסרונות מתווסף גם הכידון. נכון, בניגוד לכידון גבוה, הכידון הזה מאפשר תנוחה נוחה יחסית, אבל היא נעלמת ברגע שמפסיקים לנסוע בקו ישר. ברגע שמבצעים פניית פרסה ברחוב עירוני ממוצע, או כשחוצים כיכר קטנה, נתקלים במכשול פיזיולוגי: הזרוע, שמחוברת באחד מקצותיה לרוכב, מחוברת גם לכידון שנמצא במרחק לא סביר ממנה. אלא אם אתה נער גומי, תיאלץ להזיז עם היד גם את כל הגוף.
נכון, אופנועי קאסטום הם בראש ובראשונה אופנועי פוזה, ובשביל פוזה צריך להקריב ולעבוד. אבל במקרה הזה, את המחיר משלמים לא רק בפניות פרסה או בכיכרות, אלא גם ברגליים שמשוכות רחוק קדימה ובעומס שנמצא במלואו על הישבן.
כבר אחרי 50 קילומטר מתחילה תחושת האלחוש באזור התחתון. האינסטינקט הראשון הוא לחפש תנוחה אחרת, אבל על האוכף של סוס הברזל הזה אין ממש ברירה. אם זה לא מספיק, גם מרווח ההטיה של האופנוע מגוחך ואפילו לא מדובר בהטיות חדות על כבישים מפותלים. מספיקה יציאה מהירה ממצב עמידה, או החלפת נתיבים מהירה מדי, כדי שהרוכב ימצא את רגליו על האספלט.
אנשי הונדה מספרים על התנהגות כביש טובה, ואכן, למרות המזלג הארוך והצמיג הצר נראה כי ההיגוי מצליח להישאר נייטרלי והמתלים מתנהגים לא רע בזמן הטיות. בחירת המנוע טובה, ויש בו מספיק כוח, על אף שהנתונים הטכניים לא נראים מבטיחים במיוחד. גם המשקל סביר, אם 300 קילוגרם של מתכת מתקבלים על דעתכם.
המנוע, הלקוח מדגם אחר של החברה VTX1300 מתאים גם לדגם הזה. ההספק נמוך יחסית לנפח ועומד על 58 כ"ס בלבד. לעומת זאת, המומנט - כ-11 קג"מ חזק כל כך, שהפיורי לא זקוק ליותר משני הילוכים וההילוך ראשון יכול להביא את הרוכב עד למהירות של כמעט 80 קמ"ש.
אפילו אם רוכבים על הכביש המהיר בהילוך החמישי וקצב התנועה יורד ל-60 קמ"ש, אין צורך לנבור בתיבת ההילוכים - המנוע ימשוך יפה גם מהמהירות הזאת. גם בפקקים או בנהיגה עירונית המנוע מהנה, ואפילו לא צריך את ידית המצמד: פשוט שלבו להילוך ראשון, תנו לפעימות מנוע ה-V טווין לגלגל את האופנוע בקצב הליכה ותיהנו מהצליל ומרעידות המנוע. כשיש לכם זמן, תעיפו מבט על הצל שאתם והאופנוע מטילים על הכביש: יש בתנוחה הזאת משהו קסום, גברי ומחוספס.
אבל את הכיף האמיתי עושים עם הפיורי על הכבישים הפתוחים. ברגעים כאלה משרה האופנוע אווירת רוגע על הרוכב. המנוע עובד קרוב לרוכב שיושב ממש על הצילינדרים האחוריים, והשמים המעוננים משתקפים בכידון הברזל הענק. יש זמן ליהנות מהנוף ולחשוב על דברים ברומו של עולם.
פיורי מוכר את החוויה האמריקאית, על אף שמכורי הארלי באשר הם לא יסכימו איתי לעולם. איתי, לפחות, פיורי דיבר באנגלית אמריקאית, ומכר לי את החוויה המקורית. מחיר החוויה, אגב, הוא 140 אלף שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם