ב.מ.וו S1000RR - קורע כבישים עם 180 כוחות סוס
פאר היצירה של היצרנית הגרמנית הפתיע לטובה את גיל מלמד, שהתקשה להסתיר את דפיקות הלב המואצות. מנוע הליטר ושלל החידושים הטכנולוגים הופכים את הנמר הזה לאופנוע סופר בייק עם לב של זהב. תג המחיר - 160 אלף שקל
שעת בוקר מוקדמת של יום חורף חמים, אחד מכבישי דרום הארץ. S1000RR מזמזם מתחתיי בצליל מיוחד, נעים ומפתה, ורצועת האספלט שלפניי פנויה לגמרי. הכל יכול היה להיות מושלם, לולא החלה נורית הדלק לנצנץ, ולא בפעם הראשונה היום. אני מנסה לפנות את ערימות הקש שבמוחי כדי לבדוק חישוב חשבונאי פשוט שיכריע אם אצליח להגיע אל תחנת הדלק ללא עצירות מיותרות ומכעיסות.
בדיקת תקינות עצמית מהירה מגלה שגם לאחר כמה שעות רכיבה אף חלק בגוף שלי, למעט החלקים האחוריים של שתי השוקיים, עדיין לא כואב, דואב, תפוס או מציק. תנוחת הישיבה, מתברר, נוחה מאוד, למעט מיקום מעט גבוה מדי של הרגליות.
אפילו מיגון הרוח טוב בהרבה מכפי שאפשר לצפות לנוכח גודלו המינימלי של המשקף הקדמי. גילוי נוסף, חשוב בהרבה: חם מאוד בגזרת החזה שלי. זה לא אולקוס, גם לא תעוקת לב. זה משהו הרבה יותר נעים שנקרא אהבה.
נורית הדלק מטרידה, אבל חוסר היכולת שלי לקבל החלטה מטריד בהרבה. צריך לבחור אם פונים ימינה, אל הכביש המקורי שבו תכננתי לרכוב, או שמאלה, לכביש שבו קל יותר למצוא תחנה. "כך או אחרת, את קרוב ל200- כוחות הסוס של המנוע המדהים הזה לא אוכל לסחוט עד לאחר התדלוק הבא", אני מסכם, פונה שמאלה, ומעביר את מחשב ניהול המנוע למצב "גשם", שהופך את הנמר הזה לחתלתול עצבן. האופנוע עדיין מהנה מאוד, אבל המנוע כאילו עישן משהו טוב. אולי כך נחסוך בדלק.
את עשרות הקילומטרים הבאים אנחנו רוכבים בתפילה לכריסטופר, פטרון הנהגים, ובהרהורים אודות ארץ הקסמים של עוץ.
"איזה פער עצום", אני אומר לעצמי, "בין האמוציות שלי כלפי מכוניות מתוצרת ב.מ.וו לבין האופנועים שלהם", "נכון", עצמי משיב לי. "רק ב.מ.וו והונדה, מכל יצרני הרכב הגדולים בעולם, מייצרים מכוניות מאוד מושקעות וגם אופנועים. שניהם מובלים על ידי טכנולוגיה בכלל וטכנולוגיית מנועים בפרט.
אבל בעוד שאצל הונדה אופנועים תופסים מקום כל כך מרכזי, בב.מ.וו, עד לשנת ,2008 הם לא זכו לכבוד שמגיע להם". "כן", אני מסכים איתי, "אכן אניגמה. הונדה היא יצרנית האופנועים הגדולה בעולם ויצרנית אדירה של מנועים.
גם ב.מ.וו מייצרת אופנועים משחר ההיסטוריה שלה, אבל דווקא החברה שמנועים הם חלק מהשם שלה ")חברת המנועים של בוואריה") התעקשה לפגר כל כך הרבה שנים עם טכנולוגיית מנועי אופנועים".
"אתה חייב גילוי נאות", אנחנו מזכירים לעצמנו, "זאת כתבה על אופנוע של ב.מ.וו, ובמשך הרבה שנים פשוט לא סבלת אופנועים שלהם בגלל מנוע הבוקסר המטופש שהם מתעקשים להשתמש בו". "ומה אתה חושב יקרה כשתכתוב מנוע בוקסר מטופש?", אני שואל ומיד משיב לי, "כל הפנאטים של ב.מ.וו יקפצו עליך. אין מה לעשות, מנוע בוקסר הוא סוג של שריטה".
"רק הבוקסר?!", אני מוצא את עצמי תוקף בחזרה, "ומה עם הרעיון המטופש של להשכיב מנוע על הצד (סדרה K משנת 1983 ועד שנמאס להם להפסיד כסף), או עם הצורך שלהם לקנות מנוע מחברת "רוטאקס" (מנועי ה(F- במקום לפתח לבד?
איך, תסביר לעצמך איך, יצרן כמו ב.מ.וו מתחרבש ארבע שנים (2008-2004) עם מנוע 4 צילינדרי ולא מצליח לעשות אותו כמו שצריך?"
"לך יש מוח?", שאל הדחליל. "לא, ראשי ריק לגמרי", השיב איש הפח, "אבל פעם היה לי מוח, וגם לב היה לי; וכמי שניסה את שניהם, הייתי מעדיף בהרבה לקבל לב"
כעת אני קולט שקצת התעצבנתי. זה זמן להרגיע: "אה, אה, אה - יש כאן בכלל משהו אחר שמעצבן אותך, זה בכלל לא האופנועים", אני מאבחן ומיד משיב: "נכון, זה לא האופנועים.
זה מפני שהיצרן שמייצר את מנועי המכוניות הנפלאים ביותר בעולם לא מצליח, או לא רוצה, לייצר מנוע 4 צילינדרי נורמלי לאופנוע, ומה זה אופנוע אם לא - קודם כל - המנוע שלו? ב.מ.וו דחו אותי במשך כל כך הרבה שנים, מפני שלפחות מבחינתי לאופנועים שלהם לא היה לב, לא היתה להם נשמה, לא היה להם 'אותו חיתוך דיבור' של מנועי 4 בשורה יפנים".
"במהלך השנה שעמדתי שם, היה לי זמן להרהר בכך שהאובדן הגדול ביותר בעבורי היה אובדן לבי. כל עוד הייתי מאוהב, הייתי האדם המאושר ביותר עלי אדמות; אבל איש לא יכול לאהוב כשאין לו לב, ולפיכך אני נחוש בהחלטתי לבקש מעוץ להעניק לי לב. אם יעשה זאת, אחזור אל הנערה המנצ'קינית ואשא אותה לאישה"
"כמו שאני רואה את זה", שכנעתי את עצמי, "בתחילת שנות ה2000- הבינו גם אנשי מינכן שהפער הטכנולוגי אצלם בלתי נסבל, שאין להם לב ושלא סביר מבחינתם להשאיר את זירת ה4- צילינדרים בידי היפנים. הם נזקקו ללב חדש, אבל דרך האבנים הצהובות שלהם לא היתה קלה כלל וכלל.
כמעט ארבע שנים הם נאנקו לפתח מנוע לאופנועי הטורינג הגדולים שלהם, מנוע שכיום כבר עובד בסדרה K המודרנית, עד שלבסוף, בשנת ,2008 בדיוק ביום ההולדת שלי, הם הציגו את אופנוע הסופר בייק המודרני שלהם ,S1000RR - אופנוע עם לב של זהב".
"תן לי קצת דלק", מצטרף לשיחה איש הפח שמתחתיי, "ואמחק אצלך כל שריד של סלידה מאופנועי ב.מ.וו".
והוא צודק. הוא צר, קל ועם היגוי נפלא ומנוע מדהים - לא פחות, ובתוך שעות ספורות הוא מוחק אצלי הרבה שנים של התרחקות מאופנועי ב.מ.וו. כמו שתמיד ציפיתי מב.מ.וו, לבו של S1000RR הוא ככל הנראה מנוע ה4- צילינדרי המתוחכם ביותר בעולם הדו-גלגלי כרגע.
אינספור מערכות אלקטרוניות לניהול המנוע, שימוש בחומרים אקזוטיים להפחתת משקל והרבה מאוד אהבה הנדסית שכל כך חסרה שם עד היום - כל אלה מפיקים קרוב ל200- כוחות סוס (בין 180-170 כ"ס "בגלגל האחורי") ממנוע בנפח 999 סמ"ק, מנוע אשר לשם שינוי "יושב" בתנוחה נורמלית בתוך השילדה.
כיאה וכראוי, ב.מ.וו. נטשו כאן את גל ההינע והגלגל האחורי מונע באמצעות שרשרת. צדה האחר של השרשרת מחובר למנוע דרך תיבת הילוכים מאוד
לב הזהב של S1000 מכיל את ארבע הבוכנות בעלות הקוטר (קדח) הגדול ביותר באופנוע 4 צילינדרי מייצור סדרתי, מה שאומר שהמנוע הזה אמור לתפקד במיטבו בסל"ד אסטרונומי. ואכן, הקו האדום מסומן אמנם בגיזרת ה14,000- סל"ד, אבל הגרמנים טוענים שמבחינה מכנית המנוע הזה מסוגל לעופף הרבה יותר גבוה.
לאופנועי ליטר אין, כמעט לעולם, בעיה של מומנט בסל"ד נמוך, אבל במקרה הזה מורגש הכשרון המיוחד של אנשי בוואריה: המנוע הזה גמיש, חזק וחלק כבר מסל"ד נמוך במיוחד, והוא מטפס במהירות ובנינוחות מבלי להטריד את הרוכב בפרצי כוח מיותרים.
לפעולה המדהימה הזאת אחראית מערכת ניהול מנוע יעילה, והרוכב יכול לבחור בין ארבעה מצבי פעולה שקובעים את כמות הכוח (מצב "גשם" עם 150 סוסים לעומת שלושה מצבים אחרים עם 193 כ"ס) ואת תגובת המצערת (בשלושת המצבים הנוספים).
הדבר המושך ביותר בהתנהגות המנוע הזה הוא סוג מיוחד של איפוק. מעט מאוד רעידות, לינאריות מושלמת, ומעל לכל שיכוך מרשים מאוד של רעש מהמפלט הקצרצר. האיפוק הזה מאפשר ליהנות מכוח המנוע, ומן הדרך שבה הוא נמסר, במקום ללכת שולל בעקבות צליל לא מרוסן או פרצי כוח פראיים.
אפשר להוסיף ולהשתפך אודות ההשקעה של מהנדסי ב.מ.וו בטכנולוגיה, לספר על שסתומי הטיטניום או על מהדקי השסתומים ההידראולים, אבל כל אלה הופכים מיותרים לגמרי לנוכח התוצאה הסופית: מנוע ה4- צילינדרים המהנה ביותר לשימוש בעולם כולו, ולראשונה מזה עידן ועידנים הוא לא מגיע מיפן.
"ואף על פי כן" אמר הדחליל, "אני אבקש מוח ולא לב; כי איש טיפש, גם אם יש לו לב, לא יודע מה לעשות בו". "אני אבחר בלב", השיב איש הפח, "כי מוח מביא לבעליו אושר, ואושר הוא הדבר הטוב ביותר בעולם"
S1000RR לא מסתפק בלב. זהו האופנוע הראשון בעולם מייצור סדרתי שמציע מערכת בקרת יציבות (נוסף לABS-), שמבוססת על חיישן תאוצה ובוחנת הפרשי מהירויות בין שני הגלגלים כדי לצמצם את האפשרות לנעילת גלגל אחורי ולהחלקה שלו.
חובבי ה"ווילי" והחלקת הגלגל האחורי יכולים לבטל את פעולת המערכת, אבל גם הם וגם אחרים עשויים לחסוך לא מעט כאב ונזק לאופנוע, בזכות מה שבודאי יהפוך לסטנדרט של התעשייה בעתיד, אבל בינתיים מופיע רק באופנוע הזה.
החבר הטוב ביותר שלי מספר שבמהירויות גבוהות, מעל 200 קמ"ש, הוא חש חוסר נוחות לנוכח התחושה שהגלגל הקדמי מקפצץ ולא נטוע מספיק באספלט שלפניו. אני, לעומת זאת, גיליתי שעל הכביש המתאים והפנוי, S1000RR עושה לי "מוח של קוף" הרבה יותר מהר מאופנועים אחרים, ומדרבן אותי להעלות את קצב הלב. עם זאת, לאורך הרכיבה לא הצלחתי להגיע לכיוון המתאים של שיכוך ההחזרה של בולמי הזעזועים הקדמיים והאחורי.
מאידך - לא הפסקתי להתלהב מן הדרך הקלה והנוחה שנבחרה כדי לבצע את הכיוון הזה: בשונה מיצרנים אחרים, שאצלם נדרשים כלים מיוחדים או לכל הפחות גמישות יוצאת דופן כדי להגיע לכיוון הכיול, ב.מ.וו מצאה פתרון קל במידה קיצונית - בוררים שדורשים מברג קטן ומצוי כמו "טסטר".
למעשה, אפילו "טסטר" מיותר מפני שבקצה מפתח ההתנעה יש חוד דמוי מברג שאיתו אפשר לכייל את הבולמים (ורק חבל שלא מצאתי את הכיול שמתאים לי.(... אני גם לא אהבתי את תחושת סגירת המצערת, האלימה מדי, אבל זה ככל הנראה משהו שמתרגלים אליו או שניתן לשיפור על ידי תכנות מתאים.
מאידך, מאוד התלהבתי מההיגוי האינטואיטיבי של האופנוע, היגוי שמספק תחושה נוחה מאוד ומאפשר תיקונים תוך כדי הטיה, מה שהופך אותו להיגוי הסלחן ביותר שנתקלתי בו אי פעם באופנוע ספורטיבי.
S1000RR החל את דרכו, בשנה שעברה, על מסלולי המירוצים של סדרת הסופר-בייק, ולמרות שהדרך שם עדיין ארוכה הוא זכה להערכה רבה. הגרסה הסדרתית שלו החלה להימכר בעולם בשלהי השנה שעברה, ובחודשיים האחרונים גם אצלנו.
160 אלף שקל, פלוס מינוס, אינם סכום פעוט אמנם, אבל בהחלט סביר ביחס למחירי המתחרים.S1000RR בולט במיוחד בעוצמה הנשלטת שלו - כוח מרשים מצד אחד וקלות שליטה מאידך. מצב ה"גשם" שלו אינו בהכרח מצב לחנונים: בנהיגה עירונית הוא משדר רוגע נעים ויכול לחסוך מצבים מביכים ולא זולים.
"עוץ היה חבר אמיתי", צריכים אנשי בוואריה לומר לעצמם כעת, כשהם מברכים על המוגמר. "כשהיה כאן, בנה עבורנו את עיר האיזמרגד הזאת, וכשהלך השאיר את הדחליל החכם שישלוט במקומו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם