כך התרסק הלל צ'רני החשוד המרכזי בפרשת הולילנד
היזם של פרויקט "הולילנד", הוא החשוד המרכזי בפרשה החמורה בתולדות ירושלים. מכריו מסרבים להאמין שהוא עומד מאחורי השוחד ומספרים על אדם צנוע וחביב, שרחוק מהדימוי התקשורתי שדבק בו
דירת הדופלקס שלו אמנם יפה יותר ושוכנת בסמוך למבנים מרשימים יותר מאלה המאפיינים את יושבי השכונה, אולם בעלי הון בסדר הגודל של צ'רני אינם נוהגים למקם את ביתם בתפר שבין שכונת מלחה לקטמונים. רבים מהם מתגוררים דווקא ממול, בדירות של הפרויקט שיצא לדרך בשנות התשעים בחסותו של צ'רני.
אם יש נקודה שבה מגדירים תושבי העיר את הולילנד כמפלצת היא בדיוק זו שהוא מתגורר בה, מצדו השני של כביש גולומב. ביתו, שכמעט נושק לאצטדיון טדי, משקיף מלמטה על הפרויקט השנוי במחלוקת.
צ'רני יכול היה להביט מפתח ביתו כיצד הפרויקט קורם עור וגידים, וכיצד התינוק התמים הופך לילד גדול ומלא תאווה. עוד לא ידוע מי המבוגר הלא אחראי שסיפק את הסטרואידים הללו, אבל התחושה הקשה בציבור הירושלמי הייתה שם כבר שנים רבות.
הניגוד בין ביתו של צ'רני לפרויקט המפלצתי, כמו גם הניגוד בין מאפייניו האישיים של האיש, המוגדר על ידי מכריו כצנוע וחביב ושירת בתפקיד בכיר בצה"ל, למאפייניהם ועברם המפוקפק של חלק מהנחקרים בפרשה, מעלה תמיהות לגבי מעורבותו האפשרית בפרשה. אישים בכירים שליוו את הפרויקט ומעולם לא דבק בהם רבב אינם פוסלים את האפשרות כי הפרויקט אינו כשר, אולם מוציאים מכלל אפשרות את מעורבותו של היזם עצמו ומציעים לא לנעוץ בשלב זה מסמרים בארון הקבורה התקשורתי שלו.
הנס קרוך, סבו של צ'רני, נמלט מגרמניה בשנת 1938 ועלה לישראל. בשנות החמישים ביקש קרוך מהמדינה את הקרקע באזור רמת שרת במטרה לבנות במקום מלון. הצעתו של המלונאי העשיר התקבלה בשמחה גדולה, מאחר שהסיכון בהקמת בית מלון על גבעה מרוחקת באזור שבזמנו כלל לא היה מיושב היה עצום. המהלך נועד לפתח את העיר וטמן בחובו משאלת לב להרחבת ההתיישבות בעיר. המשפחה, שמחזיקה עד היום גם בית מלון בשווייץ, ניהלה את בית המלון הקטן, שנקרא מלון הולילנד.
בשנת 1970 נפטר הסב. לאחרונה הכריז בית משפט בגרמניה כי הוא הבעלים של בניין התאטרון העירוני של לייפציג, והעירייה המקומית הציעה ליורשיו 3.8 מיליון יורו אם יוותרו על תביעת הבעלות על הנכס. חבר של צ'רני מספר כי "הלל מדבר הרבה על סבא שלו, על מלון הולילנד שנבנה במקום, על המלונאות. הוא ירש כסף רב והחליט כי יש להמשיך את המסורת ולבנות מלונות נוספים, הוא מלונאי באופיו".
על הרקע הזה התחיל צ'רני ליזום את פרויקט הולילנד. הוא שוכר כעשרה משרדים שונים, כל אחד מהמובילים בתחומו, במטרה להקים פרויקט של מצוינות בתחום התיירות. "צ'רני שכר את המשרדים הטובים בארץ", מעיד בכיר בפרויקט.
"התכנית של הלל הייתה חד משמעית", מעיד הבכיר, "שלושה בתי מלון. החלל שייוותר אמור היה להיות מוקצה למגורים אבל זה לא עניין אותו, אותו עניין המשך המסורת המשפחתית של מלונאות".
בשנת 1996 השמות הגדולים עשו את שלהם, והפרויקט אושר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה ולאחר מכן בוועדה המחוזית. ההתנגדויות, בין השאר נגד בנייה גבוהה על ההר, לא התקבלו. גורם בפרויקט מעיד כי "שכנעו את הרשויות, זה היה בתקופה שהחלו להשתכנע כי יש לאשר פרויקטים של בנייה גבוהה וצרה. הפרויקט נבדק על ידי כל הגורמים המקצועיים וביניהם פסקוואל ברויד, שהיה מתכנן המחוז, ואורי בן אשר שהיה מהנדס העיר. הפרויקט שאושר אז היה ראוי". לאחר ההתנגדויות נעשו שינויים בתכנון, פותחו יותר שטחים ירוקים בסביבתו והתכנית אושרה סופית.
צ'רני, ששכר את המשרדים המובילים בעלויות גבוהות במיוחד, נפרד מכולם בידידות והצוות התפרק. רק יועצו הקרוב שמואל דכנר (73) נשאר. הסיבה לכך היא שדכנר תיווך בין צ'רני ל"פולאר נדל"ן" ול"קרדן נדל"ן", ולחברות הללו יש אנשי מקצוע משלהם. החברות רכשו תחילה את האזורים שיועדו למגורים, ובהמשך גם שטחי מלונאות.
מטבע הדברים, המורשת המשפחתית של צ'רני אינה מעניינת את החברות הללו אלא תזרים המזומנים, וכדי להגדילו הן פעלו כדי לשנות את ייעוד הקרקע ממלונאות למגורים. שני המגדלים, שהיום הם מגדלי מגורים לכל דבר ומונים 34 קומות, היו מיועדים במקור להיות מלונות, כמו גם מבנה מדורג שאמור היה מלון יוקרתי ולא קם מעולם. למרות הפירוק האדריכלים אינם מאוכזבים מצ'רני. להפך, הם מעריכים אותו מאוד ואינם חשים כלל כי סילק אותם. את דכנר, לעומת זאת, הם מכנים "מאכער" במקרה הטוב.
"כל האנשים המעורבים בסיפור הנוכחי, הפלילי, לא היו שם בהתחלה", מסביר בכיר בפרויקט. "האדריכלים אחרים, החברות אחרות, מתכנן המחוז ומהנדס העיר התחלפו". בשנת 2000 התחילה האינתיפאדה השנייה, התיירים לא הגיעו והחברות הבינו כי לחץ על הרשויות בעיתוי זה עשוי להניב פרי. "אם בתחילת הדרך היו חילוקי דעות סביב שאלת הצורך בשלושה מלונות גדולים באזור מרוחק כמו הולילנד, לאחר פרוץ האינתיפאדה השאלה התחדדה עוד יותר", מסביר מקורב לעניין.
"פולאר וקרדן הגיעו לוועדות והסבירו שמלונות לא כדאי לבנות, ולעומת זאת מגורים מאוד כדאי לבנות. תייר אחד לא מגיע, אז כדאי להתחיל לבנות בתי מלון?". על פי התכנית, יועדו לקום עד 1,400 יחידות הארחה, במציאות אין ולו חדר הארחה אחד.
החברות לא הסתפקו בכך, וביקשו גם להרחיב את היתרי הבנייה באזורים שיועדו מלכתחילה למגורים. איש מקצוע שנמנה עם הצוות הראשון מעיד כי "הם הגישו תכנית אחרת, הרבה יותר אינטנסיבית מזו הקודמת בנושא המגורים. מדהים לדעת שמה שכולם מכירים כפרויקט "הולילנד" אינו אותו הפרויקט שהיה מתוכנן להיבנות, והמבנה של רם כרמי אינו אותו המבנה שהיום רואים כולם מכביש גולומב".
על פי התכנית המקורית, החתך של הבניינים היה נמוך בהרבה: שלוש קומות צמודות קרקע ומעל זה בניין של כחמש קומות נוספות. לפי התיקון שהתקבל, הבניינים גבוהים פי שניים לערך. האישור אפשר לבנות גם קומות נוספות כלפי מעלה וגם להגדיל של כמות הקומות המדורגות מטה לכיוון הכביש. אגב, לפי התכנית המקורית הבניינים לא היו אמורים להיות מחוברים זה לזה.
הלל צ'רני גר עם רעייתו בדירה בסן מרטין. סמוך לפרויקט מתגוררים שני בניו: עמרי, תלמיד משפטים באוניברסיטה העברית ששירת ביחידה מובחרת, וגיא הצעיר ממנו. צ'רני כאמור שירת בצבא שנים רבות, והוא חובב טיולים מושבע וחבר באיגוד הניווט. הוא אף נוהג להשתתף להנאתו במרוצי שדה של איגוד האתלטיקה. אנשי המקצוע שעבדו איתו מאפיינים אותו כולם כאדם צנוע וישר.
"לזיכרוני, לידיעתי ולתחושתי הלל צ'רני הוא ג'נטלמן", מגדיר בכיר בפרויקט, "אדם תמים וביישן שנולד עם כפית זהב בפה ואמר 'רגע, צריך להרחיב את עסקי המשפחה'. מה שאני יודע זה שלא ראינו אותו הרבה מאחר שהוא היה עושה ימי מילואים בכמויות מטורפות. בישיבות שלנו, שהרבה אנשים מכובדים הגיעו אליהן, הייתה מכונת קפה וכיבוד צנוע. לא היו פותחים שולחן. הצניעות שלו הגיעה לכל מקום, לא הייתה חמדנות. תמיד היינו יושבים במלון הולילנד המקורי, מלון שלושה כוכבים צנוע ונחמד, ואף פעם לא במלונות חמישה כוכבים. אם יימצא שהלל אשם תתמוטט כל תפיסת העולם שלי, כל האמונה שאני מסוגל לזהות אנשים הוגנים וישרים. אתה הרי חש אדם לפי סגנון הדיבור, הגינונים, אתה מרגיש אותו".
ריקה שמעוני, מי שהייתה המתווכת של הפרויקט במשך שנים רבות, מתארת את צ'רני בתור "נחבא אל הכלים, שקט, אדם טוב שעוזר תמיד. הוא תמך בכל מי שנזקק ותרם לגופים שונים. כשהפסקתי לעבוד בהולילנד פארק הוא בעצמו התקשר להגיד לי חג שמח על אף שלא הוא היה המעסיק שלי. הוא מתייחס לכולם יפה, מדבר לכולם יפה. הוא גם היה עושה כל הזמן מילואים, כולם היו אומרים עליו שהוא מלח הארץ, בן אדם פשוט שלא מחפש פאר". נדמה שגם שמעוני כלל לא משוכנעת שצ'רני מעורב בפרשה: "הוא הבן אדם האחרון שזה יכול להיות", היא אומרת, "זה מאוד מוזר. הייתי בשוק מכל הפרסומים. חשבתי שלא מדברים עליו, הזלתי דמעה".
לפני שנה וחצי חשפנו כאן את הקשיים שבהם הפרויקט היה מצוי. לא שוחחנו אז עם צ'רני אלא עם נציגיהם של החברות שמתקשות במכירה. יומיים לאחר פרסום הכתבה התקשר היזם וביקש לשוחח על מצבו של הפרויקט. התרשמנו מאוד מהנינוחות, מהטון הנעים ומהיחס שלו כלפי מי שזה עתה פרסם כתבה שעלולה לגרום נזק נוסף לפרויקט במשבר. הוא היה נחמד וענייני ולא ניסה לרגע ליצור אווירה של איום. עוד ייאמר לזכותו של צ'רני כי הוא המשיך לפרסם בעיתון למרות הכתבה, שלא הייתה פשוטה עבורו. במהלך התקופה שעברה שוחחנו עמו עוד פעמיים, האחרונה לפני כחודש, ונודה כי הופתענו לשמוע את החשדות המיוחסים לו.
מקורב לצ'רני מספר כי "הוא תמיד אמר שהפוליטיקה של התכנון לא בשבילו, אדם שמרבה לשבת מן הצד ולהאציל סמכויות. הוא אינו מתערב בתחומים המקצועיים, וגם לא התיימר להבין בהם. הוא ישב בחלק מהישיבות של הפרויקט אבל לא בא לאף ישיבה ברשויות, לא לישיבות של הוועדה המקומית ולא במחוזית. בכל החלטה חשובה שהיה עליו לקבל היה מתייעץ עם אימו, המתגוררת בשווייץ, ורק אז מחליט". גם אנשי מכירות שליוו את הפרויקט שנים רבות מעידים כי לא היה להם קשר עם צ'רני. "הוא לא היה מגיע כלל לישיבות, כמעט לא היינו רואים אותו. דכנר, לעומת זאת, היה מגיע הרבה יותר".
כבר בתחילת הפרויקט מינה צ'רני את שמואל דכנר, לשעבר מנכ"ל חברת הבנייה "אזורים", ליועצו הקרוב. מאחר שהיזם לא היה בקי ברזי הכלכלה הוא הותיר את ניהול ענייניו בידי מומחה הנדל"ן, וזאת על אף שמדובר בדמות שנויה במחלוקת, בלשון המעטה.
דכנר מכונה בפי אנשי הפרויקט "מאכער", ואחרים משתמשים בביטויים קשים יותר. מבחינת הפרויקט הוא חתום על הישגים רבים: הוא היה בורג מרכזי בתהליך רכישת הקרקע על ידי חברות הנדל"ן "פולאר" ו"קרדן" והמשקיע אלי ויינשטיין. הוא גם הכיר מקרוב בכירים במוסדות השלטון. כשירות אותן העסקאות לא התבררה עד היום. המתווך מאיר רבין, שהועסק על ידי דכנר והיה מעורב בעסקאות הרכישה עצור, בימים אלה בחשד למעורבות בפרשה.
בעברו נמלט דכנר מלונדון לארץ לאחר שהותיר חובות לנושים, ונפגש כבר אז עם חוקרי מחלק ההונאה בארץ. "בוא נאמר שממנו לא הייתי קונה מכונית משומשת, מהלל הייתי קונה בעיניים עצומות", אומר בכיר בפרויקט. "התואר היחיד שאני יכול לתת לו זה מאכער מצוין. ברגע שהוא מעוניין בפגישה אצל ראש עירייה מסוים הוא זוכה לה מיד. הלל מאידך מעולם לא הלך לישיבות הללו. יכולתם של אותם מאכערים כמעט מאגית בגלל אותו מושג שנקרא הון-שלטון.
רוב הישיבות הללו בין גורם בחברה לבין איש מהרשויות הן אחד על אחד, לכן קשה כל כך לדעת מה אירע בחדרים האלה". מקורב לצ'רני מוסיף כי "אם בסופו של דבר מעורבים בפרשה, ובעיקר צ'רני, ימצאו עצמם מאחורי סורג ובריח, ואילו אדם כדכנר יהיה חופשי, אני אחוש שנעשה עוול גדול".
דכנר, שנקלע לחובות כבדים, הגיש לאחרונה תביעה נגד חברה להלוואת כספים בשוק האפור שאיתה הסתבך. הוא נטל הלוואות של יותר מעשרה מיליון שקלים ובהוצאה לפועל נפתחו לו בינתיים כ~20 תיקים. על פי כתב התביעה שהגיש, ביקש דכנר מצ'רני בשנת 2007 להלוות לו כספים לפירעון חלק מהחובות ונענה בהסכמה.
דכנר טוען בכתב התביעה כי "הולילנד תיירות בע"מ" שילמה לו קרוב לשני מיליון שקלים תחת הכותרת "הלוואה לשמואל דכנר". בסביבתו של צ'רני לא יודעים להסביר מדוע "אדם חכם ונחמד כמותו בחר ליועצו האישי אדם שאינו מתאים לתפקיד הקרוב הזה".
בתקופה שבה נחתמו הצ'קים שהיו אמורים לסייע לדכנר, הסתכסכו צ'רני ודכנר על סכום הכסףשאמור לקבל דכנר עבור שירותיו. בשנת 2008 דכנר אף שלח לצ'רני כתב תביעה מוכן להגשה ובו מפורט הקשר בין השניים וטענותיו הכספיות של דכנר.
צ'רני ראה במכתב הרבה יותר מדרישה כספית, הרי דכנר בקי בכל עסקה שנעשתה במתחם ומחזיק בכל המסמכים. הוא גם יודע ודאי כיצד אישור בנייה של 200 דירות גדל לכדי 960 דירות לבקשתם של צ'רני והחברות בפרויקט. האינטרס של צ'רני ברור: על פי מידע שהגיע ל"זמן ירושלים", על כל רכישת דירה מקבל צ'רני מהחברות שרכשו את הקרקע 35 אחוז מסכום המכירה.
בסביבתו של צ'רני טוענים כי נסחט על ידי אחד המעורבים בפרשה, איש עסקים בכיר. עורך דינו גיורא אדרת אמר בדיון בבית המשפט כי "חרב החקירה הייתה מונפת מעל ראשו של העורר, הוא צ'רני, והעד שבו מדובר אף הגיש תביעה אזרחית בנושא. הוא יכול היה להיענות לסחטן ולשלם לו דרישתו, ושום דבר מהעניין הזה לא היה בא לאוויר העולם". גם האישיות הבכירה המעורבת בפרשה, כמו גם גורמים בעירייה, טוענים כי נסחטו על ידי אותו איש עסקים מפוקפק. לא פלא שבמשטרה מגדירים את אותו אדם כדמות שאמינותה מוטלת בספק.
על כל מקרה, ביום שלישי הוארך מעצרו של צ'רני בתשעה ימים. בהחלטתו קבע השופט אברהם הימן כי "קיימת תשתית ראייתית כבדת משקל שקושרת את החשוד למקרה, והוא בעל האינטרס הגדול ביותר בפרשת השחיתות הגדולה".
מי שמצוי ברזי הפרשות ודאי נתקף בדז'ה וו נוכח הכותרת "פרשת הולילנד" שהזדקרה השבוע בראש שערי העיתונים. בשם זהה כונתה הפרשה שליוותה את תחילת הפרויקט ונחקרה בתחילת שנות האלפיים. יש להבהיר כי זו הייתה שולית למדי ביחס לפרשה הזו ואף הסתיימה בקול ענות חלושה, אולם עלו בה לא מעט שאלות קשות שאולי היו יכולות לרמז על הבאות.
עיקרו של העניין אז היה הליך "גיור"; חברת "הולילנד קורפוריישן" בבעלותו של צ'רני הייתה רשומה בחו"ל וביקשה ליצור תשתית פורמלית כדי להעביר את נכסי המתחם לחברה ישראלית בשליטת אותם בעלים. העברה בצורה זו מאפשרת לחסוך תשלומי מס שבח ומס רכישה עבור המחיר הריאלי של הקרקע, העומדים במקרה זה על יותר מעשרה מיליון דולרים.
המשטרה חשדה כי נציב מס הכנסה באותה התקופה דורון לוי אישר לצ'רני הערכת שווי של הקרקע במחיר נמוך במיוחד: כ-12 מיליון דולרים במקום מחיר ריאלי של קרוב למאה מיליון דולרים. היועץ המשפטי לממשלה באותה התקופה אליקים רובינשטיין הורה לפתוח בחקירה, ובסיומה לוי - כמו גם סגנו - לא הועמד לדין פלילי, אולם נאלץ להתפטר. מי ששילמו מחיר מעט גבוה יותר הם שני השמאים שהיו מעורבים בפרוייקט; אלה הורשעו בעבירה על כללי האתיקה מכיוון שהוציאו שומה פיקטיבית.
הדוח שעליו התבססה החקירה נוצר על ידי יעקב אודיש, מי שכיהן באותה תקופה בתפקיד השמאי המחוזי של העיר. אודיש העריך את שווי הקרקע בכ-80 מיליון דולרים על בסיס תכנית פרויקט המגורים שתוכנן לקום באזור. המועצה הארצית לתכנון ובנייה פסלה אז את הפרויקט והותירה את הקרקע מיועדת למלונאות. עקב כך סנגורו של צ'רני עו"ד דורון חכם דרש את התפטרותו של אודיש על רקע השומה הגבוהה שרשם. הוא לא ידע שכעבור זמן קצר פרויקט המגורים דווקא יאושר, ובגדול.
השמאים טענו בפני הוועדה שדנה בנושא כי "מדובר בפרשה מורכבת ורחבה, אבל היחידים שנתנו עליה את הדין הם השמאים, שהיו רק בורג קטן בתהליך, בבחינת מיצוי הדין עם הש"ג". הוועדה השיבה בזמנו כי "ככל שנתוודענו לפרטי העניין, ניתן היה להתרשם כי לכאורה לא רק בשומה נפלו פגמים. במובן זה הטענה אינה מופרכת".
איש העסקים, שעדותו מהווה נדבך מרכזי בפרשה הנוכחית, הכין טיוטת כתב תביעה נגד צ'רני אך הגיש אותה רק לו, ולא לבית המשפט, והדבר עורר את טענתו של צ'רני כי נסחט. בכתב תביעה זה נטען כי היזם שילם שלושה מיליון שקלים וחצי לבכיר בעירייה כדי שהאחרון יסייע בקידום הפרויקט. איש העסקים העיד כי העביר בעצמו כספים לבכירים בעירייה ובוועדות התכנון והבנייה, בין היתר כדי שיספקו הקלות כהקטנת היטלי השבחה על הקרקע. עוד הוא טוען כי שיחד קצין חקירות בסכום של 300 אלף דולר כדי שיסגור את תיק החקירה שנגע לגובה השומות בפרויקט.
ארז כהן, יו"ר לשכת השמאים, מתייחס היום לפרשה ההיא ואומר כי "נעשו בזמנו עבירות אתיקה. מבחינתם של היזמים עבירות כאלה בדרך כלל אינן נעשות לשם שמים, אתה יכול להסיק את המסקנות בעצמך".
יואב יצחק, עורך אתר "ניוז1", כתב בעקבות הפרשה ההיא על "הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לעבוד על מערכות הממשלה בישראל, ועל הקשיים שמערכות אכיפת החוק נתקלות בהם בבואן למצות את הדין עם אלה הרומסים ברגל גסה את חוקי המדינה".
לא בכדי יצחק מוזכר כאן; הוא ליווה את הפרויקט מתחילתו על כל החשדות המיוחסים למעורבים בו עוד בטרם היו ידועים לכול. בחודש יולי 2007 כתב יצחק: "החשד: אולמרט קיבל שוחד גם מיזמים שעסקו בפרויקט 'הולילנד'... בתקופת כהונתו כראש עיר 'השתדל' אולמרט עבור אותם יזמים... נודע כי השוחד ניתן במזומנים".
מרגע פרסום הכתבה לא כתב איש על הפרשה עד שזו התפוצצה, אך המאמר של יצחק נותר באתר לאורך השנים ועודנו שם. נחשפנו אליו בעת שהעיתון ערך כתבה על מצבו העגום דאז של פרויקט "הולילנד" בסוף 2008.
יו"ר סיעת מרצ במועצת העירייה פפה אללו, הגדיר אז את השינויים שחלו בפרויקט באופן מחשיד כ"שיטת הסלמי, פעם אחר פעם עשו שינויים". חברת המועצה נעמי צור התוודתה אז שזו הייתה ההתנגדות הראשונה שהגישה במסגרת תפקידה ב"חברה להגנת הטבע". "הפרויקט אינו דומה למה שאמור היה להיות. הוא התחיל די צנוע, עבר פאזות והשינויים עברו משום שאלה היו תוספות בשלבים. זה פרויקט לא סביר במאסה". גם צור וגם אללו היו סבורים שמדובר באינטרסים זרים, בטעויות תכנון, אבל לרגע לא חשבו כי מדובר בפלילים של ממש.
מעטים יודעים כי צ'רני השקיע כספים גם בפרויקט הדיור בבעלותו של עובד לוי ברמת בית הכרם בעזרת חברת "הולילנד". החברה השקיעה כספים בפרויקט שנקלע לקשיים ועקב כך ספגה בעצמה הפסדים.
צ'רני ושני עורכי דין שהשקיעו גם הם בפרויקט מעורבים בימים אלה בתביעה משותפת נגד לוי. הם חברו לכונסת הנכסים שנטלה את ניהולו הכלכלי של הפרויקט ואת הדירות עצמן לאחר שלוי נקלע לקשיים כלכליים. לוי היה עד התביעה, חבר ושותף עסקי של צ'רני, אלא שבחודשים האחרונים חובו עומד על כ-20 מיליון שקלים הוא נמלט מהנושים. לפני חודש וחצי פרסמנו ב"זמן ירושלים" כי ביתו הוצת על ידי זכיין של "קפה הלל" בבית הכרם.
מיזם נוסף שצ'רני מעורב בו ועלה גם כן לכותרות בימים האחרונים הוא "צוק מנרה". בתחילת שנות האלפיים נכנס צ'רני כשותף בפרויקט תיירותי זה עם החברה הכלכלית של קריית שמונה וביקש למנות מנכ"ל לחברה. לשם כך שכר את שירותיה של חברת "פילת", חברה העוסקת במתן שירותים לאיתור, אבחון ומיון מועמדים לתפקידים ומשרות שונות.
"פילת" אכן איתרה עבורו מועמד שמצאה מתאים ואיכותי, אלא שצ'רני לא היה מרוצה כלל מהתוצאה. הוא שכר חוקר פרטי ומצא ליקויים בעברו המקצועי והאישי של המועמד. חברת "צוק מנרה" פיטרה את העובד "בעקבות תפקודו הלקוי והתנהלותו הרשלנית". וצ'רני הגיש תביעה נגד "פילת" על כך שלא פעלה במקצועיות באיתור המועמד והפסיד בה.
עו"ד אורי קוזלובסקי, שייצג את חברת "פילת", אומר היום כי "צ'רני הגיש תביעה על סמך עובדות שאין להם שמץ של ביסוס. תקרא לזה קנטרנות, תקרא לזה רדיפת בצע, הוא הגיש תביעת סרק". על פי קוזלובסקי, "האינטרס שלו היה לקבל כסף, הוא פשוט רצה לקבל פיצויים מ'פילת'".
עמרי צ'רני מסר בתגובה: "אין לנו שום תגובה. אשמח אם תיתנו למשפחה שקט בזמן הזה". את תגובתם של שמואל דכנר ועובד לוי לא ניתן היה להשיג עד למועד פרסום הכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם