האם ועדת שני תגדיל באמת את התחרותיות?
ועדת הריכוזיות לא התכנסה בשל אירוע טראומטי כמו קריסת טייקון או התמוטטות חברת ביטוח או בנק. היא כונסה בתואנה של כשלי שוק המונעים תחרות והמקשים בין השאר לקבל אשראי. זה לא מנע ממנה להמליץ על ניסוי פיננסי חסר תקדים אפילו בקנה מידה עולמי. הבעיה היא שהמשק הישראלי אינו מעבדה לניסויים
שתי הוועדות הפכו לכלי שרת פוליטי המסמא את עיניהם של ראשי המחאה החברתית ומחלץ את הממשלה מהנזקים שספגה בגל ההפגנות. לוח הזמנים הצפוף שלהן לא היה מקרי: בלחץ ראש הממשלה המסקנות הושלמו בחופזה והתנקזו עוד לפני ראש השנה, כפי שהתחייב בנימין נתניהו.
לאחר שדוח התחרותיות הוצג בתחילת השבוע התעופפו יוזמיו לחו"ל. ראש הממשלה יצא לעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, שר האוצר יובל שטייניץ טס לוועידת קרן המטבע בוושינגטון וגם הנגיד סטנלי פישר שם את פעמיו לארה"ב. אנחנו נותרו עם הכאוס ועם סימני שאלה באוויר.
מנכ"ל האוצר הפורש חיים שני, שעדיין לא נימק את הסיבות להתפטרותו, ימשיך בתפקידו כיו"ר ועדת התחרותיות. בדוח המתיימר לעודד את התחרות נקבע כי זו תושג בין השאר באמצעות פיצול בין השקעות פיננסיות, כמו בנקים וחברות ביטוח, לבין השקעות ריאליות, כמו רשתות וחברות תעשייה.
לכך נוספו צעדים משלימים המגבילים את כוחם של בעלי מניות המיעוט בקונצרנים אשר הופכים את ניהולם למשימה קשה עד בלתי אפשרית. רוצה לגייס הון? כנס אסיפה כללית ואשר את ההחלטה ברוב בעלי מיעוט. כנ"ל לגבי עיסקת רכישה.
חברי הוועדה הודו שההמלצות כוללות צעדים חסרי תקדים שאינם מופיעים בחוקי החברות של המדינות המתוקנות. הם גם הסכימו שההמלצה השוללת מבעלי חברות הפירמידה את השליטה האפקטיבית בחברות-בנות ונכדות לא נוסתה מעולם.
ועדת הריכוזיות לא התכנסה בשל אירוע טראומטי כמו קריסת טייקון או התמוטטות חברת ביטוח או בנק. היא כונסה בתואנה של כשלי שוק המונעים תחרות והמקשים בין השאר לקבל אשראי. זה לא מנע ממנה להמליץ על ניסוי פיננסי חסר תקדים אפילו בקנה מידה עולמי. הבעיה היא שהמשק הישראלי אינו מעבדה לניסויים.
מדוע אצה הדרך לחברי ועדת שני בהגשת המלצותיה התקדימיות? יש לכך סיבה פשוטה: יש לנו ראש ממשלה לחיץ. לפני חודש וחצי, בעיצומה של המחאה החברתית, זימן אליו נתניהו את חברי הוועדה. הוא נבהל ממסע הפחדה מסיבי של תקשורת אינטרסנטית ודרש מהוועדה המלצות מהרגע להרגע. לוח הזמנים שכפה עליה היה צפוף עד בלתי אפשרי. החלק הדומיננטי של המלצות הוועדה הנוגע לחברות הפירמידה התקבל בשני חודשי דיון בלבד. אחד מחברי הוועדה אמר לי: "לא האמנתי שבנושא מסובך כזה יגישו את ההמלצות עד לראש השנה. אבל מה לעשות, ביבי לחץ".
חילוקי הדעות בין יו"ר רשות ני"ע לנציגי בנק ישראל יעידו על מורכבות הנושא. שלא במקרה, בחלק מההמלצות היתה דעת מיעוט; שלא במפתיע, אפילו שר האוצר הסתייג מ"המלצה וחצי", כפי שציין השבוע בדבריו.
הוועדה עמדה במשימתה העיקרית - הגשת ההמלצות לפני ראש השנה אך במשימה המרכזית - עידוד התחרות במשק ספק אם עמדה. הבטחות נתניהו להגדלת רווחת הצרכנים עם הגשת הדוח שהן חסרות כיסוי עובדתי, ואפילו שני עצמו היה הגון מספיק להודות שההשפעה על הכיס, אם בכלל, תורגש רק בעוד כמה שנים. אלא שעד אז תוצאות הוועדה עלולות להוביל את המערכת העסקית הישראלית לכאוס. ואולי בעצם התכוונה הוועדה בהמלצותיה להרוג ברכות את חברות האחזקה.
המלצות ועדת שני ייאלצו את איש העסקים צדיק בינו להיפרד לשלום מאחזקותיו בחברת האנרגיה פז או בבנק הבינלאומי. מסכן בינו. למה זה מגיע לו? איש העסקים יוצא הדופן עשה את הונו ב-10 אצבעותיו. כבעל מניות אצל בינו הייתי מתעקש שימשיך להיות הבעלים. שליטתו העניקה למשקיעים ערך מוסף, ואם תרצו בלשון פופוליסטית, הוא עזר להגדיל את הפנסיות שלנו.
מדוע שנוחי דנקנר, שבמשבר 2008 העניק מטרייה פיננסית לכלל ביטוח, ייאלץ כעת להיפרד ממנה? ומדוע לחייב את יצחק תשובה למכור את הפניקס שממילא אינו מצליח למכור במחיר המתאים זה שנתיים?תשובה, הבעלים של קבוצת דלק, מעניק בשלב זה גב לחברת דלק נדל"ן, והמשקיעים המוסדיים יודעים זאת. בלעדיו היו המשקיעים באג"ח של דלק נדל"ן זוכים לאותה התספורת שספגו המחזיקים באג”ח של ליאון רקנאטי (גמול), של בצלאל איגר (דוראה) ושל אבי ורטהיים (אינספייר).
גם אם נניח שצרות המשק ייפתרו במכירת חברות הביטוח או הבנקים, מי יגיע לקנות? האם קרנות השקעה זרות או יהודים מחו"ל ירכשו, או שאולי יש לחלק את המניות לציבור הרחב? כשהצבתי השבוע שאלה זו בפני חבר ועדת התחרותיות יוג'ין קנדל הוא השיב מבלי להתבלבל: “גם וגם וגם”. במילים אחרות, כל האפשרויות פתוחות.
אבל מה יקרה אם קרנות ההשקעה הזרות יגיעו לישראל? אייפקס רכשה בעבר את בזק ומחזיקה כיום בתנובה ובבית ההשקעות פסגות. זמן קצר לאחר הרכישות מוצרי תנובה התייקרו ודמי הניהול בפסגות זינקו. קרן ההשקעה האמריקאית סרבסרוס עמדה לרכוש את בנק לאומי ולמזלנו הגדול העיסקה לא הושלמה מעולם. תסריט נפילה של בנק לאומי היה בהחלט אפשרי לו היו משלימים את העיסקה.
הקרנות הזרות רואים כבר בזמן
אז אולי היהודים הטובים מחו"ל ישקיעו בישראל? זה שנים שהמערכת הבנקאית כולה מוצעת למכירה, אבל אין קונים. האם שני באמת מאמין שמשקיע ישראלי במצב הרגולציה הנוכחית יקנה את אחת מחברות הביטוח? אשרי המאמין. האפשרות שבעוד 4 שנים לא יימצא קונה היא בהחלט סבירה. במקרה זה נשקלת האפשרות למכור את חברות הביטוח או את הבנקים לציבור. החברות ינוהלו ללא גרעין שליטה, כלומר, בלי בעל בית, כמקובל בחברות רבות בארה"ב.
ביטול שיטת גרעיני השליטה תעביר את החברות לשלטון המנהלים - שיטה גרועה שנכשלה במרבית המקרים, למעט בבנק לאומי שמנהלת גליה מאור, אשר ציינה יותר מפעם אחת שהיא מתייחסת ללאומי כפיקדון מטעם הממשלה שנמצא בידיה. אבל האם וכיצד תוכל הרגולציה לפקח על המתרחש בחברות ללא שליטה, על החלטות הדירקטוריונים ועל שפע ועדות המשנה? אם כיום הרגולציה מתקשה להתמודד עם המתרחש, אין סיבה לחשוב שבעתיד הם יהיו יעילים יותר.
בנקאים ומשקיעים מוסדיים הדגישו בפני שירגישו נוח הרבה יותר אם השליטה בבנקים או בחברות הביטוח תישאר בידי משקיעים בעלי מחויבות לישראל כמו משפחת עופר, שרי אריסון, נוחי דנקנר וכן, גם יצחק תשובה. גליה מאור הסבירה פעם: "אחת מהשיקולים שלי בהחלטת אשראי הוא היכרותי האישית עם המלווה. אני מסתכלת לו בעיניים ולפעמים זה אחד השיקולים הקובעים את ההחלטה הסופית".
ועדת בכר, בראשות מנכ"ל האוצר לשעבר ד"ר יוסי בכר, הגישה את המלצותיה ב-2005. אז, כמו היום, נזרקו סיסמאות של תחרותיות וריכוזיות. גם אז הופעלו על הוועדה, משיקולים אינטרסנטיים, לחצים חסרי תקדים מצד חלק מהתקשורת. הגדיל לעשות עיתון מסוים שעודד בשם התחרותיות את הוצאת החיסכון מהבנקים והעברתו לבתי השקעות.
חברי הכנסת נפלו בפח והצביעו בעד ההמלצות כמו אוטומט. בכר מודה כיום כי בחלק מההמלצות נפלו אולי כשלים המצריכים תיקון. הוועדה אילצה את הבנקים למכור את קופות הגמל, את קרנות הנאמנות ואת קרנות ההשתלמות. הריכוזיות שבשמה בוצע המהלך החליפה כתובת ועברה לחברות הביטוח.
המונחים "תחרות", "ריכוזיות" ו"שיפור רווחת הצרכן" נותרו בגדר סיסמאות.
דמי הניהול הוכפלו ועל פי ההערכות 5.5 מיליארד שקל התנדפו מהחסכונות; רמת השירות צנחה; במקום בנקאי אישי שיכול היה לתת שירות בזמן אמת ולדווח על מצב ההשקעות, קיבל הציבור מרכזי שירות אוטומטיים והדיאלוג של לקוחות הפריפריה עם בתי ההשקעות מתקיים באמצעות פקסים; מלחמת התשואות גררה גם עלייה ברמת הסיכון של ההשקעות. הלקוח שילם יותר וקיבל הרבה פחות.
בניגוד לדוח בכר, שהנזקים בגינו הם כמעט בלתי הפיכים, את ההמלצות של ועדת התחרותיות ניתן עדיין לשנות לטובת האזרחים. חברי הכנסת חייבים להתעמק בהמלצות ולא להיגרר לעמדות פופוליסטיות ואנטי עסקיות.
יו"ר הוועדה חיים שני הסביר השבוע שמבנה חברות האחזקות מעודד נטילת סיכונים, מאפשר עיסקאות בעלי עניין ועלול ליצור פוטנציאל של ניגודי אינטרסים. האם תפקידה של הרגולציה הישראלית לקבוע מדיניות נטילת סיכונים או שמדובר באחריות הדירקטוריון? האם ועדת שני לא שמעה על דוח חודק המפרט היטב איך על משקיע מוסדי להשקיע? סוגיית פוטנציאל ניגודי אינטרסים או עיסקאות בעלי עניין ניתנים לפתרון גם במבנה הרגולציה הנוכחית, ואם שני סבור שהרגולציה אינה מתפקדת כראוי, זה הזמן לחזקה.
שני גם טען שמשקיעי חוץ מדירים רגליהם מישראל בגלל מבנה המשק המסובך. כמנכ”ל נייס לשעבר הוא אמור להבין מדוע באמת הזרים בורחים מישראל. נסטלה ויוניליוור הגיעו לישראל בימי הזוהר של הסכמי אוסלו. אינטל פוקדת אותנו בזכות הטבות המס יוצאת הדופן. היום הם לא יגיעו בגלל הסביבה הגאופוליטית הבעייתיות והרגולציה הסבוכה לא פחות.
ועדת התחרותיות מעניקה בהמלצותיה אוסף המלצות המנטרלות את הרצון ואת החשק לעשות עסקים, והן עלולות להאיץ את תהליך מעבר המשקיעים מישראל לחו”ל. הקשר בין ועדת התחרותית לעידוד התחרות הוא מקרי בהחלט. ספק אם יוזמיה כמו ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל יהיו בתפקידם בעוד 4 שנים כדי שיישאו בתוצאות לטוב ולרע. אנחנו נשארים פה.
"אנחנו לא מדינה נורמלית"
נגיד בנק ישראל סטנלי פישר במסיבת עיתונאים לפני נסיעתו לוועידת קרן המטבע בוושינגטון, השבוע
אם הנגיד נזקק ל-6.5 שנות כהונה כדי להבין באיזה בית משוגעים הוא פועל, הוא סובל מליקויי הבנה. עכשיו כבר ברור מדוע בחודשים האחרונים הוא חיפש לעצמו ג’וב מחוץ לגבולות המדינה.
"הפחתת המכס והגדלת הייבוא הן התאבדות כלכלית".
שר התמ"ת שלום שמחון, 19.9.2011.
האם זהו אותו השר שבתחילת אוגוסט המליץ לפתוח לייבוא את שוק מוצרי החלב ולהוריד את מחיר המטרה? האם המחאה החברתית כבר לא עובדת?
"רמי לוי מוותר על שליש מהבונוס השנתי לטובת 780 העובדים לאור המצב הכלכלי והמחאה החברתית"
חברת שיווק השקמה בהודעה לבורסה, 20.9.2011
לוי, איש שיווק מעולה, מוזמן להחליף את הגימיק השיווקי בשיפור תנאי ההעסקה של העובדים והתאמתם למקובל ברשתות הגדולות. לחלופין מומלץ שירחיב את פריסת סניפיו לפריפריה ויציע גם שם את בשורת העוף בשקל.
"נעצור את העברת כספי המסים לרשות הפלסטינית"
שר האוצר יובל שטייניץ מאיים בראיון לבלומברג בפעם המי יודע כמה, 20.9.2011
מר שטייניץ: אם נמאס לך מתפקיד הגובה של הרשות הפלסטינית אתה מוזמן לדרוש מהם עמלת שירותי גבייה כמקובל במשרדי הממשלה. לחלופין אתה מוזמן להקים אוהל מחאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם