יהודה רווה: "אני לא נוטש חברים"
יהודה רוה מבטיח לבקר את אולמרט בכלא אם חלילה יורשע ומתעקש שלופוליאנסקי הוא אדם נפלא. ובכלל, אם הבירוקרטיה לא היתה מקשה כל כך, אף אחד לא היה צריך מאכרים. כראש משרד המעורב ברוב פרויקטי הבנייה בירושלים, ניסינו להבין ממנו איפה טעינו
לכך מתווספת העובדה שהוא חבר של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, של ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי ושל מכובדי עיר נוספים, אשר שמם נקשר לאחרונה בפרשיות הנחקרות על ידי המשטרה.
רוה מוחה על כך שהציבור הרשיע את אולמרט עוד לפני שהמשטרה אמרה את דברה, ובטח לפני שהוגש כתב אישום. הרוב המכריע של המעצרים בישראל מסתיים ללא הגשת כתב אישום, הוא מבקש להזכיר; וגם אם חס וחלילה חבר שלו יורשע וישב בכלא - הוא יהיה הראשון שיבוא לבקר אותו.
"אני לא נוטש חברים", הוא אומר, "חבר נמדד בעמידתו לצד חברו בשעתו הקשה". כמובן שזה תלוי בסוג העבירה, הוא ממהר לסייג. לדבריו, אדם שכשל בכסף אינו דומה לאדם שביצע עבירות מין קשות. "אורי לופוליאנסקי הוא אדם נפלא", אומר רוה, "הוא הקים את הארגון המפואר ביותר בישראל, ואנשים באים מחו"ל כדי ללמוד את הפעילות שלו ביד שרה". רוה אומר את הדברים כמי שהיה סגן יו"ר המועצה הציבורית של הארגון.
רוה הקים את משרדו הירושלמי יהודה רוה ושות' ב-1974. לא יהיה מוגזם לומר שהמשרד שלו, המונה כיום כ-75 עורכי דין, מעורב בצורה זו או אחרת ברוב הפרויקטים של תשתיות ובנייה בירושלים. בשל הרלוונטיות הזו של המשרד לבנייה בירושלים ולתשתיות בארץ בכלל, ניסינו לברר עם רוה ועם כמה משותפיו, שמכירים את המערכות מבפנים, איפה טעינו - וגם איפה הצלחנו.
רוה מסביר שלמרות שהוא נראה פעמים רבות בסביבת פוליטיקאים, המשרד עצמו מתרחק מפוליטיקה. "אם אתה רוצה להיות עורך דין מסחרי בישראל, אתה צריך להיות בקשר עם הפוליטיקאים אבל לא לעסוק בפוליטיקה", הוא מדגיש.
שותפו של רוה, עו"ד אורי ימין מהסניף הירושלמי, שעוסק כבר שנים בנדל"ן בעיקר בירושלים, מתבטא בצורה פחות פוליטיקלי קורקט. לדבריו, כמעט לא בונים בירושלים, כי יש בה מעט מאוד קרקעות פנויות וגם כי כל בנייה היא רגישה. "תמיד יש מישהו שמתנגד", הוא אומר, "פעם זה הירוקים, פעם המתים ופעם גופים לשימור".
לדברי ימין, "יש כאן שאלה מעניינת מבחינה דמוקרטית: איך ייתכן שהוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים מאשרת תוכניות של בנייה בבעלות ערבית הרבה יותר בקלות מכפי שהיא מאשרת תוכניות בנייה של יהודים? אכיפת נושא הבנייה בירושלים היא גזענית לטובת הערבים". רוה תומך וחוזר על כך שתוכניות שערבים מגישים אכן מקבלות יחס מועדף.
מה אתה חושב על השחיתות בוועדות התכנון והבנייה?
רוה: "קודם כל אני לא יודע שיש שחיתות. הוועדה המחוזית בירושלים היא אחת הוועדות הכי יעילות (למען הגילוי הנאות נציין שאשתו של רוה, עו"ד תמי רוה, שימשה בעבר כמנהלת מחלקת תכנון ובנייה במשרד המשפטים והיתה נציגת השר בוועדה עד 1993 - ע.ש.א). הבעיה היא הבירוקרטיה, שהיא רקע נוח לפעילות של מאכרים. הקשיים הבירוקרטיים יוצרים תופעות של 'קיצור הליכים'. אני כמובן לא מצדיק ביצוע עבירות אם נעשו כאלה, אבל אם מחפשים את האשמים - זה הרקע לעניין.
"למשל, בקשה לשינוי תב"ע (תוכנית בניין עיר - ע.ש.א) או תב"ע חדשה. זה יכול לקחת בין שנה וחצי ל-20 שנה. הממוצע הוא 10 שנים. למה זה קורה? כי חוק תכנון ובנייה חוקק לפני 45 שנה וכולל כ-100 תיקונים, וחלקו עדיין מבוסס על פקודת בניין ערים משנות ה-40. יש גם כפל ועדות - קודם צריך לפנות לוועדה מקומית ואחר כך לוועדה מחוזית. למה? כי זו ירושה מהמנדט הבריטי. המנדט מינה מנהל מחוז, נציג של האנגלים, שהשגיח על ראשי הערים שנבחרו על ידי היהודים. הוועדה המקומית
"אנשים אוהבים להגיש התנגדויות, קודם כל מאחר שזה לא עולה כלום. יש סעיף בחוק שמאפשר לוועדה להטיל הוצאות על התנגדות סרק, אך לדעתי הוא מעולם לא הופעל. כך, כל מי שבונים לידו, וגם לא לידו, משהו שלא נראה לו - מגיש התנגדות. התנגדות של קבוצות גדולות יכולה לעכב את הדיונים במשך שנים".
על פי פרסומים שונים, השכנים של פרויקט הולילנד בירושלים קבלו כל מיני הטבות כדי להסיר את ההתנגדותם לפרויקט המושמץ. רוה אומר שהטבות כאלה הן עוד תמריץ להגשת התנגדויות.
"סיבה נוספת לבירוקרטיה ולהתארכות ההליכים", הוא ממשיך, "היא שתוכנית המתאר הנוכחית בירושלים היא למרבה התימהון תוכנית מנדטורית. 60 שנה עובדים עליה ועכשיו היא מגיעה לשלבים סופיים של אישור. 60 שנה זה קצת הרבה כדי לפתור בעיה, לא?".
למה עדיין אין רכבת לירושלים?
"אסור לראות את העניין רק במונחים של רווחיות או רנטביליות. כך גם לגבי רכבת לאילת, שהיתה תורמת תרומה אדירה לפיזור האוכלוסייה. בעיקרון, אין רכבת מהירה לירושלים בגלל אילוצים תקציביים ואילוצי תוואי. אבל שום אילוץ לא יכול להצדיק את העובדה שאין רכבת מהירה לירושלים כבר עשרות שנים - פיזית אפשר להגיע ב-28 דקות מירושלים לתל אביב, וזה לא קורה. מבחינה כספית, לדעתי היה שווה להקציב את זה, כי מה קורה בינתיים? אין רכבת, יש יותר תאונות דרכים, יש עומס בכבישים ומי יודע כמה מיליוני שעות עבודה מבוזבזות. זה לא נחשב? רואים את הכל דרך החור שבכיס. אם היתה ממשלה שמחליטה לקדם את הפרויקט גם אם הוא עולה עוד מיליארד שקל, זה היה קורה. הרי הירוקים לא מתנגדים לכך שתהיה רכבת, להפך הם רק רוצים שתהיה מתחת לאדמה".
לגבי תופעת שכונות הרפאים בירושלים: תושבים זרים רוכשים דירות יוקרה בעיר, אבל מתגוררים בהן כמה שבועות בלבד במשך השנה.
"יש מצב אחד גרוע יותר מזה שזרים קונים דירות - כשזרים לא קונים דירות. הנדל"ן הוא ענף היצוא מספר אחת של ישראל, ענף שמכניס המון כסף למדינה. יש לכך גם ערך מוסף: מי שקונה דירה בירושלים יש לו קשר לישראל. הוא יביא את הילדים שלו לחודש בשנה, והם עשויים להתאהב בארץ. חלקם יעלו לישראל".
משרדו של רוה מייצג גם את התאחדות הקבלנים. הוא מספר כי בשנה האחרונה לבדה ייצג המשרד מכירה של כ-10,000 יחידות דיור ברמת שרת, בבית שמש, בירושלים, בפרויקט "ימקא" הקורם עור וגידים וכן באשדוד, בבאר שבע, באלעד ועוד. לכן אך טבעי שיש לו מה להגיד על קבוצות הרכישה.
אך הביקורת באה דווקא מכיוונו של עורך דין אחר מהמשרד, אהוד נדב, מומחה למיסוי בינלאומי וחבר בוועדה של משרד השיכון, שמופיע גם בוועדות הכנסת בכל הנוגע לחוק המכר. "יש הסכמה מקיר לקיר שהפלופ בפתח", הוא אומר, "אין שאלה אם זה יקרה - אלא מתי זה יקרה. אני לא מדבר על קריסת קבוצה של 10 דירות, אלא של מארגנים כבדים. השאלה היא אם זה יהיה אחד או עשרות ביחד. אני לא יודע אם כולם יודעים ש-40%-50% מהבנייה בתל אביב הם של קבוצות רכישה. אני לא נגד קבוצות רכישה וגם התאחדות הקבלנים לא מתנגדת, אבל הבעיה היא שהן הפכו לאופנה: כל אחד שמצליח לשים יד על מגרש מביא את החבר'ה, בלי ניסיון, ואז קורות צרות".
לנדב יש פתרון: "לא צריך להפסיק את קבוצות הרכישה אלא ליצור מנגנוני פיקוח וביקורת. כמו שקבלן זקוק לניסיון, כך צריך לקבוע לגבי מארגני קבוצות הרכישה. היום כל מה שצריך כדי להקים קבוצה זה טלפון נייד, אפילו לא צריך משרד".
רוב השותפים במשרדו של רוה, אשר אותם הוא מכנה "הדור הצעיר", נמצאים איתו כבר שנים רבות, חלקם יותר מ-20 שנה. המשרד מייצג בעלי הון וגופים מסחריים חזקים, וההזדהות האישית של השותפים היא לרוב עם הלקוחות. בשנים האחרונות המשרד מזוהה יותר מכל עם חברת דרך ארץ, שהקימה את כביש חוצה ישראל (כביש 6).
עו"ד יובל גרייבסקי, שותף במשרד שליווה את החברה לאורך התהליך, מספר כי נאלץ להתמודד עם 4 בג"צים שהוגשו נגד בניית הכביש. גרייבסקי לא מבין את העותרים: "מה הם רוצים, שלא יהיו כבישים? מה האלטרנטיבה? השאלה היא גם מה הנזק האמיתי: בלי הכביש הזה אי אפשר היה לנסוע בארץ הזאת, הכל היה פקוק. מוכרחים להגיע לפשרות בין הרצון לשמור על הטבע לבין הצורך בכבישים. לכביש הזה יש מפרט שמגן ביותר על הטבע בארץ ואולי גם בעולם - זה הכביש הירוק ביותר".
חלק לא קטן מהשותפים במשרד של רוה התמחו בעבר אצל השותפה הוותיקה ביותר, עו"ד ליזה טרוס, "ותיקת הצעירים במשרד", הוא אומר. רוה מתעקש שנפגוש את כולם, ביניהם השותפים הבכירים יהודה גלט וחיים שטרן, בחדר הישיבות המפואר בקומה ה-16 של מגדלי רובינשטיין בתל אביב.
אין ספק שהאווירה פלורליסטית: מצד אחד עו"ד אריה הולצר, שותף בכיר חובש כיפה סרוגה שעם לקוחותיו נמנית "דגל התורה" ומייצג בבג"ץ החינוך בעימנואל, שבו הוא טוען בתוקף שלא מדובר בהפרדה גזעית כי אם תרבותית; ומצד שני החילונים התל אביבים שמתווכחים איתו בלהט. רוה יושב בראש השולחן ונראה מבסוט מהסיטואציה - אך עם זאת מקשיב בעיון לוויכוחים בחשש שמא ייאמר משהו שאינו יאה למעמד. השיחה עברה בשלום.
החיים נראים יפים ממרומי המגדל, מבעד לקירות הזכוכית שמהם נשקפים הים והנוף הפנורמי. רוה עומד קרוב לזכוכית. "את יכולה להסביר לי למה, למשל, כאן בנו מגדל וכאן ברחוב הזה לא?", הוא שואל ומצביע על אחד המגדלים בקו הרקיע התל אביבי. "לא", אני אומרת. "גם אני לא", הוא אומר, "גם לי אין הסבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם