תעשיית הבגידות בישראל: הניאוף הפך לנורמטיבי
פרויקט מיוחד: האמריקאים מתקשים לסלוח, הצרפתים לא עושים עניין גדול מניאוף וביפן אם משלמים על סקס - זו לא בגידה. ואצלנו? אתרי היכרויות מיוחדים וצימרים מבודדים הפכו את הבגידות לעניין כמעט נורמטיבי. ניפוץ הטאבו לא פסח על חדר המיטות הישראלי
◄ תעשיית הבגידות בישראל: משתלם יותר להיות נאמנים
◄ תעשיית הבגידות: "החיים קצרים. תנהלו רומן"
◄ תעשיית הבגידות בישראל: כך תטשטשו את העקבות שלכם
לא כולם קנו את זה, ולמרות שבסופו של דבר החליט הסנאט שלא להדיח את קלינטון, הכתם על שמלתה של לווינסקי דהה מהר יותר מהכתם שהכתימה הפרשה את הנשיא לשעבר, שנאלץ לצאת למסע התנצלויות פומבי. גם שחקן הגולף טייגר וודס לא ישכח מהר כל כך את מסע הצלב שהתנהל נגדו, שבא לידי ביטוי בנטישה של ספונסרים, לאחר שהתברר כי "המעידה החד-פעמית" שלו היתה מגיפה של ממש. כאלה הם האמריקאים - מתקשים לשכוח ולסלוח.
אם כבר לבגוד, הכי משתלם לעשות את זה בצרפת, שם לא עושים עניין מסקס מהצד. תשאלו את המאהבת של נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן, שניצבה בלווייתו כפילגש גאה לצד אשתו החוקית. גם בדרום אפריקה החיים קלים יותר, לתשומת לב הנוסעים למונדיאל: אם שותים אולי לא נוהגים, אבל לבגוד אפשר בכיף; ובטוקיו שביפן תפעלו לפי המוטו "אם אתה משלם עבור זה, זאת לא בגידה".
ואיך זה אצלנו? אתרי היכרויות מיוחדים לבוגדים וצימרים מבודדים בתשלום לפי שעה הפכו את כל העסק לכמעט נורמטיבי, אחרי תקופה ארוכה של טאבו. "אחד מתוך 3 זוגות בישראל מתגרש, ואפשר להניח שחלק מהנישואים יסתיימו בגירושים מפני שהיתה מעורבת בגידה", אומר פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג באוניברסיטת חיפה ומקים אתר האינטרנט "אנשים ישראל".
"המבט על הבגידה תלוי בתרבות: בארצות הברית נהוג להוציא מהארון אישי ציבור שבוגדים, ואז הם עוברים תהליך של גילוי, וידוי וביזוי", מסביר אלמוג, "בארץ זה לא קיים: למרות שיש רכילויות על בגידות של ידוענים, לא ממהרים להכפיש את שמם".
ההבדלים הללו, לדברי אלמוג, נובעים מגישות שונות למין. "בארץ לא היתה פוריטניות מינית וביהדות אין אלמנט של רגשות אשם סביב המיניות, למרות הפוריטניות הקשה של החרדים", הוא אומר, "זאת בניגוד לנצרות ולאיסלאם, שם יש רדיפה בתחום המיני". לכך מתווספת העובדה שישראל היא מדינה קטנה, שבה ממילא כולם יודעים הכל על כולם.
"בניגוד לארצות הברית, בארץ אין שום דבר מרעיש בגילוי שאיש ציבור בגד באשתו, כי ממילא אנשים מרכלים ויודעים דברים עוד לפני שהם מתפרסמים", טוען אלמוג, "בנוסף, בניגוד לאמריקאים אנחנו לא צבועים ולכן לא מזדעזעים מבגידות, כאילו היו נחלתם של אנשי ציבור בלבד. ישראל היא חברה כנה וישרה.
"עד שנות ה-80 התקשורת לא חשפה פוליטיקאים ואנשי צבא, למרות שהם בגדו בלי הכרה", אומר אלמוג, "והסיבה היא שהיתה כלפיהם הערצה, וגם נוצרה אחוות גברים: אנשי התקשורת והפוליטיקאים היו בקשר הדוק יותר מאשר כיום, הסביבה השלטת בתקשורת היתה גברית, והגברים לא רצו לחשוף את מה שהם עצמם עשו".
אלמוג מצביע על תהליך של נורמליזציה של הבגידה, כפי שאירע לגירושים. "כשם שהגירושים נתפסו בעבר כמשהו קשה שחורג מהנורמה אך הפכו עם השנים למציאות שכיחה, כך יקרה לבגידות - אנשים יתרגלו לזה", הוא טוען.
"ככל שיש יותר לגיטימציה לדיבור ולעיסוק במין, כך יש הליך של שחרור מכבלים וחוסר התאמה למודל הישן", אומר אלמוג, "המונח 'בגידה' חריף מאוד ויכול להיאמר באותה מידה הן על בגידה בבן הזוג והן על בגידה במדינה, והיחס לבגידות בתחום המין שונה היום משהיה בעבר".
בניגוד לעברית, בצרפתית ובאנגלית פירוש המילה בגידה (ביחסי מין) הוא הונאה. "אצל הצרפתים החוק הוא 'כמעט לנאוף' ולא 'לא לנאוף'", מתבדח אלמוג, "זו חברה הדוניסטית של תאוות בשרים, תרתי משמע".
בכל הקשור לתאוות בשרים, נראה כי גם ישראל על המפה: במחקר בינלאומי של אוניברסיטת אילינוי משנת 2009, שבחן את יחסם של אנשים מ-48 מדינות לנושא המיניות, דורגה ישראל במקום השביעי מבחינת הנטייה להפגין פתיחות למין אקראי ולסטוצים. הרבה אחריה דורגו אנגליה (במקום ה-11) וארצות הברית (במקום ה-22).
פתיחות מינית היא אולי אחד הגורמים לבגידה, אך על פי אלמוג, כדי להבין למה באמת אנחנו בוגדים (לא אנחנו כמובן, אנחנו לא בוגדים. מישהו שאנחנו מכירים), צריך להבין את ההקשר: את התרבות, ההתפתחות הטכנולוגית והמוסר המידרדר. "מקומות עבודה הפכו לבית שני, ולא מעט אנשים רואים את הקולגות מהעבודה יותר מאשר את בני זוגם", אומר אלמוג, "העולם גם הפך שוויוני יותר, ומקומות העבודה מערבים יותר נשים וגברים - דבר שיוצר יותר נקודות מפגש ומגדיל את הזמינות של הבגידה".
מנגד, לחצי היומיום לא תורמים לאווירה נינוחה ומספקת. "אנשים נמצאים
מה שתרם אולי יותר מכל לזמינותן של הבגידות היה מהפכת התקשורת: אנשים בוגדים פשוט כי הם יכולים. "לפני המצאת הסלולר, גבר או אישה היו צריכים לנצל זמן פנוי לשיחה בטלפון הקווי עם המאהב או עם המאהבת", מזכיר אלמוג, "אך היום אפשר להעביר הודעות טקסט בטלפון הנייד או לתקשר דרך האינטרנט בלי שיפקחו עליך. נסיעות עבודה מעבר לים מעודדות גם הן סקס חד-פעמי".
באשר לדור הצעיר, אלמוג משלב אלמנט נוסף: הצורך בריגושים. "בני ה-20 רגילים למולטי-מדיה, למולטי-טאסקינג, אבל מערכת יחסים מונוגמית היא לא מולטי", הוא אומר, "בגידה היא חוסר יכולת לדחות סיפוקים - אך זהו דור שגדל בצמר גפן ורגיל לפינוק. אסור למתוח עליו ביקורת, אסור להעניש. זה דור פגיע מאוד שפיתח פחות עמידות למשברים וללחצים, ולכן במשבר הראשון בזוגיות האנשים ממהרים הרבה פעמים לפרק את החבילה או לפנות לבגידה".
אלמוג מוסיף כי מיניות האישה ותביעתה לסיפוק מהווים מרכיב חשוב בבגידה. "האישה לא תלויה כבעבר בגבר. חיי הרווקות מתארכים, היא קובעת מתי תתחתן ומתי תיכנס להריון ודורשת מבן הזוג שלה סיפוק מיני", מסביר אלמוג, "היום אישה שאינה מסופקת מינית תתבע את זה מהגבר שלה או שתבגוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם