תולים את המפתחות: מה עושים כשהסבתא כבר לא יכולה לנהוג?
לא נעים לדבר על זה, אבל יש גיל שבו הראייה ומהירות התגובה כבר לא מה שהיו פעם וגם הראש לא לגמרי צלול. כנראה שזה הזמן להפסיק לנהוג. אבל המדינה מסרבת להתערב - ומשאירה את המשפחות עם הדילמה המורכבת
בפברואר פנו בני משפחתו למשרד התחבורה בבקשה פשוטה: זמנו את אבינו לבדיקה שתבחן אם הוא עדיין כשיר לנהיגה. לטענת ילדיו של הקשיש, מצבו הבריאותי והנפשי הידרדר לאחרונה בעקבות מות אשתו ומפאת גילו, והישארותו על הכביש מסכנת אותו ואת הסובבים אותו.
בני המשפחה תיארו את מצבו והבהירו שהוא נוטל תרופות, וכתבו במפורש ש"נחוץ לבדוק אם נהיגתו אינה מסכנת את הולכי הרגל והנהגים". לאחר שלא זכו לכל התייחסות, באפריל השנה פנו בני המשפחה שוב וציינו שהם עצמם אינם יכולים לגרום לאב להפסיק לנהוג.
משפחתו של פ"ל היא משפחה אמיצה מאוד - וגם חריגה מאוד, לא רק בקנה מידה ישראלי אלא גם ביחס למקובל בעולם. נהגים שכבר אינם כשירים לנהיגה, בדרך כלל מפאת הידרדרות מצבם הבריאותי, נחשבים לאחד מגורמי התאונות הבולטים בעולם.
למשל, בשנת 2003 דהר ראסל וולר, אמריקאי בן 86, אל תוך שוק הומה אדם בסנטה מוניקה שבדרום קליפורניה, כשהוא נוהג בביואיק "לה סייבר". מדיווחים שנאספו זמן קצר לאחר התאונה עלה שוולר לא הבחין במחסום שבכניסה לשוק ולא הבין שהרחוב שאליו נכנס סגור לתנועה. כאשר החל לפגוע בהולכי רגל, הוא לחץ בחוזקה על דוושת התאוצה במקום על דוושת הבלמים.
עדי ראייה סיפרו שוולר טס במהירות של כ-90 קמ"ש לאורך 3 רחובות, בעודו פוגע ומעיף בני אדם לכל עבר. מכוניתו נעצרה לבסוף רק לאחר שאחד הנפגעים נפל על מכסה המנוע שלו - ומתחת לגלגליו שכבה אישה נוספת. קציר הדמים של וולר: 10 הרוגים, ובהם תינוק בן 7.5 חודשים ופעוטה בת 3. עוד 53 בני אדם נפצעו בתקרית, ובהם 3 שמצבם הוגדר קריטי ו-11 שנפגעו באורח קשה.
באותה שנה, בבאר יעקב שליד ראשון לציון סיים נהג ישראלי כבן 70 את תדלוק מכוניתו בתחנת דלק ונסע לאחור בלי להבחין באדם שעמד שם. לדברי בוחני התנועה, לאחר שהנהג המבוגר הבחין שפגע במשהו, הוא לחץ בטעות על דוושת התאוצה במקום על דוושת הבלמים - וכך גרר את הנפגע לאורך כ-20 מטר ולבסוף מחץ אותו למוות כנגד עמדת השטיפה שבתחנת הדלק.
מקרה נוסף אירע באחד מפרברי טורונטו שבקנדה: קשישה בת 84 דרסה את שכנתה בת ה-42, אם ל-3 ילדים. הקשישה כלל לא הבחינה במה שעשתה, הוסיפה לגרור את הקורבן שלה לאורך כ-800 מטר אל תוך החניה שלצד ביתה, ואפילו לאחר שיצאה ממכוניתה היא לא הבחינה בגופה שמתחת לגלגלים. בצד השני של האוקיינוס, הבריטים הזדעזעו לא מכבר כאשר נהג בן 90 דרס למוות ילדה ואת סבתה, אשר הלכו יד ביד על המדרכה. אותו אדם נהג לפני התאונה במשך 73 שנה ולא נרשמה לחובתו ולו עבירת תנועה קלה אחת.
אחת הבעיות שמעסיקות מומחים לבטיחות בכל רחבי העולם היא השאלה אם יש גיל כלשהו שבו צריך לאסור על נהגים לנהוג. אמנם אין ספק שהיכולות המוטוריות נפגעות עם השנים ואיתן גם כושר הנהיגה, אולם אין גיל קבוע שבו הדבר מתרחש: ישנם בני 90 שהתברכו בצלילות מוחלטת וביכולת גופנית מעוררת השתאות, ולעומתם צעירים בני 30 בשלבים כאלה ואחרים של התמכרות לסמים, שמצבם הבריאותי והמנטלי רופף.
הזדקנות, ככל שהיא פוגעת בכישורי הנהיגה, יכולה לתקוף אדם בגיל 60 או לפסוח עליו גם בגיל 80, ויש תקלות בריאותיות כמו שבץ מוחי, מחלות לב או מחלות מערכתיות אחרות שפוגעות ביכולות המוטוריות והמנטליות, בלי קשר לגיל.
עם זאת, ברור שככל שמתבגרים עולה שכיחותן של בעיות בריאות: כושר הראייה והשמיעה יורד, גמישות הגוף (ובפרט קשיון שרירי העורף) נפגעת ומהירות התגובה יורדת. למעשה, בין גיל 35 ל-65 נמדדת ירידה ממוצעת של 40% במהירות התגובה. בנוסף חלה עלייה בשכיחות של נטילת תרופות שונות, פגיעה בזיכרון לטווח הקצר, בראייה המרחבית ובתפיסת המרחב ופגיעה
מנגד, תוחלת החיים עולה בהתמדה, ובני ה-80 של היום שקולים, מבחינת מצבם הבריאותי, לבני ה-50-60 של אמצע המאה הקודמת. בשנת 2000 נהגו בארה"ב כ-13 מיליון נהגים שגילם מעל 70, ובשנת 2020, לפי ההערכות, יימצאו על כבישיה קרוב ל-40 מיליון נהגים כאלה.
צידו האחר של המטבע הוא התלות של הנהגים הקשישים במכוניותיהם - במיוחד במדינה כמו שלנו, שלא השכילה לפתח תחבורה ציבורית שרמתה מניחה את הדעת. מחקרים שבוצעו בארה"ב גילו שבני 65 ומעלה משתמשים במכוניתם ביותר מ-90% מהנסיעות שלהם ולמעשה פיתחו בה תלות מוחלטת.
כ-48% מהנסיעות של נהגים מבוגרים מיועדות לצורך עסקים פרטיים ועניינים משפחתיים, 35% למטרות חברתיות ולצורכי פנאי, 9% למטרות עבודה והשתכרות וכ-7% למטרות של פעילות קהילתית, לימודים וצרכים דתיים. במילים אחרות, שלילת רישיון הנהיגה - במיוחד מנהג ותיק וזהיר שלא היה מעורב בעבירות או בתאונות מיוחדות - לא רק מונעת ממנו את חופש התנועה, אלא גם עלולה להסב לו פגיעה נפשית לא פשוטה.
כקבוצה, בני ה-65 ומעלה מוגדרים כנהגים בטוחים מבחינה סטטיסטית, המעורבים בפחות תאונות מאשר כלל האוכלוסייה. בארה"ב, למשל, שיעור המעורבות של בני 65 ומעלה בתאונות הוא כ-8% בלבד מהתאונות המדווחות למשטרה - בעוד ששיעורם בכלל אוכלוסיית הנהגים הוא כ-14%.
לשם השוואה, נהגים בני 24-26, ששיעורם באוכלוסיית הנהגים זהה, אחראים ל-26% מהתאונות. בישראל, נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מראים כי שיעור המעורבות של נהגים בני 65 ומעלה בתאונות קטלניות וקשות ב-2009 היה הנמוך ביותר מכל קבוצות הגיל האחרות. אחד ההסברים לנתונים הללו הוא שנהגים מבוגרים וקשישים ממעטים בנסיעות ובמיוחד באלו המסוכנות יותר, כלומר בחשיכה או במזג אוויר קשה.
למעשה, אם מביאים בחשבון את אופי ואת תנאי הנהיגה של מבוגרים, מתגלה תמונה שונה לחלוטין. למרות שהם תלויים כאמור במכוניותיהם, נהגים מבוגרים וקשישים לא חייבים לנהוג (למשל, במסגרת העבודה), אלא נוהגים להנאתם ולרווחתם. בניגוד לנהגים צעירים, לא מופעל עליהם לחץ חברתי בעת הנהיגה והם פחות נוטים לנהוג לאחר בילויים רוויי אלכוהול. כלומר, נסיעות של נהגים מבוגרים הן פחות "לחוצות" - ודווקא בהתחשב בכך, שיעור המעורבות שלהם בתאונות גבוה.
ואכן, כשבוחנים את מעורבותם של נהגים מבוגרים בתאונות כפונקציה של הקילומטראז' שהם נוהגים, או את מעורבותם בתאונות עם הרוגים, האחוזים קופצים: בארה"ב התברר שנהגים מבוגרים אחראים לכ-11% מהתאונות הקטלניות, והבעיה מחריפה באופן מוחלט ככל שגיל הנהג עולה.
הסטטיסטיקה האמריקאית חושפות שהחל בגיל 70 מתרחשת קפיצת מדרגה בשיעור המעורבות בתאונות קשות, וקפיצת מדרגה נוספת מתרחשת לאחר גיל 80. נתונים אלה תואמים את הנתונים המוכרים בישראל.
גם בדיקתם של מאפיינים ספציפיים לא משפרת את תדמית הקשישים: שיעור המעורבות של נהגים בני 65 ומעלה בתאונות חמורות בתוך ערי ישראל גבוה משיעור המעורבות של כלל הנהגים, בין השאר מפני שנהגים קשישים נוהגים בתוך הערים יותר מאשר בכבישים בין-עירוניים.
בולטת במיוחד מעורבותם בתאונות המערבות פגיעה בהולך רגל והתנגשות חזית-צד, שהן תאונות קלאסיות של חוסר יכולת להבחין או להבין את המתרחש. בשליש הראשון של 2010 גרמו נהגים קשישים ל-540 תאונות עם נפגעים - מהן 11 קטלניות, 38 קשות ו-491 קלות.
גם הסטטיסטיקה בעולם מציגה תאונות האופייניות לנהגים מבוגרים. למשל, שיעור המעורבות של נהגים בני 65 ומעלה בתאונות בין שני כלי רכב גבוה מזה של צעירים בני 16-25. נהגים מבוגרים מעורבים ביותר תאונות צד (בדרך כלל מדובר בפגיעה במכונית בצומת בגלל אי-מתן זכות קדימה), וכן בתאונות הנובעות מפנייה לא חוקית שמאלה.
כאשר נהגים רגילים לנהוג שנים ארוכות ומתמידים בכך, הם מצליחים במקרים רבים לפצות על אובדן חלק מיכולותיהם המוטוריות באמצעות שינוי דפוסי הנהיגה. אך ברוב המקרים, ובמיוחד כשהפגיעה ביכולות היא הדרגתית, הנהגים כלל לא מודעים לכך שהם מהווים מטרד או סיכון לתנועה שסביבם. רוב הנהגים סבורים גם שהעובדה שנהגו שנים ארוכות "בלי בעיות" מבטיחה שהם "נהגים טובים וזהירים", ורבים מהם משתדלים להדחיק מקרים שונים של "כמעט תאונה" שבהם היו מעורבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם