בייבי בום בקהילה ההומוסקסואלית: כמה עולה להיות הורים גאים?
הקהילה ההומוסקסואלית עליזה מתמיד: עשרות תינוקות חדשים נולדו בשנים האחרונות לזוגות שהרחיקו עד קצה העולם והצליחו לגרד 100 אלף דולר כדי להגשים את החלום להיות הורים. הבייבי-בום הזה התאפשר בין השאר בזכות יזמים שהזדרזו לנצל את יתרונות הגלובליזציה: תרומת זרע בישראל, הפריה בארה"ב ולידה בהודו
"המרחק בין מרכז רמת גן למרכז בני ברק הוא קילומטר אחד - וגם עולם ומלואו", אומר הפסיכיאטר ד"ר אילן טל, מנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית, העוסק בייעוץ להורים מיועדים ולפונדקאיות בארץ ובחו"ל. "עם זאת, כנראה מדובר במרחק קטן מזה הנראה לעין".
הירידה החדה במחירי הפונדקאות והרצון העז של זוגות חד-מיניים רבים הובילו בשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, ליצירתה של תעשיית תינוקות. מאות זוגות הומוסקסואלים משקיעים עשרות ולעתים מאות אלפי דולרים בהליך שמאפשר להם להגשים חלום ולהביא ילד לעולם, ובכך להקים תא משפחתי. התופעה הזו, המגלמת שינויים חברתיים ותפיסתיים, עדיין בחיתוליה, תרתי משמע, ועלתה לכותרות לאחר שמשרד הפנים סירב לתת אישורי כניסה לתאומים של דן גולדברג ובן זוגו, אשר נולדו באמצעות הליך פונדקאות בהודו.
אחת ההמלצות להורים לילד שנולד בפונדקאות היא להכין ספר שיספר לו כיצד בא לעולם. אחרי הכל מדובר במעשייה מורכבת שמעורבים בה ההורים העתידיים, עורכי דין, תורמת ביציות, פונדקאית וצוות רופאים, אשר חוברים כולם יחד ליצירת אדם חדש.
הצעד הראשון בתהליך הוא ההחלטה, הכוללת גם את בחירת הסוכנות שתסייע בהסדרת העניינים המשפטיים, במציאת פונדקאית ומרפאה ובתמיכה לאורך הדרך. בעקבות התעוררות השוק קמה גם שורה ארוכה של יועצים-מתווכים הפועלים בישראל. חלקם מעניקים ערך מוסף, אחרים מהווים לא יותר מחוליית חיבור לסוכנות בארה"ב - וכולם גובים עמלה.
יד ביד עם הסוכנות, הזוג מחפש אחר פונדקאית וביצית. הראשונה אמורה לשאת את הילד ומשמשת למעשה כאינקובטור, והשנייה תרעיף על הרך הנולד חלק מתכונותיה. בעוד שהפונדקאית צריכה לדאוג לבריאות וליציבות לאורך 9 החודשים שבהם היא נושאת את התינוק, הרי שתורמת הביצית היא האם הביולוגית, והגנים שלה צפויים ללוות אותו לאורך כל חייו.
הקשר ההפכפך בין גנים, תכונות, צורה ואופי עדיין לוט בערפל - אבל למה לא לנסות? בפני הזוג מוצגות תמונות של תורמות פוטנציאליות, מהילדות דרך הנעורים ועד הבגרות, ושל היסטוריה רפואית, השכלה, תחביבים, מזון אהוב, כישורים אתלטיים וכמובן גובה ומשקל.
הביצית נבחרת ונקצרת, עוברת הפריה ומוחזרת לתוך הרחם של הפונדקאית ("החזרה" היא המונח שבו משתמשים, שהרי הרחם הוא ביתו הטבעי של העובר). כדי להבטיח שההליך יצליח, מחזירים 2-3 ביציות, וכיוון שפעמים רבות יותר מאחת מהן שורדת, הזוג זוכה בתאומים.
בנובמבר האחרון חזרו מארה"ב סער ובן זוגו ירון, כשבזרועותיהם התאומות המקסימות מיקה וגאיה, שבאו לעולם בהליך פונדקאות. שתי הטיפות הזעירות הללו של אושר ושמחה מן הסתם עדיין לא מבינות שיש להן אבא ואבא ואת ההשלכות של העניין. כרגע, בכל אופן, זה ממש לא משנה להן.
אני שואל את סער אם הוא זוכר מה התחביבים של התורמת שלהן. "לא", הוא מודה ופונה לירון, "לא זוכר". משתררת שתיקה קצרה כאשר השניים חושבים לרגע, ולבסוף סער קופץ: "אני זוכר שהיא אוהבת לאכול חסה. היא כתבה: 'אני אוהבת כל מיני סוגים של חסה'".
נו, והתאומות אוהבות חסה?
"עדיין לא יצא להן לאכול הרבה מוצקים".
אחד הפרמטרים שהשפיעו בצורה משמעותית על התפשטות השימוש בפונדקאות מלאה הוא עלותו של ההליך, שהחל לזכות להתעניינות מצד ישראלים רק לאחר שמחירו ירד ל-150 אלף דולר. הישראלים הראשונים שחזרו לפני 3-4 שנים עם תינוקות משלהם הדביקו זוגות נוספים ברצון לילד. הביקוש יצר שוק ותחרות - והוריד את המחירים בצורה חסרת תקדים.
"ירידת העלויות בארה"ב נובעת מירידה בעמלות שהסוכנויות גובות ומירידה בעלויות של המרפאות, שנובעות מהתחרות", אומר דורון ממט, הבעלים של סוכנות תמוז פונדקאות בינלאומית. "חוץ מזה, האמריקאים שמבקרים במרפאה שאני מגיע אליה בארה"ב משלמים מחיר שונה מהמחיר שאני משלם".
זול יותר?
"יקר יותר. אני מביא להם מסה של ישראלים - ומקבל מחיר".
ממט ובן זוגו הולידו ילד בסיוע סוכנות אמריקאית, וממט הפך לאחד הגורמים הראשונים שעסקו בתחום בישראל. לאחר הולדת הבת, הוא נטש משרה בהיי-טק והקים חברת פונדקאות, אשר סייעה להביא לעולם 11 ילדים עד כה, כאשר 30 נוספים מצויים בבטן ו-50 זוגות נמצאים בדרך. לדבריו, יש עוד מאות מתעניינים בהליך. בייבי בום אמיתי, שנוצר בין השאר בזכות החושים העסקיים והיצירתיות של ממט ודומיו.
היצירתיות העסקית יכולה לפעול בשני הכיוונים: היא עשויה
ארה"ב היא אמנם ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אך בשביל זוגות חד-מיניים רבים רמות המחירים הנוכחיות, כ-100 אלף דולר, מהוות חסם כלכלי אמיתי. בנוסף, האפשרות הזולה יותר של ביצוע ההליך בהודו איננה מתאימה לזוגות רבים, שאינם מעוניינים בביצית הודית ומעדיפים ילדים בעלי חזות מערבית.
הפתרון של ממט הוא מיש-מש חוצה יבשות: הזרע נתרם בבית החולים תל השומר בישראל; הוא מוטס לארה"ב, שם הוא עובר הפריה עם ביצית אמריקאית שנבחרה מבעוד מועד; הוא מוקפא ונשלח להודו, שם הוא מוחזר לפונדקאית הודית שנושאת אותו 9 חודשים.
לפי ממט, בעוד שפונדקאית אמריקאית גובה 20-40 אלף דולר כדי לשאת ולהזין את העובר, פונדקאית הודית תסתפק ב-7,000 דולר. העלות של המרפאות וההליכים הרפואיים גם היא נמוכה ביותר מחצי - וכך יורדת בצורה משמעותית עלותו של ההליך כולו.
בשולי הדברים יש לציין כי לזול יש מחיר. ראשית, הסוכנויות האמריקאיות מדווחות על אחוזי הצלחה גבוהים יותר של כ-80% בכל ניסיון (ניתן לבצע מספר ניסיונות החזרה, תוך שימוש בביציות שנותרו והוקפאו), לעומת 65% בסוכנויות ההודיות. שנית, תינוקות שנולדים בארה"ב זוכים אוטומטית לאזרחות אמריקאית, שמהווה גם היא בונוס קטן שעשוי לסייע לעולל בעתיד.
"ב-2007-2008 כ-10 זוגות עברו את התהליך בארה"ב", מציין ממט, שנכלל גם הוא בין אותם זוגות. "באותה תקופה ניסיון של כ-20 זוגות לעבור את ההליך במרפאה זולה בהודו הסתיים במפח נפש. אחוז קליטת ההיריונות היה נמוך מאוד, וזה הוציא שם רע ל'הליך ההודי'".
סער וירון, שהיו גם הם באותה קבוצה, חוזרים לתקופה המתסכלת שבעצם קבעה את גורלם. לאחר שני ניסיונות כושלים והרבה מאמץ ותקווה, הרעיון שיהיה להם ילד כבר קנה לו אחיזה בקרבם, אשר לא איפשרה להם לחזור אחורה - והם החליטו לבצע את הפונדקאות בארה"ב, למרות המחיר. "כל הזוגות שהיינו איתם בקשר לא חזרו עם ילדים מאותה מרפאה בהודו", מספר סער, "אבל לכולם יש היום ילדים".
איך עשיתם את זה?
"שברנו תוכניות חיסכון, לקחנו הלוואות, ויתרנו על קניית דירה. העדפנו לקבל את מיקה וגאיה".
מדובר בסופו של דבר בהרבה מאוד כסף, אבל גם בהרבה מאוד רגש. זוגות רבים מעדיפים לטוס לארה"ב ולהוציא עוד עשרות אלפי דולרים שאין להם למען השקט הנפשי. אחרי הכל, לא מדובר ברכישת מוצר אלא בתהליך שטומן בחובו טלטלות רבות.
גם אצל סער וירון התהליך לווה בלא מעט דרמה, למשל ביום ההולדת של הפונדקאית שלהם, דיאנה. "התקשרתי לאחל לה מזל טוב, אך אחותה ענתה. היא הודיעה לי שדיאנה לא מרגישה טוב ושהם מחכים לאמבולנס - וניתקה". הטלפון של דיאנה לא היה זמין מאותו רגע, וסער ירון נותרו במשך שעות באפילה, במרחק של אוקיינוס שלם מההתרחשות.
בהמשך התברר כי הפונדקאית, שהתקשתה בנשיאת התאומות, עברה אירוע לב ונלקחה לבית חולים בוושינגטון. בעוד הפונדקאות מותרת במדינת ניו-ג'רסי שבה היא מתגוררת, הרי שבוושינגטון היא אסורה. לפיכך אם דיאנה היתה יולדת בוושינגטון, היא היתה נכנסת לכלא - וירון וסער לא היו רואים את התאומות לעולם.
בסופו של דבר חזרה דיאנה הביתה, רק כדי להפתיע שוב וללדת מוקדם מהצפוי. "ברביעי בצהריים, יומיים לפני ראש השנה, קיבלנו מייל שירדו לה המים - וכל הטיסות היו מפוצצות", נזכר סער. "ארזנו, סגרנו וארגנו את הכל ב-6 שעות, טסנו, רצנו לבית החולים ופגשנו את דיאנה, שעדיין לא ילדה, כשהיא מלקקת ארטיק ושואלת אם נוכל להביא לה ג'לי. היא ילדה בשבת בצהריים, ב-א' בתשרי. ראש השנה".
עד לפני כשנה עו"ד ויקטוריה גלפנד, המתמחה בתחום הפונדקאות בחו"ל, התייחסה להתמחותה כעוד נישה מקצועית. אך הגידול חסר התקדים שחל בתחום, על רקע הגידול המשמעותי בביקוש לילדים, הוביל לכך שהנישה הפכה לתחום עיסוקה המרכזי. מתוך היכרות עם עשרות זוגות, כעת היא סבורה שאנו מצויים רק בהתחלה. "הסנוניות הראשונות היו ב-2007, ב-2008 היתה קפיצת מדרגה, ומ-2009 מדובר בגל ששטף בעיקר את קהילת ההומואים הישראלית".
סקר שערכה גלפנד בין 40 זוגות ישראלים שעברו הליכי פונדקאות בשנים 2006-2010 ניסה למפות את טווחי המחירים במקומות השונים ואת סיכויי ההצלחה של ההליכים. לפי הסקר, העלות של פונדקאות בהודו, שהיא הנמוכה ביותר, יכולה להגיע לכל הפחות ל-20 אלף דולר להליך כולו. מאידך, סיכויי ההצלחה שם, כאמור, אינם ודאיים. "כבר ראינו לא מעט מקרים שבהם זוגות או יחידים עברו 4-5 ואפילו 7 ניסיונות של החזרת עוברים, שלא הצליחו להיקלט", היא אומרת.
בניסיון להגדיל את הסיכויים לקליטת ההיריון בהודו, למרות רמת שירותי הרפואה הנמוכה יחסית, מחזירים לרחמה של הפונדקאית עוברים רבים. בעוד שבארה"ב לא מכניסים (על פי חוק) יותר מ-2-3 עוברים, בהודו מנסים פעמים רבות להחזיר כ-10 עוברים בבת אחת, ולמרות זאת אחוזי ההצלחה נמוכים יותר.
בארה"ב עלות התהליכים מתחילה ב-75 אלף דולר ומסתכמת לרוב ב-90-120 אלף דולר. לסכום זה יש להוסיף עלויות בגין טיסות ומחיה, אשר מעלות את סך ההוצאה ב-20-30 אלף דולר. לאור זאת, לא מפתיע שישנם זוגות שהוציאו 200 אלף דולר, לטענת גלפנד.
חלק קטן בלבד מהסכום מגיע לפונדקאיות עצמן. אלה מקבלות, לפי הסקר, 18-30 אלף דולר כתשלום בסיסי, ובדרך כלל מקבלות 25 אלף דולר. פונדקאיות מנוסות שכבר ילדו תינוק אחד מקבלות קרוב ל-30 אלף דולר.
מעבר לתשלום, הפונדקאית היא למעשה אם במשרה חלקית וזוכה בשל כך לכיסוי הוצאות כמו נסיעות, בגדי היריון, ביטוח חיים, ייצוג משפטי, תשלומים מוסדרים מראש בגין כל טיפול של החזרת עוברים, אובדן הכנסה בתקופות שמירת ההיריון ולאחר הלידה, שמרטפים, בדיקות פולשניות ותשלום נוסף עבור תאומים (אם כי לא משמעותי) ועבור ניתוח קיסרי.
רוב הישראלים לא מבצעים את הליכי הפונדקאות לבדם, אלא נעזרים בסוכנויות. עמלת סוכנות נעה בדרך כלל בין 10,000 דולר ליותר מ-20 אלף דולר, שאליהם יש להוסיף את עלות תרומת הביצית. "בשיטה המקובלת היום", אומרת גלפנד, "הביצית אינה של הפונדקאית. לשם יצירת עוברים משתמשים בתרומת ביצית, שאותה 'קונים' בנפרד".
כאן ישנן כמה שיטות: תורמת אנונימית, תורמת ידועה, בנק ביציות קפואות ותרומה בשותפות, שבה שני זוגות שבוחרים את אותה התורמת משלמים חצי מחיר ומקבלים כל אחד חצי מהביציות. מדובר בחיסכון משמעותי, כיוון שתרומת ביציות עולה בממוצע 8,000-10,000 דולר ויכולה להגיע ל-15 אלף דולר. סכומים אלה לא כוללים את עמלת הסוכנות עבור התורמת, עלויות משפטיות, תרופות, בדיקות ומעקב.
מכל טיפול של שאיבת ביציות מתקבלות בין 5 ל-20 ביציות ולפעמים אפילו 40. לא כל הביציות יהיו באיכות טובה מספיק לצורך יצירת עוברים, ובעוד שלעתים ניתן להקפיא חלק מהן ולשמור לפעם אחרת, הרי שלפעמים מתגלה לאחר השאיבה כי הביציות אינן טובות ויש למצוא תורמת אחרת - בתשלום מלא כמובן.
"רוב הישראלים מעדיפים להוליד תאומים, כי במחיר של אחד וקצת מקבלים שניים", היא אומרת. "סטטיסטית, אנחנו רואים גם זוגות רבים שמצליחים בכך, והסוכנויות האמריקאיות מדווחות כי בקרב הישראלים תופעת ההיריון מרובה העוברים נפוצה יותר מאשר אצל לקוחותיהן ממדינות אחרות. הם אומרים שם שכנראה יש משהו במים הישראליים".
עלות נוספת שיכולה לייקר משמעותית את התהליך היא ביטוח רפואי. ביטוח רפואי פרטי שמכסה היריון ולידה של פונדקאית עולה כ-25 אלף דולר, ולכן נעשה מאמץ למצוא פונדקאית שכבר יש לה ביטוח. סעיף יקר נוסף הוא הטיפולים הרפואיים, שמחירם יכול להגיע ל-40 אלף דולר. "יש סוכנויות שמוזילות את הרכיב הזה על ידי ניהול התהליך הרפואי בקנדה", אומרת גלפנד. "רפואת הפריון שם זולה בכ-50% מאשר בארה"ב".
לנוכח המחירים הגבוהים, אופציות זולות הן הזדמנות קורצת. אלא שגלפנד טוענת כי יש להיזהר: החוק והמנהגים המקומיים יכולים להתנקם בכם במקומות שונים. "אם לא עושים בדיקה משפטית מקיפה ואמינה של החוקים המקומיים, אפשר להגיע למצב שבו בני הזוג יואשמו כשותפים בסחר בילדים וכמובן לא יוכלו להיכנס לישראל עם הילד. למשל, הפונדקאות בדרום אפריקה אינה חוקית, וברוסיה היא חוקית אך לא ניתן לחייב את הפונדקאית לוותר על הילד אם אינה רוצה בכך - דבר שיוצר סיכון משמעותי לסחיטת כספים תמורת הוויתור".
לפני שנכנסה לתמונה האפשרות של פונדקאות, בחרו זוגות רבים באופציה של "הורות אחרת". בפתרון זה חוברים זוג הומואים לאישה או לזוג לסביות ומביאים יחדיו ילד לעולם. אלא שברוב המקרים לקשר "העסקי" לא מתלווה פן רגשי - והילד נולד למעשה למציאות משפחתית חצויה, שבה האם חיה בנפרד מזוג ההורים.
"בהורות אחרת לילד יש אימא ואבא, והילד נכנס למעשה מיומו הראשון למערכת של הורים גרושים", אומר סער. "אם הייתי לבד ולא היה ירון, אולי הייתי עושה את זה; אבל עכשיו אנחנו ביחד ולא טבעי להכניס צלע שלישית למשפחה". לטענת הפסיכיאטר אילן טל, זאת בדיוק הבעיה: כמו במשפחות שאינן מתפקדות למרות האינטרס המשותף של טובת הילד, בהורות אחרת לא קיימים החיבה והקשר האינטימי בין הצדדים - "קשר הנדרש כדי לוותר ולהתגבר".
הפונדקאות מאפשרת למעשה ליצור משפחה "רגילה", הרמטית, שבה הילד גדל בסביבה הכוללת הורים שנמצאים יחד מתוך בחירה, ולא מתוך אילוץ הקשור בו.
על זה חשבתם כשנכנסתם לתהליך?
ירון: "לא ידעתי כמה אהבה יש באדם. זה מפנה את כל מה שהיה לך בחיים ושם שם את הילד. זה מרחיב את הלב ומביא את הדאגה והאהבה שלך לדרגות שלא יכולת להבין קודם".
זה מידבק?
סער: "הייתי הראשון באל על, מקום העבודה שלי, שעשה את זה. אחריי היו דן וארנון מהודו, ועכשיו יש 4-5 זוגות בדרך".
אחד הקשיים שבהם נתקלים ישראלים המבקשים להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאית זרה קשור ביהדות. "הזוגות היהודים מעדיפים שהילדים ייוולדו יהודים, ולכן יש העדפה לפונדקאיות יהודיות רווקות", אומרת דיאנה הינסון, מנכ"ל Creative Family Comnnections שבמרילנד.
"לרבנים קשה 'לאכול' את זה, ולאחרונה הם שינו את דעתם והחליטו שדווקא זהותה של תורמת הביצית היא שתקבע את יהדות התינוק. אך בסופו של דבר הזוגות הישראלים, למרות שעליהם לטוס מרחקים גדולים יותר, דומים לזוגות החד-מיניים האירופאים או האמריקאים המבקשים להיות הורים - זה אותו דחף, אותו רצון".
בכל מקרה, כל הלקוחות הישראלים בוחרים לגייר את התינוקות מיד לאחר לידתם. לא מדובר בתהליך ארוך או מורכב, אך הם רשאים לעבור גיור רפורמי בלבד, כיוון שרבנים אורתודוקסים לא מוכנים לגייר תינוקות שגדלים במשפחה חד-מינית. "יש כאלה שמשקרים", אומר ממט. "האב הביולוגי טוען שהוא הורה במשפחה חד-הורית שבחר בהליך הפונדקאות". הרוב מעדיפים לא לשקר ומסתפקים בגיור הרפורמי. לדברי הינסון, זוגות רבים חוזרים לפעם שנייה. "הרבה מאוד לקוחות מקבלים תאומים בפעם הראשונה, מה שמקטין את הסיכוי לכך שיגיעו בפעם השנייה - אבל גם זה קורה", היא אומרת.
"אנשים מקימים משפחות, ובמקרה של משפחות חד-מיניות, זאת הדרך שבה הם יכולים להביא ילדים לעולם. בדרך כלל אחרי הפעם הראשונה נותרות ביציות קפואות, וזה מאפשר להם להביא ילדים נוספים במחיר נמוך יותר ומאותה אם, כך שהילדים הם באמת אחים ואחיות".
כך נוצר בייבי-בום בקהילת ההומואים הישראלית, ולמרות שמדובר בפיצוץ אוכלוסין קטן באופן אבסולוטי, הרי שהוא משמעותי ביותר מבחינה יחסית וסמלית. עשרות ובשנה הקרובה מאות תינוקות עושים את דרכם לישראל לאחר שנולדו בהליך של פונדקאות מלאה בארה"ב או בהודו. הם נוחתים בזרועותיהם של אבות גאים, הזוכים להגשים חלום ולהקים משפחה.
לטענת טל, תפוצת התינוקות ההולכת וגוברת היא תופעה המייחדת את קהילת ההומואים הישראלית מקהילות דומות בעולם. "בחברה הישראלית הילדים נמצאים במרכז, באופן שאינו קיים במקומות אחרים במערב", אומר טל. "בעוד שבארה"ב זורקים את הילד מהבית בגיל 18, בישראל הקשר המשפחתי חזק הרבה יותר. המציאות הזו משפיעה ומחלחלת לכל רובדי החברה וגם לקהילת ההומואים והלסביות".
ככל תופעה, גם למגמת הפונדקאות קמו מתנגדים, במקרה זה מתוך הקהילה ההומו-לסבית עצמה. גורמים אלה דוחים את התופעה ורואים בה כניעה לבורגנות. "יש תפיסה הרואה בדרך החיים ההומוסקסואלית אלטרנטיבה רעיונית, ולכן הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם היא התברגנות שאינה תואמת את הריאקציה שציבור זה אמור לייצג", מסביר טל. בהקשר הזה מציינת הינסון כי בעוד שאנשים רבים רואים את ההומוסקסואלים כ"חיות מסיבה", הרי שהזוגות שמגיעים אליה בדרך כלל מיושבים הרבה יותר מהתדמית שהקהילה זכתה לה.
אך בעוד שבישראל ההתנגדות שולית וזניחה, לדברי טל, במדינות כמו גרמניה מדובר בתופעה מרכזית. כך שאולי אצלנו זוגות חד-מיניים מנסים להדביק שקל לשקל כדי להקים משפחה, אך בקהילות אחרות ברחבי העולם התיאבון להורות מוביל להרמת גבה במקרה הטוב.
"באופן אישי, מאז שאני זוכר את עצמי רציתי ילדים. גם כשגיליתי שאני הומוסקסואל היה לי ברור שיהיו לי ילדים", אומר ממט. "אולי יש משהו בחברה הישראלית שלוחץ לכך שלבן האדם יהיו ילדים".
לדברי עו"ד גלפנד, "אנחנו סופגים עוד עם חלב האם את הרעיון שמימוש עצמי כולל גם הקמת משפחה. אף אחד מהזוגות שאני מכירה לא מביא ילדים כדי לרצות מישהו אחר, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שאנחנו חברה, או למעשה מדינה, שמלאה בילדים ומעודדת הקמה של דור המשך".
הנתונים העובדתיים תומכים בטענה הזו: ישראל, גם בניכוי המיעוט הערבי, הינה המדינה בעלת שיעורי הפריון הגבוהים ביותר בעולם המערבי. בזמן שאוכלוסיית אירופה הולכת ומצטמקת, ובשעה שצעיריה מפנים גב למוסד המשפחה ומבקשים להתרכז בעצמם, הישראלים ממשיכים להביא ילדים.
כך שגם כאשר הם עומדים משני צידיה של חומת חוסר ההבנה וחוסר הקבלה בלב ירושלים, חברי הקהילה והמתנגדים לה דומים יותר משהם מעזים לחשוב. הם חולקים זה עם זה את יצר ההמשכיות ואת אותה אהבה ראשונית ביותר, שאותה אי-אפשר לפרוט למילים אלא רק לדמעות של אושר. וזה הרבה מאוד, ואולי למעשה יותר מהכל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם