הכתובת היתה על הקיר: הקשיים של קופי בין ולחם ארז היו ידועים
מרגע שהחלה קופי בין לעבור מיד ליד ולמכור לצד האייס-בלנד גם סושי ופסטה, היה ברור לכולם כי סופה קרב. גורל דומה נגזר על לחם ארז, שהחלה את דרכה כרשת בתי קפה של שף ואופה צעיר ומבטיח - ומצאה עצמה לאחר לכתו ללא האופי הייחודי שהצדיק את הביקורים בסניפיה
מרגע שהחלה קופי בין לעבור מיד ליד ולמכור לצד האייס-בלנד גם סושי ופסטה, היה ברור לכולם כי סופה קרב. גורל דומה נגזר על לחם ארז, שהחלה את דרכה כרשת בתי קפה של שף ואופה צעיר ומבטיח - ומצאה עצמה לאחר לכתו ללא האופי הייחודי שהצדיק את הביקורים בסניפיה.
אין בשתי הקריסות הללו סימן לבאות, אלא המחשה למה שעלול להתרחש בהיעדר ניהול מהודק ועקבי. אלא שלא די בניהול: כדי לשרוד לאורך זמן נדרש גם גב כלכלי שיאפשר מהלכי שיווק, עדכון והתפתחות של הרשת. ראיה לכך ניתן למצוא בעזיבתו המצערת של אילן שנהב את מפעל חייו - רשת אילנ'ס - לטובת בעלי ההון, שרכשו ממנו חלק מהרשת ובסופו של דבר הביאו לפרישתו המוחלטת.
ניתן להעריך כי ענף בתי הקפה יעבור תהליך קונסולידציה, בו רשתות ענק של בתי קפה ירכשו רשתות קטנות יותר ואף יחליפו חלק ניכר מבתי הקפה הפרטיים. לרשתות הגדולות
יש יתרון בנושאי הרכש וניהול מו"מ על נדל"ן ועל מיקומים בקניונים. רבים רואים יתרון עצום בכך שהן מאפשרות למי שחסר ידע רחב בתחום להפוך לבעל בית קפה ממותג ולקבל הדרכה וליווי צמוד.
אלא שיש לתמיכה הזו מחיר כלכלי לא מבוטל, ולא תמיד די בה להצלחת העסק. זאת בעוד שבעלי הרשת רושמים רווח מיידי ממכירת הזכיון, גוזרים קופון חודשי בדמות דמי ניהול ומקבלים מענקים גדולים מהספקים, שמהם הם מחייבים את הזכיינים לרכוש סחורה.
מכירות הענף, שמסתכמות בלמעלה מ2- מיליארד שקל בשנה, מהוות נתון מפתה בעיני גורמים שרוצים לפתוח עסק. הפער בין עלות חומרי הגלם למחירים בתפריט גורם להם לדמיין רווחים עצומים - ולהדחיק את עלויות שכר הדירה, העובדים, הרישיונות ושאר ההוצאות.
אחרי שתי הקריסות האחרונות, ניתן להניח כי הקבוצות הגדולות בעלות האיתנות הכלכלית ישמרו על יציבות הענף. עם זאת, כל עוד יהיה מי שיסכים למהר לשלם מאות אלפי שקלים ולחתום על הסכמים, מבלי להעמיק ולבדוק מי ומה עומד מאחורי המותג - ייוותר גורם הסיכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם