ארה"ב ואנחנו: איפה משאירים סכומים גדולים יותר בסופר?
פרויקט מיוחד: כאשר מדובר בעגלת הקניות השבועית בסופר, מחירי הסחורות במעוז ההמבורגרים לעומת ארץ הפלאפל זולים בהרבה, וכך גם ההוצאה הכוללת על מזון
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שירותי תקשורת עולים לנו ביוקר
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שם נוהגים אל החופש - פה, מצטופפים במרכז
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: רוכשי הדירות האמריקאים נהנים מיתרון משמעותי
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: ההבדל בין ''מיסיס גורדון'' ל''הצלצול הוא בשבילי''
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שתי משפחות, שתי יבשות
◄ פרויקט מיוחד - ארה"ב ואנחנו: כמה באמת יותר קל לחיות באמריקה?
אם תשאלו את גלעד תמיר בן ה-27 מניו יורק, ההבדל בין מצרכי המזון הישראליים לאמריקאיים לא טמון בטעם, אלא במבחר: "אני רוצה לקנות בארץ שרימפס בסופר ואני לא יכול. אפשר לקנות בטיב טעם אבל זה קפוא. אי אפשר לקנות סרטן טרי, פשוט אין לכם את הדברים האלה". תמיר, שמתהדר בשם ישראלי למדי אך למעשה חי כאן רק ב-9 החודשים האחרונים, חוזר לניו יורק כשהוא מתגעגע לאוכל האמריקאי. "יש דברים מסוימים שאני לא יכול לא לאכול יותר", הוא מסביר.
אז מה עדיף, גבינה לבנה 5% או קרים-צ'יז עשירה? בננות קטנות וטבעיות או יפות ומהונדסות-גנטית? ספגטי רגיל או מקרוני אנד צ'יז? כל תרבות והמצרכים האהובים עליה - ומה כבר לא נאמר על הרגלי הקנייה המוגזמים של האמריקאים - אולם מתברר שכאשר מדובר בעגלת הקניות השבועית בסופר, מחירי הסחורות במעוז ההמבורגרים לעומת ארץ הפלאפל זולים בהרבה, וכך גם ההוצאה הכוללת על מזון.
אחד מכללי האצבע של צמיחה כלכלית, הוא שככל שכלכלת המדינה הולכת ומתפתחת, כך הולך ויורד חלקה של ההוצאה על מזון מתוך סך כל ההוצאות של האזרחים. למשל, בישראל של שנות ה-50 ותקופת הצנע היוותה ההוצאה על מזון כ-42% מסל ההוצאות המשפחתי.
עברו השנים, כלכלת המדינה צמחה, התושבים הפכו עשירים יותר - וחלקו של המזון מעוגת ההוצאות הצטמטמם ל-17.2%, שהם 2,124 שקל בחודש, לפי שנתון הלמ"ס ל-2010. סכום זה כולל שורה ארוכה של קטגוריות ומוצרים כמו בשר ודגים, פירות וירקות, סוכר ותחליפיו,
הרגלי האכילה ורמות ההכנסה של האמריקאים והישראלים אמנם שונים בתכלית - אך למרבה הפלא, רמת ההוצאות דווקא דומה. המשפחה האמריקאית הממוצעת מוציאה מדי חודש כ-12.4% מסך כל הוצאותיה על מזון, אך מדובר לא רק בהוצאה קטנה יותר באופן יחסי - הנובעת בין השאר מעושרה הגדול יותר של המשפחה האמריקאית - אלא גם בהוצאה נמוכה יותר באופן אבסולוטי, המסתכמת ב-1,942 שקל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב ל-2010.
למרות שהמשפחה האמריקאית קטנה יותר מזו הישראלית (2.6 נפשות בממוצע לעומת 3.3), מדובר על פניו בנתון מוזר. המשק האמריקאי עשיר יותר, ולפיכך עלות כוח העבודה בו גבוהה הרבה יותר - דבר שאמור להשתקף במחירי מוצרי הצריכה.
בנוסף, משאבים כספיים גדולים אמורים להוביל לאורח חיים "פזרני" יותר, שבא לידי ביטוי גם בתחום המזון. האם בהשוואה לישראלים, האמריקאים חסכנים במזון? התשובה כמובן שלילית: האמריקאים חוגגים כל הדרך למסעדה, בעוד שהישראלים חוסכים ונשארים בבית - ובדרך פלא משלמים יותר.
ראשית, הישראלים משקיעים פי 2 ברכישת פירות וירקות, ופי 1.8 ברכישת מוצרי בשר. אולם יש לציין כי מלבד ההבדלים בין מחירי המוצרים, ישנם גם הבדלים בהעדפות, למשל בדברי מאפה.
האמריקאים, שאינם נהנים מפיקוח על מחירי הלחם, נאלצים לרכוש לחם לבן פרוס ב-8.9 שקלים, בזמן שהישראלים יכולים לשלם סכום מפוקח של 4.55 שקלים עבור מוצר דומה. אך בעוד שהמחיר הישראלי נמוך בחצי, ההוצאה הישראלית על דברי מאפה יותר מכפולה: האמריקאים רוכשים מוצרי מאפה ודגנים בעלות חודשית של 146 שקל, לעומת 311 שקל בישראל.
על בשר ודגים מוציאה המשפחה הישראלית סכום הגבוה ב-80% מההוצאה של המשפחה האמריקאית: 419 שקל בחודש, מול 232 שקל בלבד. למשל, קילו חזה עוף טרי בישראל יעלה 33.4 שקל, לעומת 19.55 שקל בממוצע בלבד בארה"ב. מחירם של מוצרים כמו שימורי דגים גבוה בהרבה ממחירם בחו"ל בשל הגנות מכס. בנוסף, מחיר הבשר בישראל מושפע מהכשרות.
ואכן, מולי מבוסטון מציינת כי הבשר הכשר בארה"ב יקר מאוד וקשה למצוא כזה. באופן כללי, יודגש שחייהם של היהודים שומרי הכשרות באזורים מסוימים בארה"ב קצת קשים יותר לעומת אילו שאינם מקפידים, שכן המזון הכשר נמצא בחנויות מסוימות ובדרך כלל יקר יותר ממוצרים שאינם כשרים.
מחירי האורז והפסטה בארה"ב נמוכים אף הם בכ-60%. קילו אורז עולה בישראל כ-12 שקל, כאשר בארה”ב מחירו כ-7 שקלים בלבד. בדומה, קילו פסטה עולה במקומותינו כ-15.5 שקל, לעומת 9.5 שקלים אצל חברינו במערב. מחיר הסוכר בישראל מעט נמוך יותר מבארה”ב, אך מחיר הקמח גבוה יותר, כאשר ההפרש מסתכם בפחות משקל לקילו עבור כל אחד מהמוצרים.
גם בסעיפים הקטנים הישראלים עוקפים בסיבוב. ההוצאה של משפחה אמריקאית על ביצים עומדת על 14 שקל בלבד בחודש, מול הוצאה יותר מכפולה (34.6 שקל) של המשפחה הישראלית הממוצעת. אפילו במשק בית המשתייך לחמישון התחתון בישראל מוציאים 32.7 שקל בחודש על המוצר הבסיסי הזה.
הסיבה לכך נעוצה בין היתר בחוק הביצים, המסדיר את תחום הביצים וקובע מהי הכמות שייצר המגזר החקלאי. ההסדר הזה מונע תחרות אמיתית בשוק ומספק ללולן הישראלי ודאות - אולם במבחן התוצאה הוא יוצר מחירים גבוהים הרבה יותר לכל אחד ואחת מאיתנו. בעוד שתריסר ביצים אמריקאיות XL עולות כ-7.6 שקלים, תריסר ביצים ישראליות בגודל זה עולות כ-12 שקל, ואפילו הקטנות עולות 9.5 שקלים.
"ארוחות הבוקר בישראל הן הטובות ביותר”, מצהיר פינקל מבוסטון ומספר על חוויית ארוחת הבוקר במלון ששהה בו בירושלים: "וואו, כמה אוכל הם הוציאו - סלטי ירקות קצוצים, זיתים וגבינות, כל כך הרבה גבינות”. הישראלים בהחלט מצדיקים את האדמה זבת החלב.
על פי נתוני חברת נילסן, מתוך 25 המוצרים הנמכרים ביותר, 13 הם מוצרי חלב, להוציא פירות וירקות. קוטג' 5% של תנובה הוא המוצר הנמכר ביותר בישראל בשנת 2010, כאשר במקום השני עומד קרטון חלב 3% עם פקק, אחריו כרעיים של עוף טרי, ביצים ושקית של ליטר חלב 3%. 7 המוצרים המובילים, אגב, הם של תנובה.
גם בארה”ב אוהבים חלב: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה”ב ל-2010, האזרח האמריקאי צורך מוצרי חלב בכמות העולה כמעט פי 6 על כמות מוצרי הבשר או הקטניות שהוא צורך. עם זאת, ההוצאה של משק הבית הישראלי על מוצרי חלב - הכוללים חלב לשתייה, גבינות רכות וקשות, מעדנים, גלידות ושלגונים - יותר מכפולה מזו של האמריקאים ועומדת על 277 שקל בחודש, מול 123 שקל בלבד.
יש לציין כי חלב בדרך כלל אינו מיובא לארץ, ולכן מחירו נובע בפירוש מחוסר יעילותו של השוק המקומי. בדומה לחוק הביצים, גם בשוק זה מסדיר חוק משק החלב את הכמויות ומוביל למחירים גבוהים. כך, בארה”ב תוכלו להשיג גלון חלב בבקבוק פלסטיק ב-7.2 שקלים, או במילים אחרות 2 שקלים לליטר. לעומת זאת, ליטר חלב כחול-לבן 1% עולה במקומותינו 5.6 שקלים, וחלב 3% שומן עולה 5.95 שקלים - כמעט פי 3 ממחיר החלב האמריקאי.
מחירי החלב הגבוהים מובילים גם למחירים גבוהים על מדפי הגבינות, הקוטג' והמעדנים, וכך תופח חשבון המכולת שלנו. למעשה, למרות שהצרכן הישראלי מוציא מכיסו סכום כמעט כפול על מוצרי חלב, ייתכן מאוד שכמות המוצרים שיקשטו את המקרר שלו תהיה קטנה יותר.
למרות ההוצאה הכפולה, מתברר שהישראלים מעדיפים בעיקר את הגבינות הזולות והמקומיות, כאשר 82% צורכים גבינות לבנות רכות וקוטג’, לפי סקר TGI של TNS טלגל. לעומת זאת, בארה”ב צורכים בעיקר גבינות שמנת וגבינה צהובה תעשייתית בעלת צבע כתמתם. פינקל מציין שמבחר הגבינות בסופרמרקטים בארה”ב גדול וכולל הרבה גבינות מיובאות, אך מאז שאובחנה אצלו מחלת לב הוא משתדל להימנע מהגבינות השמנות. מנגד, הוא גם לא מרוצה מהגבינות הרזות: "יש כאן גבינות כמו פטה, גבינה אמריקאית או גבינה שוויצרית מופחתות שומן, אבל הטעם שלהן דוחה. קרול קונה את האוכל הדיאטטי ואני לא אוכל את זה”.
האמריקאי הממוצע שותה כמעט 190 ליטר של משקאות ממותקים בשנה, 30% מתוכם הם משקאות דיאט. כמות המשקאות הממותקים גבוהה פי 2 מכמויות הקפה והתה או המשקאות האלכוהוליים שנגמעו באותה שנה, כאשר כמויות הקפה כמעט זהות לכמויות הבירה. "קמים בבוקר ועוברים דרך סטארבקס”, מסבירה רבקה בת ה-50 מניו ג'רזי, ישראלית לשעבר שמתגוררת בארה”ב כבר למעלה מ-20 שנה. "מוציאים על זה הרבה כסף בסך הכל: 3-4 דולר כל יום, 5 ימים בשבוע, תעשו את החשבון”. עם זאת, היא מעדיפה את הקפה השחור של עלית.
האמריקאי הממוצע אוהב גם מים מינרליים, ושותה כ-114 ליטרים מהם בשנה. בישראל, בקבוקי המים המינרליים של עין גדי (2 ליטר) והבקבוקים המשפחתיים של קוקה קולה, עומדים במקומות ה-9 וה-10 מתוך 25 המוצרים הנמכרים ביותר ב-2010 לפי נתוני נילסן.
סעיף אחד עליו מוציאים האמריקאים יותר מאשר הישראלים, הוא האלכוהול - פער שיש בכוחו לבטא הבדלים תרבותיים בין שתי האומות. המשפחה האמריקאית הממוצעת מוציאה 145 שקל בחודש על משקאות אלכוהוליים (0.9% מסך ההוצאה שלה), אל מול כ-35 שקל בלבד שמוציאה המשפחה הישראלית (0.3% מההוצאה).
סעיף נוסף ומשמעותי יותר, שבו המוצרים עצמם יקרים יותר דווקא בארה”ב, הוא סעיף הפירות והירקות. עם זאת, למרות שהפירות והירקות זולים בהרבה בארץ - הישראלים עדיין מוציאים עליהם 106% יותר. ההבדל נובע ככל הנראה מהכמויות ומסוגי המוצרים הנצרכים.
האזרח האמריקאי צורך 107 ק”ג של פירות בשנה, ובכלל זה אחוז גבוה של משקאות סחוטים, לעומת 188 ק”ג פירות בישראל, לפי הלמ”ס הישראלי ומשרד העבודה האמריקאי. להוציא את המיצים, הפרי הנאכל ביותר בקרב אזרחיו של הדוד סם הוא בננות, ואחריו פירות הדר, אבטיחים ותפוחים. צריכת הירקות גבוהה יותר ועומדת על כ־190 ק”ג בשנה, לעומת 209 ק”ג בישראל.
"בישראל מייחסים יותר חשיבות לפירות ולירקות מאשר בארה”ב”, מציין תמיר הניו יורקי, "כמעט כל מנה שמזמינים בישראל תגיע עם סלט בצד, בעוד שבארה”ב זה יגיע רק עם צ'יפס או פירה”. ואכן, מבין הירקות הטריים בארה”ב מובילה צריכת תפוחי האדמה. במקום השני, עם כמויות קטנות פי 2 לעומת תפוחי האדמה, עומדים העגבניות, הבצל והחסה - הסלט האמריקאי הקלאסי.
ההפרש הגבוה ביותר במחירים נמצא עבור קילו עגבניות, שיעלה 275% יותר בארה”ב לעומת בישראל - 5.3 שקלים לעומת 14.6 שקל בממוצע לקילו. תושבת קליבלנד מוסיפה שלדעתה העגבניות בישראל טעימות יותר מאשר בארה”ב ומספרת שארוחת הערב היומית שלה דומה לזו הישראלית: "אנחנו אוהבים סלט גדול לארוחת הערב, בעיקר בקיץ”.
הפרשי אחוזים גבוהים נמצאו גם עבור פירות. קילו ענבים בישראל יעלה 9.88 שקלים בממוצע, בעוד שכמות זהה בארה”ב תעלה כ-20.75 שקל, מחיר הגבוה ב-210%. מנגד, הבננות בארה”ב זולות יותר, בין השאר בשל הייבוא הזול מאמריקה הלטינית, וקילו בננות בארה”ב יעלה 5.2 שקלים, לעומת 6.93 שקלים בממוצע בסופר הישראלי. התפוזים בישראל זולים יותר מבארה”ב, ייתכן נוכח הייצור המקומי, כאשר קילו תפוזים במקומותינו יעלה 4.68 שקלים ו-7.88 שקלים בממוצע בארה”ב. למרות זאת, כאמור, משק הבית הישראלי מוציא בממוצע 393 שקל בחודש על פירות וירקות, לעומת 190 שקל שמוציא בן-דמותו האמריקאי - יותר מכפול.
ההוצאה האמריקאית הכללית על מזון, אם כן, היא נמוכה יותר על רקע הרגלי צריכה שונים ועלות גבוהה יותר של חלק משמעותי מהתפריט הישראלי. נדמה שאת ההפרש שהאמריקאים חוסכים בצריכה ביתית הם מוציאים על ארוחות בחוץ: בעוד ההוצאה של משק הבית הישראלי מחוץ לבית עומדת על 282 שקל בחודש, הרי שהאמריקאים מוציאים כ-845 שקל בחודש על מסעדות ומזון שנרכש ונצרך מחוץ לביתם. הוצאה זו מהווה למעשה 43% מההוצאה הכללית שלהם על מזון.
"אנחנו יוצאים פעמיים בשבוע ומזמינים אוכל פעמיים בשבוע, בשאר הערבים אנחנו מבשלים”, מסביר פינקל, תוך שהוא מבין שמהחישוב הזה לא נותרים הרבה לילות לבישולים. הם יכולים להרשות לעצמם לעשות זאת בעודף.
על אף העובדה שארה”ב גדולה במאות מונים מישראל, ניתן לראות קווים משיקים בין המשק האמריקאי לזה המקומי, בכל הנוגע למגוון ואיכות חומרי הגלם. אמנם ישראל מדינה קטנה, אך היא מארחת בשטחה כמה אזורי אקלים שונים ומבחר סוגי קרקע. הצפון הגשום כולל אדמת סחף פורייה, הטובה לגידול פירות נשירים, ירקות חורף, עדרי בקר ומרעה; והנגב המדברי הפך לגן עדן חקלאי של גידולי שלחין וחממות אין ספור, המניבות שיאי תוצרת ויבול עולמיים.
"הפרה הישראלית היא הטובה ביותר”, מסביר השף שאול ברדה, בעלי הקייטרינג ארץ גושן. "בכל שנה היא מספקת 40% יותר חלב מאחיותיה האמריקאיות והאירופיות”.
ברדה התגורר תקופה ממושכת בארה”ב ובחן לעומק את תעשיית המזון האמריקאית, החל בדגה ופירות הים וכלה בחקלאות. לדבריו, 3 סיבות עיקריות עומדות מאחורי המהפכה שעבר המטבח האמריקאי במהלך השנים: הבום הכלכלי בעקבות ניצחון ארה”ב במלחמת העולם השנייה וגלי המהגרים שהיא הביאה, צמצום פערי הזמן והמקום כחלק מתהליך הגלובליזציה, ו”המהפכה החקלאית השנייה” בשנות ה-50 וה-60, במסגרתה התפתחו טכנולוגיות המיכון והשינוע.
למרות שישראל מהווה מיקרו קוסמוס של החקלאות האמריקאית, עדיין ישנם פערים גדולים שאינם ניתנים לגישור ונובעים מהעוצמה הכלכלית של ארה”ב. “אם בישראל הרבה חקלאים מוצאים את עצמם בלי סובסידיות ממשלתיות, בלי הקצאות מים, וצריכים להתמודד עם משברי אקלים ושוק מצומצם - הבעיה בארה”ב הינה בממדים פחותים”.
עצמאותה הכלכלית של ארה”ב תלויה בין השאר ביכולת שלה ל”האכיל את עצמה” ולא להיות תלויה בייבוא המשתנה לעתים תכופות בגלל עימותים ואסונות טבע, או בעלויות שינוע שהולכות וגדלות, ומהוות מרכיב משמעותי בעלויות מוצר המדף. על כן, מנהיג הממשל האמריקאי מערך מקיף של תמיכה וסובסידיות בחקלאות, כמו גם מנגנוני פיצוי נרחבים בעקבות אסונות טבע ותופעות אקלים. לדוגמא, באסון דליפת הנפט מאסדת הקידוח של חברת BP באזור מפרץ מקסיקו, אחת הפעולות הראשונות שננקטו הייתה הקמת קרן פיצויים לדייגי וחקלאי המפרץ בהיקף 20 מיליארד דולר.
בנוסף, ברדה מסביר כי הממשל בארה”ב מתעדף סובסידיות לסוגי גידולים חשובים, כמו משק החי (בקר, חזירים ועופות), תירס, חיטה ועוד. “התמיכה הזו משרה יציבות יחסית על שרשרת אספקת המזון בצפון אמריקה בכלל, ובארה”ב בפרט”, וזו אחת הסיבות למחיריהם הזולים באופן יחסי של מוצרי המזון בארה”ב לעומת ישראל.
מנגד, בארה”ב השמיים הם הגבול - וכך גם במחירי חומרי הגלם האיכותיים ביותר. ברדה אומר כי ההשקעה הקולינרית בארה”ב ניכרת בפרטים הקטנים: "די להגיד שיש מסעדות סושי בניו יורק ובקליפורניה שמטיסות קניינים עד ליפן כדי לקנות טונה במחירים של 10,000 דולר לדג”. מבחינת ההשקעה בחקלאות, ישנם גידולים, בעיקר של משק חי, שעשויים להגיע למחירים של מאות דולרים. "סטייק 'קובה ביף' של פרה מזן ווגיו, שמשקים בבירה, משמיעים לה מוסיקה קלאסית ועושים לה מסאז' יומי, מגיע גם ל-500 דולר לסטייק".
גם בארץ מיוצרים חומרי גלם באיכות הגבוהה ביותר, אולם הרוב המוחלט מיועד לייצוא ל
אירופה ולארה”ב. "אנחנו מסתכלים בעין עקומה על ירקן שמציע קילו עגבניות ב-15 שקל ולכן רוב התוצרת נשלחת לקצוות תבל”, הוא מסביר.
כמו בישראל, גם בארה”ב מתפתחת התעשייה האורגנית, לצד הבדלי המחירים בין אורגני ללא-אורגני. "רואים יותר אנשים שקונים ב'גרין-סקשן' בסופר”, מספרת רבקה מניו ג'רזי. "עכשיו שמים את האורגני ביחד עם הרגיל כדי שאנשים יראו את זה יותר. יש יותר מודעות והמחיר לא אסטרונומי”.
לדברי ברדה, הבדלי המחירים בין מוצרים אורגניים לרגילים ניכרים בארה”ב בעיקר בירקות ובפירות. לעומת זאת, בישראל ההבדל הוא בעיקר במחירי הבשר.
מוצרים רבים מיובאים לארה”ב מישראל, כשם שמוצרים אמריקאיים מככבים בסופר הישראלי. "יש חנויות שמנוהלות על ידי 'בני דודינו' שמוכרות את כל המוצרים הישראליים”, מספרת רבקה. "אפשר למצוא בקלות גבינה 5% תוצרת הארץ של תנובה ושטראוס, קפה שחור ומלאווח. לפני 30 שנה זה היה קשה, אבל היום זו לא בעיה ואין צורך להביא מהארץ, אני לא סוחבת אוכל משם לכאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם