ארה"ב ואנחנו: כמה באמת יותר קל לחיות באמריקה?
פרויקט מיוחד: המשפחה הישראלית מכניסה הרבה פחות מאחותה האמריקאית - אבל מוציאה באופן יחסי הרבה יותר, בדרך להפוך את ישראל למדינה שיקרה למידות של תושביה. איך קרה שאלופי העולם בהתמקחות יוצאים פראיירים דווקא בארצם?
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שירותי תקשורת עולים לנו ביוקר
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שם נוהגים אל החופש - פה, מצטופפים במרכז
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: רוכשי הדירות האמריקאים נהנים מיתרון משמעותי
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: ההבדל בין ''מיסיס גורדון'' לבין ''הצלצול הוא בשבילי''
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: איפה משאירים סכומים גדולים יותר בסופר?
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שתי משפחות, שתי יבשות
אבל התשובה לשאלה הזו, הנמדדת בדרך כלל במונחי צמיחה ותוצר בלבד, הינה מורכבת יותר. כדי למדוד את רווחתם החומרית של הישראלים בצורה טובה ומדויקת יותר, יש לבדוק גם מהו כוח הקנייה האמיתי שלהם, מעבר לשקלול שני מספרים אלו. למרבה ההפתעה, או אולי כפי שהיינו צריכים לצפות, מתברר כי הישראלי אולי עשיר בטבלאות בנק ישראל, אך עני יחסית במונחי כוח קנייה. בשורה התחתונה, כדי שהישראלים יחיו ברווחה גדולה יותר - הם צריכים קודם כל להפסיק להיות פראיירים.
על מנת להבין את עומק "הבעיה", בחרנו לבדוק את עצמנו מול האומה האמריקאית - שאנחנו כל כך אוהבים להשוות את עצמנו אליה. בשלבים מסויימים של המשבר הכלכלי בארה”ב היה נדמה, כי יותר ראוי לכנות את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות “אחותנו אמריקה” ופחות "הדוד העשיר מהאמריקה”. אלא שגם בשלבים אלה של המציאות הכלכלית, כשלא ברור האם המשבר האמריקני מאחורינו, מלפנינו או מצדדינו, מתברר שיש לנו ללמוד דבר או שניים מהדוד סם.
על פניו, במונחי תוצר לנפש, אשר מהווים, כאמור, את אמת המידה הפופולרית ביותר לרווחה החומרית, ניכר שיפור משמעותי במצבה של ישראל לעומת ארה”ב ב-30 השנה האחרונות. בשנת 1980 עמד התוצר לנפש בארה”ב על 12,249 דולר, ואילו בתחילת 2010 הוא נאמד ב-47,701 דולר. מדובר בקפיצה של 289%, אשר כיום מתברר כי ייתכן וחלק מהותי ממנה יש לשייך לבועת האשראי, שגודלה הסופי עדיין אינו ידוע. באותו זמן עברה הכלכלה הישראלית תמורות עמוקות, ומרמות תוצר של 6,014 דולר לנפש נסקה ב-346% ל-26,843 דולר.
במילים אחרות, הקפיצה הישראלית משמעותית יותר מזו אותה עברה הכלכלה האמריקאית, עובדה אשר מוסברת בין השאר בפער שקיים בין כלכלותיהן של שתי המדינות. אזרחי ארה”ב הפכו “על הנייר” מעשירים פי 2.04 מהישראלים, לעשירים פי 1.78 בלבד. השיפור היחסי הזה הוא לכאורה בלבד.
אחת מהביקורות הנמתחות כלפי מדד התוצר לנפש, הוא כי הוא איננו מתחשב בהבדלים הקיימים בכוח הקנייה במדינות שונות. למשל, אזרח מדינה אפריקאית יכול, אמנם, להרוויח סכום נמוך הרבה יותר מזה של אזרח במדינה מערב-אירופית, אך עלות השירותים אותם יצרוך צפויה להיות פעמים רבות נמוכה הרבה יותר.
אי לכך, נוצר מדד נוסף בשם תוצר משוקלל במונחי שווי כוח הקנייה (PPP), אשר שוקל את כמות השירותים והמוצרים אותם יכול לרכוש התוצר. מדידת ישראל מול ארה”ב על פי פרמטר זה מגלחת למעשה כמעט את כל הצמיחה היחסית של ישראל מול ארה”ב, ומורידה את הצמיחה בתוצר ל-252% בלבד. המשמעות ברורה: כיסם של אזרחי ישראל אמנם תופח, אבל באותה
כדי לקבל תמונה מפורטת עוד יותר, ביקשנו להוסיף לחישובים השוואה אמיתית בין משקי הבית של הישראלים והאמריקאים. לפי נתוני משרד העבודה האמריקאי, משק בית בארה”ב - המונה 2.6 נפשות - נהנה מהכנסה חודשית חציונית ברוטו השקולה ל-15,762 שקל.
הכנסה זו, שפחתה מעט עקב המיתון, גבוהה ב-46% מזו של משק הבית הישראלי - הכולל 3.3 נפשות - העומדת על 10,767 שקל בלבד, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מנתונים אלו עולה כי ההכנסה החציונית לנפש בארה”ב גבוהה כמעט פי 2 מההכנסה החציונית בישראל, והתעכבות נוספת על הנתונים מלמדת כי הפערים האמיתיים עמוקים אף יותר.
ההכנסה החודשית ברוטו, הנמדדת על ידי הלשכות המרכזיות לסטטיסטיקה, הינה ההכנסה לפני מסים. כיוון שהמס השולי בישראל גבוה מאשר בארה”ב, הרי ששכר הנטו שיישאר בידי המשפחה הישראלית צפוי להיות נמוך יותר - ולהגדיל את הפער בינה לבין אחותה האמריקאית בעשרות אחוזים.
כך למשל, מתכנת ישראלי שבוחר לעבור לסן פרנסיסקו יסיים את החודש כשבידיו סכום גבוה יותר, גם אם ירוויח שכר זהה. במקרה שהוא משתכר בשני המקומות כ-20 אלף שקל בחודש, מס ההכנסה השנתי שייאלץ לשלם בארה”ב יהיה נמוך בכ-5,000 שקל בשנה, וכל עלייה נוספת בשכר תעמיק את הפערים בצורה חריפה יותר.
הסיבה לכך איננה רק שהמס השולי בישראל עומד על 45% לעומת 35% בארה”ב - אלא גם שמדרגות המס הישראליות צפופות יותר ודרגת המיסוי הגבוהה ביותר מתחילה בהכנסה של כ-39 אלף שקל, לעומת כ-59 אלף שקל בארה”ב.
מהנדס מערכות המשתכר סכום המקביל ל-30 אלף שקל יזכה בתוספת של כ-11,500 שקל בשנה אם יעבור לחסותה של מערכת המס האמריקאית. כשמדובר ב-40 אלף שקל, הפער מתרחב לכ-14,300 שקל; ומשם, מרגע שדרך השכיר במדרגת המס השולית הישראלית העליונה - צפוי הפער לזנק, ואלה שמשתכרים כ-60 אלף שקל בחודש משאירים במרתפי מערכת המסים שלנו כ-43 אלף שקל נוספים בכל שנה.
על פני השטח ההבדלים בין רמות המיסוי השולי אמנם צורמים, אך בהבדלים בין מדרגות המס ישנו דווקא היגיון. אחרי הכל, ישראל היא מדינה ענייה יותר (או עשירה פחות), ולפיכך המשכורות בה מרוכזות סביב רמות הכנסה נמוכות יותר. עם זאת, לחיים במדינה ענייה יותר אמור להיות גם יתרון בדמות מחירים נמוכים יותר.
למשל, הצעירים הישראלים השוהים שבועות וחודשים בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק סובלים אמנם מחיסרון כיס בדמות משאבים כספיים מצומצמים ביחס לחבריהם ממדינות המערב - אך בחירתם במדינה מתפתחת מאפשרת להם ליהנות מטיול ארוך יותר בזכות חיסכון בעלויות של מזון, לינה ותחבורה, המושפעות במידה רבה מרמת החיים ומההכנסה של תושבי אותה מדינה.
אלא שהמקרה הישראלי שונה. פעמים רבות המשפחה האמריקאית החציונית (זו שמחצית מהמשפחות מצויות מעליה ומחציתן מתחתיה), המכניסה פי 1.5 יותר מזו הישראלית, משלמת דווקא פחות עבור אותם שירותים ומוצרים. למעשה, עיון בסעיפי ההוצאה וברשימות הקניות של שתי המשפחות מלמד כי על הישראלים פשוט עובדים בעיניים: למרות שהם חיים במדינה ענייה יותר, שכוח העבודה בה זול יותר, המוצרים והשירותים הנמכרים והנחכרים לציבור הישראלי הם יקרים - לעתים לאין שיעור - לעומת מקביליהם בארה”ב.
העם קשה העורף, הידוע בעולם כולו בזכות שכלו, חוצפתו ותעוזתו, "עשה לעצמו בית ספר" בארצו פנימה. קרטלים, מגזר ציבורי מנופח, רגולטורים, מכסות, מסים וחמדנות ציבורית ועסקית שאינה יודעת שובע - כל אלה הופכים את ישראל למדינה היקרה למידותיהם של תושביה.
ההשוואה של סעיפי ההוצאה המרכזיים חושפת, לדוגמה, שהמשפחה הישראלית מוציאה הרבה יותר כסף על מוצרי מזון לעומת המשפחה האמריקאית. למרות כוח ההשתכרות הנמוך יותר של העובד הישראלי, והכמות הגדולה של העובדים הזרים אשר מועסקים בסקטור החקלאי, הרי שמחירם של רבים ממוצרי המזון הישראליים גבוה במידה ניכרת מהמוצרים האמריקאיים, וזאת בין השאר בשל מדיניות רגולטורית שמטרתה להגן על החקלאי הישראלי על חשבון הצרכן הישראלי.
גם במגזר התחבורה מצויים פערים חסרי תקדים, הנעוצים בין השאר ברמות המיסוי הגבוהות על דלקים ורכבים, אשר יותר ממכפילות את עלותו של כל קילומטר וכך הופכות את ישראל למדינה "גדולה" הרבה יותר במונחי עלות, לישראלי לעומת האמריקאי.
ובכל זאת, לא הכל כלכלי. הבדלים רבים ברמות ובדרכי ההוצאה קשורים גם בתרבות ובהרגלים, ועשויים ללמד על הישראלי ועל האמריקאי עצמם - לא פחות מאשר על מדף המוצרים הניצב מולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם