המדינה לא משלמת לעסק - אך דורשת את המע"מ
אבסורד ישראלי: המדינה מעכבת תשלום לבעלי עסק שביצעו עבורה עבודה, אך דורשת תשלום מע"מ בזמן -למרות שהכסף עוד לא הגיע. לפעמים זה מגיע למצב בו בעלי העסק נקלעים לקשיים כלכליים ואף נתבעים על העלמת מס. מהפלונטר הזה רק בית המשפט יוציא אתכם
המדינה, בכובעה כרשות המסים, דורשת מבעלי עסקים לעמוד מדי חודש בחודשו בחובת הדיווח ותשלום המע"מ בגין העיסקאות אותן ביצעו. מצד שני מתפקדת המדינה גם כגורם הצורך שירותים ומוצרים, ולפיכך מוסר תשלומים ירוד שמגלים יחידות או גופים המשתייכים אליה, מקרין באופן ישיר על יכולתו של העסק לעמוד בתשלומי המע"מ השוטפים.
כך, פעמים רבות - ולמרות שהכספים מצויים בקופותיה - הרי שהפקידים כושלים מלשלם את חובותיה בהתאם לחשבוניות המס אשר הנפיקו העוסקים על מנת שאלה יזכו בכספים המגיעים להם וכמובן יוכלו לעמוד בתשלומים לרשויות המס.
במצב של גרירת רגליים ואי תשלום, נופל נטל תשלומי המע"מ על בעלי העסק שנאלצים במקרים רבים לממן את התשלום מכיסם הפרטי, וזאת בעודם ממתינים לתשלומים שמדינת ישראל - באמצעות גופים שלהם סופקו השירותיםחייבת להם.
העוסקים כורעים תחת נטל מימון תשלום המס וכשאינם מצליחים לממנו עוד, המדינה בכובעה כרשות המסים מטילה עליהם קנסות ומגישה נגדם כתבי אישום בגין עבירות מס של אי הגשת דוחות בנוסף לאי העברת ניכויים.
"בתי המשפט חזרו והדגישו בשורה ארוכה של החלטות שיש להתייחס לעבירות מס בחומרה רבה ואת הצורך בענישה קשה ומרתיעה שיש בה כדי להביע את סלידתה של החברה מהתנהגותם העבריינית של עברייני המס", אומר עורך הדין עמית בר טוב, מומחה למיסוי פלילי ושותף במשרד בתרון.
לדבריו, פעמים רבות נפסק כי העונש הראוי בגין עבירות מס הוא עונש של מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שירות, ואליו יתווסף גם קנס כספי גדול יחסית. "יחד עם זאת, כאשר מוצא בית המשפט נסיבות מיוחדות של חוסר צדק כלפי העוסקים, הוא מביע את מורת רוחו ומטיל על הנאשמים עונשים סמליים בלבד".
על פי חוק מס ערך מוסף, חובתו של מוציא חשבונית מס לתשלום המע?מ, חלה עליו עם הוצאתה ולא עם קבלת התמורה, אולם במקרים רבים התמורה הכספית שבגינה הוצאה חשבונית המס מגיעה לידי הספקים מידי המדינה חודשים רבים לאחר הוצאתה.
מדובר למעשה במצב אבסורדי למדי העשוי להביא לא פעם לקריסה כלכלית של העוסקים: מצד אחד דורשת המדינה לגזור קופון על עיסקאות שביצעה ומצד שני אינה מעבירה את התקבולים בעבור אותן עיסקאות בדיוק.
"חברה בשם ברוש ביצעה עבודות עבור משרד הביטחון והוציאה חשבוניות על העבודות אשר התשלום בגינן לא בוצע. על רקע העובדה כי החברה לא קיבלה את התשלום המגיע לה, ברוש לא שילמה את המע"מ במועד ובשל כך החל נגדה הליך פלילי", מספר בר טוב.
"חברת ברוש הגישה כנגד משרד הביטחון תביעה אזרחית וניתן פסק-דין לטובת הנאשמים (חברת ברוש) שמחייב את משרד הביטחון לשלם להם את כל כספם. כספים אלה טרם הועברו ובין ניסיונותיהם להגשת דוחות מע"מ הציעו הנאשמים לבצע קיזוז כנגד כל חוב מס".
במקביל להליכים אלו פנה מע"מ לחברה והחל בהליך פלילי כנגדה
לאחר ניהול ההוכחות קבע בית המשפט כי מדובר בפגיעה בעקרונות של צדק והגינות בסיסיים מצד נציגי המע"מ, וזאת כיוון שאלה היו מודעים לבעייתיות במצבם של הנאשמים: מחד מגיעים להם כספים מזרוע אחת של המדינה ומאידך זרוע אחרת של המדינה דורשת תשלום.
כך למעשה התעשתה בסופו של דבר אחת מזרועותיה של המדינה, ובית המשפט לכל אורך הכרעת הדין ציין את אי הצדק ואת התעמרות רשויות המדינה בנאשם, והוסיף כי אין כל הסבר או הצדקה לכך שהמדינה באמצעות מע"מ "תמהר" להגיש כתב אישום בהתחשב בנסיבות המיוחדות.
בתיק אחר תבעה המדינה עסק בשם מכון טיילור, אשר גרר אף הוא רגליים ברישום עיסקאות למע?מ וזאת בשל מוסר תשלומים ירוד בעיקר של משרד ממשלתי. במקרה זה התקבלה חלקית עמדת הנאשמים באשר לאי הגשת דוחות חודשיים למע"מ במועד ונגזר עליהם קנס סמלי של 500 שקל בלבד, שתפח במהלך הערעור ל-5,000 שקל. יש לציין כי הנאשמים הסדירו כראוי את חובותיהם.
בית המשפט קיבל את טענת הנאשמים כי מרבית לקוחותיהם ובעיקר משרדי הממשלה מעכבים את תשלום שכרה של הנאשמת במשך חודשים ארוכים, וכתוצאה מכך המדינה צריכה לשלם את המע"מ בגין החשבוניות שהוצאו פרקי זמן ארוכים לפני קבלת תמורת החשבוניות בהתאם לחוק הקובע כי מוציא החשבונית חייב לשלם עליה מע"מ עם הוצאתה ולא עם קבלת התמורה.
בתיק נוסף רדפה המדינה אחר שתי חברות שעסקו בהתקנת מערכות תעופתיות וייצור חלקים למערכות אלקטרוניות, אשר גם הן לא הגישו דוחות מע"מ במועד. הלקוחות העיקריים שלהן היו התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית, שהן למעשה זרועות של המדינה, ובמקרה זה עוכב לאורך זמן רב שכרן של הנאשמות שנקלעו בשל כך לקשיים כלכליים. גם כאן התייחס בית המשפט בהכרעתו לחוסר הצדק המובנה ברדיפת חברות שהתקשו לשלם מסים בשל אזלת ידה של המדינה עצמה וקנס אותן באופן סמלי בלבד.
למרות שעל פי חוק חובתו של עסק לשלם איננה קשורה במוסר התשלומים של הספק - גם במקרה בו מדובר במדינה - הרי שפעם אחר פעם מגלגלים בתי המשפט את האחריות מהעסקים, וגוזרים עליהם קנסות סמליים בלבד.
במקרה אחר, פסק בית המשפט כי אחריותו של פקיד השומה היא לדעת כי מקורם של הקשיים הכלכליים בפניהם ניצבת חברה שהובילו אותה לאידיווח ואי תשלום במועד, הוא בחלמאות ממשלתית-אולם הוא קנס את החברה בשקל אחד בלבד. מעשיות בירוקרטיות אלו הינן חלק בלתי נפרד ובלתי מתקבל על הדעת, אולם הן חוזרות על עצמן שנה אחר שנה ועדיין אין פתרון באופק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם