מבחן רכב: טויוטה לנד קרוזר מול מיצובישי פאג׳רו
לקחנו שניים מרכבי השטח הוותיקים בישראל לתחרות ראש בראש. רק הם, אנחנו, ונסיעות שטח בצפון המדינה
לנד קרוזר ופאג'רו הם מהוותיקים בין רכבי השטח בישראל. פאג'רו הקדים להגיע ועוד ב-1994 והתמודד מול טויוטה 4 ראנר (אז גם עם איסוזו טרופר) על תואר רכב השטח העדיף. בסוף העשור הגיע לכאן הפראדו (לנד קרוזר 90), מודרני בהרבה מה-4 ראנר, אבל את השינוי הגדול עשתה מיצובישי, עם הפאג'רו החדש של 2001, להלן "קינג" (שם מקומי בלבד).
מיצובישי זנחה בבת אחת את שלדת הסולם והסרן הקשיח לטובת מרכב אחוד (כמו בפרייבט) ומתלים נפרדים (כנ"ל). אלה דברים שאפיינו את קבוצת רכבי הפנאי המתרחבת, אבל פאג'רו החדש נועד להישאר רכב בעל יכולת שטח של ממש.
לטובת ייעוד זה צויד הרכב במנוע דיזל חדש וחזק, בתיבה עם חמישה הילוכים - והכי חשוב לעניין: מערכת הינע עתירת נעילות ויכולת, מבוססת אלקטרוניקה ובעלת תכונות למידה. ב-2006 זכה הדגם לשדרוג משמעותי (מרכב, מתלים) וב-2010 זכה למערכת ניהול מנוע
פראדו של 1999 הצליח בישראל, אבל ב-2003 הגיע לכאן לנד קרוזר 120 ופשוט השתלט על השוק. בניגוד לפאג'רו המתקדם, לנד קרוזר שמר על המבנה הקלאסי של שלדת סולם שעליה קבוע המרכב ולא נפקד גם מקומו של הסרן הקשיח מאחור.
בסיסי בהרבה, לא משתנה - אבל עובד. לנד קרוזר היה משכמו ומעלה בשטח, אבל לא נכשל בכביש, במקום שבסופו של דבר הוא מעביר את רוב חייו. במהלך שבע השנים שעברו רשם הרכב עדכוני מנוע (173 כ"ס), תיבה אוטומטית עם חמישה הילוכים ועוד כמה.
הציפייה למחליף שיגיע התארכה ויצרה חרושת שמועות עולמית וצמא בלתי ניתן לרוויה למידע אצל לקוחות טויוטה הנאמנים. בסוף 2009 הוצג הדור הרביעי של לנד קרוזר - ממש בשיאו של המשבר העולמי - והלסתות נשמטו. וכן, לא מהסיבות הנכונות.
לנד קרוזר החדש שונה בעיצובו מקודמו, והוא, בעיקר, אגרסיבי יותר (כמו הדגם הגדול יותר, 200): כנפיים מנופחות, מכסה מנוע אופקי, שבכה אגרסיבית הממוסגרת בכרום ופנסים גדולים. היחס בין גובה החלונות לדופן מתעתע בפרופורציות ומחזק את תחושת העוצמה. שני פריטים "ג'יפיים" מסורתיים, מסילות גג וגלגל רזרבי על הדלת האחורית, נעלמו - את המסילות תמצאו בעמוד התוספות בקטלוג ואת הגלגל הרזרבי צמוד לגחון. סביבת הנהג והנוסעים לא שונה באיכותה ממה שנמצא במכוניות הנוסעים של טויוטה, וזה לא מרטיט ברכב במחיר שכזה.
עיצוב הפנים, לא יעלה על הדעת (אבל עלה, עובדה), הוא ציטוט כמעט מדויק של לנד רובר(!), ורק המתגים שומרים על מקוריותם היפנית. לא תמצאו כאן תצוגות צבעוניות או מסכי מגע של מערכת מולטימדיה וכן תפגשו בצגים בשחור/אפור. בהחלט לא תחושת פרימיום, למרות ריפוד העור במושבים.
מאחורי שורת המושבים השנייה מתמקמת השלישית, וזו משתלבת הפעם היטב ברצפה, על חשבון כ-10 ס"מ מתא המטען. אבזור הטיולים הראוי לציון, שקע חשמל 220 וולט עד 100 ואט, מספיק להאיר חניון לילה או לטעון סלולרי ותא אחסון ממוזג בין המושבים.
אין שינויים מפליגים בצד הטכנולוגי. מנוע הדיזל, עדיין ביורו 4 (אפשרי ב"דגמים ממשיכים") וללא שינוי, עם 173 כ"ס ו-41 קג"מ. לתיבה האוטומטית אותם חמישה הילוכים והעברת הכוח מניעה את כל הגלגלים כל הזמן דרך דיפרנציאל מרכזי ומערכת נעילה אוטומטית מסוג טורסן. את המערכת ניתן לשלב לנעילה מלאה באמצעות מתג בתא. בין החידושים (בכל זאת) תגבור הגה בעל ספיקה משתנה ועדכונים במערכות בקרת היציבות ובקרת המשיכה.
פאג'רו 2010 כמעט זהה לזה של 2009. איכות החומרים וההרכבה מקנות תחושה עדיפה על זו שבטויוטה. גרסת המבחן מאובזרת יותר מהלנד קרוזר ועדיין זולה ממנו ב-10,000 שקל – והפער משמעותי: חלון שמש ענקי, פנסי קסנון, חישוקי גלגלים גדולים, יחידת מיזוג אחורית, מערכת מולטימדיה מקומית (מבוססת על רוקפורד-פוסגייט) וחלונות כהים.
אין שינויים בהופעה, אבל יש במהות: מערכת הזרקת סולר חדשה ומגדש טורבו בעל נחיר משתנה מסדרים למנוע תקן יורו 5 ומעלים את ההספק ל-200 כ"ס ואת המומנט ל-44 קג"מ. שמשה קדמית מבודדת נועדה לעמעם את שאון המנוע, ותותבי המתלים (בושינגים) הוחלפו כדי לשפר את נוחות הנסיעה.
השוני בין השניים בולט כבר בתחילת הנסיעה בעיר. הפאג'רו "חי" ונמרץ מאוד, יוצא בעוצמה מהמקום ומאיץ באופן אחיד ומורגש. הלנד קרוזר מעט אטי יותר אך הרבה יותר נעים ונוח. בידוד רעשי המנוע, הדרך והסביבה בטויוטה עדיף על זה שבמיצובישי, למרות השיפור שנעשה בו.
מתלי הפאג'רו מספרים לישבן על שיבושי הכביש ואלה של הלנד קרוזר שומרים את הבעיות לעצמם. כבר בעיר מתגלים בלמי הפאג'רו כעדיפים בהרבה ובכל מרכיב: מהלך דוושה קצר, נשיכה ראשונית איתנה ומינון מדויק. אלה בטויוטה לוקים במהלך דוושה ארוך מדי (ושטח מת ממשי בתחילתו) ופעולה ספוגית ולא אחידה במהלך הלחיצה על הדוושה.
הפאג'רו רושם לחובתו מערכת היגוי מעצבנת למדי; יותר מארבע הפניות של ההגה מתורגמות להרבה עבודת ידיים מתישה בחניה. גם הלנד קרוזר כושל, אבל במקום אחר: שדה הראייה טוב פחות בגלל שילוב של חלונות קטנים ותנוחת ישיבה "בתוך" הרכב, לעומת הפאג'רו, שהישיבה בו "מעל" ויש לו שטח חלונות גדול משמעותית.
מחוץ לעיר היוצרות מתהפכות. במהירויות שם ועל אספלט אופייני לכבישים בין-עירוניים, אותה מוצקות של הפאג'רו הופכת ליתרון; מנגד, הטויוטה, שרכותו הנעימה את הנסיעה בעיר, רך מדי בחוץ ומתנודד על גלים בכביש. הפאג'רו מהודק, צמוד לאספלט ונוסך ביטחון; הלנד קרוזר בפניות גמלוני ונוטה על צדו באופן מעיק. כשהכביש הופך למפותל לטויוטה פשוט אין מענה. לא בתחום ההנעה, פעולת השלדה או הבלמים - בכולם הפאג'רו עולה על הטויוטה באופן משמעותי.
ב-100 קמ"ש המנוע בשניהם יהיה ב-2,000 סל"ד, ובשיוט כזה הטויוטה מעט שקט יותר, אך הפער הגדול בעיר הופך להיות זניח מחוצה לה.
השטח לקח אותנו משבילי הגלבוע לטיפוס בדרום הגולן ומשם לדרך אופיינית לרמה - סלעי בזלת שתולים ובורות עמוקים. ובתוך השטח השניים האלה עולים זה על זה ממש כמו על האספלט - ומאותן סיבות.
במהירות אטית, הנדרשת על שבילי אבנים, הטויוטה עולה כפורח ואילו המיצובישי סובל מחבטות מתלים המספרים לכולם שהוא לא מרוצה. כשהשביל מאפשר נסיעה מהירה, המתלים של הפאג'רו, בעלי יתרון הריסון בעומס, מתגלים כטובים יותר לעומת המתלים הרכים של הלנד קרוזר, והרווח בפניות במצבים כאלה מוחשי מאוד.
והמשמעות פשוטה: כשמדובר בתוואי טיולים, הפאג'רו עדיף; ככל שהשטח הופך קשה יותר לעבירות ("טכני"), הלנד קרוזר גובר. בשטח כזה, במקום שהמיצובישי מניף גלגלים לאוויר ומפעיל את בקרת המשיכה, הטויוטה מתגלגל מעדנות. מעברים שבהם הפאג'רו מגיר אגלי זיעה מזווית פנסי הקסנון שלו ומתאמץ לטפס, הלנד קרוזר מגרגר מעלה בהנאה של מי שהגיע למקומו הטבעי.
מערכת ההנעה של הפאג'רו עדיפה טכנולוגית, עושה הכל ולא מאכזבת. אבל מול אתגרים סלעיים קשה לה להתמודד עם יכולת פיתול השלדה ומהלך המתלה העדיף של הטויוטה, שמערכות ההנעה וההינע שלו יעילות לא פחות.
סיכום הכתוב דלעיל יעלה כי הפאג'רו מאובזר הרבה יותר מהלנד קרוזר ומעניק תחושת איכות עדיפה ממנו. הוא אפילו חסכן ממנו - 9 ק"מ לליטר לעומת 8.2. לטויוטה יתרון נוחות ושלווה בתנועה עירונית עם הגה ישיר בהרבה, ואילו המיצובישי טוב ממנו בבלימה, בנוחות בין עירונית ובכל מצב שבו הכביש מתפתל. בשטח, בנסיעת שבילים מוסדרים, הפאג'רו עדיף על הלנד קרוזר, אך נופל ממנו כשהשבילים עוינים והוא מתאמץ יותר כשהשטח הופך להיות קשה למעבר.
כך שהבחירה שלכם צריכה להתבסס על התמורה למחיר ועל מה שאתם רוצים שרכב כזה יעשה ואיפה. הבחירה שלנו, על כל פנים, היתה פשוטה ובהחלט מפתיעה. זו הפעם הראשונה, באינספור התמודדויות, שבה העדיפו כל הבוחנים את הפאג'רו על פני הלנד קרוזר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם