שרי אריסון: "כשאתה בא בטוב - אתה מקבל טוב"
למרות שהציגו אותה כהתגלמות הקפיטליזם החזירי, לעגו לרעיונותיה הרוחניים ותהו על שיקול דעתה העסקי, שרי אריסון מתעקשת: "הייעוד שלי הוא להנחיל אחריות לשלום הפנימי ולמה שהוא מקרין החוצה". הבעיה היא שמרוב חיוכים ודיבורים על שלמות פנימית, קשה להבין מה דעתה על העניינים הבוערים באמת
אולי זה הביקור בניו יורק, עיר הולדתה; אולי זה הדגל הישראלי המקבל את באי הבורסה שמסב לה התרגשות גדולה; ואולי הכבוד שחולקים לה בכירי המשק והחברה שהגיעו לאירוע: יצחק תשובה, מנכ"לית הבורסה של תל אביב אסתר לבנון, השגריר לשעבר דני גילרמן, שמציג אותה, והנשיא לשעבר ביל קלינטון, ששלח ברכה אישית ששודרה בארוחת הערב החגיגית באותו יום, שבמהלכו קיבלה תואר של כבוד מהליגה לידידות אמריקה-ישראל.
אפילו ההחלטה לשלול ממנה ברגע האחרון את טקס פתיחת יום המסחר, בעקבות הנפקה גדולה של חברה סינית, לא מצליחה לפגום במצב רוחה העליז. במקום זאת, היא עולה לאותה מרפסת מפורסמת, אוחזת בפטיש המוכר, מפזרת חיוכים לכל עבר ומנופפת בידיה בהומור. כי שרי אריסון היא קודם כל שרי אריסון - גם במבצר הכוחני של אלה ששולטים בעולם ממרומי הבורסה של ניו יורק. בניגוד לחבריה המיליארדרים, נראה שהיא אינה ממהרת לשום מקום.
כששואלים את אריסון על המלחמה שהכריזה לאחרונה הממשלה על הריכוזיות במשק, היא מחייכת ומשיבה שאינה מייעצת לממשלה מה לעשות. הממשלה עושה את שלה, והיא עסוקה בתחומים שלה - שהם, כפי שהיא מציינת, עסקים חובקי עולם.
כששואלים מה דעתה על שכר הבכירים, היא אומרת שלאנשים טובים יש לשלם. כשהיא מתבקשת להתייחס לתדמית הלא כל כך רצינית שדבקה בה בעקבות הספר שכתבה והראיונות שנתנה, היא משיבה במונחים של תיקון עולם. "כשאתה בא בטוב - אתה מקבל טוב", היא אומרת במהלך הראיון. על השאלה אם קיבלה טוב או לא, אפשר כמובן להתווכח.
כשהודיעה ב-2002 על כוונת בנק הפועלים לפטר 900 עובדים, היא עמדה במרכז קמפיין ציבורי שהציג אותה כהתגלמות הקפיטליזם החזירי, חסר העכבות והמוסר; כשפרסמה לפני שנה את ספרה הרוחני "לידה," שבו התייחסה בין השאר לאותות הנבואיים שקיבלה, הוצגה מיד כדמות נלעגת; וכשנלחמה בנגיד סטנלי פישרעל מעמדו של דני דנקנר בבנק הפועלים, התקשו מרבית הפרשנים לעמוד על שיקול דעתה העסקי. אולי, יטענו רבים, אריסון הרוויחה את הביקורת נגדה ביושר; ואולי בסופו של דבר גם אנחנו כחברה טרם הצלחנו להסתגל לגמרי לרעיון של אשת עסקים חזקה, שזוכה להצלחה בעולם של גברים.
את מרגישה שהחברה הישראלית מוכנה לקבל נשות עסקים חזקות?
"כשאני התחלתי, זו היתה סביבה שובניסטית מאוד. אבל אם אתה הולך עם האמונה שלך בדרך חיובית, בסוף קוצרים את הפירות. עם זאת, הרבה אנשים חושבים שיש לי אג'נדה נשית - ואין לי. יש מקום גם לגברים וגם לנשים, אני בעד איזון. אני אף פעם לא מסתכלת החוצה על מה שנתנו לי; אני מסתכלת פנימה, מה אני רוצה להשיג".
אמונה חיובית ואמת פנימית. אם תרצו, המוטו העסקי של שרי אריסון. לא חוש עסקי, לא הבנה כלכלית, לא ניתוח שוק. "ההשקפה שלי בנוגע למנהיגות שונה מהמקובל," היא מסבירה בהמשך. "אני חושבת שכל אחד יכול להיות מנהיג. הזמנים של מנהיג אחד לעם אחד עברו. העולם הולך לשיטה אחרת, שבה כל אחד יבין שהאחריות לעתיד העולם נמצאת בסופו של דבר בידיים של כל אחד ואחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו הוא חלק מהפאזל, ואם כל אחד יעשה את שלו למען הכלל - זאת מנהיגות בעיניי".
מה הייעוד שלך כמנהיגה?
"להנחיל אכפתיות, סובלנות, הבנה שאחריות העתיד שלנו מוטלת על כל אחד מאיתנו; שכל אחד ייקח אחריות לסביבה, לשלום הפנימי ולמה שהוא מקרין החוצה. זה מתחיל ביחידים: שכל אחד יעשה את שלו, וביחד הם יוצרים את הכלל. אם אוכל להנחיל את זה לאנשים, עשיתי את שלי".
לניו יורק הגיעה אריסון לרגל "יום ישראל", שנערך זו השנה הרביעית בבורסה של ניו יורק, בחסות הליגה לידידות אמריקה-ישראל. היא הנואמת המרכזית בארוחת הבוקר וזכתה בתואר של כבודבארוחת הערב החגיגית שמתקיימת במלון פלאזה.
"בישראל מושקע יותר הון סיכון לנפש מאשר בכל מקום אחר בעולם, והוא הדין לגבי מספר הפטנטים לנפש ומדדים אחרים - המשקפים את המקוריות, החיוניות והמוחות האנושיים החדשניים", היא אמרה במהלך נאומה.
יש לאירוע הזה בניו יורק משמעות מיוחדת עבורך?
"אני מרבה להגיע לארצות הברית, אבל האירוע הזה משמעותי - חיבור בין שני עולמות שהם העולמות שלי כל החיים. נולדתי בניו יורק, גדלתי בניו יורק ובמיאמי, אני גרה בארץ כמעט 20 שנה, הלב שלי תמיד היה בישראל, והחיבור הזה מדהים ומרגש".
על מה חשבת היום במהלך האירוע בבורסה ובכלל בימים האחרונים?
"האמת היא שלרגע אחד חשבתי על ההנפקה של קרניבל בבורסה. אבל יותר מזה, חשבתי על ישראל. כל הפוקוס שלי היה על כך שאני גאה לעמוד במרכז העולם העסקי, ועד כמה ישראל והכלכלה שלה חשובות לי. אני חושבת שדווקא דרך הכלכלה והעבודה הפילנתרופית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם