החבר'ה שמאחורי אימפריית ארוחות הבוקר כבר חושבים על הנפקה
הם התחילו כסטודנטים שקורעים את הבר מדי לילה וחלמו על מקום שמגיש רק ארוחות בוקר. לאחר חצי עשור - היום הם אנשי עסקים רציניים שמנהלים אימפריית בליינות תל–אביבית. עם 6 מסעדות ופאבים מצליחים, לקבוצת בנדיקט יש חלום חדש: הנפקה וחו"ל
מבחינתם, הסוד טמון בקשר עם הקהל - אך גם בהנאתם האישית: "לא אשקיע במקום שלא ארצה לבלות בו בעצמי", מצהיר פשיגודה. "יש לנו הרבה מניירות פנימיות בצורה שבה אנחנו עושים עסקים, כדי להעלות לנו חיוך", מספר קינדלר ומתגאה בכך ששמות העסקים ניתנו לפי סדר ה-א"ב: אליעזר (בר שכונתי, 2005), בנדיקט בן יהודה (מסעדת ארוחות בוקר, 2006), גילדה (בר מסוגנן, 2007), דה-בנדיקט ברוטשילד (2008), הרצליה בנדיקט (2010), ויקי-כריסטינה (טאפאס בר, 2010). למרות הצמיחה וההצלחה המהירה, החבורה לא חוששת מנפילה במהירות דומה - מאפיין מובהק של עולם הברים והמסעדנות.
אם שמות העסקים מסודרים לפי ה-א"ב, הרי שהאחריות בקבוצה מתחלקת בהתאם לזמנים: עבר, הווה ועתיד. בתחום ה"עבר" מטפל אוסדון (המכונה "המבוגר האחראי"), המתמחה במימון ועוסק בדוחות הכספיים - "דברים שכבר קרו", לדבריו; בהווה מטפל פשיגודה ("הלב והנשמה"), שדואג להתנהלות השוטפת של חוויית המוצר והשירות; וב"עתיד" עוסק קינדלר ("הפנטזיונר"), האמון על השיווק והפיתוח העסקי. לכהנא אין הגדרת זמן, אך כ"קומנדו למשימות מיוחדות", הוא אחראי לבנייה ולתפעול של פרויקטים המצויים בשלבי הקמה.
"לארוחות בוקר אין הגדרה של זמן, זהו ז'אנר שעומד בזכות עצמו", מסביר פשיגודה בנוגע לבייבי של הקבוצה והמותג הכי מוכר שלה - בנדיקט. לדבריו, מסעדת ארוחות הבוקר שפתחו לפני 4 שנים היא הראשונה מסוגה בעולם. את הרעיון פיתחו פשיגודה וקינדלר עוד בנעוריהם בירושלים, אך השניים ידעו שעל מנת לממש את החלום יהיה עליהם לעבור לתל אביב.
מסעדת בנדיקט הראשונה נפתחה בבן יהודה ב-2006 ומגלגלת כ-7.5 מיליון שקל בשנה, לדברי הקבוצה. המסעדה ברוטשילד נפתחה כשנתיים אחריה ומגלגלת מחזור גדול יותר של כ-12.5 מיליון שקל. לפני חודשים ספורים נפתחה מסעדה שלישית על חוף הים בהרצליה - היציאה הראשונה של הקבוצה מתל אביב - ונתוניה מעידים על קצב פעילות גבוה מזה שברוטשילד.
מה אתם אוכלים לארוחת בוקר?
כהנא: "כילד הייתי מתעורר בימי שישי בבוקר במיוחד כדי לאכול חלה מתוקה עם שוקולד".
קינדלר: "הארוחה האהובה עליי מילדות היא הארוחה האנגלית. הייתי אוכל קבנוסים ונקניקיות באופן קבוע בבית. זה הזמן היחיד ביום שבו כל התא המשפחתי ביחד, כי כולם מתחילים את היום באותה שעה אבל לא תמיד מסיימים באותה שעה".
קינדלר מרחיב כי בעיניו, "לאכול ארוחת בוקר כמו שצריך זה סטייטמנט ללייפסטייל. מי שמתעורר 10 דקות לפני העבודה לא יתחיל לעבוד אלא לאחר שעתיים, כי לוקח זמן להתעורר; מי שמתעורר שעה לפני שהוא הולך לעבודה יהיה מרוכז יותר". לשיטתו, הפגישה העסקית הראשונה של היום צריכה להיות בכלל סביב השולחן - ה"פאואר ברקפסט": "במקום
לדברי החבורה, ארוחת הבוקר הישראלית היא הפופולרית ביותר בבנדיקט ואחראית ל-25% מהמכירות. במקום השני ניצבות ארוחות האגס-בנדיקט, ואחריהן ארוחות הפנקייק והשקשוקה. השבוע זכתה בנדיקט במקום הראשון בקטגוריית ארוחת הבוקר הטובה ביותר לפי דירוג המגזין טיים אאוט התל אביבי, בפעם השלישית ברציפות. אוסדון מספר כי הם ציפו לזה. "זה תו תקן של הקהל שיעשה טוב בעיקר לעובדים - כך נוצרת גאוות יחידה", מוסיף פשיגודה.
זה בטח יעזור לקדם את הסניף בהרצליה.
כולם: "המסעדה בהרצליה".
פשיגודה: "אנחנו לא קוראים למסעדות של בנדיקט סניפים, כי אנחנו לא מגדירים את עצמנו כרשת אלא כקבוצת מסעדות. רשת מייצגת מקומות שהם העתק זה של זה. אמנם הקונספט שלנו זהה, אבל כל מסעדה מעוצבת באופן שונה ובעיקר מותאמת לסביבתה".
מה ההבדל בין המסעדה בבן יהודה לזו שברוטשילד?
אוסדון: "המסעדה בבן יהודה משדרת משהו ביתי יותר, קטן, אירופי, פריזאי. את רוטשילד אנחנו מגדירים 'הסיטי' כי היא משדרת יותר אורבניות".
פשיגודה: "יש גם הבדל בין התפריטים. ברוטשילד יש קהל עסקי יותר וארוחות אמריקאיות כמו 'המבוקר', שהיא גרסה לברקפסט-ברגר של הדיינרים האמריקאים - המבורגר עם ביצת עין, בייקון וגבינה. זו חוויה שונה קצת".
חלק מה"חוויה" בבנדיקט הוא לחכות שעות בתור מחוץ למסעדה בשישי בבוקר, שכן אתם לא מוכנים לקבל הזמנות בטלפון.
אוסדון: "אנחנו מעריכים ומוקירים את האנשים שעומדים בתור ומנסים כל הזמן להנעים להם את ההמתנה: בכל 10 דקות יוצא בקבוק קאווה לאנשים שממתינים ובחורף מחלקים סיידרים חמים, שוקו ואפילו מטריות".
לא פשוט יותר לאפשר ללקוחות להזמין מקום מראש?
קינדלר: "אם מאפשרים לאדם אחד להזמין מקום, זה אומר שצריך להגביל אדם אחר בזמן - כך אולי העסק ירוויח יותר כי תהיה תחלופה, אבל זה אחד הדברים שאנחנו לא מוכנים לעשות בארוחת בוקר, כי זה פוגע בחוויה. האורח יודע שיכול להיות שהוא יחכה בתור, אבל מרגע שהוא יתיישב החוויה תהיה שלמה והוא יוכל לשבת 4 שעות ולעולם לא יזרזו אותו או יפנו את השולחן כדי שיקום וילך".
לאור ההצלחה החבורה מקווה להתפתח בעיקר בכיוון של בניית המותג בנדיקט: ב-1 בינואר יושק אתר "מועדון ארוחת הבוקר" בחסות בנדיקט, שיכלול דיון והמלצות על ארוחות בוקר בארץ; בשנה הקרובה ייפתח שירות הקייטרינג בוטיק לארוחות בוקר של 30-40 איש, לצד שירות "סלסלות ארוחת בוקר" שיאפשר לרכוש במסעדות סלסלות ובהן ארוחת בוקר זוגית וקאווה. הרעיון הוא לחסוך את ההכנה הכרוכה בפיקניק רומנטי. החברים אף צופים הנפקה עתידית בבורסה וכניסה לשווקים בחו"ל.
מה השאיפה בשוק המקומי?
קינדלר: "הייתי רוצה להגיע לרמה של האחים ירזין (הבעלים של עד העצם ומוזס) והקבוצה של מתי ורותי ברודו (הבעלים של בראסרי, קופי בר והוטל מונטיפיורי) - הם הכינו את הקרקע בתל אביב להתפתחות הבלתי פוסקת של התחום הקולינרי ב-15 השנה האחרונות".
למרות השאיפות, מה הסיכון הכי גדול שעומד בפניכם היום?
קינדלר: "שנת בצורת ועליית מחירים דרסטית מסכנות אותנו, אבל באופן כללי ענף המסעדנות הוא ענף של הישרדות יומיומית. כל יום מתחיל מחדש עם פתיחת קופה ודלתות וציפייה לאנשים - וכל מי שמתחרה על זמן הבילוי שלהם מוגדר כמתחרה שלנו. מצד שני, זו עוגה שהולכת וגדלה: ככל שאנשים יבלו ויצאו יותר, אנחנו נרוויח מזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם